הצטרפות לרשימת תפוצה
 
 
 
חדשות
  • הסרט "אפולוניה"

    11 במאי 2017

    הסרט מופיע במדור "הרצאות מצולמות".
    .

  • חמר נוסף לסמינר "לא כך כתוב בתורה"

    22.4.17

    1. מצגת מענינת בשם "יציאות מצרים" במסגרת מצגות חיצוניות.

    2. 3 מקבצים של מאמרים הנוגעים לסמינר במסגרת "תכנים נוספים" בתפריט העליון.

  • ראיונות עם משתתפי הסמינרים

    14/9/16

    כתובת הלינק היא  https://youtu.be/1Bbd0cXZIGI

 
 
 
  אודות  
   
 

חברי ההנהלה

אורי נוה - יו"ר
מר פנחס פיסקוס – גזבר העמותה
פרופ' מאיר אונגר – מזכיר העמותה
ד"ר מרדכי ערן – חבר הנהלת העמותה
פרופ' עמנואל תיאודור – מפעיל האתר

חברי ועדת הביקורת:
מר ישראל דרור
מר ברוך זנדברג

ראיונות עם משתתפי הסמינרים.

1. ראיון מקובץ אודות הסמינרים  https://youtu.be/1Bbd0cXZIGI

2. דברי יורם ארידור:  https://www.youtube.com/watch?v=k_A0YC8nLms

3. דברי יהודה טל:   https://youtu.be/K27A28rb7AU

4. דברי יוסי רגב:    https://youtu.be/uunyOlJnadY

5. דברי חנה גוטרמן:   https://youtu.be/fz1NkY7zoYI

6. דברי אלישע גוטווין:  https://youtu.be/5fkwCC1DYKs

7.  דברי שושי שלו:   https://www.youtube.com/watch?v=PhVkFcKfvzg

8. דברי ברוך דנטלסקי:      https://youtu.be/a3eC6Mp8bIk

 

                                          
                                       דברים לזכרו של אברהם צביון


פרופ אברהם גרוסמן. פרופ שלום רוזנברג ורעייתו. רחל טוקאטלי. נילי קישינובסקי. ואורי נוה


אברהם גרוסמן

פעולתו של ד"ר אברהם צביון ז"ל במחנה מרכוס

פגישתי הראשונה עם אברהם היתה מייד לאחר שסיימתי את הטירונות והוצבתי במפקדת קצין חינוך ראשי במטכ"ל. נשלחתי להשתלמות קצרה עם חבר נוסף, נתנאל, למחנה מרכוס, ששימש בסיס עיקרי להקניית השכלה לחיילים שטרם השלימו לימודיהם בבית-ספר יסודי. יחד עמם היתה קבוצה קטנה יותר של עולים חדשים שהתגייסו לצה"ל בלא ידיעת הלשון העברית וההיסטוריה היהודית.
    הקבוצה הגדולה היתה של ילידי הארץ ובכל מחזור היא מנתה מאות חיילים. רבים מהם סבלו לא רק מהשכלה ירודה אלא גם מבעיות אישיות קשות. הם באו ממשפחות הרוסות ורבו בהם מקרים סוציאליים קשים. רובם נשרו מבית הספר היסודי עוד בגיל צעיר מאד. יכולת ההסתגלות שלהם היתה מוגבלת. עולמם הרגשי הקשה הביא רבים מהם להתפרצויות ולבעיות משמעת קשות.
    מפקד המחנה היה סגן אלוף אברהם צביון, והוא שימש בתפקיד זה במשך שנים רבות. היתה לו הילת זוהר נדירה בקרב כל הקשורים בחינוך בצה"ל, והוא נטל על עצמו משימה קשה ביותר: להעלות אנשים נחותים אלה לא רק מבחינת השכלתם, אלא גם לבנות מחדש את אישיותם. צה"ל קיווה בדרך זו להרוויח שתי מטרות חשובות: לעשותם לחיילים טובים יותר שיוכלו לקבל על עצמם תפקידים אחראיים, ומאידך גיסא לבנות אזרחים טובים יותר לאחר שחרורם מצה"ל. הפיקוד הבכיר של צה"ל בחר באברהם לשליחות קשה זו, תוך הכרת תכונותיו האישיות הברוכות.
    לעולם לא אשכח את הפגישה הראשונה שלי עם אברהם, מפקד מחנה מרכוס. הוזמנתי יחד עם חברי נתנאל לפגישה עמו מייד עם בואנו למחנה. התרגשותנו היתה גדולה בשל השבחים הרבים ששמענו עליו ממקורות שונים, שתיארו אותו כאיש בעל כישורים נדירים בתחום החינוך וכבעל אישיות נדירה. באנו לחדרו, שני חיילים שזה עתה סיימו את הטירונות, והצדענו לו בכניסתנו כטירונים בפני סגן אלוף. הוא חייך בלבביות, לחץ את ידינו וביקש שלא נחזור על מעשה זה, באומרו: "אין מצדיעים בפנַי, כולנו חברים שהוטלה עלינו משימה קדושה שאין למעלה ממנה: לתקן נפשות שבורות והרוסות". בשיחה ארוכה שנמשכה למעלה משעה, הוא פרש בפנינו משנה סדורה, מהי הדרך הראויה לבנות אישיות הרוסה. הוא הסביר לנו כי אם איננו מסוגלים לגלות בקרבנו אהבת הבריות, נכונות לסבול התפרצויות, סבלנות מרובה וחכמת חיים כיצד לקרב בריות ולחזק בקרבם את התחושה שהם אהובים ורצויים ומסוגלים להצליח, הוא מציע לנו לבחור תפקיד אחר בצבא. מילות המפתח בשיחה הארוכה אתו היו: אהבה, עידוד וסבלנות. הוא היה מלא התרגשות ותחושת שליחות שהרטיטה את לבנו.
    אני זוכר פגישה זו שהתקיימה לפני למעלה מחמישים שנה כאילו התרחשה היום. היתה זו חוויה נפשית ואינטלקטואלית ממדרגה ראשונה. ספק אם הוא ידע עד כמה דבריו נטעו בלבי תחושה של שליחות ראשונה במעלה שנטלתי על עצמי, שאיננה פחותה בחשיבותה משירות ביחידה קרבית. מפגש מרגש זה השאיר את אותותיו עלי עד היום. באותה שעה שישב אברהם עמנו כידידים קרובים, נקשרה נפשי בנפשו. חשתי שעומד לפני אדם בעל איכויות רוחניות ונפשיות נדירות היודע לעצב את עולמם הרוחני של בני אדם הנפגשים עמו. דבריו היו כנים וקשה היה להישאר אדיש כלפיהם. ראיתיו במפגשים קבוצתיים עם מורות ומורים ועם חיילים. בכולם חזרה אותה תחושה של אדם שניחן בכושר השפעה נדיר, המשוכנע שהוא נטל על עצמו שליחות קדושה שאסור להחמיצה, והיה נכון להקדיש לכך את מיטב כוחו ומרצו. המורים והחיילים החזירו לו באותה מטבע של אהבה שהוא גילה כלפיהם. לימים הוא סיפר לי שהוא צאצא של חסידי חב"ד. חשתי שאותה התלהבות חסידית שאפיינה את אבות משפחתו, נטועה היתה בלבו בשליחות שלקח על עצמו בבניית עולמם של אנשים קשי יום תוך גילויי אהבה והערכה כלפיהם.
    קשה להפריז בפעולתו הברוכה והנדירה של אברהם במחנה מרכוס במשך שנים רבות. אלפי ישראלים נעשו אנשים טובים יותר ואזרחים טובים יותר בזכותו.
    נשארתי ידיד קרוב של אברהם גם לאחר שירותי בצה"ל. ראיתיו בתפקידים חשובים שקיבל עליו, ואת כולם מילא באותה מסירות וכישרון שאפיינו את פעולתו כמפקד מחנה מרכוס. אני חש שאני חייב לו חוב אישי גדול. כאשר הוא לימד אותי כיצד יש לבנות ולעצב את אישיותם של חיילים קשי יום, תרם לי מבלי משים תרומה חשובה להבנת הדרך בה חייב אני לנהוג עם הסטודנטים שלי באוניברסיטה העברית ועם הבריות בכלל.
    ראוי אברהם צביון, זכרו לברכה, להימנות עם הדמויות החשובות שפעלו בחברה הישראלית, סייעו לבנות אותה וקידמו את בניה להישגים חשובים. יהי זכרו ברוך.

 

מתוך דברים שכתבו פרופ' שלום רוזנברג וד"ר רינה רוזנברג

אנו זוכרים ונמשיך לזכור את אברהם ממסגרות שונות. אני, שלום, מהאוניברסיטה, מימי הזוהר של מקצועות היהדות ובמיוחד של מחשבת ישראל; ואני, רינה, משבתות התרבות, בייחוד כאשר היה עולה לבמה כפטריארך ונושא את דברו, והוא באמת היה פטריארך בתחומים רבים, דמות אידאליסטית ופעילה, רבת מחשבה ורבת מעש, מיזוג היוצר את האפשרות להגיע לשיאה – דמות רבת אחריות.
מדי פעם בפעם אנו שומעים את המילה דינוזאור כשהכוונה היא כידוע לאותן דמויות שינקו מעולם האתמול ופעלו בזמננו. יש במילה זאת גם הערצה וגם קצת הומור ואפילו היתול. המילה האמיתית במסורת היהודית היא אילן, ועל אברהם צביון ניתן לומר מה שנאמר על אברהם אבינו, שאמר לאילן אשר ישב בצילו ושתה ממימיו ואכל מפירותיו, וחזרה נפשו אליו:
אילן אילן, במה אברכך? אם אומר לך שיהיו מעיינותיך תחתיך, והלא כבר מעיינותיך תחתיך; ואם אומר לך שיהיו פירותיך מתוקים, והרי כבר פירותיך מתוקים, ואם אומר לך שיהיה צילך נאה, והלא כבר צילך נאה. אלא יהי רצון שכל נטיעותיך שיהיו נוטעין ממך יהיו כמותך.
בשעת פטירתו, כשהלך מאיתנו, אנו חוזרים ואומרים: אברהם שלנו נתן מים של השראה ופירות של הדרכה לבני האדם, הגן בצילו על אחרים, כי היה לו חיוך של הבנה ואמפתיה וחיבוק חם לכל שהיו נזקקים לכך ופגשו אותו. אני, שלום, שהייתי מורו – הייתי גם תלמידו. ואפילו אלו שעשו צרות עשו אותן כי החשיבו מאוד מאוד את מעשיו, ורצו לעשות כמוהו. במלים אחרות, הוא היה אילן מבורך, והרבה  נטיעות טובות יצאו ממנו.
יהי זכרו ברוך!

 


אברהם צביון ז"ל – דברים לזכרו - רחל טוקאטלי

אברהם צביון נולד ב-1925 בסומרסט (כיום: אגלון), עיירה קטנה ליד ריגה שבה ביקרנו לפני שנים אחדות. בעקבות הביקור הזה הכתיב לקלטות את הספר 'אבות ומייסדים'.
משפחתו עלתה לארץ בהיותו בן עשר והתיישבה בפתח תקוה. שם למד בביה"ס 'נצח ישראל' ובישיבה. בגיל 17 התגייס ל'הגנה' ולנוטרות ושירת בגליל התחתון ובעמק הירדן במסגרת משטרת היישובים.  בתקופה זו גילה את כתבי דוסטוייבסקי, שאותם אהב עד סוף ימיו ושאת ספריו המתורגמים הביא לימים לבית דוסטוייבסקי בפטרבורג.
עם קום המדינה התגייס לצה"ל וסיים קורס קצינים. במלחמת העצמאות זכה בצל"ש על מעשה גבורה במהלך הקרבות על ירושלים.
אחר כך שימש כקצין השכלה של פיקוד דרום, ובמסגרת זו הקים ב-1952 את להקת פיקוד דרום. המפגש עם המחנה החינוכי ע"ש מרכוס, שאליו הביא חיילים להשתלמות, היה מכריע בחייו. נפשו דבקה במפעל החינוכי המתנהל במחנה והוא ביקש להישאר שם. מאוחר יותר החליף את המפקד. בתפקידו כמפקד המחנה העלה לדרגת חשיבות עליונה את לימודי הבסיס: הקניית הלשון העברית לחיילים עולים ולימודי יסוד לחיילים מעוטי השכלה. 'נערי צביון' קדמו ל'נערי רפול'. מחנכים ותלמידים מאותה תקופה זוכרים את גישתו הייחודית, הספוגה אהבת אדם.
במהלך העשור במרכוס, מילא שליחות חינוכית באנגליה, שם יסד את מועדון 'צעירי ציון', שבו התנהלה פעילות ציונית ענפה. את חוויותיו כמפקד מחנה מרכוס תיאר בספרו 'העשור המופלא בחיי סיומה'.
בן גוריון הכיר את המחנה החינוכי ואהב אותו. כשפרש מהממשלה, הוא הציע לאברהם לעבור איתו לשדה בוקר ולהקים שם 'אוקספורד של הנגב'. אברהם ביקש להקים מוסד חינוכי לילדי היישובים בסביבה: ירוחם, נתיבות, דימונה, מרחבים... בן גוריון הסכים בהתלהבות; תקציבים הגיעו מפנחס ספיר – לימים גם מתרומות נדיבות של יהודי העולם. משפחת צביון – האישה שרה ז"ל וילדיהם תלמה ויורם – עברה לגור בשדה בוקר. תלמה ויורם למדו במדרשה, יחד עם ילדי הסביבה. לימים השלימו תארים אקדמיים גבוהים.
בן גוריון אהב את המוסד ונהג לבקר בו לעתים קרובות. כשנפטרה פולה בן-גוריון, עזר אברהם ל'זקן' לקבוע את מקום הקבר. ספרו של אברהם 'רקוויאם לאורות מדבר', מתאר את תקופת פעילותו כמקימה ומנהלה של המדרשה.
ב-1970 פנה אברהם לאקדמיה. באוניברסיטה העברית כתב דוקטוראט, שאותו השלים מאוחר יותר והוציא לאור כספר הנושא את הכותר 'דיוקנו היהודי של ברל כצנלסון'.  בד בבד שימש כדיקאן הסטודנטים בפועל.
ב-1977 נקרא על ידי מנכ"ל משרד החינוך, אלעד פלד, לנהל את מפעלי החינוך למבוגרים מטעם המשרד: ביעור הבערות, הקניית השכלת יסוד ותיכון למבוגרים, הנחלת הלשון העברית במערכת האולפנים וברשויות המקומיות, הדרכת הורים ועוד. שם הצטרפתי אליו. החלפנו את השם 'ביעור בערות' ב'תהיל"ה' – תוכנית השכלה ייחודית ללומד המבוגר, תוכנית שראשיתה במרכז ניסיוני בבאר שבע בניהולה של שושנה ברונר ואחריתה ב- 80 מרכזים ברחבי הארץ, שבהם למעלה מעשרים אלף נשים חסרות השכלה ומעוטות השכלה זקפו את קומתן במשפחה, בסביבה ובחברה הישראלית. אברהם יזם, דחף, השיג תקציבים, השיג את תמיכתם של ראשי רשויות וארגונים, שילב את פרויקט שיקום השכונות, וסחף אחריו אנשי חינוך בהתמחויות השונות, שראו במפעל זה יעוד. תהיל"ה זכתה בפרס הנשיא לחינוך.
בד בבד טיפח אברהם במסירות את האולפנים להנחלת הלשון ואת מפעלי ההנחיה להורים ולמשפחה. לימים יזם את פיתוחה של רשת הקתדראות העממיות, שאומצה בהתלהבות על ידי הרשויות המקומיות ברחבי הארץ.
בתקופת עבודתו במשרד החינוך קשר אברהם קשרים מעולים עם תנועת המקויה. הוא קיים בירושלים סמינר בתנאי פנימייה לכחמישים מורי התנועה. בסמינר זה, שנמשך חודש וחצי, למדו בכירי המקויה להכיר את עולם היהדות, שמעו הרצאות על תולדות המדינה, טיילו בארץ, שרו שירים עבריים ובעיקר, כפי שהם חוזרים ואומרים עד עצם היום הזה, הבינו שמורים טובים עובדים עם הלב ועם הנשמה...
קרוב לפרישתו של אברהם ממשרד החינוך, הוא יזם, הקים וניהל את מפעל 'אבות ומייסדים', המתכנס אחת לחודש בסופי שבוע, ללימודי מורשת ישראל, היסטוריה של עם ישראל ונושאים קרובים – סמינר המתקיים עד עצם היום הזה. לפני שנים אחדות, כשראייתו נחלשה מאוד, פרש מניהול הסמינר והעביר את הלפיד לממשיכיו.
בד בבד, אחרי הפרישה יצאנו לשליחות בברית המועצות לשעבר מטעם 'נתיב'. הקמנו 'אוניברסיטה פתוחה ללימודים עבריים', שנדדה בין ריגה, ליטה ולנינגרד ושאליה הביא אברהם מהארץ מרצים דוברי רוסית, שעלו בשנות השבעים של המאה העשרים והשתלבו באקדמיה הישראלית. בזכות פעילות זו, הוא התקבל כחבר באקדמיה הרוסית למדעים.
באותה שליחות גם קיימנו, בעזרת מורים מהארץ, מערכת השתלמויות בלשון העברית ובמקורות ישראל ל'מורים' מקומיים וכן גם לימודי הלשון העברית ליהודים וללא יהודים.
לפני תשע שנים הגענו לדיור המוגן 'גני שרונים' באבן יהודה. כאן הנהיג אמירת קידוש בפתיחת מסיבות קבלת השבת, ויזם את הקמתה של מקהלת הדיירים, שבה השתתף עד שבועיים לפני פטירתו. במשך שלוש שנים קיימנו בדירתנו חוג בית לעיון במורשת ישראל.
באחרונה, משכבדה המשימה, נאלץ אברהם להסתפק  בהאזנה לקריאה קולית שלי ולדיסקים של הספרייה לעיוורים. פעמים אחדות בשבוע למד פילוסופיה יהודית יחד עם חבר, אף הוא דייר ב'גני שרונים'.
אברהם היה קשור מאוד לילדיו, לנכדיו ולניניו, ששמרו על קשר הדוק עמו. הוא  אהב את משפחתו על נספחיה לדורותיהם, את ידידיו ועמיתיו מתקופות חייו השונות, את עובדי החינוך למבוגרים ואת התלמידים במערכות שניהל. מחנכים שעבדו במחיצתו מציינים את התכונה העיקרית שהנחיל להם: עבודה עם הלב והנשמה. הכרנו אותו כאיש חזון, חולם, יוזם, לוחם בעיקשות, ממוקד מטרה כמעט במידה אובססיבית, מלהיב את האנשים שהלכו איתו, אוהב אדם ואופטימי ללא תקנה.
יהי זכרו ברוך.
  רחל טוקטלי
לזכרו של אברהם צביון באזכרה של אבות ומייסדים ב 20 לדצמ'  13    

 

 

דברי יו"ר העמותה אורי נוה

               
לרחל לילדים ,לנכדים וכל בני משפחת צביון ברכות ותנחומים מאבות ומייסדים
אני ניצב כאן כדי לספר לכל  משתתפי סמינר אבות ומייסדים, ותיקים כחדשים ,את סיפורו של אברהם כאיש חנוך מבוגרים ומייסד הסמינר שלנו.
את אברהם הכרתי ב 1980 לפני 33 שנים אז שימש כמנהל האגף לחינוך מבוגרים במשרד החינוך ואני אז מנהל המחלקה להשכלת מבוגרים בעיריית תל אביב יפו ומאז לא נפרדו דרכינו.
על מקומו בהקמת תהילה (תוכנית השכלה יחודית ללומד המבוגר) ואולפנים לעולים חדשים לא ארחיב הפעם ,רק אומר שהייתה זו יצירה מופלאה שסחפה אלפי לומדים בכל קצוות הארץ. השתתפו בה עולים ותיקים שביקשו לרכוש את יכולת הקריאה אחרי שנים רבות בארץ ,שנים בהן נאלצו להציג לסובבים אותם כאילו הם קוראים כי התביישו להודות במוגבלות ידיעתם את השפה. (אברהם סיפר על אישה הניצבת מול שלט רחוב ומבקשת מעובר אורח לומר לה מה שם הרחוב באומרה כי שכחה את משקפיה בבית).  בתהילה למדו גם ותיקים מבקשי עזרה בהשלמת השכלת יסוד של 12 כתות למוד.   מאוחר יותר כשהחלה העליה מברה"מ נפתחו בהנהגתו של אברהם אלפי כתות למוד לעולים חדשים מחבר העמים, שהגיעו אז במאות אלפים והיו זקוקים לשפה כדי להקלט בשוק העבודה.      אברהם היה האיש הנכון במקום הנכון להולכת תהליך חנוכי אדיר זה.
הייתה לי הזדמנות נוספת להתרשם מיוזמותיו חובקות העולם כאשר הגעתי בשליחות "לשכת הקשר" לסנט פטרסבורג (לנינגראד) ב 1993 להכין דווח על מערכת החינוך היהודיות של כל האירגונים ,פורמאלית ובלתי פורמאלית כאחד. להפתעתי נתקלתי שם באוניברסיטה הפתוחה אותה הקימו אברהם ורחל (הגמלאים ), בלנינגראד ומוסקוה עבור יהודי הדממה המבוגרים שחיפשו את שורשיהם היהודיים-זאת עשו במקביל להפעלת אבות מייסדים.
במעמד זה אתרכז במפעל שלנו, אותו הקים אברהם לאחר פרישתו לגימלאות , סמינר "אבות ומייסדים" בו אתם משתתפים.
לפני 22 שנה ב 1991 כשעמד לצאת לגימלאות, פנה אברהם אל מנכ"ל המשרד ד"ר שמשון שושני ובקש תקציב להקמת סמינר למורים ולמבוגרים משכילים, המחפשים מסגרת למוד בלתי פורמאלית משולבת בנופש שתעסוק במורשת ישראל.    מורשת שהייתה יקרה מאד ללבו  ורצה להעבירה לציבור חילוני אותו כינה "חובשי כיפת שמיים" שטרדות החיים לא איפשרו להם להחסף  ליופיה ועומקה.
באשור המנכ"ל הועמד לרשותו תקציב למרצים לפרסום ומינהלה והסמינרים יצאו לדרך.
הרעיון היה לבנות סמינר במתכונת של שישי שבת מבוקר שישי עד מוצ"ש, בו תועברנה 7 הרצאות של שעה וחצי כל אחת המזכות את המורים מקרב המשתתפים בגמול השתלמות.
אברהם בחר את הנושאים והמרצים ובנה 10 סמינרים בשנה (אחת לחודש) כשהוא מנצח על המקהלה ביד רמה.
הפרסום נעשה בעתון הארץ (שהיה אז העיתון לאנשים חושבים) והאוכלוסיה שהגיעה הייתה מבוגרת חקרנית , משכילה וחילונית בעיקרה , אנשים מדור תש"ח אותם כינה אברהם, "האבות המייסדים."
כעבור 10 שנים ע"פ הוראות התקשיר פרסם המשרד מכרז על תקציב התמיכה בסמינר וחברה פרטית חברת "זהות מקום" זכתה במכרז על הפעלת הסמינרים . לפתע מצא אברהם את עצמו מחוץ לתמונה.
אולם לא איש כאברהם ירים ידיים. בסמינר הראשון אותו קיים הזכיין החדש כינס אותנו אברהם באולם ההרצאות והציע להמשיך בקיום הסמינרים בניהולו ללא תמיכת משרד החינוך. הדבר היה כרוך בתוספת תשלום של 20% למשתתף לכיסוי עלויות המרצים הפרסום והמינהלה.  ההצעה התקבלה ברוב גדול ושני הסמינרים באותו השם יצאו לדרך במקביל.
במשך 9 שנים פעלו שניהם במקביל כשאנו פועלים במלון מעלה החמישה והסמינר השני נודד ממלון למלון.     לפני 4 שנים נפסק הסיבסוד לסמינר השני והוא נסגר ואנו נותרנו ה "אבות המייסדים" היחידים בשטח. אברהם פרש מניהול הסמינרים לפני 8 שנים כשעבר עם רחל לדיור מוגן, את מקומו מילא פרופ' אלי ניר ז"ל מוותיקי המשתתפים שמילא את תפקיד היו"ר 6 שנים עד אשר נסתלק לבית עולמו.                                                בשנתיים האחרונות אני מכהן כיו"ר ומודה כל יום לאברהם על התבונה בה גיבש את מתכונת הסמינר על כל מרכיביה הרלוונטית היום כמו לפני 22 שנה ומושכת קהל משכיל חקרן ומגוון מכל קצווי הארץ , מכל סוגי הישובים, ערים קיבוצים ומושבים מכל הזרמים הפוליטיים והחברתיים. הביקוש לסמינר, בימים אלה ,עולה על ההיצע וההרשמה ל 100 חדרים מסתימת ביומיים, חודשיים לפני מועד הסמינר ללא כל פרסום חיצוני ועוד היד נטויה.
לו היה ניתן פרס ישראל לתחום השכלת מבוגרים לא היה אדם הראוי לו יותר מאברהם. שמפעל חייו ממשיך להתקיים ולשגשג לאחר לכתו.                     
 יהי זכרו ברוך.

 

 

דברים לזכרו של אברהם צביון ז"ל  במלאת חודשיים לפטירתו 20.12.2013
נאמרו על ידי נילי קישינובסקי בטקס זכרון בסמינר עגנון של "אבות ומייסדים"  במעלה החמישה

רחל היקרה לנו מאד ,  בני משפחה יקרים, ,  חברים יקרים

נתבקשתי לומר דברים לזכרו של מורנו ורבנו  , מיסד הסמינר שלנו, אברהם צביון זכרונו לברכה.
אברהם היה  אישיות יוצאת מהכלל – אדם משכמו ומעלה – שכמותו פוגשים לעיתים נדירות.
עוד תמול שלשום ישב הוא כאן עימנו , הקשיב להרצאות רב קשב והעיר הערותיו המחכימות. כמה עצוב... ומוזר לדבר עליו כאן ועכשיו בלשון עבר.
אומרים שהעצים מתים זקופים. צביון הלך מאיתנו זקוף במלוא תבונתו וצלילות דעתו.

אברהם -  אדם רב אשכולות בר אוריין. בקי במורשת היהודית העשירה על מכלול רבדיה.
ציוני נלהב. איש חזון -  איש חינוך שימש כמנהל אגף חינוך מבוגרים במשרד החינוך שנים רבות – שאף להטביע את חותמו על החברה הישראלית תרבותה וערכיה.  ואכן הצליח בכך. איש של יעוד ושליחות. איש רב פעלים.  

תקצר היריעה לתאר כאן את כל הקף פועלו של אברהם. ותרומתו  לחברה הישראלית.
אתמקד בדברי  בתקופה בה אני חכרתי את צביון במסגרת הסמינר שלנו.
אחד המפעליים  החשובים ביותר של אברהם היה הקמת סמינר אבות ומייסדים, ניהולו ועיצובו.  וכל זה   לאורך כל הדרך בעזרת  רעותו הנאמנה רחל,  תיבדל לחיים ארוכים.

אני הגעתי לראשונה  לסמינר בשנת 1995.
עקב מודעה בעיתון שפורסמה כל  סופשבוע ומשכה את תשומת לבי.בסיגנונה הארכאי המיוחד.   הסמינר הראשון שהשתתפתי בו -  נושאו היה  תור הזהב בספרד.
מיד קלטתי שזהו סמינר כלבבי.  בתחילה לא הכרתי אף אחד מהמשתתפים  אך תוך זמן קצר הרגשתי כאחת מהחבורה. וזאת הודות לגישתו של צביון לקבל כל אחד בסבר פנים יפות  בלבביות ובמאור פנים. כך הוא קבל  אותי. הייתה זו תחילתה של ידידות רבת שנים.  צביון  גילה עניין בכל משתתף  והיה איש שיחה מרתק.
  למדתי לדעת  שהסמינר הזה  הוא  לא רק בילוי סופשבוע המאחד גשמיות עם רוחניות אלא מקום עם שליחות ויעוד המקנה  ידע וערכים עם דגש על אווירה חברותית  משפחתית במיוחד.
למיטב ידיעתי אין עוד מוסד בארץ  כיום המציע  לציבור  הרחב  סמינרים  בתחומים מגוונים הקשורים ליהודים וליהדות  על בסיס חודשי קבוע וזאת ברמה אינטלקטואלית גבוהה.   זה היה החזון של אברהם מראשית.   והודות לו אנו זוכים לסמינרים מצויינים לאורך שנים עד עצם היום הזה.  צביון דאג לעצב את הסמינרים בצורה עשירה ומעניינת המקיפה  נושא מרכזי  בחתכי זמן שונים ובהיבטים שונים.  היה בעל כושר ארגון מצויין ודאג להביא את טובי המרצים בארץ  ולקשור איתם בדרכו המיוחדת קשר אמיץ ומתמשך..

הוא ראה בזה שליחות  :  משתתפי הסמינר סופגים ידע  וערכים  אבל לא בזה  מסתיים העניין .  החברים נושאים איתם את המסרים לבתיהם  ולמשפחותיהם. וכך  האמין כי הדברים מחלחלים  הלאה...ומהווים תרומה לחוזקה וחוסנה של החברה הישראלית בארצנו
במשך הזמן הוא בנה גרעין חברים נאמנים נלהבים שהפכו לחברה, והם חוזרים ומגיעים...  ויחד עם זה השתדל תמיד להרחיב  ולגוון את  מעגל המשתתפים.  ציביון כינה זאת חברת הלומדים – מפיו שמעתי לראשונה את המושג המיוחד הזה וראיתי את ישומו.
  הקמת הסמינר ושמירה על קיומו  לאורך השנים  חייב נחישות  ומאבקים רבים. ציביון שיתף אותנו התלמידים במתרחש וכולנו  היינו עדים איך ציביון עמד בגבורה בכל אלה.

ציביון התחנך  בבית חרדי ונשא עימו מסורת בית אבא כל חייו . היה  יהודי ספוג מסורת ומנהגים שלא רצה להרפות מהם.   והיה בעל נשמה חסידית.   הוא ראה חשיבות  לפעול לקרוב לבבות בין דתיים ולא דתיים .הסמינר אורגן באופן שאלו ואלו ירגישו בנוח ויכבדו זה את זה.
הוא דאג  במסגרת הסמינר לשלב את טקסי המסורת היהודית בפורום המשתתפים כולם.  להשקפתו,   המנהגים המסורת והתרבות היהודית  אינם שייכים רק לציבור שומרי המצוות אלא לחברה היהודית כולה וחיוניים להמשך קיומה..
אברהם הנהיג שסעודת השבת של כל המשתתפים נפתחת בקידוש  בציבור לוותה בזמירות שבת והסתיימה בהבדלה. להשקפתו  זו לא כפיה דתית אלא  טקסים המביאים  לחיזוק תחושת  שייכות ואחווה.

אי אפשר שלא להזכיר את הטיולים הנהדרים שארגן צביון למעננו.   - טיולי שורשים לחוץ לארץ שאורגנו על ידו עבור חברי הסמינר   והכל בדגש על השורשים היהודיים   בכל אתר ואתר . החברה  בטיולים הייתה  מורכבת מחברי הסמינר אוהבי תרבות והיסטוריה   שכל אחד תרם בדרכו להווי הטיול והעשיר אותו.
 החל בטיול הנהדר  לספרד,  המשך  בטיול לאזור הריינוס וערי השו"ם,  הטיול למרוקו  ועל כולם הטיול ליפן שבו ארחו אותנו לאורך כל הטיול   כולו אנשי המקוייה . קבוצה  יפנית נפלאה זו שרואים  בצביון את רבם ומורה הדרך שלהם.
וכל הטיולים כמובן היו מותאמים גם לשומרי מצוות.

על כל אלה ויותר   ארשה לעצמי לומר בשמי ובשם משתתפי הסמינרים לדורותיהם כי אנו רואים עצמנו  אסירי תודה לאברהם צביון על תרומה רוחנית חשובה לאיכות חיינו. ולחברה בה אנו חיים.  

  על כן נזכור אותו באהבה בתודה והוקרה תמיד  ונמשיך ללכת בדרכו
יהי הסמינר שלנו יד וזיכרון לאברהם.   יהי זכרו ברוך !

 

תכניות שנתיות קודמות

               

 

 
 

BetaGroup - עיצוב אתרים

כל הזכויות שמורות NTT - מערכות ניהול תוכן