הצטרפות לרשימת תפוצה
 
 
 
חדשות
  • שינוי ההרשמה לסמינרים

    2.8.2017

    בסעיף ההרשמה לסמינרים יש הוראות חדשות להרשמה.

  • שינוי בתכנית תשע"ח: ביטול הסמינר על לאה גולדברג באפריל

    30 באוקטובר 2017
  • ראיונות עם משתתפי הסמינרים

    14/9/16

    כתובת הלינק היא  https://youtu.be/1Bbd0cXZIGI

 
 
 
  אסף ידידיה  
   
 

  ד"ר אסף ידידיה

סמינר: תלמידי הגר"א, נובמבר 2012

CV

בוגר אוניברסיטת בר-אילן. עבודת הגמר שלו לתואר מוסמך עסקה בדמותו של הרב צבי הירש קלישר. סיים את לימודי התואר השלישי בשנת 2007. כותרת עבודת הדוקטורט שלו היא "אלטרנטיבות אורתודוקסיות למדע היהדות: האורתודוקסיה ומחקר מדעי היהדות 1873-1938". ערך את הספר "בתי מדרש נוסח אשכנז: זיכרונות של בוגרי הסמינרים לרבנים בגרמניה ואוסטריה" (כרמל ומכון שכטר 2010). ספרו "ביקורת מבוקרת", שהנו עיבוד של עבודת הדוקטורט שלו, עתיד להתפרסם בהוצאת "מוסד ביאליק" בקרוב ממש. פרסם מאמרים בכתבי עת שונים בארץ ובחו"ל.
הוא מרצה לתולדות ישראל במנהל מכללות של אוניברסיטת בר-אילן. שנה שעברה הוא היה עמית מחקר במרכז ללימודי עברית ויהדות של אוניברסיטת אוקספורד.
תקציר ההרצאה-ראשי פרקים
משיחיות וריאליה במשנתו של הרב צבי הירש קלישר
- קרקע גידולו של הרב קלישר
- דמותו הרבנית והתמודדותו עם אתגרי השעה
- מקורותיו
- משיחיות וריאליה במשנתו
- עקב בצד אגודל: התפתחות משנתו לאור המציאות המשתנה
- הפעילות הציבורית
- החותם שהותיר
- דף מקורות להרצאה על הרב קלישר

- רפורמה, חילון והערך של "כלל ישראל" (עברי אנכי, תרל"ב 1872)
- האחד מחלל שבת אף שרע ומר הוא מאוד וכמומר לכל התורה מ"מ בזמננו הוא כמומר לתאבון, כי ידוע לכל שעושין כן רק בעבור הפסד ממון, ולא להכחיש בכל התורה ח"ו מטרתם […] אבל הכופר בכל דברי הנביאים אשר כל יושבי תבל יאמינו בהם, כמעט לא נשאר רושם יהודי בלבבו. ושנית, מחללי שבת כל אחד חוטא לעצמו ולא יחטיא את אחרים עמו, ואלה המתקנים (מהרסים) המה כאורבים לעקור יסוד אמונת ותקות כל אחב"י. ושלישית, כל אלה הנ"ל עוון פרטי וזה עוון כללי שמשחיתים את הכלל, ורוצים כי שם "ישועת ישראל" לא יזכר ולא יפקד.
- גאולה בדרך הטבע (איגרת אל רוטשילד, תקצ"ו 1836; דרישת ציון, תרכ"ב 1862)
- גאולת ישראל אשר אנחנו חוכים לה: אל יחשוב החושב כי פתאום ירד השם יתברך שמו משמים ארץ, לאמר לעמו צאו, או ישלח משיחו כרגע מן שמים לתקוע בשופר גדול על נדחי ישראל ויקבצם ירושלימה ויעשה לה חומת אש ומקדש אל ממרומים תרד, כאשר הבטיח על ידי עבדיו הנביאים: לא כן קורא המשכיל, ודאי כל יעודי הנביאים יתקיימו באחרית הימים, ולא יפול ח"ו דבר ארצה. אך לא במנוסה נלך ולא בחפזון יום אחד, כי אם מעט מעט תבוא גאולת ישראל, לאט לאט תצמיח קרן ישועה, עד 'וישראל יעשה חיל' ו'ישגא מאד באחריתו' בקיום כל הייעודים והבטחות של הנביאים הקדושים.
- חידוש הקרבנות (אגרת אל רוטשילד, תקצ"ו 1836)
- ראשית הגאולה תהיה על ידי סיבה טבעית מבני אדם, ועל ידי רצון המלכויות לקבץ מעט מני פזורי ישראל לאדמת קודש [...] והיה כאשר יהיו רבים מנדחי ישראל בארץ הקדושה ובירושלים, ויעלו קרבנם לריח ניחוח לה' וירפאו את מזבח ההרוס, אז יהיה לרצון לפני אדון כל להוריד אור פניו לנגד עמו [...] כן כאשר נשוב להפיק רצון מן ה' על ידי קרבן ונכפר לנו על כל עוונותינו, אז ישוב וניחם המרחם עלינו, לסבב לנו אז גאולה שלמה ושמחת עולם.

- עם-ארץ-תורה ומצוות התלויות בארץ (שלום ירושלים, תרכ"ח 1868)
- אחד הוא אלוהינו, ובאחדותו בחר לו עם אחד גוף הישראלי, ארץ אחת נחלת עם הישראלי, ותורה אחת תעודה בישראל. שלושת אלה קשורים בקשר אמיץ, ישראל וארץ הקדושה ותורה, וכל אחד מהם הגם שנפרדו, המה כגוף אחד, חברים כל ישראל, תרי"ג מצוות כלולים וצמודים יחד, ארץ הקדושה כלולה בירושלים, ירושלים כלולה במקדש ובקדשי קדשים. [...] ועתה איש הישראלי שים נא נגד עיניך אם בהעדר מצווה אחת מן קשר התורה שהוא כגוף אחד הרי הוא כאילו חסרים כמה חוטים הארוגים בבגד ונקרע על ידי זה כל הבגד, וכן אם חסר מים חלילה ימותו בצמא, על אחת כמה וכמה אם יחסרון לך כל המצוות הרבות התלויות בארץ.
- דרך האמצע (דרישת ציון, תרכ"ב 1862)
- כולם שגו ברואה, אלה מפה ואלה מפה, זה יאמר מה ציון כי אחפשינה ומה אדמת קודש כי אהיה דורש לה, הלא אין לי מחסור במקום משכנות עמים כולם, נפשי בטוב תלין, ולא יעלה על לבו את הקודש והמקדש, ואת החזון והנבואה ושכינת עוזו, כי רק את הארציות יאהב, ודרך הקודש והנצחיי יעזוב, ואת נחלת אבותינו לא יכיר. וזה יאמר לה' אני ואהבת קדושתו תכסוף נפשי, אך למה אתן אשם נפשי להעציב רוחי עלימו, הלא כבר נאמר אם תעירו ועם תעוררו עד שתחפץ, הלא אם יבוא העת יקרא ה' דרור ויתקע בשופר גדול פתאום לאמור צאו מן הגולה ועלו ורשו את ארץ הקדושה עם כל היעודים הנוראים אשר בנביאים. […] ולהורות נתתי בלבי נגד שתי כתות הנזכרים… איך החיוב מצד השכל והקבלה לפעול בעז ובחיל ובכח כל אשר יש לאל יד איש הישראלי להשתדל בחברת ארץ נושבת או חברת ישוב ארץ ישראל. [...]
- ועתה למה אנו מחשים, עד מתי לא נרחם את ירושלים, עד מתי לא נחונן אבניה ועפרה לא נרצה, עד מתי לא נכסוף לבית אבינו שבשמיים, ועד מתי לא נעשה גם אנחנו לביתנו, עד אנה נאהב זרים, נחבק אדמת נכר, ונחשוב כי בכוסף הלב לבד נעוף ההרה הר הקודש ונחשוב לנו לצדקה? לא כן אחי, כי אם בפיך ובלבבך לעשות, הכל לפי רוב המעשה.
- נקודת המפנה: האמנציפציה ועליית שרי ישראל (אגרת אל רוטשילד, תקצ"ו 1836)
- מי ראה כאלה? מי שמע כזאת? היוחל ארץ מאיש אחד? שאל נא לימים ראשונים, מיום הושת תבל, הנהיה כדבר הגדול הזה? להיות בית רם ונישא הלוך וגדול בכל אפסי ארץ, וכולם משכימים לפתחו, לפניו ישתחוו נסיכי אדם וכל נכבדי ארץ, ויבקשו לפניו מזהב שבא, וימלא משאלותם. גם מאיים הרחוקים תחתיו יפולו, על כן משחו אלוהים שמן ששון מחבריך, בני מלכים ביקרותיך, וכל העמים יודוך סלה! למה עשה אלוהים ככה לאיש אחד? והשם, יתברך שמו, אהבו מאוד. אין זה כי אם משורש ישי יפרה, על כן עומד לנס עמים, אשר נתנו אלוהים עליון, ידבר עמים תחתיו, יפה נוף משוש כל הארץ! לפניו מלכים ירד, אליו גויים ידרושו. ומי יודע וניחם ה', ויסבב מסיבתו שיבת ציון וקיבוץ נדחי ישראל. ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות. [...]
- [שבכל דור דור נמצאו אנשים גדולים חשובים בעיני המלך והשרים, ואלו הם משבט יהודה לקיים מה שנאמר לא יסור שבט מיהודה כמו רבן גמליאל הנשיא שהיה מזרע דוד ודומיהן].
- והאל הגדול גואל ישראל, אשר הפליא חסדו לאדוני למאוד, הוא יפליא חסדו להיות בעזרו, ובכל אשר יפנה יצליח, עד אם כלה הדבר הטוב הלזו, ושמחת עולם על ראשו, כי זכות כל ישראל תלוי בו, וכל מלכי ארץ יתנו לו הוד מלוכה, כי ישמחו בגדולתו.

- (דרישת ציון, תרכ"ב 1862)
- וכן כעת האיר השחר לבני ישראל אשר מהם יושבים בשער המלך ראשונה במלכות, ויוכל המשכיל להבחין כי מעת נתון חופש מן קיסר נאפאלעאן הראשון ומן האללאנד היה הזעיר דקיק, ואח"כ בא החופש בשארי מדינות. וכעת יושבים קרוב למלכות כמו בית ראטהשילד, מונטיפיורי, פולד [כרמיה], אלברט כהן ודומיהן – כבר הגיענו אור 'יפה כלבנה', ונוחיל עתה ל'ברה כחמה' בעזר גואל ישראל. [...]
- לא כשנות מקדם אשר ידל יעקב מאוד לא ישא ראשו, כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל לתת לנו חופשי ברוב המדינות ושנוכל גם לאחוז בנחלת שדה וכרם בארץ הקדושה.
- ההתעוררות הלאומית באירופה (דרישת ציון, תרכ"ו 1866)
- לגאון ולתפארת היא לעם ישורון אשר לאהבת ארץ אבות ידרושון, הנקרא (נאטיאנאלע), וכי נופלים אנחנו מכל העמים, אשר דמם ורכושם כאפס נחשב למו נגד אהבת ארצם ועמם? שימו נא לב מה עשו אנשי איטאליען, עם פולין, מדינת אונגארין, אשר השליכו נפשם מנגד כספם וזהבם עד אשר דק יטחנו, רוח תשאם, עבור שם נחלת ארצם, ואנחנו בני ישראל אשר הארץ המפוארה משוש כל הארץ, היא לנו למורשה, ארץ אשר מכל יושבי תבל קדוש יאמר לה והיא תהילתנו, ונשים יד לפה ונהיה כאיש אשר אין רוח בו, הלא נבזינו בעיני נפשנו, אם כל העמים עשו רק לכבודם ואנחנו לא לבד כבוד אבותינו, אך כבוד ד' י"ש אשר בחר בציון אוה למושב לו, אותה נדרוש.

- מתוך תכנית המושבה השיתופית של וולף קלישר (תשרי תרכ"ט 1868)
- 6. כל איש או משפחה המתקבלים למושבה חייבים למסור להנהלה את כל רכושם, וקודם לכל את כספם; הם יקבלו שובר קבלה אשר יירשם בפנקס.
- 7. ההנהלה הראשית רשאית להשתמש כהבנתה בחפצים שהמתיישבים חייבים היו למסור לה – והמתיישבים יקבלו מן המושבה את כל צורכיהם.
- 8. אין להשאיר כסף בידי האנשים בשום פנים, והוא יוחזק בידי הנהלת המושבה. כך, משום שהכסף הוא מקור בראשית של כל חטא, כגון: קנאה, מחלוקת, תאוות בצע וכו'.
- 15. משקאות חריפים לא יורשו להימצא במושבה, כי הם מזיקים לבריאות; זאת מלבד יין, שיינתן רק בשבתות ובחגים.
- 18. את הדירות יש לסדר כך שכל אחד יוכל להיכנס אל רעהו באופן חופשי, כמו בתוך שלו. את הדלתות אין לסגור, כדי להרגיל את האנשים ליושר.
- 19. מוכרחים יהיו לסדר גם בית סוהר, שבו ייכלאו חברי המושבה אשר יעברו על תורת משה, ועל קובץ התקנות הזה.
- 20. הוצאת דיבה, איש אחד נגד רעהו – כאשר ייוודע שיסודה הוא בשקר – תיענש במאסר, עד 3 חודשים, בלחם ומים, כדי לבער את המידה הרעה והחמורה הזאת.
- 21. אם יימצא כסף אצל מישהו במושבה – הוא ייענש במאסר עד ששה חודשים, בלחם ומים, כדי שאחר כך לא תהיה לאחרים תשוקה לממון.
- 22. המושבה חייבת להתגונן בעצמה מפני התנפלויות שודדים. כל החברים חייבים להשתתף בשמירה בלילה, לפי תור.
- 26. יש לייסד בתי ספר לילדים, אשר ילמדו בהם – בני חמש עד בני שתים עשרה – כל מיני מדע, המיוסדים על הרחבת הכרת הבורא הטוב והנשגב.
- 27. נישואין יהיו בין חברי המושבה בהסכמת ההנהלה הראשית. ואולם, הצעיר חייב להיות למעלה מבן 16, והצעירה למעלה מבת 15. לצעירים מתחת לגיל זה לא תינתן רשות להינשא.
- 28. גיטין אל יקרו במושבה, אלא יש להשפיע על הזוגות הרבים ביניהם – שישלימו.
- 31. ברכת הבוקר הראשונה – שעל חברי המושבה לקיימה עם עלות השחר, לכבוד ה' – היא מתן המזון לחיות של המושבה (שבתוכן הנני מונה גם את הכלב והחתול). כי האדם יכול לדרוש את מזונותיו, דבר שהחיות העלובות אינן יכולות לעשות.


 

 
 

BetaGroup - עיצוב אתרים

כל הזכויות שמורות NTT - מערכות ניהול תוכן