הצטרפות לרשימת תפוצה
 
 
 
חדשות
  • שינוי ההרשמה לסמינרים

    2.8.2017

    בסעיף ההרשמה לסמינרים יש הוראות חדשות להרשמה.

  • שינוי בתכנית תשע"ח: ביטול הסמינר על לאה גולדברג באפריל

    30 באוקטובר 2017
  • ראיונות עם משתתפי הסמינרים

    14/9/16

    כתובת הלינק היא  https://youtu.be/1Bbd0cXZIGI

 
 
 
  דר מרדכי ערן  
   
 

ד'ר מרדכי ערן

ד"ר מרדכי ערן 

ביוגרפיה

יליד ברלין. עליתי ארצה בשנת 1934, למדתי בבית הספר הריאלי בחיפה ובגימנסיה "בלפור" בתל-אביב. באוניברסיטה העברית למדתי בשנים 1944 עד 1948, וקיבלתי תואר מוסמך למדעי הרוח בלשון עברית, מקרא ופסיכולוגיה. תואר שלישי בפסיכולוגיה תעשייתית-תעסוקתית קיבלתי באוניברסיטת קליפורניה, ברקלי. שירתי בחיל הרגלים בירושלים, ובמערך הפסיכולוגיה הצבאית עד שנת 1971. תפקידי האחרון בצבא היה פסיכולוג ראשי. לאחר השחרור מצה"ל עמדתי בראש המערך לייעוץ תעסוקתי בשירות התעסוקה, והייתי מרצה בכיר באוניברסיטות בר-אילן, אילינוי ותל-אביב. לאחר הפרישה מהעבודה למדתי באוניברסיטה העברית וקיבלתי תואר מוסמך בהיסטוריה של עם ישראל. פרסמתי מאמרים וספרים, ביניהם הספר: שביט, י' וערן, מ', מלחמת הלוחות (2003), שעליו אדבר היום.

 

תקציר הרצאה בפני סמינר אבות ומייסדים ביום ט"ז בסיוון תשע"ד, 14 ביוני 2014 בנושא

התנ"ך ויהדות גרמניה

יהדות גרמניה

סקירה על יהדות גרמניה מראשיתה ועד העת החדשה. תהליכי האמנציפציה במאות ה-18 וה-19. התפשטות ההשכלה. מעמד החברה היהודית בקרב העם הגרמני – "גרמנים בני דת משה". שינויים מרחיקי לכת ברוח הרפורמה בדת, לעומת צמיחת קהילות ניאו-אורתודוכסיות הנאמנות למסורת. ייסוד סמינרים לרבנים. תנועה של חוכמת ישראל. המרת הדת כתופעה חברתית. התחזקות האנטישמיות והקמת מסגרות פוליטיות באידיאולוגיה אנטישמית גזענית. העיתונות ככלי ביטוי לזרמים הדתיים, הפוליטיים והאינטלקטואליים בקרב היהודים במרחב דוברי השפה הגרמנית. המאמץ לשימור העיתונות הזו על-ידי מוסדות להשכלה גבוהה בגרמניה.

תרגומי המקרא לגרמנית

תרגומי המקרא בידי נוצרים, ובמיוחד תרגום לותר. הסיבות לפעילות התרגום לגרמנית בידי יהודים, החל מתרגום משה מנדלסון במאה ה-18 ועד לתרגום בובר-רוזנצווייג במאה ה-20. ריבוי התרגומים, המהדורות ומספר העותקים מצביע על המקום המרכזי שתפס המקרא בקרב היהדות הגרמנית.

פולמוס בבל והתנ"ך

התגליות הארכיאולוגיות בשלהי המאה ה-19. חשיפת התרבויות הקדומות במסופוטמיה. יוזם הפולמוס, האשורולוג פרופסור פרידריך דֶליטש   (Friedrich Delitzsch, 1850-1922). הטענות שלו על השפעות התרבות הדתית, המוסרית והחוקית של בבל על המקרא והכחשת המקוריות של המקרא. הסערה שהתחוללה במשך שלוש שנים בקרב יהודים ונוצרים בכל העולם והניסיונות לסתור את דעותיו של דליטש.

הערת סיכום

בסיום ההרצאה אשתדל להשיב לשאלות החברים. לפי הניסיון, ייתכן שלא יהיה מספיק זמן להיענות לכל השאלות. אני מוכן להשיב לכל שאלה או הערה המתייחסת לדברים שהשמעתי, בכתובת דוא"ל eranmord@013net.net.

ההרצאה המלאה

הקדמה  

שנות לימודי באוניברסיטה. סגל, קסוטו, טור-סיני. דברים מטרודים/מרגיזים – ייצוג המציאות. פרטי הספר.

יהדות גרמניה בעת החדשה

יהודים הגיעו לגרמניה עוד עם הכיבוש הרומאי במאה הראשונה לספירה, והתיישבו בעיקר על גדות נהר הריין. בימי הביניים עסקו רבים מהם במסחר, ביניהם בסחר הבינלאומי. במשך כל הזמנים הם נחשבו אלמנט זר בארץ הנוצרים. הם היו זקוקים להגנת המושלים בכל מקום, לעיתים קיבלו כתב זכויות לישיבה במקום מגוריהם, ולעיתים נרדפו וגורשו ממקום מושבם, הכול לפי החלטת המושל ולחץ הקהל הנוצרי. בהשפעת המהפכה הצרפתית, ובמיוחד בהשפעת הכיבוש הצרפתי בימי נפוליון, החלו יהודי גרמני ליהנות מעקרונות החופש והשוויון. לאחר נסיגת הצרפתים משטחי גרמניה, החל תהליך ממושך של אמנציפציה ושל שינויים משמעותיים במצב החברתי של היהודים. עם הקמת הרייך הגרמני השני בראשות קיסרי גרמניה, שהתקיים בשנים 1918-1871, הם זכו למעמד של שוויון כמעט מוחלט. יהודי גרמניה ראו את עצמם כאזרחי המדינה לכל דבר, הנבדלים מהנוצרים באמונה הדתית, וכינו את עצמם "גרמנים בני דת משה". כדי להדגיש את גרמניותם, הם ניהלו את אורח חייהם כמו הגויים, להוציא האמונה והפולחן הדתי. כך עוצב הטיפוס של יהודי משכיל בעל הליכות נעימות, מעורה בתרבות הגרמנית, שבחיי היום-יום נוהג כגרמני לכל דבר. יהודים רבים עזבו את הדת היהודית ועברו לנצרות, והמרות הדת הפכו לתופעה נרחבת בכל השכבות החברתיות (אברהם מנדלסון, רחל ורנההאגן, מרקס, היינה , מהלר). אלה שנשארו יהודים, והם הרוב, הנהיגו שינויים מהותיים באמונה ובמנהגים, וכך נולדה תנועת הרפורמה, שמקורה בגרמניה ושהתפשטה לקהילות יהודיות רבות, בעיקר בארצות מערב אירופה ואמריקה. תנועת הרפורמה לבשה צורות שונות, החל בשינויים בנוסח התפילה ועד להעברת יום המנוחה השבועי ליום ראשון בשבוע. זו הייתה גם ראשית הצמיחה של התנועה הקונסרבטיבית, שהתפתחה יותר מאוחר בארצות הברית. מאידך היו יהודים שעם היותם גרמנים בצאתם, המשיכו בנאמנות לקיים את המצוות כהלכתן, ורבים מאלה, הניאו-אורתודוקסים, דגלו בעיקרון של "תורה עם דרך ארץ". אבל גם הם סברו, שהיהדות משמעה דת ולא אומה. נוסדו בתי ספר להכשרת רבנים, בהתאם לעקרונות הרפורמה והאורתודוקסיה. המשותף בין הסמינרים היה, שפרחי הרבנות למדו  בבתי ספר גבוהים וכך קיבלו השכלה כללית, יחד עם להכשרתם לרבנות בקהילה - "הרב דוקטור". בכמה ערים היו ישיבות, שנוסדו לאחר הישיבות במזרח אירופה. ביהדות גרמניה לא הייתה תנועה של חסידות. בסוף המאה ה-19 חיו בגרמניה שש מאות אלף יהודים, כאחוז אחד מכלל האוכלוסייה.  לאחר עלות הנאצים לשלטון, הגרו שלוש מאות אלף, מהם 55 אלף לארץ ישראל.  

במקביל לשנאת היהודים המסורתית מימי קדם, התפתחה בהשפעה צרפתית אידיאולוגיה של שנאה על בסיס גזעני. האנטישמיות הגרמנית התבטאה לעיתים בתופעות של אלימות ובדרך כלל בניסיונות להצר את כניסת היהודים למשרות בכירות בממשל ובצבא ולמשרות של פרופסור מן המניין באקדמיה. בתקופת הקיסרות קיבלה האנטישמיות גוון פוליטי מובהק. בתגובה לגילויי האנטישמיות, התפתחה ביזמת אנשי רוח בחברה היהודית תנועה של חוכמת ישראל או מדע היהדות, שחבריה עסקו בחקר שיטתי ומדעי של המורשת התרבותית היהודית וקורותיה בכל הזמנים ובכל המקומות.

היהודים דוברי השפה הגרמנית נחשפו לעיתונות יהודית מגוונת בין השנים 1806 ועד 1938. במשך הזמן הזה פורסמו כ-500 כתבי-עת יהודיים בשפה הגרמנית, שכרבע מהם הופיעו במשך עשר שנים ויותר. העיתונות שימשה כלי ביטוי לכל הזרמים הדתיים והאינטלקטואליים ביהדות במרחב דוברי השפה הגרמנית. שלוש אוניברסיטות גרמניות פועלות כיום להצלת החומר הרב הזה, ועד כה צולמו מאות אלפי עמודים, שהגישה אליהם באינטרנט נוחה.

תרגומי המקרא לגרמנית

תרגומים נוצריים מלאים או חלקיים של המקרא לגרמנית היו קיימים החל מהמאה ה-13. בשת 1534 תרגם מרטין לותר את המקרא לשפה הגרמנית, ומאז הפך התרגום הזה, על השינויים שחלו בו, לספר המקודש בידי דוברי השפה הגרמנית הפרוטסטנטים. עם התקרבות היהודים לתרבות הגרמנית, התעורר החשש שהם ייאלצו להשתמש בהוצאות הנוצריות, שהופצו ברבים על-ידי חברות מיסיונריות (למשל, ישעיהו ז' י"ד "לכן יתן אדני הוא לכם אות הנה העלמה הרה וילדת בן וקראת שמו עמנו אל" פירוש רד"ק). ראשון המתרגמים היהודיים בעת החדשה היה משה מנדלסון. התרגום שלו לחמישה חומשי התורה פורסם בשנת 1783 בשפה הגרמנית התקנית בכתב עברי, ולידו "ביאור" בעברית ("נתיבות השלום"), וגם תרגום לתהילים ושיר השירים בכתב גותי. במשך המאה ה-19 יצא התרגום הזה לאור ב-17 מהדורות. עד סוף המאה ה-19 יצאו לאור 16 תרגומים של יהודים, כמחציתם תרגומי התורה ולספרים נוספים, והיתר למקרא כולו, מהם שכללו תרגומים למבחר מתוך הספרים החיצוניים. בין התרגומים היו שנועדו לקוראים הצעירים ולתלמידי בית הספר, שבהם נמנעו מלהזכיר פרקים או פסוקים בעלי תוכן מיני (בנות לוט, יהודה ותמר, אמנון ותמר, שיר השירים), פרטים על הקרבת קורבנות ופרטים טכניים אחרים. קשה לדעת איזה תרגומים החזיקו בתי האב היהודים דוברי הגרמנית, אולם לפי המספר הרב של התרגומים, המהדורות והעותקים בכל מהדורה, אין ספק שהיה להם ביקוש גדול. מטרת התרגומים הייתה להחזיר את התנ"ך ליהודים ואת היהודים לתנ"ך. נוסף לקשיים טכניים רבים, העמיד תרגום המקרא מעברית לגרמנית הרבה בעיות עקרוניות ופילולוגיות, שהמתרגם היה חייב להתמודד איתן ולמצוא להן פתרונות מניחים את הדעת, למשל: שם האלוהות. מילים שפירושן שנוי במחלוקת, מילים יחידאיות וכיוצא באלה. מפעל התרגום המגוון ביטא גם את המחלוקות הפנימיות בין הזרמים בקרב היהודים, בעיקר בין האורתודוקסיה ובין תנועת הרפורמה. במאה העשרים יצאו לאור עוד ארבעה תרגומים יהודיים, האחרון של בובר ורוזנצוויג, ובובר סיים את תרגום המקרא כולו בירושלים בשנות ה-60 של המאה העשרים. יש להניח שתרגום המקרא, ספר הספרים, הביא כבוד ויוקרה לבעליו, ואף הכנסה כספית בצידה.

פולמוס בבל והתנ"ך

בתחילת המאה ה-20 התחולל אירוע ציבורי שהשלכותיו השפיעו על החברה היהודית של גרמניה הקיסרית. גיבור הפרשה היה הפרופסור פרידריך דליטש  (Friedrich Delitzsch, 1850-1922), אחד האשורולוגים הגרמנים הנחשבים ביותר בדורו. אביו, פרנץ דליטש, היה פרופסור לתיאולוגיה, שבין שאר עיסוקיו תרגם את הברית החדשה לעברית וכתב פרשנות לספרי המקרא מנקודת השקפה פרוטסטנטית. דליטש הבן היה מורה אהוד בקרב תלמידיו, ובהרצאות פומביות לקהל הרחב הצליח להרחיב את מדע האשורולוגיה מתחום המחקר אל הזירה הציבורית. הציבור הגרמני החל להתעניין בתרבויות הקדומות של ארץ הפרת. להרצאות והפולמוס שהוא עורר בציבור היהודי והנוצרי, בגרמניה ובארצות אחרות, הייתה השפעה ניכרת על מחקר האשורולוגיה ועל חקר המקרא. עוד לפני שהתעורר הפולמוס שיתואר להלן, העלה דליטש טענות קיצוניות באשר להשפעת התרבויות העתיקות, השומרית, האשורית והבבלית, על תרבויות המזרח הקרוב העתיק, כולל התרבות המקראית. בשנים 1902 ו-1903 נשא פרידריך דליטש שתי הרצאות פומביות בנוכחות הקיסר וילהלם השני (ששימש גם כראש הכנסייה הפרוטסטנטית בגרמניה) ואנשי ממשל ואקדמיה רבים. תוכן ההרצאות זכה לתהודה רחבה, לא מעט בזכות הכינוי "Babel-Bibel", שנקלט במהירות בתודעת הציבור בגרמניה ובעולם, ובזכות הפצת תוכן הרצאותיו ברבים. הוא הציג את עיקרי הממצאים שנתגלו בתגליות הארכיאולוגיות במסופוטמיה, לוחות חרס שעליהם חקוקה בכתב יתדות ספרות ענפה בכתב יתדות מלפני כשלושת אלפים שנה לפני הספירה. שתי ההרצאות עוררו סערה גדולה, ותוך זמן קצר הפך הפולמוס לנושא לדיון ציבורי רחב, שקיבל ביטוי במאות רבות של מאמרים בעיתונים ובכתבי-עת שונים. הטענה המרכזית בדבריו הייתה, שהתעודות מבבל מלמדות שהשקפת העולם המקראית והחוק המקראי מקורם בבבל. הוא טען, שמקור דת ישראל ותרבותו אינו ההתגלות בהר סיני, אלא בתרבות ובדת הבבלית. קיים דמיון ניכר בין חוקי בבל (חוקי חמורבי) לבין חוקי משה, ובמיוחד במושג השבת ובשם האלוהות, וכן גם בסיפור המבול. בהרצאה השנייה הרחיק דליטש לכת, וטען שתרבות בבל עלתה על תרבות המקרא. הרעיון המונותיאיסטי היה ידוע כבר בבבל הקדומה (Panbabylonismus). בהמשך טען, שהנבואה המקראית היא מקור השנאה לכל מי שאינו ישראל.ושהמונותיאיזם המקראי מייצג אל לאומי. מקורם של חוקי משה אינו בשמיים, אלא הם יצירה אנושית מובהקת. מייסד הנצרות, ישו אינו יהודי, אלא בן שבט גלילי. יהודי גרמניה ראו בדברי דליטש הכרזת מלחמה על היהדות. תגובת היהודים לדברי דליטש הייתה רבת-פנים, שכן הם לא יכלו להשלים עם הטענה שהמקרא אינו אלא חיקוי לתרבות קדומה ששימשה מקור לתיאולוגיה, למוסר ולתרבות המתבטאים בספר הספרים. התגובות פורסמו במאמרים ובספרים רבים מאד. עיקרי הטיעונים:

            שם האלוהות והאל האחד  חלק מהמגיבים טענו, שדליטש לא קרא נכון את המקור הכתוב בלוחות. גם אם יש קשר סמנטי כלשהו בין יהוה, אלוהי ישראל שהתגלה בסיני, ובין "יהוה" הבבלי (או השמי הקדום), אין כל קשר מהותי ביניהם. האל המקראי מיוחד בכך, שהוא מופיע מלכתחילה ככוח מוסרי.

            סיפור המבול  דליטש טען, שסיפור המבול המקראי הוא העתקה ברורה של הסיפור המסופוטמי. הטענה העיקרית נכדו הייתה, שהמקור הבבלי שימש חומר גלם בלבד, ושהמקרא העניק לסיפור ההוא משמעות מוסרית שלא הייתה בסיפור האשורי-בבלי.

            בין שבת ל-sabattu  השבת שבמקרא היא יום שבתון החל בכל יום שביעי בשבוע. הרבה טענות וביניהן: בבבל יום פורענות, יום מנוחה רק למלך ולא לעם. בבבל יום שיכוך לב האלים. נושא השבת היה הרגיש ביותר, ובוויכוח על ממיצאי הלוחות הועלו טענות רבות להבלטת ההבדלים בין השבת הבבלית לבין השבת המקראית. המחנה האורתודוקסי הביע דעות קיצוניות להגנה על ייחודיות השבת.

            חוקי משה וחוקי חמורבי  בין הטענות הרבות שדנו בהבדלים המהותיים בין שתי מערכות החוקים עלתה הטענה, שכל מערכת חוקים נועדה לשמור על החיים, הרכוש והמשפחה. אצל עמים אחרים החוקים נחקקו על-ידי אדם והשליט עמד מעליהם, ואילו בישראל החוקים הם מצוות אלוהים וחייבו כל אדם, כולל השליט.

לאחר שנתיים-שלוש שככה הסערה, ופרשת בבל והתנ"ך נעלמה מתודעת הציבור היהודי. הפרשה לפרטיה סוכמה בספר מלחמת הלוחות. במאה העשרים התקבלה הדעה, שכל תרבות מושתתת על תרבויות שקדמו לה, וכל יצירה אנושית מושפעת בצורה זאת או אחרת מיצירות קדומות. העיר אוגרית, מימי המאות ה-15 עד 13 לפני הספירה (תקופת האבות), נתגלתה בראס-שמרה בשנת 1928, ושם נמצאה ספרות ענפה הכתובה על גבי לוחות חרס בכתב יתדות פיניקי אלפביתי בשפה הקרובה לעברית. מילים רבות, כגון אל, בעל, אדון, ים, מות, שחר, שלם, רשף, כושר, טלי, ארצי, יש להן הקבלה בשפה העברית. פרופסור קאסוטו פרסם את התרגום הראשון על שירי עלילה כנעניים. על סמך מחקריו הוא הגיע למסקנה, שהספרות המקראית היא המשך לספרות כנענית שקדמה לה בזמן.

סמינר: העליה השניה - מנהיגיה והוגיה

 

 

 

 

 

 
 

BetaGroup - עיצוב אתרים

כל הזכויות שמורות NTT - מערכות ניהול תוכן