הצטרפות לרשימת תפוצה
 
 
 
חדשות
  • שינוי ההרשמה לסמינרים

    2.8.2017

    בסעיף ההרשמה לסמינרים יש הוראות חדשות להרשמה.

  • שינוי בתכנית תשע"ח: ביטול הסמינר על לאה גולדברג באפריל

    30 באוקטובר 2017
  • ראיונות עם משתתפי הסמינרים

    14/9/16

    כתובת הלינק היא  https://youtu.be/1Bbd0cXZIGI

 
 
 
  פרופ יוסף יובל טובי  
   
 

פרופ' יוסף יובל טובי

קורות חיים

פרופסור (אמריטוס) לשירה העברית בימי הביניים בחוג לספרות עברית והשואתית באוניברסיטת חיפה; ראש החוג ללשון ולספרות העברית במכללת אלקאסמי, באקה אלגרביה. תחומי העיסוק האקדמיים העיקריים בזיקות הרוחניות, התרבותיות וההיסטוריות שבין היהדות לאסלאם בימי הביניים ובזמן החדש. הפרסומים העיקריים: יהודי תימן במאה הי"ט (תל אביב תשל"ו); The Jews of Yemen: Studies in Their History and Culture (Leiden 1999); הקהילה התימנית בירושלים תרמ"א–תרפ"א (1881–1921) (ירושלים תשנ"ב); הספרות הערבית־היהודית בתוניסיה 1850–1950 (לוד תש"ס. יחד עם רעייתו דר' צביה טובי); קירוב ודחייה: יחסי השירה העברית והשירה הערבית בימי הביניים (חיפה תש"ס); Proximity and Distance: Medieval Hebrew and Arabic Poetry (Leiden 2004); Between Hebrew and Arabic Poetry: Studies in the Spanish Hebrew Medieval Poetry (Leiden 2010); The Judeo-Arabic Literature in Tunisia 1850–1950 (Wayne State University 2014). פרופ' טובי הוא עורכם של שלושה כתבי עת: תימא – לחקר יהדות תימן ותרבותה; בין עבר לערב – המגעים בין הספרות הערבית לבין הספרות היהודית בימי הביניים ובזמן החדש; מחקרים בהגות בחינוך היהודי.

תקציר ההרצאה

עליית "אעלה בתמר": בין משיחיות לריאליה - תקציר

היסטוריונים רבים נוטים לראות בעליות מארצות האסלאם עליות משיחיות. אולם על צד האמת, לפחות באשר לעליות הגדולות מתימן, מאז שנת 1881 ואילך, לא היתה כל תנועה משיחית שהזינה אותן ואף לא היו חישובי קץ שכוונו לשנים שבהן עלו היהודים מתימן לארץ ישראל. גם הכינוי 'אעלה בתמר' לעליית הראשונה של יהודי תימן, הנובע לכאורה מן הגימטריה של 'בתמר' – תרמ"ב (1882), לא צמח מתוך חישוב קץ כלשהו לשנה זו, אלא מקורו בפסוק משיר השירים (ז,ט) שרשם ר' יחיא צארום, רבם של העולים שיצאו מצנעא בדרכם לירושלים מייד לאחר חג הסוכות תרמ"ב (אוקטובר 1881), כמנהג יהודי תימן לרמוז בראש איגרותיהם לעניין הכלול בהן על פי פסוק מן המקרא.

העלייה לא היתה אפוא אלא תוצאה של שלושה גורמים עיקריים: (א) האמונה במימוש חזון הנביאים לקיבוץ גלויות וחידוש מלכות ישראל בארץ ישראל; (ב) מציאות גאו­פוליטית חדשה במזרח – הכללת תימן בתחומי האימפריה העו̇תמאנית (1872), שבה נכללה גם ארץ ישראל, ופתיחת תעלת סואץ (1869) שהקלה על הנסיעה מתימן לארץ ישראל; (ג) מציאות מדומיינת בחלקה של אפשרות לחיים נורמליים בארץ ישראל, על סמך השמועות על התחזקות היישוב היהודי וחלוקת קרקעות לעולים אליה.

ההחמצה הגדולה של רבים מן החוקרים בהגדרת העלייה מתימן כמשיחית נובעת מזיהוי מוטעה של האמונה המסורתית בחזון הנביאים עם פעילות משיחית. ראיה ניצחת לחוסר הזיקה בין שני העניינים הללו עולה מכך שפעילותם של שלושה משיחי שקר בתימן בשנים 1859–1863, 1868–1875 ו־1893 לא היתה כרוכה בעלייה לארץ ישראל, לא מבחינת התעמולה של המשיחים הללו ולא מבחינה מעשית. אמת, העולים לא היו אמונים על רעיונות מודרניים מבית מדרשם של הוגים יהודים בקהילות אירופה ותפישתם הלאומית היתה מבוססת על המסורת היהודית, שבה היה מקום כמובן גם למשיח, אך בוודאי היתה עלייה משיחית הנובעת מאמונה כוזבת באדם מסוים המתחזה כמשיח.

 
 

BetaGroup - עיצוב אתרים

כל הזכויות שמורות NTT - מערכות ניהול תוכן