הצטרפות לרשימת תפוצה
 
 
 
חדשות
  • שינוי ההרשמה לסמינרים

    2.8.2017

    בסעיף ההרשמה לסמינרים יש הוראות חדשות להרשמה.

  • שינוי בתכנית תשע"ח: ביטול הסמינר על לאה גולדברג באפריל

    30 באוקטובר 2017
  • ראיונות עם משתתפי הסמינרים

    14/9/16

    כתובת הלינק היא  https://youtu.be/1Bbd0cXZIGI

 
 
 
  תמסירים - פרופ אייל רגב - כוהנים וכיתתיות  
   
 

סמינר: זרמים וכיתות בימי בית שני

המחלוקות ההלכתיות בין הצדוקים והפרושים – קובץ מקורות

דיני עבודת הקורבנות במקדש
1. קורבנות תמיד משל יחיד או ציבור (מחצית השקל) וימי המילואים בראשית חודש ניסן
מריש ירחא דניסן ועד תמניא ביה איתוקם תמידא דלא למספד. שהיו חכמים אומרים אין התמידים באין משל ציבור ביתוסין או' משל יחיד הן באין שנ' את הכבש אחד תעשה בבקר ליחיד משמע וחכמים או' תשמרו להקריב לי לרבים משמע. התקינו שיהא היחיד שוקל שקליו ונותנן כל שנה ושנה ויהיה תמיד קרב משל ציבור והיינו דאמרי' איתוקם תמידא (הסכוליון למגילת תענית, ראשית כ"י אוקספורד).

2. הקטרת הקטורת ביום הכיפורים – בהיכל או בקודש הקודשים?
והביא אל מבית לפרוכת ונתן את הקטורת על האש לפני ה' שלא יתקן מבחוץ ויכניס מבפנים, שהרי הצדוקים אומרים יתקן מבחוץ ויכניס מבפנים, אם לפני בשר ודם עושים כן, קל וחומר לפני המקום, ואומר כי בענן אראה אל הכפורת, אמרו להם חכמים והלא כבר נאמר ונתן את הקטורת על האש לפני ה', אינו נותן אלא בפנים, אם כן למה נאמר כי בענן אראה על הכפורת מלמד שהיה נותן בה מעלה עשן, ומנין שהוא נותן בה מעלה עשן תלמוד לומר וכסה ענן הקטורת את הכפורת אשר על העדות ולא ימות, הא אם לא נתן בה (לא היה) מעלה עשן, או שחיסר אחת מכל סממניה חייב מיתה (ספרא אחרי מות ג, י (מהד' וייס, פא ע"א).

3. ניסוך המים על המזבח בחג הסוכות
מימתיי מנסכין אותן עם איברי תמיד שכבר היה מעשה בביתסי אחד שניסך על רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן ונפגמה קרנו של מזבח ובטלה עבודה בו ביום עד שהביאו גוש אחד של מלח ונתנו עליו כדי שלא יראה מזבח פגום שכל מזבח שאין לו לא קרן ולא כבש ולא יסוד פסול ר' יוסה בי ר' יהודה או' אף הסובב ניסוך המים כל שבעה ר' יהודה או' כל שמונה אלא שר' יהודה או' בלוג היה מנסך כל שמונה וחכמים אומ' שלשת לוגין נמצאת או' המרבה במים ממעיט בימים והמרבה בימים ממעט במים (תוספתא, סוכה ג, טז).

4. האם ניתן לבני העם להתקרב למנורה?
מעשה והטבילו את המנורה ביום טוב, והיו צדוקין אומ' בואו וראו פרושין שמטבילין מאור הלבנה (תוספתא, חגיגה ג, לה).
דיני טומאה וטהרה
5. שריפת פרה אדומה על ידי כוהן גדול טבול יום או במעורבי שמש?
'ומטמאים היו את הכהן השורף את הפרה מפני הצדוקים...סמכו ידיהם ואומרים לו: אישי כהן גדול, טבל אחת' (משנה, פרה ג, ז-ח).
ואף על טהרת פרת החטאת השוחט אותה והסורף אותה והאוסף את אפרה והמזה את [מי] החטאת לכול אלה להערי[בו]ת השמש להיות טהורים בשל  שא יהיה הטהר מזה על הטמה כי לבני [אהרן] ראוא [להיות מ...  (ממ"ת ב 17-13).
ומעשה בצדוקי אחד שהעריב שמשו ובא לשרוף את הפרה וידע בו רבן יוחנן בן זכאי ובא וסמך שתי ידיו עליו ואמר לו אישי כהן גדול מה נאה אתה להיות כהן גדול רד טבול אחד ירד וטבל ועלה. אחרי שעלה צרם לו באזנו אמר לו בן זכאי לכשאפנה לך אמר לו כשתפנה. לא שהה שלשה ימים עד שנתנוהו בקבר בא אביו לפני רבן יוחנן בן זכאי אמר לו נפנה בני (תוספתא, פרה ג, ח).

משפט פלילי - דיני עונשין
6. עין תחת עין – עונש גופני או תשלום פיצויים?
בעשרה בתמוז בטילת ואעידאת את ספר גזרתא. שהיו ביתוסין כותבין הלכות  בספר...דבר אחר, ספר גזירתא שהיו בייתוסין או' עין תחת עין, שן תחת שן, הפיל שן חברו יפיל שינו, סימא עין חברו יסמא את עינו ושניהן שוין... אמרו להם חכמים, והלא כבר נאמר והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, וכתיב ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל, שימה בפיהם ולמדה זו מקרא, שימה בפיהם אלו הלכות (סכולין למגילת תענית, כתב יד אוקספורד).

האיסיים: יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים, ספר ב, סעיף ח (תרגום שמחוני):
ב. כי שלשה מיני חכמי הדת (פילוסופים) נמצאו בקרב היהודים. על האחד נמנים הפרושים, ועל השני - הצדוקים, ועל השלישי - אלה הנקובים בשם איסיים, והם נוהגים חסידות. האיסיים הם יהודים מלידה, אולם הם עולים על יתר היהודים באהבתם איש את רעהו. הם מתנזרים מתענוגי הבשר, בראותם בהם רעה, ולמעלה טובה נחשב בעיניהם למשול ברוחם ולכבוש את יצרם. גם חיי הנשואים נמאסים בעיניהם, אולם הם אוספים אליהם בני אנשים זרים בעודם רכים בשנים ונוחים לשמוע בלמודים, ומקרבים אותם באהבת-אבות וחורתים על לוח-לבם את חוקיהם. אמנם אין הם רוצים בזה להעביר את נשואי האישה ואת נחלת-האלוהים הקשורה בהם, אולם הם גודרים עליהם מפריצות הנשים, בהאמינם כי אף אחת מן הנשים אינה שומרת את אמונתה לבעלה האחד.
ג. הם מואסים בחיי עושר, ונפלא הוא שתוף הרכוש אצלם, עד כי לא נמצא בקרבם איש מופלג בנכסים. כי חוק הוא להם, אשר כל הנלווה על חבורתם (שיטתם) יפקיר את רכושו לכל החבורה (המסדר) , ולא נמצאה בהם חרפת העני, ולא גאות העשר, כי נכסי כל היחידים התערבו יחד ורכוש אחד לכולם, כאלו היו אחים מבטן. הם חושבים, כי השמן מטמא את הגוף, וכאשר נמשח אחד מהם בשמן בלי רצונו, מוטל עליו למרק את בשרו. כי יפים בעיניהם מכל העור אשר לא רכך והבגדים הלבנים. והפקידים על רכושם נבחרים בידי כל חבריהם וכן גם הממונים על כל דבר נבחרים על דעת כלם , וכל אחד בלי הבדל מחויב לדאוג לצורכי חבריו.
ד. לא עיר אחת היא נחלת האיסיים, כי בכל עיר ועיר יושבים רבים מהם. ולאנשי חבורתם הבאים ממקום אחר הם מוציאים את כל רכושם לשלוט בו כאלו היה שלהם, ואלה האורחים מתהלכים כרעים ומידעים בבתי חבריהם, אשר לא ראו את פניהם עד היום ההוא. ועל-כן אינם לוקחים אתם דבר בצאתם למסעיהם, מלבד כלי-הנשק כנגד השודדים. ובכל עיר נמצא משגיח אחד מבני החבורה, אשר נבחר לנהל את האורחים בבגדים ובלחם. בענוות הילוכם (במלבושם) ובמראה גופם הם דומים לילדים אשר מורא רבם שרוי עליהם, אינם לובשים בגדים ולא סנדלים חדשים בטרם נקרעו הישנים או בלו מרב זמן, אינם קונים דבר איש מעמיתו ואינם מוכרים דבר אחד לשני, וכל אחד נותן לחברו משלו את הדבר הדרוש לחפצו ולוקח ממנו את הדבר אשר יש לו ערך בו. וגם בלי שכר אין האחד מונע את חברו לקחת ממנו את הדבר אשר רצה בו.
ה. בדרך מיוחדה הם עובדים את אלוהים: לפני עלות השמש אינם מוציאים מפיהם דבר חל והם פונים אליו )אל השמש) בתפילות אשר קבלו מאבותיהם, כאלו הם מחלים את פניו לעלות. ואחרי הדבר) עלות השמש) הפקידים שולחים אותם איש איש אל המלאכה, אשר הוא יודע אותה (רגיל בה), והם עושים את מלאכתם בלי הרף עד חמש שעות ביום, ואחרי-זאת הם מתאספים אל מקום אחד וחוגרים אזור-בד ורוחצים את בשרם במים קרים ואחרי טהרתם הם פונים כולם למדור מיוחד, ששמה אינם נותנים לבוא לאיש זר, אשר לא מחברתם, והם הולכים בטהרה כהולך למקום קדוש ובאים אל מקום הסעודה הזה. ובבואם שמה, הם יושבים במנוחה והאופה עובר עליהם ומניח לפני כל איש את לחמו בסדר והמבשל מגיש לכל אחד קערה עם תבשיל אחד. והכהן מתפלל לפני אכלם, וקדם התפלה אסור עליהם לטעום דבר. ואחרי כלותם את הארחה קורא הכהן תפלה שנית. ככה הם פותחים וגומרים את סעדתם בתפלה לאלוהים המכלכל חיים. ואחרי זאת הם פושטים את בגדי הקדש ושבים לעשות את מלאכתם עד ערב. וגם בסעודת הערב הם עושים כן. ובבוא אליהם אורחים (מבני חבורתם) הם סועדים אתם יחד. ואין קול וצוחה מחלל את הדממה בבית (בעת אכלם). וכל איש נותן לחברו לדבר בסדר, ובעיני העומדים מחוץ נחשבה הדממה אשר בבית לסוד כמוס. סבת השתיקה היא, כי אין המסבים שותים יין לעולם והם מודדים את מאכלם ומשתם רק די שבעם.
ו. האיסיים אינם עושים דבר מבלי אשר יצוו עליהם פקידיהם, מלבד שני דברים, אשר להם הרשות לעשותם על דעת עצמם, והם מעשי העזרה ומעשי הצדקה. הרשות נתונה להם להפיק עזרה לכל שואל די מחסורו וגם לפלס לחם לרעבים ככל אות נפשם. אולם אסור להם להעניק לקרוביהם מבלי שאל את פי העומדים בראשם. והם אינם כועסים, רק כאשר נאה להם בצדק, וכובשים את רוחם ושוקדים לנצור אמונים ולהקים שלום (בין איש לחברו). וכל דבר אשר יצא מפיהם חמור בעיניהם מדבר-שבועה, והם גדרו עליהם לבלי השבע, בחשבם כי הדבר הזה (שבועת אמת) קשה יותר משבועת שקר. והם אומרים, כי כבר נחתם דין האדם, אשר לא יאמנו דבריו בלתי אם בנשאו את שם אלוהים. והם שוקדים בכל כחם ללמד את ספרי הראשונים ויותר מכולם את הספרים אשר נמצאה בהם תועלת לנשמתם ולגופם. ומהם הם חוקרים ודורשים את תכונות שרשי הצמחים המעלים ארוכה ואת כוחות האבנים להסיר כל מחלה.
ז. וכי ירצה איש להיספח על חבורתם, לא יוכל להיכנס מיד, כי הם נוטלים עליו להישאר מחוץ שנה אחת וללכת בדרכיהם, ולדבר הזה הם נותנים לו גרזן (מעדר) קטן ואת האזור, אשר בא זכרו למעלה, ובגד לבן. ואחרי אשר עמד האיש בניסיון כל העת והראה לדעת, כי הוא מושל ברוחו, והא מוסיף לקרוב אל מנהגי חייהם ולוקח חלק בטבילותיהם במי-טהרה, אולם טרם נתנה לו רשות לצאת ולבוא ביניהם ולהיות כאחד מהם, כי אחרי הראותו את כוחו לכבוש את יצרו הם בוחנים את מידותיו עוד שתי שנים, ורק כאשר הוכיח, כי הוא ראוי לדבר הזה, הוא מקבל רשות לבוא בסודם, וטרם יגע בלחם החבורה הוא מוסר לפניהם שבועה נוראה, ראשונה, כי יעבוד את האלוהים בצדקה, והשנית, כי ישמור משפט ומישרים לבני-האדם, ולא יעשה רעה לחברו על דעת עצמו וגם לא במצות אחרים, וישנא תמיד את הרשעים ויריב את ריב הצדיקים, וינצור אמונים לכל אדם ומה גם לשליטים, כי מבלי רצון האלוהים לא תיכון הממשלה בידי אדם, וכי בהגיעו לשררה לא ירום לבבו במשרתו ולא ייבדל מנתיניו בבגדים יקרים ולא בעדי תפארה, ויאהב את האמת בכל עת ויחרף את דוברי השקר על פניהם, וישמור את ידיו מגזל ואת טוהרת נשמתו מכסף נמאס, ולא יסתיר דבר מאחיו בני חבורתו ולא יגלה את סודותיהם לזרים, ואף אם יענה עד מות. ומלבד זאת נשבע האיש, כי במסרו את דברי תורתם לא ישנה מן הלשון אשר קבל בעצמו, וימנע מן השד , וישמור מאד על ספרי חבורתם ועל שמות המלאכים. בדברי השבועה האלה האיסיים מזהירים את כל הנלווים אל חבורתם.
ט. בדיניהם הם חוקרים היטב ושופטים בצדק, ולא ישבו למשפט כאשר ימעט מספרם ממאה איש, ואת גזר-דינם אין להשיב. ואחרי האלוהים הם מכבדים מאד את שם המחוקק, ולאיש המחרף אותו הם עושים משפט מות. ולמדה טובה נחשב בעיניהם למלא את מצות הזקנים והגדולים בשנים. ובהיאסף עשרה אנשים מהם אין האחד פותח את פיו בלי רצון התשעה. והם נזהרים לבל יירקו במעמד אדם ולא לצד ימין, ובימי השבתות הם מחמירים באסור מלאכה מכל היהודים. ולא די להם שהם מכינים את המאכלים לעצמם מערב שבת, לבל יבעירו אש ביום (הקדוש) ההוא, כי אינם נועזים להעתיק כלי ממקומו ולצאת-חוץ (להפנות לצורכיהם). וביתר הימים הם חופרים במעדר (ביתד) - וזה הוא הגרזן הקטן אשר הם נותנים לחבריהם החדשים - חור עמק רגל באדמה ומכסים אותו במעילם, לבל יכלימו את אור האלוהים, ועושים את צרכיהם, ואחרי-כן הם מושכים את העפר התחוח לכסות את החור, ולמעשה הזה הם בוחרים להם מקומות שוממים. ואף כי הטלת הצואה היא צרך-הטבע לאדם, הם חושבים כי היא מטמאה את הגוף ונוהגים לרחוץ אחריה את בשרם במים.
י. ולפי ימי נזרם הם מתחלקים לארבע מעלות. והחברים הצעירים נופלים במעלתם מהזקנים, עד כי בגעת אלה בהם יטבלו את בשרם, כאלו נטמאו במגע איש נכרי. והם מאריכים ימים, ורבים מהם חיים מאה שנה ויותר. ורואה אני את שרש הדבר בדרכי-חייהם הפשוטים ובסדריהם הנאים. והם בזים לכל צרה ומתגברים בעז-רוחם על כל מכאוב, ויקר בעיניהם מות כבוד ותהילה מחיי עולם....

     
יג. ויש עוד כת שניה לאיסיים, ואנשיה אינם שונים במנהגיהם ובחוקותיהם מיתר אחיהם, ורק במשפטם על הנשואים נבדלו מהם' בחשבם כי האנשים, אשר אינם נושאים נשים, פורקים מעליהם חלק גדול מן החיים - את נחלת-אלהים. ועוד דבר גדול מזה: הן אם כל האנשים יחשבו זאת, יעבור זרע האדם מן העולם. אולם הם בודקים שלש שנים את הארוסות ואחרי הכירם על-פי שלש טהרות, כי הן יכולות ללדת בנים, הם נושאים אותן לנשים. והם אינם נגשים אל נשיהם בעת הריונן, להראות, כי לא למלא את תאוותם לקחו נשים, רק למען החיות זרע על האדמה. והנשים רוחצות את בשרן בסדין (בחלוק), בעוד אשר הגברים שמים עליהם אזור. אלה הליכות הכת הזאת.

לתולדות כת קומראן – לפי פשר חבקוק
"פשרו על הכוהן הרשע אשר רדף אחר מורה הצדק לבלעו בכעס חמתו אבות גלותו ובקץ מועד מנוחת יום הכפורים הופיע אליהם לבלעם ולכשולם ביום צום שבת מנוחתם" (פשר חבקוק)

"פשרו הדבר על הבוגדים עם איש הכזב כי לוא האמינו את אשר ספר מורה הצדק מפיא אל ועל הבוגדים בחוקי אל ובברית החדשה כי לוא האמינו בברית אל ויחללו את שם קודשו"

נשים במגילה  4Q502 המכונה 'טקס נישואין'
החיבור 4Q502 שכונה בעבר טקס נישואין מזכיר לעיתים קרובות נשים לצד גברים. הוא פותח בהתייחסות ל"אשתו", "בת אמת", ו"רעייתו" ו"לעשות זרע", מילים שגרמו למהדיר הטקסט לסבור שמדובר בטקס נישואין. החיבור ממשיך באזכורים חוזרים ונשנים של זקנים וזקנות, נערים ובתולות, בנים ובנות אלו לצד אלו. בשרידים קטנים וקטועים שהשתמרו בהמשך החיבור מופיעים גם "אשתו", "זעטוטים" (פעמיים), "אבי הנערה", "לעשות זרע",  "בפרי בטן" ו"אחיות". אין ספק שהחיבור הזה עוסק בזוגות נישואין, ילדים, וחיי משפחה. כל זאת בהקשר ליטורגי של ברכות, שמחה, וככל הנראה איזשהו טקס דתי שכל בני הכת, הורים וילדים, נושאים בו חלק ללא אבחנה מגדרית ברורה. אין כאן שום רמז לרווקות בגיל מאוחר, אלא להיפך.

לקריאה נוספת:
א' רגב, הצדוקים והלכתם: על דת וחברה בימי בית שני, יד יצחק בן צבי, ירושלים תשס"ה.
א' רגב, כמה כתות היו בעדת קומראן? על ההבדלים בין היחד, ברית דמשק, האיסיים וחורבת קומראן', קתדרה 148 (תשע"ג), עמ' 7-40. זמין באתר קתדרה של יד יצחק בן צבי.

 
 

BetaGroup - עיצוב אתרים

כל הזכויות שמורות NTT - מערכות ניהול תוכן