הצטרפות לרשימת תפוצה
 
 
 
חדשות
 
 
 
  דר אבי וייס  
   
 


                
ד"ר אביעזר וייס 

סמינר: תלמידי הגר"א, נובמבר 2012

קיצור קורות חיים מקצועיים:

באופן כללי – עסקתי בחינוך במשך 45 שנה.

1973-1987 – מרצה וחוקר במחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת "בר אילן" עד דרגת "מרצה בכיר".
                     תואר שני – על הסיפורת של יוסף חיים ברנר
                     תואר שלישי – על שירת אברהם שלונסקי.
                     תחומי הוראה ומחקר:
                    שירה עברית במחצית הראשונה של המאה ה-20.
                     הסיפור המקראי
                     הדרמה התנכית וההיסטורית בתקופת התחייה והעלייה השנייה.
                     תיאוריה של השירה והפרוזה.

במקביל: הוראה וחינוך בתיכון "צייטלין" בתל-אביב
1985-2000:      הכרעה על פרשת דרכים: להזמנת ד"ר שושני עברתי לנהל את ביה"ס "צייטלין"
                        וכעבור שנתיים עזבתי את האקדמיה.
2001-2010:   חזרתי לשלב אקדמיה וחינוך והתמניתי לראש המכללה לחינוך "גבעת ושינגטון", הבאתי  אותה להכרה כמכללה אקדמית המעניקה תואר ראשון ושני בחינוך בתחומים שונים.  
בשנים האחרונות:
מכין ספר על האתיקה של הנצי"ב מוולוז'ין שממנו התפרסמו בכתבי עת שונים ארבעה פרקים.

מפרסם מאמרים בנושאי תרבות ופרשנות אלטרנטיבית לסיפור המקראי תוך עמידה על זיקות תרבותיות ובין-תחומיות.

ארץ ישראל או גושן – ההתיישבות בא"י בעיני הנצי"ב מוואלוז'ין / ד"ר אביעזר ויס

תקציר:
מה מביא את ראש הישיבה היוקרתית ביותר במזרח אירופה, שהשקפת עולמו מרוכזת סביב תלמוד תורה, להצטרף למנהיגות המעשית של "חובבי ציון"?
הצטרפותו של הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, ראש ישיבת וואלוזי'ין ל"חובבי ציון" עוררה פליאה גדולה בעולם התורה, ועד היום מתקשה העולם החרדי לקבל אותה.
המניעים של הנצי"ב לא היו משיחיים, והוא לא ראה באפשרות להתיישב בארץ ישראל "אתחלתא דגאולה".
ההרצאה תציג את הטיעון שאת המניעים העמוקים לצעדו זה של הנצי"ב לא ניתן לאתר בחילופי האגרות שלו בנושא "חובבי ציון", אלא דרך העמקה בפירושיו לתורה "העמק דבר" ו"הרחב דבר".
הנצי"ב מעמיד תיאולוגיה שעל פיה משנה הקדוש-ברוך-הוא את פעילותו בהיסטוריה בהתאם לבטיה של בני האדם בכלל ושל עם ישראל בפרט מהתכנית האלוהית תוך שהן מפעילים את בחירתם החופשית. בשעה שעם ישראל עומד בפני התבוללות מוחלטת, כפי שהיה בגלות מצרים כשנפרצו חומות הגטו של גושן משנה אלוהים את המהלך ההיסטורי. כך גם בשלהי המאה ה-19, כאשר ההתבוללות, הבאה בעקבות ההשכלה האמנציפציה עלולה לחסל את זהותו של עם ישראל – פותח הקב"ה אפשרות של קיום מבודד חדש בארץ ישראל.
להשקפה זו חוברים זרמי המעמקים הנעלמים שמתנהלים מתחת לפני השטח בישיבת וואלוז'ין התוססת ומכינים את הרקע לתחייה הלאומית, זרמים שהנצי"ב כראש הישיבה יודע עליהם ומתייחס אליהם באופן אמביוולנטי.
מהלך ההיסטוריה עד ימינו מראה שהנצי"ב צדק בקריאת המגמות הרוחניות בקרב היהודים.

ארץ ישראל או גושן / ד"ר אביעזר ויס
מקורות לעיון

הערה: מסיבות טכניות המקורות אינם מסודרים בהכרח לפי סדר הופעתם בהרצאה.
          המעיינים יופנו אל מספר המקור במהלך ההרצאה על ידי המרצה.

מקור 1 – בראשית י"ז ו' , ח' - העמק דבר
תורה: ד) אני הנה בריתי איתך והיית לאב המון גויים. ה) ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב המון גויים נתתיך. ו) והפריתי אותך במאד מאד ונתתיך לגויים ומלכים ממך יצאו. ח) ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך, את כל ארץ כנען לאחוזת עולם.
הע"ד: "והפריתי אותך" – לא הוצרך לברכה זו בשביל ריבוי בנים שהרי כבר נתברך בזה, אלא לצורך עניין החדש: שיהיה פרה ורבה בכל חלקי העולם באופן שיהיה בכוח זרע אברהם להשכיל את כל הגויים. ועל זה הוסיף עוד: "ונתתיך לגויים" – שתהיה מלמד דעת לגויים, כעניין דכתיב בירמיה "נביא לגויים נתתיך"... כך הפירוש כאן: שתהא מחכים ומיישר דעת הגויים.
"ונתתי לך" – פירש עוד שלא יאמר אברהם אבינו דזה תכלית ישראל לבד להיות נודדים בגויים להחכימם, ואם כן – אין להם תעודת היישוב בעולם להיות בחיי ממלכה בפני עצמה. על זה חזר ופירש
דבסוף כל זה יהיה "ונתתי לך את כל ארץ כנען" – לא כמו שזכו קודם שהגיעו לזה התכלית שלא הגיעו לכל ארץ כנען אלא [רק לארץ] שבעת עממין, אבל אחרי שיגיעו לזה התכלית יירשו את כל ארץ כנען.

מקור 2 - תפוצנות  - "מבצע שיילוק", פיליפ רות, התערוכה "לאן" – המרכז לאמנות דיגיטלית חולון
הגדרת התפוצנות : "תפוצן... זה יהודי שבשבילו להיות יהודי אמיתי פירושו להיות בגולה, כשהיהודים היחידים שהם באמת יהודים הם יהודי התפוצות". ע' 160.

מה יהיה להם בעוד חמישים שנה? מדינה קטנה וקולנית וחסרת כל חשיבות... יצירתה של בלגיה יהודית, ואפילו בלי שתהיה להם בריסל להתפאר בה? ... מדינה חסרת כל האיכויות שהעניקו ליהודים את ייחודם הגדול!... אני חייתי עם יהודים אמיתיים, בהרוורד, בשיקגו, עם אנשים שהם באמת עליונים, שהערצתי, שאהבתי, שכלפיהם באמת הרגשתי רגשי נחיתות ובצדק – החיוניות שישנה בהם, האירוניה, האהדה האנושית, הסובלנות האנושית, טוב הלב שבהם היה פשוט אינסטיקטיבי, בני אדם עם חוש הישרדות יהודי שהוא כולו אנושי, גמיש, מותאם, מלא הומור, יצירתי, ואת כל אלה הם החליפו באלָה!.... המקום היחיד שבו הייתי מעולם ובו כל היהודים טיפשים היא ישראל...". ע' 117.

"מדינת ישראל מוגדרת כמדינה יהודית, נשמע לי... לא רק רעיון לא רצוי כשלעצמו אלא ממש סטייה, כי החוויה שלי של להיות יהודי היא שיש בזה מרכיב של "להיעשות למיעוט". לכן הטענה בזכות ישראל יהודית, מאה אחוז יהודית, מעולם לא משכה אותי". (צעיר יהודי בבריסל, 2012, מתוך עבודה בתערוכה "לאן").

מקור 3 – "אמרי שפר" על ההגדה של פסח
נוסח ההגדה: מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו, ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו... ברוך שומר הבטחתו לישראל, ברוך הוא: שהקב"ה חישב את הקץ לעשות כמה שאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים, שנאמר: "ויאמר לאברם: ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה. וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול".
והיא שעמדה לאבותינו ולנו: שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם.
צא ולמד מה ביקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו: שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ולבן ביקש לעקור את הכל, שנאמר, ארמי אובד אבי וירד מצריימה ויהי שם לגוי גדול עצום ורב... מלמד שלא ירד יעקב אבינו להשתקע במצרים אלא לגור שם, שנאמר: "ויאמרו אל פרעה לגור בארץ באנו... ועתה ישבו נא עבדיך בארץ גושן".
אמרי שפר:  "מתחילה עובדי עבודה זרה"... מה לנו להודות על הנס של יציאת מצרים? והלוא הקב"ה הביא אותנו לגלות המר הזה... וכי אם אדם שבא ושבר רגלו של חברו ואחר כך ריפא אותו – יש לו להודות על זאת הטובה? משום הכי בא המגיד להסביר דתחילת הירידה למצרים הייתה לתכלית הלז: לקרב את ישראל לעבודתו. דאם היינו אחרי מות יעקב אבינו בארץ ישראל ומתחזקים מעט בארץ – לא היינו באים לעבודתו כלל. שהרי מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו ככל אומות העולם ורק אברהם, יצחק ויעקב ראו באספקלריא של חכמתם אשר כל כסילי השמים וכוכביהם אינם אלא כלי בידי היוצר... וזרע ישראל – לא הכל הגיעו לחכמה זו, ובשביל זה היו עלולים לשוב לע"ז, כי טבע הליכות האדם בזמנים הללו היה להימשך אחר ע"ז באמונתם כי המה משפיעים פרנסה. ובייחוד בארץ ישראל היה יותר עלול להימשך אחר תאוות ע"ז כדאיתא במדרש שיר השירים "רחצתי את רגליי איככה אטנפם", שמשום הכי לא רצו לעלות בימי עזרא לארץ ישראל משום שאמרו: "רחצתי את רגלי" מטינופת עבודה זרה, שאותו המקום [ = ארץ ישראל ] משיאני לעבודה זרה (!). על כל פנים: אילו היו בני ישראל בארץ ישראל אחרי מות יעקב – כבר היו נכשלים ונגררים אחר עבודה זרה. רק לאחר שירדו למצרים וידעו כי אין אלוהי מצרים מועילים להם – בעל כרחם היו עיניהם תלויות לה' אלוהי אבותיהם.
"צא ולמד מה ביקש לבן הארמי" – לא ביקש לבן אלא לרמות את יעקב או לחומסו בממון, אבל זולת זה היה אוהב נאמן ומגן ליעקב מעשיו אחיו, והלוא הכתוב מעיד שרצה לעקור את הכל? היינו עיקר היהדות. ומזה תדע שכך הוא בכל דור. ומזה שדיברנו מובן ניתוח המקרא "ארמי אובד אבי וירד מצריימה" והוא פלא. אלא העניין  שבארם לא היו יכולים בני ישראל להיות בדד, שהרי היו בני לבן ואם באמת היו מתערבים הלא היה אובד אבי לגמרי. וראה הקב"ה שהגלות יהיה במצרים ושם ישבו בארץ גושן בדד.
"והיא שעמדה וכו'" - ...קאי על "כי גר יהיה זרעך"(!). שרצון הקב"ה היה שזרע אברהם יהיו גרים דווקא בארץ לא להם. וכמו שאמר יעקב לפרעה: "לגור בארץ באנו"... הכוונה שאין רצונו להיות כאזרח הארץ אלא להיות בתורת גר... וכמידת יעקב דכתיב "וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב". זה היה מבוקשו ושימת עינו, שיהיו בניו בטח, היינו, שלא יתקוטטו ויתגרו באומות העולם וגם שיהיה בדד היינו שלא יהיו מעורבים הרבה [באומה שבקרבה הם חיים]. וזה היה רצון הקב"ה והבטחתו לאברהם אבינו, שיהיו גרים. ובשביל שישראל נתקלקלו וביקשו להתערב הרבה, וכדאיתא ( = כמו שמובא] בשמות רבה פרשה א' : "משמת יוסף פסקו מלמול משום שאמרו 'נהיה כמצרים' על כן "הפך לבו לשנוא עמו (תהלים ק"ה). וכן הוא בכל דור ודור.

מקור 4  - "שאר ישראל"
הרי מבואר דמיתת יוסף גרמה שפסקו מלמול, והדבר פלא! מה גרם יוסף בחייו שישמרו בני ישראל את המצווה הזאת, ואיך גרמה מיתתו ההיפך, אף שכל אחיו היו עוד בחיים? אלא העניין כך: דכל זמן שהיה יוסף חי לא הניח לאיש מישראל לדור חוץ לגושן, ובזה היו מובדלים ממצרים, ולא עלה על דעתם להשתוות למצרים, אבל כשמת יוסף והורשו לדור בכל מקום... הוסיפו לבקש גם השתוות בכל החיים עד שבעטו בדבר ה'. ( שם, ג').
... בשעת הפיזור אין לנו דבר שיהיה משמר צורת ישראל כי אם החזקת לימוד התורה (שם, ד).

מקור 5 – אמרי שפר, שם
"שהקב"ה חישב את הקץ" – חשבון הסכום של ארבע מאות שנה, שהיה אפשר לחשוב בכמה אופנים... אילו נשתקעו עוד איזה משך  היו נחשבים בעצמם שהם מהמון מצרים, ושוב לא הגיעו לצעוק אל ה', כי אם לאלוהי מצרים ... על כן חישב את הקץ: שיכלו ארבע מאות שנה במשך מאתיים ועשר שנים ועדיין לא נשתקעו ונתקיים ההבטחה "כי גר יהיה זרעך".


מקור 6 – איגרת 29, ארץ הצבי – התנגדות להדפסת ספרו של קלישר
שזה האור של שווי זכויות החשיך עיני אחינו בארצות המערב להסיר צורת היהדות זולת יחידי סגולה...
...שהרי לפני זה המקרא [= ושב וקיבצך] כתוב "ושבת עד ה' אלוהיך ושמעת בקולו" ולא החל להתקיים כלל.


מקור 7 – העמק דבר, שמות ג' ח'. במדבר י"ד, ז'
תורה: ...ולהעלותו... אל ארץ טובה ורחבה, אל ארץ זבת חלב ודבש. (שמות)
הע"ד: השפעת טוב הארץ תלוי אך בהשגחת ה' ובמעשה תורה ועבודה וגמילות חסדים.
תורה: הארץ אשר עברנו בה לתור אותה טובה הארץ מאד מאד. (במדבר)       
הע"ד: שאין הטוב שבה מחטיא הרבה כי ההשגחה שולטת ביותר להעניש.

 

מקור 8 – מתוך אגרות שונות לפי נושאים.
א. סייעתא דשמיא : שאנו רואים שההשגחה מביאה לידי כך [שאפשר ליהודים להתיישב בא"י] עלינו לרדוף ולהשתדל בכל האפשר לקנות ולנטוע... ואפילו תחת ממשלת התוגר – בייחוד אחר שנתעורר הרעיון בקרב ישראל מקצה העולם ועד קצהו... וקול המון כקול שדי בדברו אל נביאיו. 
כעת החיה, קול דודנו, הקב"ה, עלינו על ידי שאנו רואים כמה סיבות הוצאות מהמסבב יתברך, כי כך ברצונו יתברך, שתתיישב הארץ לאט לאט על ידי נידחי ישראל, והיטה לב המלך הקיר"ה ושריו, לעשות ועד וחברה ולאסוף כסף, לתמוך את אחינו עובדי אדמה ובעלי מלאכה אשר בארץ ישראל וסוריה, והוועד הזה מתנהל על פי חוקים ישרים בדעת הממשלה, אות הוא כי כך עלה ברצון ה' לעשות יישוב על ידי ישראל בארצו הקדושה.                                                                                                                                                    
ב. ארץ ישראל – טריז בפני התבוללות: עלינו להיזהר ולרשום בתקנת הישוב אשר כמו שאנחנו משתדלים להושיב אנשים שהם מוכשרים להיות עובדי אדמת הקודש, ככה עלינו להשתדל שיהיו העולים לארץ ישראל שומרי תורה הכתובה והמסורה, בלי שום התחכמות ח"ו, שכן עם ישראל איננו ככל העמים ואיננו אומה אלא בתורתו. [בניגוד ל...] שארי אומות, שאם אחת מהן גולה לארץ אומה כגולה וכבירה ממנה, טוב לפניה להתבולל בקרב הגוי אשר היא נטפלת [ נעשית טפלה] לו בארצו, אבל לא כן ישראל, המה ודתם הן הנה בארץ חפץ המקיימת לאומם.
ג. על המתיישבים החילוניים:  אכן ידעתי כי רבים [גדולי תורה] המפריעים העניין, וגם יש בהם גדולי תורה יצ"ו (ישמרם צורם ויחיֵם) ויש טעמים להם שאין ראוי להשמיע... אמנם נכון באשר רואים שהעניין בכלל מתהלך ומתנהג על ידי אנשים שאין מהם תקווה שיוציאו מידם מתוקן כל צורכו, ואני ידעתי מזה, וגם הנני חושש לדבר, בכל זאת חשבתי כי טוב לעשות מצווה שלא כהוגן משלא לעשות כלל, וכדאיתא במנחות דף מ"ח: "אומרים עמוד וחטוא בשביל שתזכה באותו עניין".
ד. מצוות התלויות בארץ – הויכוח עם פינסקר:  לבי שמח על אשר התנדבו הרבה יושבי קולוניות לשבות בשביעית ולשמור קדושת הארץ.  (איגרת לרבני ירושלים תרמ"ט).
פינסקר למתיישבים החילוניים בגדרה, בתגובה לדרישות הנצי"ב: רבים משלומי אמוני  אחינו מתאוננים עליכם כי אינכם נזהרים בשמירת השבת, במצוות התלויות בארץ ובכלל בענייני הדת... לבלי לתת פתחון פה לשונאי היישוב ולמתנגדי חובבי ציון בדבר הזה, ולהתרחק מן הכיעור ומן הדומה לו. עליכם לדעת כי עיני אוהבי הישוב עליכם, ועליכם להיות מופת לרבים בהתנהגותכם הישרה.
פינסקר לנצי"ב: ראוי לגדולי ישראל לבלי להפריז על המידה, לבלי להעמיד דבריהם על דין תורה, מוטב שיהיו שוגגין.
הנצי"ב לפינסקר: לא בפאלשתיני אנו מושיבים את הארץ, כי אם בארץ ישראל... עלינו להאמין   כי תבואת הארץ ופריה תלוי אך בהשגחת ה' התלוי במצוות הארץ.

לתגובות ושאלות: aviezerw@bezeqint.net

 

 
 

BetaGroup - עיצוב אתרים

כל הזכויות שמורות NTT - מערכות ניהול תוכן