הצטרפות לרשימת תפוצה
 
 
 
חדשות
  • שינוי ההרשמה לסמינרים

    2.8.2017

    בסעיף ההרשמה לסמינרים יש הוראות חדשות להרשמה.

  • שינוי בתכנית תשע"ח: ביטול הסמינר על לאה גולדברג באפריל

    30 באוקטובר 2017
  • ראיונות עם משתתפי הסמינרים

    14/9/16

    כתובת הלינק היא  https://youtu.be/1Bbd0cXZIGI

 
 
 
  פרופ שוורץ - תמסיר על פרושים צדוקים וציונות  
   
 

סמינר: זרמים וכיתות בימי בית שני

דניאל שוורץ )האוניברסיטה העברית(
צדוקים, פרושים וציונות: מה בין יהודים בבית ויהדות בגולה?
א. יוספוס מדבר על שלוש כתות: פרושים, צדוקים, איסיים. אבל הם למעשה שני מחנות: כוהנים )צדוקים ואיסיים(
ופרושים )"חכמים"(.
צדוקים: 'בני, אף על פי שצדוקין אנו מתיראין אנו מן הפרושים...' )בבלי, יומא יט ע"ב(
'ויקם הכהן הגדול וכל אשר אתו והם אנשי כת הצדוקים וימלאו קנאה...' )מעשי השליחים ה יז(
כת מדבר יהודה: ( 3) וסרך מושב כל המחנות יפקדו כלם בשמותיהם הכהנים לראשונה ( 4) והלוים שנים ובני ישראל
שלשתם *והגר רביע ויכתבו בשמותיהם ( 5) איש אחר אחיהו הכהנים לראשונה והלוים שנים ובני ישראל ( 6) שלושתם *
4 שלישיים )ספר ברית דמשק יד, שורות 6-3 , מהדורת קימרון( QDb: והגר רביע וכן ישבו וכן ישאלו לכל. *לפי
'...לשוב מכל רע ולהחזיק בכול אשר צוה לרצונו ולהבדל מעדת אנשי העול להיות ליחד בתורה ובהון ומשיבים על פי בני
) צדוק הכוהנים שומרי הברית )סרך היחד ה 2-1
) 'רק בני אהרון ימשלו במשפט ובהון ועל פיהם יצא }ו{הגורל לכול תכון אנשי היחד' )שם ט 7
"מורה הצדק" )שהיה כוהן( מול "הכוהן הרשע"
<ומשותף להן: טבול יום, ניצוק, טומאת עצמות, 'מחרת השבת'...
ב. ושני המחנות שונים מאוד זה מזה, גם כשאומרים אותו דבר, כגון:
הכל כשרים לראות את הנגעים אלא שהטומאה והטהרה בידי כהן. אומרים לו 'אמור טמא' והוא אומר 'טמא',
'אמור טהור' והוא אומר 'טהור'. )משנה, נגעים ג א(
ואם משפט לתורת נגע יהיה באיש ובא הכהן ועמד במחנה והבינוֹ המבקר בפרוש התורה, ואם }= ואף אם{ פתי
) הוא הוא יסגירנו כי להם המשפט )מגילת ברית דמשק יב, 7-4
תזה: ציונות, הכורכת את העם עם הארץ, דומה לדת הכוהנית, הבנויה מסביב לייחוס הקדוש ביותר והמקום הקדוש ביותר.
שתיהן נותנות בכורה לערכים טבעיים, שאין החלטה יכולה לשנותם. ואילו הדת של חכמים מפקידה סמכות בידי אנשים
הנבחרים על פי החלטה )שלהם, של מוריהם ושל קהילתם( —פוטנציאלית כל אדם, והיא עשויה לתפקד בכל מקום, במרכזים
שאנשים החליטו לבנותם לפי שיקוליהם ותקציביהם, אף על פי שלפי הטבע המקומות ההם אינם יהודיים. כך דומה דתם של
חכמים לדת של גולה, ולכן היא גם שרדה בתנאים של גולה, שלא כמו הדת הכוהנית. 1
א. דת גלותית: דת של כל מקום
אבות א ב אבות א יח )סוף הפרק(
שמעון הצדיק היה משיָרי כנסת הגדולה. הוא היה
אומר: על שלֹשה דברים העולם עומד – על
התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: על שלשה דברים העולם עומד:
על הדין, ועל האמת ועל השלום, שנאמר "אמת ומשפט שלום
שפטו בשעריכם" )זכריה ח טז(
כהן גדול ירושלמי, ראשית המאה ה 2- לפנה"ס. אמצע המאה ה 1- או ה 2- השנייה לסה"נ.
"אלוהי השמים" — "אלוהי השמים": עזרא א ב; נחמיה א ד-ה; ב ד, כ; דברי הימים ב לו כג ]הצהרת כורש,
פסוק אחרון של התנ"ך[; תהלים קלו כו; יונה א ט; בראשית כד ג, ז 2. פפירוסי יב.
מקבים ב ג לח: "אם יש לך איזה אויב או מי שזומם נגד השלטון, שגר אותו לשם, ותקבלהו בחזרה מולקה, אם
בכלל ייוושע, שהרי מסביב למקום ההוא יש באמת איזה כוח מאת האלוהים. שכן הוא אשר מושבו בשמים
משקיף על המקום ההוא ועוזר לו, ובהלקאה הוא מאביד את הבאים )אליו( על מנת להרע."
1 76– ד' שוורץ, האם הציונות הדתית נוטה לצדוקיות?", ארץ אחרת 24 )נובמבר 2004 (, עמ' 72
2 67– א' רופא, "סיפור אירוסי רבקה—מחקר ספרותי-היסטורי", אשל באר-שבע א )תשל"ו(, עמ' 42
ב. דת גלותית: דת של כל אדם
משנה, אבות א יב: הלל ושמאי קבלו מהם. הלל אומר: הוי מתלמידיו שלאהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב
את הבריות ומקרבן לתורה. ]בבלי, יומא עא "עב: מעשה בכהן גדול אחד שיצא מבית המקדש והוו אזלי כולי
עלמא בתריה. כיון דחזיונהו לשמעיה ואבטליון שבקוהו לדידיה ואזלי בתר שמעיה ואבטליון. לסוף אתו שמעיה
ואבטליון לאיפטורי מיניה דכהן גדול. אמר להן ייתון בני עממין לשלם. אמרו ליה ייתון בני עממין לשלם דעבדין
עובדא דאהרן ולא ייתי בר אהרן לשלם דלא עביד עובדא דאהרן .[
מקבים ב ד לה )תרגם ד"ש(: מסיבה זו לא רק יהודים אלא גם רבים מבני עמים אחרים התרעמו והתקשו לסבול
את הרצח חסר הצדק של האיש. ובשוב המלך מאזורי קיליקיה פנו אליו יהודי העיר—ואליהם הצטרפו מתוך
שנאת הרשע גם יוונים—על אודות הריגתו הבלתי-סבירה של חוניו.
ג. דת גלותית: דת של מילים
במדבר יז י–יג: הרמו מתוך העדה הזאת, ואכלה אתם, כרגע; ויפלו, על-פניהם. ויאמר משה אל-אהרן, קח את-
המחתה ותן-עליה אש מעל המזבח ושים קטרת, והולך מהרה אל-העדה וכפר עליהם: כי-יצא הקצף מלפני ה', החל
הנגף. ויקח אהרן כאשר דבר משה, וירץ אל-תוך הקהל, והנה החל הנגף בעם; ויתן את-הקטרת, ויכפר על-העם.
ויעמד בין-המתים ובין החיים, ותעצר המגפה.
חכמת שלמה יח כ–כב ]תרגם מנחם שטיין[: אמנם גם בצדיקים נגע המות למען נסותם, ותהי במדבר מגפה רבה.
אך זעמך לא ארך זמן רב. כי מיהר איש תמים לעמוד בפרץ בהביאו אתו כלי קרב עבודתו—תפילה וקטורת
לכפרה. ויתיצב לפני האף וישם קץ לצרה וירא כי הוא עבדך. ויגבר על הקצף לא בעז הגוף ולא בכח כלי קרב, אך
בדברו יכבש את המשחית, בהזכירו את השבועה ואת הברית עם אבותינו...
ד. דת של גולה: דת גם למרות הטבע.
לוח טבעי? )א ( ...לוא לצעוד בכול אחד מכול דברי אֵל בקציהם ולוא לקדם עתיהם ולוא להתאחר מכול מועדיהם ולוא
לסור מחוקי אמתו ללכת ימין ושמאול )סרך היחד א 15-13 (; )ב( ועוד באו שנים ואמרו: 'ראינוהו בזמנו', ובלילה בעיבורו
לא נראה, וקיבלן רבן גמליאל. אמר רבי דוסא בן הרכינס: 'עֵדי שקר הם! והיאך מעידין על האשה שילדה, ולמחר כריסה
בין שיניה? )משנה, ראש השנה ב ח(; 3 )ג( רבי דוסא בן הרכינס אומר: העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה
אומר 'החליצנו ה' אלהינו את יום ראש החודש הזה אם היום אם למחר', ולמחר הוא אומר 'אם היום אם אמש' ולא הודו לו
חכמים )משנה, עירובין ג ט(.
חוב טבעי? מי שהלך למדינת הים ועמד אחד ופרנס את אשתו. חנן אומר איבד מעותיו. נחלקו עליו בני כהנים גדולים
ואמרו 'ישבע כמה הוציא ויטול'. אמר רבי דוסא בן הרכינס כדבריהם. אמר רבן יוחנן בן זכאי 'יפה אמר חנן – הניח מעותיו
על קרן הצבי'. )משנה, כתובות יג ב(
האם ש ם מצרף פרודים? והאם יש "כסף" ללא קריאת שם )טביעה(? אוכל פרוד, אינו מצטרף, דברי רבי דוסא;
וחכמים אומרין, מצטרף. מחללין מעשר שני על אסימון, דברי רבי דוסא; וחכמים אוסרין )משנה, עדויות ג ב(.
נישואין וטבע: הם ניתפשים בשתים בזנות )א( לקחת שתי נשים בחייהם ויסוד הבריאה 'זכר ונקבה ברא אותם' )בראשית
א כז( ובאי התבה 'שנים שנים באו אל התבה' )שם ז ט(...)ב( ולוקחים איש את בת אחיהו)ם( ואת בת אחותו ומשה אמר
'אל אחות אמך לא תקרב שאר אמך היא' )ויקרא יח יג( ומשפט העריות לזכרים הוא כתוב וכהם הנשים ואם תגלה בת האח
) את ערות אחי אביה והיא שאר. )מגילת ברית דמשק ד 20 – ה 11
מוות טבעי? )א( אין העדים הזוממין נהרגין עד שייגמר הדין--שהרי הצדוקיים אומרין, עד שייהרג, שנאמר "נפש, תחת
נפש" )שמות כא כג(. אמרו להם חכמים, והרי כבר נאמר "ועשיתם לו, כאשר זמם לעשות לאחיו" )דברים יט יט(, והרי
אחיו קיים. אם כן למה נאמר "נפש, תחת נפש"? יכול משעה שקיבלו עדותן ייהרגו: תלמוד לומר, "נפש, תחת נפש"--הא
אינן נהרגין, עד שייגמר הדין )משנה, מכות א ו(. )ב( מי שיש לו בן ובנות, ולבן יש בת, והבן מת לפני אביו: מי יורש את
אביו? האם זה מקרה של "איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו"? צדוקים: כן, כי אין לו בן )אמנם היה לו,
אבל הוא מת(. חכמים: לא, כי יש לו בן, למרות מותו. )בבלי, בבא בתרא קטו ע"ב, תוספתא, סוף ידיים(
3 המשך מידי, בראש פרק ג: 'ראוהו בית דין וכל ישראל נחקרו העדים ולא הספיקו לומר 'מקודש' עד שחשיכה הרי זה מעובר'.

 
 

BetaGroup - עיצוב אתרים

כל הזכויות שמורות NTT - מערכות ניהול תוכן