הצטרפות לרשימת תפוצה
 
 
 
חדשות
  • שינוי ההרשמה לסמינרים

    2.8.2017

    בסעיף ההרשמה לסמינרים יש הוראות חדשות להרשמה.

  • שינוי בתכנית תשע"ח: ביטול הסמינר על לאה גולדברג באפריל

    30 באוקטובר 2017
  • ראיונות עם משתתפי הסמינרים

    14/9/16

    כתובת הלינק היא  https://youtu.be/1Bbd0cXZIGI

 
 
 
  הרב דר יואל בן נון  
   
 

הרב ד'ר יואל בן נון

קורות חיים:

 

יואל בן-נון נולד בחיפה, שנתיים לפני המדינה, גדל בחינוך הממלכתי-דתי ובבני עקיבא, ולמד בישיבת מרכז הרב קוק בירושלים.

יואל בן-נון, לחם בירושלים בששת הימים עם חטיבת הצנחנים (בשרות המילואים הראשון שלו), ובמלחמת יום הכיפורים בצליחת תעלת סואץ, ואחר כך 4 חודשים בעיר סואץ.

נשוי לאסתר מבית ראב, שנולדה במשואות יצחק בגוש עציון, שנתיים לפני נפילת הגוש במלחמת העצמאות. המשפחה גרה באלון שבות, בגוש עציון.

6 ילדים נשואים כולם, ו-25 נכדים. ב"ה.

הרב ד"ר יואל בן-נון, ממקימי ישיבת הר עציון ומכללת הרצוג, כתב עבודת ד"ר על משנת הרב קוק באוניברסיטה העברית בירושלים

 יואל הינו מוביל דרך בלימודי תנ"ך ויהדות.

סמינר: ההתנחלות מימי יהושע או שיבה אל ארץ העברים

תקציר הרצאה

הסתירה בין ספר יהושע לבין שופטים פרק א', מדומה. אין לפנינו תיאור של 'כיבוש אחיד', אלא של פשיטות צבאיות מוצלחות, מהבסיס בגִלגל, פשיטות ששברו את כוחן של הקואליציות הכנעניות.

אחר כך, מן הגִלגל –  שם המציין (לפי הממצאים של פרופ' אדם זרטל) את צורת המחנה המוקף קיר מתחם נמוך[1] –  התחיל להתפתח תהליך ההתנחלות הממושך. פירוש מקראי זה עולה בהחלט בקנה אחד עם התמונה המתקבלת מן הממצאים הארכאולוגיים.

יואל בן-נון

כיבוש הארץ או התנחלות ממושכת ?

"ואלה מלכי הארץ                                                              "ויהושע זקן בא בימים ...    

אשר הִכו בני ישראל                                             והארץ נשארה הרבה מאד לרשתהּ;          

וַיִרשו את ארצם –                                                                    זאת הארץ הנשארת    

בעבר הירדן מזרחה השמש ...                                               כל גלילות הפלשתים ...

ואלה מלכי הארץ                                                                   ועד גבול עקרון צפונה,

אשר הִכה יהושע ובני ישראל                                                           לכנעני תֵחָשֵב ...

בעבר הירדן ימה ...                                                           כל ארץ הכנעני עד אֲפֵקה

כל מלכים שלֹשים ואחד.                                                                עד גבול האמֹרי;

(יהושע י"ב);                                                                               ... וכל הלבנון ...

וישב יהושע וכל ישראל עמו אל המחנה הגלגלה (י', טו, מג);

                                                               רק הַפִּלֶהָ לישראל בנחלה ... (יהושע י"ג);

וַיִתֵן ה' לישראל את כל הארץ                               ויאמרו בני יוסף: לא יִמָצֵא לנו ההר,

אשר נשבע לתת לאבותם,                         ורכב ברזל בכל הכנעני היֹשֵב בארץ העמק,

וַיִרָשוּהָ וַיֵשבוּ בהּ;                                         ... כי תוריש את הכנעני ... (י"ז, טז-יח);

וינח ה' להם מסביב                                   .... שִלֹה ... והארץ נכבשה לפניהם; וַיִוָתרוּ

ככֹל אשר נשבע לאבותם,                                         ... שבעה שבטים; ויאמר יהושע:

ולא עמד איש בפניהם ...                       עד אנה אתם מִתרַפּים לבוא לרשת את הארץ                           

את כל אֹיבֵיהם נתן ה' בידם;                                      אשר נתן לכם ה' ... (י"ח, א-ג);            

לא נפל דבר מכל הדבר הטוב                     ולא הוריש מנשה  את בית שאן ... מגִדו ...

אשר דבר ה' אל בית ישראל –                           ואפרים לא הוריש את הכנעני .. בגזר ...            

הכל בא !                                                                אשר לא הוריש את יושבי עכו ...

(יהושע כ"א, מא-מג).                                  וישב האשֵרי בקרב הכנעני יֹשבי הארץ ...   

                                               נפתלי לא הוריש ... וישב בקרב הכנעני יֹשבי הארץ ... 

                     וילחצו האמֹרי את בני דן ההרה, כי לא נְתָנוֹ לרדת לעמק ... (שופטים א').

 

"וילחמו בני יהודה בירושלִַם,                                          "ואת היבוסי יֹשב ירושלִַם

וילכדו אותהּ, וַיַכּוּהָ לפי חרב,                                                 לא הורישו בני בנימִן,

ואת העיר שִלחו באש.                                                  וישב היבוסי את בני בנימִן

אחר ירדו בני יהודה להלחם בכנעני                                 בירושלִַם, עד היום הזה";

יושב ההר, והנגב, והשפלה" (שופטים א', ח-ט).                           (שופטים א', כא).

                                                                                 "ואת היבוסי יושבי ירושלִַם

                                                                                לא יכלו בני יהודה להורישם,

                                                                     וישב היבוסי את בני יהודה בירושלִַם

                                                                            עד היום הזה"; (יהושע ט"ו,סג).

 

ספר יהושע ושופטים א: מחקר ההתנחלות המקובל

(מתוך ספר הפולמוס על האמת ההיסטורית במקרא, ירושלים תשס"א, עמ' 16-13).

מן המפורסמות במחקר המקרא במובנו ההיסטורי, שהמקרא מציג שני תיאורים שונים של הכיבוש וההתנחלות: התיאור האחד, מופיע בספר יהושע והוא מתאר 'כיבוש אחיד' של הארץ בהנהגת יהושע. התיאור האחר, העולה מפרק א' בספר שופטים, מציג תהליך ארוך של התנחלות שבטית, שקטה והדרגתית ללא כיבוש ואולי אף ללא הנהגה מרכזית, שבמהלכו מתרחשות התנגשויות מקומיות בעלות אופי שבטי.

 

ברצוני לחלוק על הנחת היסוד, שלפיה מופיעים במקרא שני תיאורים שונים של כיבוש הארץ וההתנחלות. כמו בנושאים אחרים, גם בעניין הכיבוש וההתנחלות מוצגות במקרא נקודות מבט שונות, אך עם זאת אין כל סתירה או ניגוד בין ספר יהושע לבין שופטים א'. שניהם שייכים לדעתי לתיאור היסטורי אחד (ההבדלים הניכרים יותר בין ספרי בראשית ודברים לבין ספר יהושע, גם הם מבטאים לדעתי רק נקודות מבט שונות).

      לדעתי, ספר יהושע אינו מציג תיאור של 'כיבוש אחיד', אלא של שתי מלחמות הנערכות מול שתי קואליציות של מלכי כנען: ברית מלכי הדרום שנתגבשה בעקבות הכניעה של הגבעונים (יהושע פרק י'), וברית מלכי הצפון בהנהגת יבין מלך חצור, 'כי חצור לפנים היא ראש כל הממלכות האלה' (יהושע י"א, י).

      בתום שתי המלחמות האלה מול צבאות מלכי כנען שהתכנסו סביב לגבעון (י', ה-ו) וליד מי מרום (י"א, ד-ה) חזרו בני ישראל "אל המחנה הגלגלה" (י', טו; י', מג; י"ד, ו). על אף התיאורים הכוללים המפליגים בסוף פרק יא ועל אף רשימת מלכי כנען המנוצחים שבפרק י"ב, לא מתואר כאן צבא שכובש שטח ונשאר בו כדי להגן עליו, אלא מתוארות פשיטות עומק מוצלחות. פשיטות אלה, הסתיימו בניצחון מוחלט על צבאות כנען ועל מלכיהם, מיגרו כל כוח אפשרי שעלול היה לאיים על בני ישראל בהמשך הדרך, אך לא יצרו כיבוש. בני ישראל חזרו לגלגל, ומשם החל, בהדרגה ובמשך זמן ארוך תהליך ההתנחלות.

      אמנם, יש לכאורה פסוקים אחדים בספר יהושע שסותרים תפיסה זאת: הפסוקים המכלילים כגון 'ויקח יהושע את כל הארץ הזאת' (י"ט, טז-כג), רשימת 31 מלכי כנען המוכים (י"ב, ט-כד) והסיכום הנפלא בסוף רשימות הערים:

ויתן ה' לישראל את כל הארץ אשר נשבע לתת לאבותם ויִרשוה וישבו בה. וינח ה' להם מסביב ככל אשר נשבע לאבותם, לא עמד איש בפניהם מכל אֹיביהם נתן ה' בידם. לא נפל דבר מכל הדבר הטוב אשר דבר ה' אל בית ישראל, הכל בא ! (כ"א, מא-מג).

אולם פסוקים אלה עומדים בסתירה בולטת לכתוב בספר יהושע עצמו, במקומות אחרים: 'ויהושע זקן בא בימים, ויאמר ה' אליו אתה זקנתה באת בימים, והארץ נשארה הרבה מאד לרשתהּ' (י"ג, א-ו); 'ולא הורישו בני ישראל' (י"ג, יג; כמו כן ראו: ט"ו, סג; ט"ז, י; י"ז, יב-יג; י"ט, מז), הדומים לפסוקים המופיעים בשופטים א' (כא, כז-כח, כט, ל, לא-לב, לג-לד). הדיון של יהושע עם כלב ועם בני יהודה על הורשת הענקים בעתיד בהר חברון ('אולי ה' אותי והורשתים', יד יב), סותר את הורשתם בידי יהושע לאחר מלחמת הצפון (יא כא-כב). הדיון עם בני יוסף על גבולות היכולת בהווה ועל תהליך ההתחזקות בעתיד, משקף לחלוטין את התהליך הארוך, ולפיכך הכתוב ביהושע (י"ז, יד-יח) תואם לגמרי את רוח ההתנחלות ההדרגתית, ואת הכתוב בשופטים א', כז-כח –  

[ ההשלמות והפירוש שלי ] :

ויאמרו בני יוסף, לא יִמָצֵא לנו ההר [= לא יספיק לנו], ורכב ברזל בכל הכנעני היֹשב בארץ העמק, לאשר בבית שאן ובנותיה ולאשר בעמק יזרעאל. ויאמר יהושע אל בית יוסף [...] עם רב אתה וכֹח גדול לך, לא יהיה לך גורל אחד. כי הר יהיה לך, כי יער הוא ובֵרֵאתוֹ והיה לך תֹצאתיו. כי תוריש את [אחרי זמן כשתתחזק, אף] כי רכב ברזל לו, [אף] כי חזק הוא [ולכן לא תוכל להורישו כעת].

אמנם אפשר גם לומר, שישנן שתי מסורות כיבוש והתנחלות בתוך ספר יהושע עצמו, אך אין כל ראיה לכך, ואין כל הכרח של סתירה פרשנית, שיוביל לכך. אנו, בוגרי עצמאות ישראל ובוגרי ששת הימים חשנו היטב על בשרנו את ה'סתירה' הזאת בין ניצחון מהמם, תחושות של גאולה ושחרור, ארץ ישראל השלמה, ירושלים והר הבית קץ המלחמות והשלום שבפתח לבין המציאות הטופחת על פנינו פעם אחר פעם. מצד כל האידאולוגיות והתנועות ומצד כל זרמי הדת, בעקבות הניצחון הגדול בששת הימים, נשמעו קולות כאלה של התגשמות כל החלומות, אשר ביטאו באמת את התודעה והתחושות באותה עת. לא היה זה כזב ואף לא אשליה, אלא הבזק היסטורי של פסגת חלומות רגעית. אחר כך, תוך זמן קצר או ארוך התגלעו והופיעו הסדקים, הצרות והבעיות.

      בימי קדם באה ההתפכחות לנוכח המציאות בצורה קשה יותר, מפני שלא היה ברשותם צבא, שהיה בכוחו להחזיק בשטח נרחב כשטח כבוש. עם חלוף הלם הפשיטות והניצחונות הגדולים, מצאו בני ישראל את עצמם חסרי כוח מול 'רכב הברזל' של הכנענים בעמק, במרחבי בית שאן, יזרעאל, מגידו ותענך, ולא היה בכלל באפשרותם להמשיך במלחמות כיבוש כלשהן. אמנם קואליציה כנענית (כפי שאנו מכירים גם ממסעות המלחמה המצריים למשל, זו שהתייצבה מול תחותימס השלישי), לא התארגנה שוב מול בני ישראל עד ימי סיסרא, כך שההתנחלות באזורי ההר יכולה הייתה להתנהל בתהליך שקט והדרגתי; אך עם זאת התפורר גם הכוח הראשוני של כלל השבטים באופן שכל שבט פנה לנחלתו. יהושע לא יכול היה לכבוש את הארץ ולהחזיק בה לטווח ארוך. אולם במשך זמן קצר יחסית לא התייצב שום כוח מולו  (כלב בן יפונה רומז ל-7-שנים של קרבות בנוסף ל- 38 שנה שהלכו במדבר, יהושע י"ד, י ) די היה בניצחון זה כדי להמשיך בתהליך ההתנחלות במשך עשרות רבות של שנים בלי הפרעה משמעותית, לפחות באזורי ההר.

      הוכחה נאה לפרשנות זו של ספר יהושע היא הפסוק שמזכיר את שרפת חצור: 'רק כל הערים העֹמדות על תִלם לא שרפם ישראל, זולתי את חצור לבדה שרף יהושע' (י"א, יג). לפי הכתוב הזה לא כבש יהושע ולא שרף ערי מדינה כנעניות לא בלכיש ולא בשום תל אחר, זולת חצור ולפניה העי ויריחו. את שאר מלכי כנען ניצח יהושע בשדה הקרב, אך לא החריב ולא שרף את הערים 'העֹמדות על תִלם'. בתיאורי המלחמה שבפרק י' אנו קוראים, לדעתי בטעות, על החרבת ערי מלוכה כנעניות בשרשרת: מקדה-לבנה-לכיש-(גזר)-עגלון-חברון-דביר. אולם כל האירועים הללו התרחשו על פי הכתוב ביומיים או בשלושה (י', לב, לה) 'פעם אחת' (י', מב), וללא שריפת ערים. הביטויים 'לכידה' ו'החרמה' מתאימים לצבאות, ומכאן פירושם של כתובים אלה הוא לדעתי, ניצחון צבאי על צבאות הערים האלה ועל מלכיהם בראשם, בשדה המערכה שהתנהלה כנראה מעמק איילון ועד מקדה (י', י-טז). יהושע לא כבש את הערים אלא ניצח את מלכי הערים בשדה הקרב. ניצחון זה מתואר בדרך של הפלגה, כנפילת הערים עצמן.

      אם כעדות הכתובים שרף יהושע רק את יריחו, את העי ואת חצור מי שרף והחריב את לכיש הכנענית ואת שאר ערי המדינה, בתחילת המאה השתים עשרה לפנה"ס?

לדעתי היו אלה בני ישראל בשלב השני או השלישי של ההתנחלות, לאחר זמנו של יהושע, ואולי בפרט בני יהודה (שופטים א', ג-כא). אפשר להביא לכך ראיה ארכאולוגית מעניינת: שתי החרפושיות שנמצאו בעיבל מזוהות לימי רעמסס השני, בעוד שבשכבת החורבן של לכיש נמצא חקוק שמו של רעמסס השלישי. ההבדל של דור אחד מתאים בדיוק להבדל בין דור יהושע, לבין ראשית ימי 'השופטים', שהם דור ההתנחלות הנרחבת.

 

סיכום

הסתירה בין ספר יהושע לבין שופטים פרק א', מדומה. אין לפנינו תיאור של 'כיבוש אחיד', אלא של פשיטות צבאיות מוצלחות, מהבסיס בגִלגל, פשיטות ששברו את כוחן של הקואליציות הכנעניות.

אחר כך, מן הגִלגל –  שם המציין (לפי הממצאים של פרופ' אדם זרטל) את צורת המחנה המוקף קיר מתחם נמוך[1] –  התחיל להתפתח תהליך ההתנחלות הממושך. פירוש מקראי זה עולה בהחלט בקנה אחד עם התמונה המתקבלת מן הממצאים הארכאולוגיים.

לפיכך יכלו להיות כמה מקומות שנקראו 'גִלגל' דברים י"א, ל (מול עיבל); יהושע ד', יט (בקצה מזרח יריחו); יהושע ט"ו, ז (נוכח למעלה אדומים); שמואל-א י"ג, ח (באזור מכמש); מלכים-ב ב', א (אולי בהר?!).

 

סמינר:הישוב היהודי בגולן ובבשן לאורך הדורות

תקציר ההרצאה: הגולן והבשן בתקופת המקרא - האם היו יהודים בגולן בתקופת המקרא?

 

גשור ומעכה ושבטי ישראל

היכן שכנו ממלכות גשור ומעכה?    עיון במקרא ובמחקר.

האם היה קשר ורצף יישובי בין נחלת מנשה בבשן, לבין נחלות דן ונפתלי?

מה היו היחסים בין גשור ומעכה לבין שבטי ישראל עד ימי המלוכה? בימי דוד? בימי ממלכת ישראל (שומרון)?

 

הסמינר: זרמים וכיתות בימי הבית השני

תקציר ההרצאה - מסורת 'ביתא ישראל' מול כיתות בית שני

הרצאה זו איננה עוסקת בשאלת מוצאם וזהותם של יהודי אתיופיה ('ביתא ישראל'), ולא בשאלה מתי ואיך הגיעו לשם, אלא רק במסורת שלהם, הכתובה והנוהגת כמסורת אבותיהם. מסורת זו טבועה כולה בחותם היצירה היהודית מימי בית שני –

ה'אורית' (=אורייתא =תורה) בשפת 'גֶעז' מבוססת על תרגום השבעים.

ספרי 'חנוך' ו'היובלים', 'מקבים'. וספרים אחרים שנכתבו ביהודה בימי בית שני, נחשבו ב'ביתא ישראל' כספרי קודש.

הסיגד מיוחס לעזרא הסופר.

ירושלים ובית המקדש היו מוקד ההזדהות, הכיסופים והחזון של 'ביתא ישראל', וגם מקור הסמכות של 'החוקים'.

המשנה, המדרשים והתלמוד מעולם לא הגיעו לאתיופיה – מסורת 'ביתא ישראל נותרה בעל פה, ברובה המכריע.

המסורות שנהגו לפיהם באתיופיה דומות מאד לקבוצות שונות ביהדות בית שני (ביהודה ובמצרים), אך אינן זהות לשום קבוצה ידועה אחרת.

דוגמאות:

  1. הלכות שבת ('תאזאזה סנבת') זהות לפרק החותם את ספר 'היובלים', אבל לוח החגים שלהם מבוסס על הירח, בדיוק כמסורת חז"ל, ובניגוד חריף לשיטת 'היובלים'.
  2. ספירת העומר "ממחרת השבת", לא ממחרת שבת בראשית שאחרי חג המצות כולו כמו ב'מגילת המקדש', אלא ממחרת החג בדומה למסורת חז"ל, אבל לא ממחרת החג הראשון (כחז"ל), אלא ממחרת החג האחרון, כי "השבת" היא שם לכל שבעת ימי החג; לכן חג מתן תורה חל בי"ב בחודש המקביל לסיוון – לא בו' (כחז"ל), ולא בט"ו (כב'יובלים', וב'מגילת המקדש').
  3. חג הקציר הועבר בחצי שנה בדיוק, לי"ב בחודש המקביל לכסלו (עם ספירה מקבילה מסוף סוכות), לפי עונת הקציר באתיופיה, ואין לכך שום מקבילה בכל הגלויות.
  4. הקריבו קרבנות, ובייחוד קרבן פסח, ב'מסגיד', כמו בקבוצות של יהודי מצרים (יהודי יֵב, 'מקדש' חוניו).
  5. הכירו את מגילת אסתר ואת ספרי 'מקבים', אך לא חגגו חנוכה ופורים, אבל התענו בצום אסתר.
  6. יום הכיפורים יכול היה לחול בשבת (בניגוד ל'יובלים', ול'מגילת המקדש'), ואסור לצום בשבת (כמו ב'יובלים') – הם התענו כל היום (כחז"ל), אבל שברו צום בטעימה קלה ('פחות מכשיעור אכילה').

האם יש הסבר למסורת ייחודית זו? מה אפשר ללמוד ממנה על יהדות בית שני?

סמינר: מסעות ספר יונה בתרבות ישראל ובעולם

media/יואל_בן_נון.jpg

 

 
 

BetaGroup - עיצוב אתרים

כל הזכויות שמורות NTT - מערכות ניהול תוכן