הצטרפות לרשימת תפוצה
 
 
 
חדשות
  • שינוי ההרשמה לסמינרים

    2.8.2017

    בסעיף ההרשמה לסמינרים יש הוראות חדשות להרשמה.

  • שינוי בתכנית תשע"ח: ביטול הסמינר על לאה גולדברג באפריל

    30 באוקטובר 2017
  • ראיונות עם משתתפי הסמינרים

    14/9/16

    כתובת הלינק היא  https://youtu.be/1Bbd0cXZIGI

 
 
 
  חוברת סמינר טשרניחובסקי  
   
 

חוברת סמינר טשרניחובסקי

 

 

   סמינר אבות ומייסדים

ללימוד מורשת ישראל

 

מייסודו של  ד"ר אברהם צביון ז"ל

וממשיך דרכו פרופ' אלעזר ניר ז"ל

 

נושא הסמינר:

 

שאול טשרניחובסקי

"מעין דור לפסל אפולו"

 

יעוץ אקדמי וריכוז הסמינר:

 

פרופ' מיכאל וולפה

וד"ר טלילה אלירם

 

 

 

סמינר סוף-שבוע בתנאי נופש

 

במלון יערים, במעלה החמישה

 

 

יום שישי ושבת

 

10-9 בספטמבר 2016

 

ו'-ז' באלול תשע"ו

 

יום שישי, 9 בספטמבר 2016 (ו' באלול תשע"ו)

10:00-09:00    התכנסות, רישום, קפה ועוגה

10:15-10:00    דברי פתיחה - אורי נוה, יו"ר העמותה

                          פתיחה והצגת התוכנית - פרופ' מיכאל וולפה    

11:30-10:15   פרופ' אריאל הירשפלד, האוני' העברית בירושלים

                                חתונתה של אֶלקָה – על האידיליה

                                רחבת היריעה מאת שאול טשרניחובסקי

12:30-11:30    פרופ' מעוז עזריהו, אוניברסיטת חיפה

                                על הנצחת טשרניחובסקי

12:50-12:30    ה פ ס ק ה

13:50-12:50    ד"ר אביעזר וייס, נשיא המכללה האקדמית

                                             גבעת וושינגטון בשנים 2010-2001

                                היהודי החדש – המחזה "בר כוכבא"

16:00-13:50     ארוחת צהריים, קבלת חדרים ומנוחה

16:30-16:00  קפה ועוגה

18:00-16:30  עופר כלף ופרופ' מיכאל וולפה,

                                האקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים

                                מופע מוזיקלי

18:17                הדלקת נרות  (ותפילה למתפללים)

20:45-19:15    סעודת ליל שבת

22:00-20:45   ד"ר אבשלום קור, לשונאי עברי, שדרן רדיו

                                ומנחה טלוויזיה

                                "שאול בעין דור ושפת הדור" –

                                שיחה על העברית של טשרניחובסקי

 

שבת, 10 בספטמבר 2016 (ז' באלול תשע"ו)

09:45-07:15    (תפילה למתפללים) וארוחת בוקר

 11:15-10:00    אליעז כהן, משורר ועורך

                                             בָּאתִי עָדֶיךָ, - האִם הִכַּרתָּנִי?

                                             הִנְנִי הַיְהוּדִי" – מתיוון? עברי?

                                             כנעני? יהודי?

11:35:11:15  ה פ ס ק ה

13:00-11:35    ד"ר עידו בסוק,  משורר, מתרגם,

                                             חוקר ספרות והיסטוריה

                                             שאול טשרניחובסקי כמייסד תרבות חדשה

16:00-13:00     סעודת צהריים ומנוחה

16:30-16:00    קפה ועוגה 

17:30-16:30   עופר רגב, סופר וחוקר תולדות ארץ ישראל

                  "גבעה לבנה ועמק שחור"-ד"ר שאול טשרניחובסקי, רופא, משורר, מנהיג ציבור ואיש משפחה

 

18:15-17:30  שולחן עגול בהשתתפות: מיכאל וולפה,

                        אבשלום  קור, אליעז כהן ,עופר רגב

 

18:45                (תפילה ומנחה למתפללים)

19:28 (י-ם)      צאת השבת

                         

 

 פרופ' אריאל הירשפלד

מרצה בחוג לספרות עברית וראש ביה"ס לספרויות באוניברסיטה העברית. מלמד במכון מנדל למנהיגות חינוכית בירושלים.

בין ספריו: "אתן היודעות - שיח האהבה באופרות של מוצרט" [1994], "רשימות על מקום",[2000] רישומים של התגלות" [2006], "אל אחרון האלים - מסה על מזרקות רומא" [2003], כינור ערוך - לשון הרגש בשירת ח"נ ביאליק" [2011], "לקרוא את ש"י עגנון" [2012].

 

חֲתֻנָּתָהּ שֶׁל אֶלְקָה (אידיליה) / שאול טשרניחובסקי

 

מָבוֹא

אידיליה זו כתבתי על יסוד כמה וכמה זכרונות מימי ילדותי וזכרונות-משפחה. אני ניסיתי לתאר בה ממנהגי אבותינו בְטַבְרִיָּה בדור שקדם לנו איזה עשרות שנים. ביסוד ליצירתי זו מונח מכתב אחד, השמור אתי בכתביי, ואת טופסו הריני נותן לפניכם ככתבו וכשפתו עם כל פליטות-הקולמוס שבו בלשון אידית:

"אין פאדאווקע האט געוויינט ר' אברהם מרדכי דער פאדאווקער, ער האט געהאט איין איינציגע טאכטער, האט ער איין שדח געטאן פון מעליטאפאל מיט ר' יצע ל... איין זון וועלכער האט געהאלטין דיע פאסט און ווען ער פלייגט דארפען פארין אויף טארגעס, פלייגט ער אפ פראווען חצות און זייגענין זיך מיט סעמעיסטווע מיט דיע ווערטער איר זאלט וויסן או דיע פאשט וועט זיין פאר מירו וארים איך זיי אז איך קים אריין אין פריסאטסטוויע ועוועט זיך איין מלך מיט גאלדענע עפאלעטין און שרייט אויס:

אויך דער חתנה פלייגין זיך צי נייף פארין אללע פריינד און פריינדס פריינד און בעקאנטע פון אללע דערפער און דערפליך. אויף שבת צום פארשפיל דאס הייסט דיים טאג ווען דער חתן רופט זיך אויף פארין זיך צי נייף אללע מיידליך צו דער כלה. אויף דער חתנה זאנען געקימען 20 מיידליך וועלכע האבן געטאנצט איין גאנצען טאג. און אויף דער נאכט איז שוין קלעזמער אויך גיוועזען און מען האט ווייטער געטאנצט. דיא אגאטשעניע איז גיווייזען מאצעלעך מיט ציקער. מאנטיג איז מען גיפארין באגייגינען דיים חתן מיט קלעזמער מען פלייגט טאנצען און שרייען מזל טוב. צו דער צייט זאנען שוין צינויף געפארין אללע געסט און מחתנים און מען האט געהילעט איין גאנצע נאכט. צו באדעקינס דינסטאג האבען דיע מיידליך געטאנצט. דער כלה פריצאסקע אין בעשטאנען פין פיל צעפאליך און איידער דער חתן איז אריינגעאנגען באדעקין האט מען דיע כלה אוועק גאזעצט אימיטען זאל און אללע וייבער האבען ציפלאכטען דיע צעפליך מיט איין געוויין. דערנאך האט מען געהילעט אגאנצע נאכט. דיע חפה וועטשערי מיטוואך איז דער שלייער ווארמעס האט מען אן געטאן דער כלה איין פאריק, נאר דיע מיידליך האט מען שוין אוועקגעשיקט אהיים ווייל פון 6 קול מייל האט קיין ברויט ניט געסטייעט. נאר דער גאנצער אוילם האט געהילעט בין זונטיג. שבת האט מען געפירט דיע כלה אין שול אריין. און שבת צינאכט האט מען געקאכט איין פראשטאלנע בארשץ."

בהנחת השמות נזהרתי להשתמש דווקא באותם השמות שהיו נהוגים באמת באותו זמן ואם אפשר גם באותם הכפרים. אילו הייתי אני וַלְטֶר סְקוֹט, ונכדיהם של אלה – אצילים שֶייחוסם חביב עליהם, ודאי שהיו מחבבים גם את פסוקי שירי, שאני מזכיר אותם בם הן לשבח הן לגנאי, ואולם אני אינני וַלְטֶר סְקוֹט, והם אינם אצילים, ובוודאי ובוודאי שאינם קוראים שירים עברים ואין לחשוש כלום. הכּול על מקומו יבוֹא בשלום. כמה ימים היה המלאך הממונה על השירים מזרז אותי: קום כתוב! אלא שחפצתי לראות שוב את כל הסביבה וכל אותם הכפרים בטרם אכתוב את השיר. כמעט שעלה הדבר בידי, אלמלא קפץ על רוגזו של הַבַּטְקוֹ מַכְנָא. גמרתי אומר והעליתי על הגיליון את כל הדברים כמו שאני זוכר אותם וכמו שהם שמוּרים בלבי מימי-ילדוּתי. מכתבו של החתן כתוב ברוח הסגנון המליצי הנהוג אז.

 

שיר ראשון

מרדכי הפודובקאי

עָרַב הַיּוֹם וְר' מָרְדְּכַי הַסּוֹחֵר בִּתְּבוּאָה בְּפּוֹדוֹבְקָה

יוֹשֵׁב עַל כֶּבֶשׂ-הַבַּיִת, שֶּׁנִּמְשַׁח זֶה-עַתָּה טִיט לָבָן

וְעוֹמֵד צָנוּעַ בַּמַּחֲרוּזוֹת שֶׁל פִּלְפֵּל מַאְדִּים-אַרְגָּמָן,

תְּלוּיוֹת כְּנֶגֶד הַחַמָּה לִימוֹת-סְתָו יָבוֹאוּ, מַכֹּלֶת

5             בְּיַחַד עִם דְּלָעוֹת זְהַבְהַבּוֹת, שֶׁתַּבְנִית הַנֵּבֶל לָהֵנָּה.

מוֹעֵד שׁוּב הַבֶּהָמִים וְרוֹעֵי-הַצֹּאן מִן הַשָּׂדֶה

בְּשָׁאוֹן וּמְהוּמָה וּמְבוּכָה וּבְעַנְנֵי אָבָק פּוֹרֵחַ.

גָעֹה תִּגְעֶינָה הַפָּרוֹת הַנַּעֲנוֹת לָהֶם לְעֶגְלֵיהֶן,

אֲשֶׁר פֵּרְשׁוּ הַבְּעָלִים מִבּוֹא אֶל הַדֹּבֶר הָרַעֲנַן

10           לִינֹק מִשַּׁד אִמּוֹתֵיהֶם, וְשׁוֹרְקִים הָרְחֵלִים וְהַטְּלָאִים

לְקוֹלֵי-קוֹלוֹתָן, וְצָוְחוּ בַּעֲלוֹת-הַבַּיִת מַזְעִיקוֹת

בָּקָר וָצֹאן הֶחָצֵרָה, וּכְלָבִים צוֹעֲקִים זְעוּמוֹת,

עוֹזְרִים עַל-יָדָן לְהַפְנוֹת הַכִּבְשָׂה הַטִּפְּשָׁה וְכָל-שׁוֹר-פָּר

מַמְרֶה אֶל אֵבוּס בְּעָלָיו וְאֶל רֶפֶת הַגְּבִירָה בְּחָצֵר –

15           וְצָלְלוּ אָזְנַיִם מִשְּׁמֹעַ וְעַיִן תִּמָּלֵא חוֹל וְאָבָק.

מָרְדְּכַי יוֹשֵׁב בַּמַּעֲלוֹת, עוֹדֶנּוּ מַזִּיעַ, מִתְעַנָּה

תַּחַת הַחֹם וְהַמְהוּמָה, אֲשֶׁר בְּבֵיתוֹ הַגָּדוֹל

הָחֵל מִיּוֹם אֲשֶׁר אֵרַס אֶת-בִּתּוֹ הַיְּחִידָה אֶת-אֶלְקָה

וְנַעֲשׂוּ תְּכוּפִים בְּבֵיתוֹ הַחַיָּט, הָאַשְׁפָּר וְהַסַּנְדְּלָר,

20           רַצְעָן וְשׁוּלְיָא דְּרַצְעָן, וְנַעֲשׂוּ בְּבֵיתוֹ תַּקִּיפוֹת

תּוֹפְרוֹת לְבָנִים וּשְׂמָלוֹת, חַיָּטוֹת, רַקָּחוֹת וְטַבָּחוֹת

וְכָל "שְׁאָר מִינֵי יְרָקוֹת" (כִּלְשׁוֹנוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי הַשְּׁנוּנָה),

וְנִטְּלוּ מִמֶּנּוּ כְּלֵי-בֵּיתוֹ: שֻׁלְחָן, כִּסְּאוֹת וּשְׁרַפְרַף,

לְרַבּוֹת הַמִּטָּה וְהַסַּפָּה הַמְּמֻנָּה לְשֵׁנָה חֲטוּפָה,

25           שֵׁנָה שֶׁל צָהֳרַיִם, כִּי נַעֲשׂוּ מַסְעֵד וּמַשְׁעֵן

גְּפִיפוֹת, כֻּתָּנוֹת וּשְׂמִיכוֹת, מַצָּעוֹת וּגְלוּמֵי-אֲרִיגִים,

חֻלְצוֹת-צִבְעוֹנִין וּלְבָנוֹת וּשְּׁכָמוֹת מִשְּׁכָמוֹת יְקָרוֹת,

בָּתֵּי-הָרֹאשׁ בְּסַלְסָלוֹת וַעֲטוּרֵי מִקְלָעוֹת מִקְלָעוֹת,

כַּפּוֹת שֶׁל יוֹם וְשֶׁל לַיְלָה, צְנוּעוֹת וְלֹא צְנוּעוֹת מִתְיַפּוֹת,

30           גֶּרֶב וּפֻזְמָק וְסִנָּרִים מִתְגַּנְדְּרִים לָמוֹ בַּחֲשַׁאי:

שַׁרְווּל לְכָאן וְשַׁרְווּל כָּאן וְשֹׁבֶל וְכָנָף וְשׁוּלָיִם.

תָּפְסוּ כָּל-פִּנּוֹת הַבַּיִת, וּמָרְדְּכַי נַעֲשָׂה טָפֵל

לְגַבֵּי סְמַרְטוּטִים שֶׁל נָשִׁים וְשִׂמְלוֹת-חֲתֻנָּה הֲדוּרוֹת.

נִטַּל כְּבוֹדוֹ וַיִּדַּל וְאֵין בּוֹ מַשְׁגִּיחַ לִכְאוֹרָה.

35           נוֹסָף עַל כָּל הַ"הוּ-הַהּ" כְּלוֹמֵר הַמְּהוּמָה בִּלְשׁוֹנוֹ,

מְנוּחָה לֹא יָדַע גַּם-עַתָּה, כִּי בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה שָׁם אֶצְלוֹ

מֵאִיר הַקַּבְּלָן – מַכָּרוֹ, יְהוּדִי טַרְחָן וְאַרְכָּן,

מֵצַר לַבְּרִיּוֹת בְּדַבְּרוֹ, כִּי דְּבָרָיו אֵין לָהֶם שִׁעוּר,

מוֹשֵׁךְ בְּדִבּוּרוֹ בְּקוֹל-בּוֹכִים; וּמָרְדְּכַי יוֹשֵׁב וְנֶאֱנָח,

40           יַעַן הֻטַּל עָלָיו הַגּוֹרָל וְנִגְזְרָה הַגְּזֵרָה

לִהְיוֹת לְבַדּוֹ שׁוֹמֵעַ אֶת-דִּבְרֵי הַקַּבְּלָן הַטַּרְחָן.

מֵאִיר הוֹלֵךְ וְטוֹחֵן, מַמְשִׁיךְ בְּקוֹל-בּוֹכִים, וּמָרְדְּכַי

עוֹשֶׂה אֶת-עַצְמוֹ שׁוֹמֵעַ, מַסְכִּים לוֹ בְּאָמֵן חֲטוּפָה.

מָשָׁל לְמָה הָיָה דּוֹמֶה מָרְדְּכַי בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה?

45           דּוֹמֶה לְבַר-שׁוּרָא שֶׁבָּא בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק וְהָאוֹיֵב

בָּנָה עָלָיו הַדָּיֵק וַיִּשְׁפֹּךְ מִסָּבִיב לוֹ סוֹלְלָה,

זוֹרֵק בּוֹ אַבְנֵי-הַקֶּלַע וְחִצִּים רָב וּבַלִּיסְטְרָאוֹת.

כָּכָה יָשַׁב אָז מָרְדְּכַי וְהַקַּבְּלָן קוֹלֵעַ אֲבָנִים:

אִגְרָא... אַדְרַכְתָּא... אַנְקְלִיטָא... הַרְשָׁאָה... גּוּבַיְנָא... אַקְנִיתָא...

50           גְּבִיָּה... אֲשַׁרְתָּא... אַכְרַזְתָּא... בֵּית-דִּין... אִפּוֹתֵּיקָה וּפְרִידָה...

קַסְדּוֹר... סַנֵּיגוֹר... קַטֵּיגוֹר... פַּתְשֶׁגֶן... הַתְרָאָה... קוּבְלָנָא...

פְּרַקְלִיט... אִגֶּרֶת-שׁוּם... אֲמַרְכָּל וַאֲסֵקְרַטּוֹר...

דִּסְקָא וּקְבַעְתָּא... הַשְּׁטָר... שְׁטָר שֶׁל הַקְנָאָה, וְגוֹמֵר...

מָרְדְּכַי מִתְכַּוֵּץ שׁוֹמֵעַ – וּמֵאִיר קוֹלֵעַ וְקוֹלֵעַ...

 

55           מִי זֶה יוֹדֵעַ, עַד-הֵיכָן הָיוּ הַדְּבָרִים מַגִּיעִים

אִלּוּ לֹא הָיְתָה הָרְוָחָה לְמָרְדְּכַי בְּהֶסַּח-הַדָּעַת.

מָרְדְּכַי נִמְלַךְ בְּכִלְיוֹתָיו: מַה יַּעַשׂ לְמֵאִיר: אִם יַעֲמֹד

וְיִשְׁלַח בְּאָבִיו וּבְאִמּוֹ (וְעַד סוֹף כָּל-הַדּוֹרוֹת) הָרוּחַ,

אוֹ יִשְׁאָלֵהוּ: הֶעָשָׂה יְהוּדִי תְּפִלָּתָהּ שֶׁל מִנְחָה?

60           וְהִנֵּה קָרְבָה בִּתּוֹ אֶלְקָה הַכַּלָּה הַצְּנוּעָה,

בָּאָה גַּם פְרֵידָה הַדּוֹדָה... פָּסַק בָּאֶמְצַע הַדִּבּוּר...

"אֵי מִזֶּה תָּבוֹא יוֹנָתִי? הַעֵת לָךְ עַתָּה לָשׂוּחַ

וְאִמֵּךְ כָּל-עוֹד בָּהּ הַנְּשָׁמָה וְרַגְלֶיהָ בָּצְקוּ מֵרִיצָה,

מִדַּאֲגָתָהּ לְצָרְכֵי הַחֲתֻנָּה וְהַמַּלְבּוּשִׁים".

65           "אַל-נָא, – עָנַתּוּ הַדּוֹדָה (וּמֵאִיר נִשְׁתַּתֵּק וְנֶחְנַק

בְּאַחַת בְּאֶבֶן שֶּׁקָּלַע) –, מִבֵּית-הֶעָלְמִין אַךְ בָּאנוּ

עַתָּה, מֵהַזְמִין הַדּוֹדָה אֶטֶלֶה וְאֶת-אֲחוֹתֵנוּ

פֶּרֶלֶה אֶל הַחֲתֻנָּה, שֶׁתִּהְיֶה בְּעֶזְרַת הַבּוֹרֵא.

שֶׁמָּא לֹא טוֹב מַעֲשֵׂנו? כָּךְ נוֹהֲגִים, אָחִי: תֵּדַעְנָה,

70           וַדַּאי תִּשְׂמַחְנָה בְּשִׂמְחַת אֶלְקָה, וְשָׁמָּה בַּמְּרוֹמִים

זְכוּתָן תָּגֵן עָלֵינוּ לִישׁוּעוֹת קְרוֹבוֹת וְנֶחָמוֹת"...

מָרְדְּכַי יָדַע כִּי פְרֵידָה הַדּוֹדָה בַּעֲלַת-לָשׁוֹן,

וְהָיָה כִּי-פָּתְחָה בְּשֶׁלֶג דְּאִשְׁתַּקַּד וְדָשָׁה בִּגְרִיסִין,

הָרִים תַּרְקִיעַ וּשְׁחָקִים, וְדִבְּרָה עַל עֵצִים וַאֲבָנִים,

75           צוֹפָה עַד קְצֵה כָּל הַדּוֹרוֹת, וְסִיְּמָה – בַּאֲפוּנִים גַּמְלוֹנִים...

נָפַל מִפַּח אֶל הַפַּחַת וַיַּקְדֵּם הָרְפוּאָה לַמַּכָּה:

"אָמְנָם וְאָמְנָם אֲחוֹתִי, טוֹב כִּי לֹא שְׁכַחְתֶּן אֶת הַמֵּתִים,

צָרִיךְ וְצָרִיךְ לְהַזְמִינָם, וּבָרוּךְ הַמַּזְכִּיר נִשְׁכָּחוֹת!

אַחַר אֲרוּחַת-הָעֶרֶב בְּיַחַד נִתְבּוֹנֵן בִּרְשִׁימַת

80           אֵלֶּה הַחַיִּים לְהַבְדִּיל, הִזְמַנּוּ לַחֲתֻנַּת אֶלְקָה,

אִם לֹא בִּלְבַּלְנוּ הַתְּחוּמִים וְאִישׁ לֹא שָׁכַחְנוּ, וְלֹא יֵצֵא

קֶצֶף עָלֵינוּ וָכַעַס וְחֶרְפָּה כָּזֹאת לֹא תִמָּחֶה.

מֵאִיר נִזְדָּרֵז לְמִנְחָה!"

וְאַחֲרֵי אֲרוּחַת-הָעֶרֶב

85           יָשְׁבוּ הַשְּׁלֹשָׁה בְּיַחַד: מָרְדְּכַי, אֶלְקָה וְהַדּוֹדָה

(פְּרֵידָה הַדּוֹדָה), כִּי אִשְׁתּוֹ, אֵשֶׁת-הַחַיִל חִיֶּנָה,

עוֹדָהּ עֲסוּקָה בְּשֶׁלָּהּ וְרֹאשָׁהּ סוֹבֵב כַּגַּלְגַּל.

יָשְׁבוּ בַּפְּרוֹזְדוֹר הַמְּפֻלָּשׁ מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן, וּמָרְדְּכַי

מַרְכִּיב מִשְׁקָפָיו עַל חָטְמוֹ וּשְׁמוֹת כָּל הַקְּרוּאִים בְּיָדָיו.

90           קוֹרֵא בָּהֶם לְסֵרוּגִים וְנוֹתֵן סִימָנִים בְּצִדָּם.

מָרְדְּכַי קוֹרֵא וְרוֹשֵׁם, וְהִנֵּה תּוֹפְרוֹת מַאֲזִינוֹת:

כְּפָר אֲהַיְמָנִי – שָׁם שְׁנַיִם: חֲלֶצְקִי וְהַזָּקֵן לִיסוֹבְסְקִי,

שְׁנַיִם יְדִידִים מֵאָז – אֶל הַחֲתֻנָּה וַדַּאי יָבוֹאוּ.

קָמִיְנקָה, מְקַדְּשֵׁי נוֹשָׁנוֹת, מִיּוֹצְאֵי דּוֹבְּרוּדְזָ'ה, יְסָדוּהָ,

95           חוֹבְבֵי גַּנֵּי-יְרָקוֹת וְרֹב דָּגָן בַּאֲסָמֶיהָ

אֲשֶׁר עַל חוֹפֵי הַקּוֹנְקָה, הַשּׁוֹפְכָה לַדְּנֶפֶּר – שׁוּב שְׁנָיִם.

צִירְלִין הַקַּפְּדָן וְלִיטִינְסְקִי הַלֵּץ שֶׁבַּלֵּצִים בָּעוֹלָם,

קָרוֹב לִי – שֵׁנִי בִּשְׁלִישִׁי – לַחֲתֻנָּה וַדַּאי יָבוֹאוּ.

אוֹי לִי מִיּוֹשְׁבֵי טוֹקְמַק הַמְּצֻיֶּנֶת בְּטִיט וּבְגַזְלָנִים,

100        אִם לֹא הִגִּיעָה פִּתְקָתִי לְיַד קַהַרְלִיצְקִי וּסְנִיצֶר,

יְדִידִי מִקַּדְמַת דְּנָא – אֶל הַחֲתֻנָּה וַדַּאי יָבוֹאוּ.

כְּפָר לָפַּטִיחָה הַגְּדוֹלָה, מְלֵאָה כָּל-טוּב, שָׁם וִינֶצְקִי,

יִטֹּשׁ אֶת-מִמְכַּר דְּגָנוֹ, כִּי בְּחֶדֶר אֶחָד לָמָדְנוּ!

יְדִידִי בְּלֹא לֵב וָלֵב – אֶל הַחֲתֻנָּה וַדַּאי שֶׁיָּבוֹא

105        הִנֵּה מִיכַאיְלוֹבְקָה גְּדוֹלָה, כְּבֵדָה בַּחִטָּה הַטּוֹבָה,

הִיא הַמְּצֻיֶּנֶת בְּרָב-עָם, הַקְשֵׁבְנָה לָרְשִׁימָה וְדֹקְנָה:

קוֹרְנְבְּלִיט מֹשֶׁה וּבָנָיו חֲמִשָּׁה – "עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן",

זְאֵב פְּיַטִּיגוֹרְסְקִי הַקַּמְחָן, הַגַּבַּאי לְדוֹרוֹת, הַכַּעְסָן,

גּוֹרְדִּין הַמַּשְׂכִּיל בְּהַתֵּר, בְּנוֹ יַאנִי, וּסְלַוִּינְטַנְטֶר,

110        אַהֲרֹן סֶרֶבְּרֶנִיק – סוֹחֵר וּמַלְוֶה בְּרִבִּית קְצוּצָה –

כֻּלָּם מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ – אֶל הַחֲתֻנָּה וַדַּאי יָבוֹאוּ.

סְקֶלְקִי הַכְּפָר, אֲשֶׁר שָׁם הַדְּבַשׁ וְהַדּוֹנַג הַמְּשֻׁבָּח,

שְׁלֹשָׁה: בְּרִין וּחְמֶלְנִיצְקִי וְיֶנְטִיל הַדּוֹדָה הַיְּקָרָה –

יְדִידִים בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים – אֶל הַחֲתֻנָּה וַדַּאי יָבוֹאוּ.

115        יוֹשְׁבֵי רוֹגַצִ'יק הָעֶלְיוֹן – קַדָּרִים פֶּחָרִים עֲלוּבִים,

רְשׁוּמִים: חוֹטִינְסְקִי רְפָאֵל, דֹּב לֶבֶּדִינְסְקִי, צִפַּרְסְקִי,

קְרוֹבִים-רְחוֹקִים וִידִידִים – אֶל הַחֲתֻנָּה וַדַּאי יָבוֹאוּ.

יַנְצִיקְרַק – ווֹלְף חֲצִירֵוִיץ', הוּא 'חָצִיר יָבֵש' יְכֻנֶּה,

חָבִיב וְיָקָר מֵאָח – אֶל הַחֲתוּנָה וַדַּאי שֶׁיָּבוֹא.

120        כְּפָר בִּילִיזִירְקִי, דְּמִתְקָרֵית 'ִמְצַרִים קְטִינָא' בַּיְּהוּדִים:

שְׁנַיִם בְּנֵי בּוֹהוּסְלַבְסְקִי וְדָן לִיחוֹבִיצֶר – רַמָּאִי,

כֻּלָּם יְדִידִים יְקָרִים – אֶל הַחֲתֻנָּה וַדַּאי יָבוֹאוּ.

כְּפָר סֵירוֹגוֹזִי – לִיטִינְסְקִי, כְּפָר מֶנְצִיקוּרִיס – לִיטְרוֹבְנִיק,

זַלְמָן הַקַּבְּצָן הֶעָלֵז וּוֶנְּגרוֹב "הַבָּקִי בְּזַקּוֹנִים",

125        בַּעֲלֵי בְּרִיתִי יְדִידִים – אֶל הַחֲתֻנָּה וַדַּאי יָבוֹאוּ.

חַצְרוֹת אֲלֶשְׁקִי הָרְחוֹקָה, הַמְּגַדְּלָה יַרְבּוּזִים נִפְלָאִים!

רָשׁוּם פֹּה: רֵינוֹב הָעִלֵּג וְיַמְפּוֹלְסְקִי – בַּעַל דִּמְיוֹנוֹת,

שְׁאֵרֵי-בָּשָׂר וִידִידִים – אֶל הַחֲתֻּנָּה וַדַּאי יָבוֹאוּ.

הִנֵּה קַחוֹבְקָה רַבָּתִי, הִיא הַמְהֻלָּלָה בַּיָּרִיד:

130        אוֹלֵינוֹב זָקֵן אַשְׁמָאִי וְקַרְפְּ אַפִּיקוֹרֵס לְמֶחֱצָה –

כֻּלָּם אֲהוּבִים וִידִידִים – אֶל הַחֲתֻנָּה וַדַּאי יָבוֹאוּ".

 

כָּכָה יָשַׁב וְהִסְבִּיר, רוֹשֵׁם וּמוֹחֵק וְרוֹשֵׁם.

וְלַיְלָה רֵיחָנִי וְדוֹמֵם מֵצִיץ מִתּוֹךְ הַחַלּוֹנוֹת

וְסִיעוֹת חֲסִידָיו הַקְּטַנִּים שֶׁל רִבּוֹן-הָעוֹלָם מִתְכַּנְּסִים:

135        יַתּוּשׁ וּפַרְפַּר בֶּן-לַיְלָה, צִפֹּרֶת-הַכְּרָמִים וְחָסִיל,

וְיוֹצְאִים בַּמְּחוֹלוֹת וְרוֹקְדִים כְּנֶגֶד הַנֵּר וְהַמְּנוֹרָה.

 

 

שִׁיר שֵׁנִי

יום ו'. "שבת צום פארשפיל". מוצאי שבת.

יוֹם הַשִּׁשִּׁי הִתְחִילוּ הַשְּׁעָרִים וְהַפִּשְׁפָּשׁ צְרִיחָתָם...

נִרְאוּ עֲגָלוֹת וּקְרוֹנִים בְּרַעַשׁ וּבְעַנְנֵי-אָבָק

פּוֹנִים כְּלַפֵּי בֵּית מָרְדְּכַי, וְעַל-פְּנֵי הָעֲגָלוֹת דְּמוּת-פְּלָאִים:

גּוּף – וְאֵין לוֹ שׁוּם דִּמְיוֹן מִתַּחַת סוּדָרִים וְכֵלִים.

5             (יָרְאוּ הַנְּעָרוֹת הַבָּאוֹת, פֶּן תִּשְׁלֹט חַמָּה בָּהֵנָּה).

וְהָיָה בְּהִשָּׁמַע בָּרְחוֹב קוֹל שַׁעֲטוֹת סוּס וְקוֹל אוֹפַן,

לְרַבּוֹת צַעֲקוֹת הַכְּלָבִים, וְנֶחְפְּזוּ אֶלְקָה וּפְרֵידָה

אִמָּהּ וְשִׁפְחַת-הַבַּיִת לְקַדֵּם אֶת-פְּנֵי הָעֲגָלָה.

וְזוֹרִיק הַכֶּלֶב הַזָּקֵן זוֹקֵף כְּפוּפוֹת שְׁתֵּי אָזְנָיו,

10           טָס אֶל הַקָּרוֹן הַקָּרֵב, אוֹזֵר כְּגִבּוֹר חֲלָצָיו,

כְּאִלּוּ בָּזֶה תְּלוּיִים חַיָּיו, וּבְקֶצֶף וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה

צוֹעֵק עַל סוּסִי הָאִכָּר, גּוֹעֵר בָּהֶם וּמִתְרוֹמֵם,

רוֹקֵד כְּנֶגְדָּם עַל שְׁתַּיִם לְחֶרְדַּת הַנְּעָרוֹת הָרַכּוֹת.

וְאַחַר שֶׁהוּרַם הַסּוּדָר, הַצָּעִיף וְהַמַּעֲטָפָה,

15           גְּלִימָה וְשָׁבִיס וּבַרְדָּס, עַד-כְּדֵי לְהַבְחִין בַּבָּאוֹת,

תַּתְחִיל פָּרָשַׁת נְשִׁיקוֹת בְּקוֹלוֹת וּבְרַעַשׁ שְׂפָתָיִם,

פּוֹסְקוֹת וְחוֹזְרוֹת חָלִילָה, וְקוֹל דַּק וְצִפְצוּף יִשָּׁמֵעַ,

צִיּוּץ אֲנָחוֹת וּקְרִיאוֹת וּדְמָעוֹת שֶׁל שָׂשׂוֹן בְּיָחַד.

פָּסְקוּ – וְטָסוּ הַנְּעָרוֹת הַבַּיְתָה אֶל-מוּל פְּנֵי הַמַּרְאָה.

20           תְּרֵיסַר נְעָרוֹת אָז בָּאוּ לָשִׂישׂ בִּמְשׂוֹשָׂהּ שֶׁל אֶלְקָה

בְּ'שַׁבָּת צוּם פָארְשְׁפִּיל', מִנַּעֲרוֹת הַכְּפָרִים הַקְּרוֹבִים בְּיוֹתֵר.

וְאֶלְקָה הַכַּלָּה הַנְּבוֹנָה הִקְדִּימָה דּוֹאֶגֶת לָאֵלֶּה.

טֶרֶם תָּבוֹאנָה הִמְצִיאָה לְאַחַת וְאַחַת דִּירָתָהּ

אֵצֶל הַקְּרוֹבִים וְהַשְּׁכֵנִים, וְעָלֶיהָ מַחְסוֹרָן לְכַלְכְּלָן.

25           תְּרֵיסַר נְעָרוֹת אָז בָּאוּ מֵרַעֲיוֹתֶיהָ הַגָּרוֹת

סָמוּךְ לָהּ לְפּוֹדוֹבְקָה, בַּכְּפָרִים הַקְּרוֹבִים, וְיִתְרָן

בָּאוּ עִם אֲבוֹתֵיהֶן בְּיַחַד אֶל הַחֲתֻנָּה.

 

לַמָּחֳרָת הַשִּׁשִּׁי בַּבֹּקֶר קָלְפָה הַגּוֹיָה הָאָמָה

וּבְצִפָּרְנֶיהָ הַחֵמָר הַמְּדַבֵּק אֶת דֶּלֶת-הַתַּנּוּר

30           אֶל הַמִּשְׁבֶּצֶת וַתּוֹצֵא הַקַּהֲוָה, הִטְמִינוּ בּוֹ אֶתְמוֹל

(יַעַן כֵּן דֶּרֶךְ חִיֶּנֶה לְכַבֵּד הַשַּׁבָּת בְקַהֲוָה).

יָשְׁבוּ לַשֻּׁלְחָן מִסָּבִיב, אַךְ בְּנֵי הַבַּיִת, אֵין אִתָּם

בִּלְתִּי אִם הֵנִי הַשְּׁחוֹרָה, רְעוּתָהּ הַטּוֹבָה שֶׁל אֶלְקָה,

וְאַחֲרֵי שֶׁשָּׁתוּ וְאָכְלוּ אֲכִילָה חֲטוּפָה, וְהַגְּבָרִים

35           פָּנוּ אֶל בֵּית-הַמִּדְרָשׁ, כִּבְּדוּ הַנְּעָרוֹת הַשֻּׁלְחָן:

הָסֵר מִמֶּנּוּ כָּל כֶּלִי, נַעֵר וְהַשְׁלֵךְ הַפְּתוֹתִים

אֲשֶׁר עַל-גַּבֵּי הַמַּפָּה הַצְּחוֹרָה וּמְרֻבַּת-הַגְּדִילִים.

וְיָצְאוּ הַשְּׁתַּיִם הַגִּנָּה הַסְּמוּכָה לְבֵיתוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי.

גְּדוֹלָה אֵינֶנָּה אַךְ שָׁלֹשׁ שְׂדֵרוֹת לָהּ בִּלְתִּי-רְחָבוֹת.

40           הָיְתָה חֲבִיבָה עַל מָרְדְּכַי, כִּי לְיֶתֶר בָּתֵּי הַיְהוּדִים

גִּנָּה לֹא הָיְתָה מֵעוֹלָם וְחַצְרוֹת בָּתֵּיהֶם אַךְ קָרְחָה,

הָיוּ הַפֵּרוֹת מוּעָטִים, לֹא סִפְּקוּ לְצָרְכֵי הַבַּיִת,

אוּלָם חֲבִיבִים עַל מָרְדְּכַי, כִּי מִשֶּׁלּוֹ אָכַל פֵּרוֹת.

הָיְתָה הַשְּׂדֵרָה הָאַחַת, וָהִיא הַתִּכוֹנָה, מְמֻנָּה

45           לְקִבּוּל הָאוֹרְחִים הַמְטַיְּלִים, כִּי יֶתֶר הַשְּׂדֵרוֹת מְשַׁמְּשׁוֹתֹ

גִּנַּת-יְרָקוֹת וְהֶעֱלוּ בֵּין עֵץ וּבֵין עֵץ פֶּטְרוֹשִׁילִין,

שׁוּמָר רֵיחָנִי וּבָצֵל, פַסִילְיָה מִתַּפְּשָׂה בְּמוֹטוֹת,

כְּרוּבִית מִתְעַטְּפָה בְּמֵאָה טַלִּיתוֹת וְקִטְנִית שׁוֹבֵבָה,

גֶּזֶר מָתוֹק וּצְנוֹן, וְחַזֶּרֶת מַכְרִיזָה עַל דְּמָעוֹת,

50           זְהוֹרִית מִסְתַּכְּלָה בַּחַמָּה וּדְלַעַת נִמְתַּחַת בְּהַרְחָבָה –

תְּלָמִים תְּלָמִים קְטַנִּים וּזְרוּעִים מַטְלִיּוֹת מַטְלִיּוֹת.

וַעֲצֵי הַגִּנָּה בְּרֻבָּם אֲגַסִּים עֲנֵפִים וְתַפּוּחִים,

דֻּבְדְּבָנִיָּה מַאְדִּימָה וְעַכָּבִית מְרֻבָּה עֳקָצִים,

אֶחָד שָׁזִיף וּשְׁתַּיִם מְשִׁיּוֹת מַלְבִּינוֹת-הָעִנְבָּה.

55           שְׂדֵרָה תִּיכוֹנָה בַּקָּצֶה לָהּ חֲצִי גֹּרֶן עֲגֻלָּה

עֵצִים עֲנֵפִים כַּשִּׂיחַ – אֲקַקִּיּוֹת צְהֻבּוֹת-הַפְּרָחִים.

וְאֶלְקָה הַכַּלָּה נוֹהֶגֶת אֶת-הֵנִי אֶל פִּנַּת גִּנָּתָהּ,

אֲשֶׁר אָהֵבָה, אֶל-תַּחַת צַפְצָפָה מַאֲהִילָה עֲנָפִים,

פִּנָּה הֶעֶלְתָה חֲרוּלִים וּצְמָחִים מְגֻדְּלֵי-הֶעָלִים

60           וְעָלְשֵׁי-בָּר עוֹטִים צִיץ-סִגְלָה, קֵן שָׁקֵט וּמֵצַל מֵחַמָּה.

שָׁמָּה גַּם יָשְׁבוּ הַשְּׁתָּיִם. וְהֵנִי מִתְרַפְּקָה עַל אֶלְקָה:

"אִמְרִי לִי אֶלְקֶ'לֶה, לִבִּי, יָפֶה חֲתָנֵךְ?" – תִּרְאִיהוּ.

עָנְתָה וְהִנֵּה פָּרָחָה שׁוֹשַׁנָּה עַל לֶחְיָהּ הַנָּאָה.

"שָׁלַח לָךְ דּוֹרוֹן?" – כְּמוּבָן, עֲגִילִים וְאֶצְעָדָה שֶׁל זָהָב.

65           "וְאַתְּ לוֹ?" – שָׁלַחְתִּי לוֹ שָׁעוֹן וְכִיס-תְּפִלִּין מְאֹד נָאֶה תָּפַרְתִּי,

קְטִיפָה כְּעֵין דֻבְדְּבָנִים וּמָגֵן-דָּוִד עַל-גַּבּוֹ,

שָׁזוּר בְּמֶשִׁי זְהַבְהַב וּשְׁמוֹ וְשֵׁם אָבִיו לוֹ עוֹטְרִים –

מֶשִׁי יְרַקְרַק-חֲוַרְוַר, וְתוֹכוֹ הָאַטְלַס הַכָּחֹל;

פְּתִילֵי הַכִּיס אֲדַמְדַמִּים וּגְדִילִים הֲדוּרִים עַל קְצוֹתָם".

70           "מִכְתָּב לָךְ הֵרִיץ?" – כְּמוּבָן, כַּמָּה וְכַמָּה מִכְתָּבִים!

"וְאַתְּ הֲשִׁיבוֹת לוֹ אִגֶּרֶת?" – כָּתַבְתִּי... כְּלוֹמַר הָרַבִּי

אֲשֶׁר לְבֶן-דּוֹדִי הוּא כָּתַב וְחִבֵּר, אֲנִי הֶעְתַּקְתִּי...

"אָנָּא הַרְאִיהוּ, לִבָּתִי, מַה כָּתַב חֲתָנֵךְ – וָאֶקְרָא!"

לָמָּה לָךְ, הֵנִי? חֲתָנֵךְ לָךְ יִכְתֹּב, אוֹתוֹ תִּקְרָאִי.

75           וְהֵנִי מִתְרַפְּקָה: "לִבָּתִי, הַרְאִינִי וָאֶקְרָא..."

וַתָּרָץ אֶלְקָה אֶל בֵּיתָהּ וַתָּשָׁב וּבְיָדָהּ אִגֶּרֶת חֲתָנָהּ.

וְאֶלְקָה – הֵנִי חִבְּקַתָּהּ וְהִיא קָרְאָה בְּקוֹל וּבִנְעִימָה:

 

"לְכַלָּתִי הַיְּקָרָה הַצְּנוּעָה מְאֹד הַמְּפֻרְסֶמֶת מִנָּשִׁים

בָּאֹהֶל תְּבֹרַךְ מָרַת אֶלְקָה בַּת מָרְדְּכַי תִּחְיֶה.

 

80           זֶה מִכְתָּבֵךְ הִגִּיעַנִי הֶאָח! עֵינַי אוֹרוּ וְעַפְעַפַּי

נִבְקְעוּ כְּשַׁחַר מִשֶּׁמֶשׁ הַבְּשׂוֹרָה הַנְּעִימָה שֶׁזָּרְחָה

לִי מִבֵּין שׁוּרוֹתֶיהָ, אֵין קֵץ לְשִׂמְחָתִי שֶׁמָּלְאָה

חַדְרֵי לִבִּי וְכִלְיוֹתַי בְּקָרְאִי כִּי אָתְּ בְּקַו הַבְּרִיאוּת,

יוֹאֵל אֱלֹהַּ וְיוֹסֶף-לָךְ טוֹב כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה,

85           יַאֲרִיךְ יָמַיִךְ שְׁנוֹתַיִךְ בִּנְעִימִים, וְהָיָה כַּאֲשֶׁר

יִיטַב לָךְ אֶשְׂמַח גַּם-אָנִי, כִּי אַךְ בִּשְׁלוֹמֵךְ לִי שָׁלוֹם.

כְּנַחַל הַשּׁוֹטֵף עַל גְּדוֹתָיו לְהַשְׁקוֹת צִמְחֵי הַשָּׂדֶה

וְכֶרֶם מִסָּבִיב, כֵּן שָׁטְפָה שִׁפְעַת הֲמוֹן כָּל-שִׂמְחוֹתַי

מֵאִגַּרְתֵּךְ הַחֲמוּדָה לְהַשְׁקוֹת תַּלְמֵי לְבָבִי

90           יִבְלֵי עֹנֶג וָנָחַת. הֵן רַבַּת שָׂבְעָה לָהּ נַפְשִׁי

חֶדְוָה וְגִיל בִּרְאוֹתִי, כִּי קִדַּמְתְּ אַתְּ לְהָפִיק רְצוֹנִי

טֶרֶם הִשְׁמַעְתִּיו לָךְ בְּשָׁאֳלֵךְ כִּי אֶכְתֹּב לָךְ תָּמִיד.

רוּחַ לִבִּי תִּפְרֹשׁ כְּנָפֶיהָ לָשֵׂאת לָךְ מֹהַר

רְבָבָה, בְּרָכוֹת נַעֲמָנוֹת עַל תְּשׁוּרוֹת שָׁלַחְתְּ לִי, הַנּוֹבְעוֹת

95           כֻּלָּן מִמְּקוֹר אַהֲבָתִי הַגְּדוֹלָה – מָה אַהֲבָה תֹּאמְרִי?

אַהֲבַת יוֹנָתָן וְדָוִד? הוֹי יְדִידָתִי, שָּׁגִיתִי

כַּפְּרִי, גַּם-הִיא כְאַיִן וּכְאֶפֶס מוּל אַהֲבָתִי,

כִּי אַהֲבָתִי לֹא מִלֵּב אֱנוֹשׁ הוּקָרָה וְאָכֵן

לֹא מִלֵּב בָּשָׂר נֶחְצָבָה וְהִיא מְכוֹן שִׁבְתָּהּ עוֹלָמִים.

100        אִם כָּל-מַחֲמַדֵּי הַזְּמַן שׁוֹט שׁוֹטֵף כִּלָּיוֹן יִקָּחֵם,

זְרוּעֵי הָאָרֶץ עָשׁ וְרָקָב יֹאכְלֵם, אַךְ בַּחֲמוּדוֹת

כָּל-יְדִידוּתִי לֹא תִגַּע בָּם יַד הַכִּלָּיוֹן, כִּי אֵינָהּ

תְּבוּאַת הַשָּׂדֶה, אַךְ תְּבוּאַת מַטָּעֵי עֲרוּגוֹת הַלֵּבָב,

טַרְפֵּי צִמְחָהּ לֹא יִיבְשׁוּ וְגִזְעָהּ לֹא יִזְקַן עַד אַחֲרִית

105        יָמִים.

כִּקְדֹחַ אֵשׁ הֲמָסִים וְכִרְבִיבִים תְּמוֹגְגֶינָה

עַפְרוֹת אָרֶץ, כָּכָה אִמְרוֹת בִּין זַרְזִיף עַל נֶפֶשׁ

מַשְׂכִּיל תַּתִּיכוֹ כִּבְכוּר כֶּסֶף תְּמִירֵהוּ וְתַחֲלִיף

כֹּחָהּ תִּתְחַדֵּשׁ אֵיכוּתָהּ מִתְּכוּנָה לִתְכוּנָה חֲדָשָׁה

110        וּמִקְּצֵה הָאֵיבָה עַד תַּכְלִית הָאַהֲבָה תְּבִיאוֹ,

הִנֵּה זֹאת קְצוֹת כֹּחוֹת הַמְּלִיצָה וּסְגֻלּוֹתֶיהָ

תַּכְלִית מְנוּחוֹתֶיהָ, אֲשֶׁר לָזֹאת גַּם-אָמַרְתִּי

תִּטֹּף נָא נִטְפֵי אֲמָרִים עַל לִבֵּךְ, כַּלָּתִי הַנְּעִימָה,

אוּלַי יֹאבוּ פַּאֲרֵי הַמְּלִיצָה אוּלַי יוּכְלוּ

115        לְהַטּוֹת אֶת-נַפְשֵׁךְ, הָהּ, יְחִידָתִי! וְאֵדַע אָנֹכִי

דַּרְכֵּךְ יְשָׁרָה וְלֹא תְּבַלִּי עִתֵּךְ לָרִיק וְחָלִילָה,

לָכֵן לֹא תַּנִּיחִי יָדֵךְ גַּם מִזֶּה וּבְכָל אֲשֶׁר

יִקְרֶה לְפָנַיִךְ נוֹסֵעַ הָעוֹבֵר דֶּרֶךְ עִירֵנוּ

אַל נָא תִּמָּנְעִי מִשְּׁלֹחַ אִגֶּרֶת לִי מִבְּרִיאוּתֵךְ,

120        יַעַן כִּי לִבִּי הוֹמֶה תָּמִיד עַל-אוֹדוֹתַיִךְ

וּבְמִכְתָּבַיִךְ תְּשַׂמְּחִי לִבִּי וְלֵב הוֹרַי כַּיַּיִן,

דִּבְרֵי חֲתָנֵךְ הַמְּיַחֵל אֶל מִכְתָּבַיִךְ. יְהוּדָה".

 

וְעוֹד יֵשׁ לִי פִּתְקָה, שֶׁבָּאָה בְּיַחַד עִם הָאִגֶּרֶת,

וְאוּלָם אֲנִי לֹא הֶרְאֵיתִי לְאָבִי וְאִמִּי לֹא תֵּדָע.

 

125        "נוֹסָף עַל אֵלֶּה, תַּמָּתִי, הֲרֵי גַּם בֶּאֱמֶת אֲהַבְתִּיךְ.

מְהַרְהֵר אָנֹכִי בְּנַפְשִׁי: מָה אִכְפַּת לָנוּ לַיְּהוּדִים

אִלּוּ חַגּוֹנוּ פִּי-שְׁנַיִם וְשָׁבוּעוֹת לָנוּ פַּעֲמַיִם

וְיוֹרֵד הָיִיתִי לִכְבוֹד הֶחָג הַמָּתוֹק לְפּוֹדוֹבְקָה

וְשַׁבְתִּי וּרְאִיתִיךְ עוֹד פַּעַם, כִּי כָּלְתָה נַפְשִׁי אֵלַיִךְ.

  1.                שִׁלְשׁוֹם רְאִיתִיךָ בַּחֲלוֹמִי וְזֶה סִימָן טוֹב לִי, יְהוּדָה.

פִּתְקָה זוּ אַל תַּרְאִי לְאָבִיךְ וּלְאִמֵּךְ חָלִילָה".

  • "וְאַתְּ הֶאָהַבְתְּ אֶת-חֲתָנֵךְ?" – כְּלוּם נַפְשִׁי יוֹדַעַת מָה אַהֲבָה?

נַפְשִׁי כָלְתָה לִשְׁמֹעַ אֶת-קוֹלוֹ בַּעֲשׂוֹתוֹ תְּפִלָּתוֹ,

לִבִּי מְפַרְפֵּר בְּקִרְבִּי וְחָרֵד כְּלֵב צִפּוֹר בַּשִּׁבְיָה

135        לְקוֹל מִצְעֲדוֹתָיו כִּי קָרֵב, אַךְ בּוֹשְׁתִּי מֵהַבִּיט בְּפָנָיו.

אוֹמְרִים לִי: נָאֶה חֲתָנֵךְ; שְׁחַרְחֹר, אִיסְטְנִיס, לַמְדָן...

נַפְשִׁי יוֹצֵאת בְּדַבְּרוֹ... כְּלוּם יוֹדַעַת אֲנִי מַה הִיא אַהֲבָה?

אִמְרִי אַתְּ הֵנִי... – וְהִנֵּה פָּרְחוּ שׁוֹשַׁנִּים בְּפָנֶיהָ –

נָשׁוּב יוֹנָתִי, הַבַּיְתָה, כִּי מוֹעֵד שׁוּב מִן הַתְּפִלָּה –

140        כְּלוּם אֲנִי יוֹדְעָה, אִם אֹהַב..."

וְאָמְנָם שָׁבוּ הַגְּבָרִים

מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ וְקִדְּשׁוּ וְסָעֲדוּ יַחְדָּו כְּעֶשְׂרִים

אִישׁ עַל שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי, גְּבָרִים וּנְעָרוֹת וִילָדִים,

וְאַחַר שְׁנַת-צָהֳרָיִם הִתְחִילָה הַשִּׂמְחָה בִּמְעוֹנוֹ .

 

145        חֹדֶשׁ לִפְנֵי הַחֲתֻנָּה נוֹעַץ מָרְדְּכַי בְּכִלְיוֹתָיו,

נוֹעַץ בְּאִשְׁתּוֹ וּבְרֵעָיו, אֵיפֹה יַתְקִינוּ הַשִּׂמְחָה.

שֶׁמָּא יַתְקִינוּ בַּבָּיִת? קָטָן הַבַּיִת מֵהָכִיל

כָּל-הַמְּזֻמָּנִים בְּיָחַד. וְיֵשׁ עוֹרְכִים הַשִּׂמְחָה בְּאִמְבָּרִים,

הֵמָּה אַסְמֵי הַתְּבוּאָה, הָעוֹמְדִים מוּכָנִים מִקַּיִץ

150        לְקַבֵּל הַדָּגָן – מְרֻוָּחִים וְנוֹתְנִים רֵיחַ הַדָּגָן,

נוֹצְרִים מֵהֶבְלוֹ שֶׁל קַיִץ בְּתוֹךְ הָאֲפֵלָה לְמֶחֱצָה.

נוֹטְלִים מִתּוֹכָם הַמְּחִיצוֹת וּסְיָגֵי הַקְּרָשִׁים הַצַּחִים,

קוֹשְׁרִים כָּתְלֵיהֶם בִּשְׁטִיחִים וּפוֹשְׁטִים סְדִינֵי-צִבְעוֹנִי

וְקַרְשֵׁי הָרִצְפָּה הַיְּשָׁרָה, עֲלֵיהֶם יִשְׁפְּכוּ טַלְקוּם,

155        וְהָיָה יָפֶה בִּשְׁבִיל הַקָּהָל הַיּוֹצֵא בִּמְחוֹלוֹת.

וְאוּלָם יֵשׁ בּוֹנִים אֹהָלִים, אֹהָלִים שֶׁל קְרָשִׁים, וּסְפוּנִים

שְׁטִיחִים שֶׁל פִּשְׁתָּן וּבַד, גְּדוֹלִים עֲשׂוּיִם לַדָּבָר.

(חֶנְוָנִים יוֹרְדִים לִירִידִים וְסוֹחֲרֵי הַתְּבוּאָה, לָאֵלֶּה

יֶשְׁנָם שְׁטִיחִים כָּאֵלֶּה וְטַבְּעוֹת-נְחֹשֶׁת עַל קְצוֹתָם).

160        וְכַמָּה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לָאֹהֶל הַנִּמְתָּח לִרְוָחָה!

לְאַחַר שַׁקְלָא וְטַרְיָא גָּמַר – וַיִּבֶן הָאֹהֶל.

יָצְאוּ אַרְבָּעָה אִכָּרִים וּבְיָדָם יָעֶה וּמִרְדָּה,

10/266

וְכָרוּ בּוֹרוֹת בְּמִסְפָּר וּבְעֵצָה קוֹדֶמֶת לְמַעֲשֵׂה,

בּוֹרוֹת עֲמֻקִּים וְצָרִים לְקִבּוּל עַמּוּדֵי הָאֹהֶל.

165        תְּרֵיסַר עַמּוּדִים מְהֻקְצָעִים וּגְדוֹלִים הִשְׁקִיעוּ בַּבּוֹרוֹת

לִהְיוֹת מַשְׁעֵן לַקְּרָשִׁים וּשְׁנַיִם לִמְזוּזוֹת הַפָּתַח.

עִטְּרוּם שִׁבְרֵי-לְבֵנִים וִימַלְּאוּ כָּל-בּוֹר מֵחֻלְיָתוֹ,

סְלָלוּם, בּוֹסְסוּם הֵיטֵב בִּידוֹתָם שֶׁל יָעֵי-הַבַּרְזֶל.

קְרָשִׁים, קַרְשֵׁי אֳרָנִים, הֵבִיאוּ וַחֲבִילוֹת חֲבָלִים,

170        צָמְדוּ קֶרֶשׁ אֶל קֶרֶשׁ מַעֲשֵׂה-קֶלַע בִּשְׁתָּיִם.

מַסְמֵר לֹא עָלָה עֲלֵיהֶם, כִּי בַּחֲבָלִים דֻבָּקוּ,

וְקוֹרוֹת הַמַּעֲזִיבָה נִפְגָּשׁוֹת עֲלֵיהֶם מִמָּעַל.

נִמְתְּחוּ שְטִיחֵי הַפִּשְׁתִּים וְהַבַּד בְּטַבַּעַת-נְחֻשְּׁתָּם,

יָצָא הָאֹהֶל מְרֻוָּח וָרָם; וְאֶלְקָה וְרַעְיוֹתֶיהָ

175        קִשְּׁטוּ הַכְּתָלִים בִּשְׁטִיחִים וּבְכָל תַּפֵּיטָאוֹת שֶׁמָּצְאוּ,

תִּקְּנוּ נִבְרָשׁוֹת לְגַבָּם וְאַרְבַּע מְנוֹרוֹת בַּסִּפּוּן.

וְקִלְּסוּ הַבְּרִיּוֹת וְהַשְּׁכֵנִים הָאֹהֶל הַגָּדוֹל הֶהָדוּר.

אוּלָם כְּשֶׁיָּצְאוּ הַנְּעָרוֹת בַּמְּחוֹלוֹת לֹא יָצְאוּ בְּאֹהֶל,

כִּי-אִם בִּמְעוֹנוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי, מִכַּמָּה וְכַמָּה טְעָמִים.

180         פִּנּוּ לָהֶן אֶת-הָאוּלָם. וְהֶחֱזִיקָה אִשָּׁה בִּרְעוּתָהּ

וְיָצְאוּ בְּמָחוֹל וְרָקְדוּ כָּל-אוֹתוֹ הַיּוֹם וְלֹא פָּסְקוּ

עַד שֶׁהֶעֱרִיב הַיּוֹם וְקָרְאוּ לָהֶן אֶל הַסְּעֻדָּה.

וְהָיוּ מֵיטִיבוֹת אֶת-לִבָּן בְּמֵי-דְבַשׁ וּבְמִינֵי מַמְתַּקִּים,

מַצּוֹת רַכּוֹת וּקְטַנּוֹת וּזְרוּעוֹת הַסֻּכָּר הַלָּבָן.

185         אֶפֶס אַחַר הַסְּעֻדָּה עָצְמָה הַשִּׂמְחָה וַתִּגְדַּל,

יַעַן הֶעֱרִים מָרְדְּכַי לַנְעָרוֹת-הַבְּתוּלוֹת וְהִזְמִין

לָהֶן אֶת-שִׂמְחָה הַחִגֵּר, חָרַשׁ הַפַּחִים הַזָּרִיז,

מְנַגֵּן בְּכִנּוֹר עֲלוּבוֹת – וְהָיָה מְנַגֵּן לִפְנֵיהֶן.

וְהָיוּ הַבָּנוֹת שְׂמֵחוֹת – וְהֶחֱזִיקָה אִשָּׁה בִּרְעוּתָהּ

190         וְרָקְדוּ יַחַד בְּחֶדְוָה וּבְשִׂיחַ פִּטְפּוּטֵי-בְּתוּלוֹת.

               וְאַנְשֵׁי הֶחָצֵר נָסַבּוּ עֲלֵיהֶן, מַבִּיטִים בַּדָּלֶת.

               וְרָקְדוּ וְשִׂמְחוּ אֶת-לִבָּן בְּעֻגוֹת

               מַצּוֹת זְרוּעוֹת-הַסֻּכָּר.

                                              שֵׁנִית הֵרִיעַ הַשֶּׂכְוִי

               עַל הַמַּרְגּוֹעַ וְהַשֵּׁנָה, וְתַרְנְגוֹל שָׁכֵן לִשְׁכֵנוֹ

               מָסַר מוֹדָעָה עַד עָבְרָה מִשְּׁכוּנָה לִשְׁכוּנָה וּפָסְקָה

               הַרְחֵק בְּחוּצוֹת הַכְּפָר – וְכִנּוֹרוֹ שֶׁל שִׂמְחָה עוֹדֶנּוּ

               מְנַגֵּן עֲלוּבוֹת וּצְרוּדוֹת, וְהַנְּעָרוֹת הַבְּתוּלוֹת – מְרַקְּדוֹת.

 

שִׁיר חֲמִישִׁי

יום ג' "צום בּאדעקענס". "חֻפּה-וועטשערי".

 

יוֹם בּוֹ הָכְפַּל כִּי-טוֹב הִתְחִיל בְּשִׁיר וּמַנְגִּינָה.

הָלְכָה כָּל-הַמַּקְהֵלָה וְהָלַךְ הַבַּדְחָן עִמָּהֶם

לְקַבֵּל פְּנֵי חָתָן בְּמַנְגִּינָה, הִיא ה"דּוֹבְּרִי-דְזֵ'ין" בִּמְעוֹנוֹ.

תֵּכֶף הִתְאַסֵּף קְהַל "שְׁקָצִים" קְטַנִּים מִגָּרֵי הַשְּׁכוּנָה

5             לְקוֹל הַחֲצוֹצְרָה וְהַתֹּף, וַיַּחֲנוּ עֲלֵי הַמַּקְהֵלָה.

וְכַאֲשֶׁר פָּסְקוּ הַמְנַגְּנִים, וְהַבַּדְחָן כִּלָּה דְּרָשָׁתוֹ

וְקִבְּלוּ הַמְּנַגְּנִים הַיַּ"ש וְסָעֲדוּ לִבָּם בְּעֻגוֹת,

הִפְנוּ אֶת-שִׁכְמָם לָלֶכֶת אֶל בֵּית הַכַּלָּה. וַיֵּצֵא

אוֹתוֹ הֶחָלוּץ לִפְנֵיהֶם בְּקוֹלוֹת וּשְׁרִיקָה גְּדוֹלָה,

10           קְפִיצָה וְצָהֳלָה מְשֻׁנָּה, מִתְגָּרָה בְּכַלְבֵי הַשְּׁכוּנָה,

תּוֹךְ-כְּדֵי-דִּבּוּר הֲלִיכָה בִּקְפִיצָה עַד בּוֹאָם בֵּית מָרְדְּכַי.

עָמְדוּ הַמְּנַגְּנִים בְּשׁוּרָה וְעָרְכוּ "דּוֹבְּרִי-דְּזֵ'ין" לַכַּלָּה.

וְאֶלְקָה נִכְלָמָה וּבוֹשָׁה, חָלְקָה לִמְּנַגְּנִים מִגְדָּנוֹת

וְנָתוֹן לִפְנֵיהֶם הַיַּ"ש – וְנֶהֶנְתָה מְאֹד הַחַבְרַיָּא.

 

15           כְּאוֹתָן צִפֳּרִים קְטַנּוֹת, שֶׁנִּשְׁאֲרוּ לָנוּ בַּחֹרֶף,

שֶׁתִּתְכַּנֵּסְנָה בַּסְּתָו (עֵת גָּדַל הָרָעָב בַּחֹרְשָׁה)

אֵצֶל הַגֹּרֶן, שָׁם עָרַךְ הַצַּיָּד זֵרְעוֹנִים לְצוּדָן:

אֵלֶּה תָּבֹאנָה וְסוֹקְרוֹת וְאֵלֶּה תִּפְרֹשְׂנָה כַּנְפֵיהֶן,

נָסוֹת וְחוֹזְרוֹת וְשָׁבוֹת, מִתְגַּנְּבוֹת לִזְכּוֹת בַּזֶּרַע,

20           אַחַת אַחַת תָּבֹאנָה: הַשַּׁרְשׁוֹר, הַחוֹרְפִי וְהַיַּרְגָּז

אוֹ אַדְמוֹנִיָּה וְחַלְחִי, מִתְנוֹסְסִים בִּשְׁלַל נוֹצוֹתֵיהֶם

יָרֹק וְכָחֹל וְאָדֹם, שָׁחֹר וְכָתֹם שֶׁל לִימוֹן, –

כָּכָה הִתְכַּנְּסוּ הַנְּעָרוֹת-הַבְּתוּלוֹת אֶל חֶדְרָהּ שֶׁל אֶלְקָה

עוֹטוֹת מַחֲלָצוֹת הֲדוּרוֹת, בִּגְדֵי-צִבְעוֹנִין, תַּכְשִׁיטִים,

25           וְרֵיחוֹת סַמֵּי-הַבֹּשֶׂם נוֹדְפִים מֵהֶן לְמֵרָחוֹק,

אֵלֶּה נִכְנָסוֹת בְּרִיצָה, וְאֵלֶּה תֵּצֶאנָה בְּחִפָּזוֹן,

מְשׂוֹחֲחוֹת, מְשַׁפְּרוֹת אֶת-עַצְמָן, מֵיטִיבוֹת מַחְלְצוֹת רֵעוֹתָן.

 

וְהָיָה הַשֶּׁמֶשׁ כְּבָר נוֹטֶה וּבְמַהֲלָכוֹ הַיָּמָּה

כַּאֲשֶׁר פָּרְצוּ הַנְּעָרוֹת-הַבְּתוּלוֹת, כְּפֶרֶץ פַּרְפָּרִים

30           בְּרֵאשִׁית הָאָבִיב הַחַם וְכִצְרוֹר-פְּרָחִים אֲשֶׁר הִתְפַּזָּר,

וְאֶלְקָה, לְבוּשָׁה מַחֲלָצוֹת, גַּם-הִיא בֵּין הַנְּעָרוֹת נִכְנָסָה

שֶׁפִי וְחִוְרַת-הַפָּנִים לְאֹהֶל הַקְּרָשִׁים הַנִּמְתָּח.

עָמַד הַבַּדְחָן מְחַכֶּה, מוּכָן לִקְרָאתָהּ וְהַמְּנַגְּנִים

פָּתַח בְּקוֹל גָּדוֹל: "לִכְבוֹד וְלִכְבוֹד הַבְּתוּלָה הַכַּלָּה –

35           יָפָה בַּנָּשִׁים וְנַעֲלָה – תּוֹפַע כִּצְּפִירָה בַּהִלָּהּ –

וְכִירוּשָׁלַיִם עַל תִּלָּהּ – בָּרָה לְאָבִיהָ וּלְאִמָּהּ –

לְכָל-יְדִידֶיהָ לָהּ עִמָּהּ – מְתוּקָה מִדְּבַשׁ וּמֵחָמֶר –

עִמְדוּ, הִזְדָּרְזוּ, כְּלֵי-זָמֶר – הַכּוּ בַּתֹּף וּבַנִּימִים-

שִׁירִים עֲרֵבִים וּנְעִימִים!"

40                          וַיָּרַע הַבַּס וְהַכִּנּוֹר,

נֶחְפְּזָה גַּם הַחֲצוֹצְרָה וְנִלְוָה הַכִּנּוֹר הַשֵּׁנִי;

פָּתְחוּ ב"טוּשׁ" מַרְעִים רַעַם וּמַחֲרִישׁ אָזְנֵי שׁוֹמֵעַ.

חָשׁוּ כָּל-רֵעוֹתֶיהָ, נֶחְפָּזוֹת לִקְרָאתָהּ בִּנְשִׁיקוֹת.

וְהָיְתָה מְהוּמָה וּמְבוּסָה, וַיַּהַס הַבַּדְחָן הַנָּשִׁים.

45           עַתָּה הִתְחִילוּ הַמְּחוֹלוֹת, וְרָקְדוּ הַבְּתוּלוֹת-הַנְּעָרוֹת

פּוֹלְקָה, קַדְרִיל וְלַנְסְיֶה, וְהַכַּלָּה רוֹקֶדֶת עִמָּהֶן,

חִוְרַת-הַפָּנִים מִצּוֹמָהּ, עִם-כָּל-רֵעוֹתֶיהָ רָקָדָה,

לֹא הֶחֱסִירָה אַף-אַחַת, כִּי כֵן מִנְהָגֵנוּ מִקֶּדֶם.

וְאֶלְקָה הַנְּבוֹנָה יוֹדַעַת אֶת-כָּל הַמִּנְהָגִים וְלֹא תַּלְבִּין

50           פְּנֵי רֵעוֹתֶיהָ הַבָּאוֹת לִשְׂמֹחַ אִתָּהּ בְּשִׂמְחָתָהּ –

כָּכָה יָצְאוּ בִּמְחוֹלוֹת, וְהָאֹהֶל הוֹלֵךְ וְנִמְלָא.

אוֹרְחִים מִתְכַּנְּסִים וּבָאִים, עֲטוּפִים מַחֲלָצוֹת חֲדָשׁוֹת,

הוֹדְפִים אִישׁ בְּצַד רֵעֵהוּ, אֵלֶּה וְאֵלֶּה מְמַלְּלִים.

הָיְתָה מְהוּמָה שֶׁל חֶדְוָה וּמְבוּסָה מִתּוֹךְ תַּעֲנוּגִים,

55           יַעַן כִּי רַבִּים הַבָּאִים – פּוֹדוֹבְקָה כֻּלָּהּ שָׂמֵחָה.

בָּאוּ זְקֵנִים וּנְעָרִים וִישִׁישִׁים נֶחְפָּזוּ, לְרַבּוֹת

כָּל-הַמְקֹרָבִים וְהַטַּף, הֵבִיאוּ עִמָּהֶן אִמָּהוֹת.

(גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים מְנַקְּרִים בְּחָטְמָם וּבְרֹאשָׁם הַנּוֹתֵן

רֵיחַ שֶׁמֶן-הַשָּׁקֵד). וּשְׁלֹשָׁה טְעָמִים בַּדָּבָר:

60           רֵאשִׁית – עַל מִי זֶה יְנַטְּשׁוּ צֹאן-הַקֳּדָשִׁים בַּבָּיִת?

שֶׁמָּא יְהַפְּכוּ הָעוֹלָם וְיָצְאוּ בְּשֵׁן וּבָעָיִן.

שֵׁנִית – לְמַאי נַפְקָא מִנָּהּ, אִם יֵהָנוּ גַּם-הֵם מִן הַשִּׂמְחָה?

שְׁלִישִׁית – יִזְכּוּ טַּפְלַיָּא גַּם-הֵם בְּמִגְדְּנוֹת ר' מָרְדְּכַי.

וְהָיְתָה מְהוּמָה שֶׁל חֶדְוָה וּמְבוּסָה מִתּוֹךְ תַּעֲנוּגִים:

65           קוֹלוֹת מְמַלְּלִים וְעוֹנִים, וְקוֹל הַמַּקְהֵלָה עַל-כֻּלָּם.

פַלִּיק הַשַּׁמָּשׁ, הוּא הִכְרִיז בַּשַּׁבָּת שֶׁעָבְרָה אֶת-כְּרוּזוֹ:

"בִּקְּשׁוּ שֶׁלֹּא לְהִתְבַּקֵּשׁ הָעוֹלָם אֶל הַחֲתֻנָּה!"

וְנִלְווּ עֲלֵיהֶם הַשְּׁפָחוֹת וְעַמֵּי-הָאָרֶץ מִסָּבִיב

צוֹבְאִים עַל פֶּתַח הָאֹהֶל, נִדְחָקִים וְדוֹחֲקִים עַצְמָם.

 

70           אוּלָם הֶחָתָן בְּחֶדְרוֹ עוֹדֶנּוּ; הָאוֹרְחִים מִתְכַּנְּסִים,

בָּאִים אֶחָד אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם לְ'קַבָּלַת-הַפָּנִים',

עַד שֶׁהֶעֱרִיב הַיּוֹם וְנִתְבַּקְּשׁוּ הַקְּרוּאִים לְהָסֵב.

יָשַׁב הֶחָתָן בְּרֹאשׁ לַשֻּׁלְחָן הַגָּדוֹל הֶעָרוּךְ,

חַלַּת-הַלֶּחֶם הַקְּלוּעָה מֻנַּחַת לְפָנָיו עֲשׂוּיָה

75           עַל זַעַפְרַנָּה מַכְתִּימָה, מְמֻלָּאָה צִמּוּקִים מְתוּקִים,

מַפָּה צְחוֹרָה כַּכֶּסֶף וּקְטַנָּה נְתוּנָה עָלֶיהָ.

יָשְׁבוּ שְׁנֵי הַשֻּׁשְׁבִּינִים מִיָּמִין לֶחָתָן, מִשְּׂמֹאלוֹ.

נֶחְפָּז הָעוֹלָם וַיֵּשֶׁב, מֵיטִיבִים אֶת-לִבָּם בַּיַּיִן,

נֶהֱנִים מִן הַפַּרְפְּרָאוֹת וּמִן הַמִּגְדָּנוֹת וְהַכְּעָכִים,

80           בְּעַיִן יָפָה נְתוּנִים עַל-טַסֵּי כֶּסֶף וּקְעָרוֹת,

אֶפֶס הֶחָתָן לֹא טָעַם, מֵאָז הַבֹּקֶר הִתְעַנָּה.

וְכַאֲשֶׁר כִּלָּה הַקָּהָל וְעָמַד מִלִּטְעֹם בְּיַחַד,

שָׁלְחוּ לְהַגִּיד: חֲסַל סֵדֶר קַבָּלַת-הַפָּנִים.

שָׁמַע הַבַּדְחָן וַיְמַהֵר וַיַּהַס הַמְּהוּמָה הַגְּדוֹלָה,

85           פּוֹנֶה לְכָאן וּלְכָאן וּמַרְעִים בְּקוֹלוֹ לַנָּשִׁים:

"נָשִׁים, הַסֶּינָה! מַהֵרְנָה, הַעֲלֶינָה הַנֵּרוֹת! מַהֵרְנָה,

נָשִׁים, לְיַשֵּׁב הַכַּלָּה!" וְהַנָּשִׁים נֶחְפָּזוֹת, מִזְדָּרְזוֹת,

אֵלֶּה בְּאֵלֶּה נִדְחָפוֹת, שׁוֹאֲלוֹת וְעוֹנוֹת בְּבַת-אַחַת: –

שָׁאוֹן וּמְהוּמָה וּמְבוּסָה: – "מָקוֹם, תְּנוּ מָקוֹם לַכַּלָּה!"

90           וְגוֹלְדָה רַקַּחַת בֵּית-מָרְדְּכַי בּוֹקַעַת לָהּ דֶּרֶךְ בֶּהָמוֹן

מַמָּשׁ בְּסַכָּנַת-נְפָשׁוֹת, כַּחַיָּל הַנִּמְלָט מִשִּׁבְיוֹ,

לְתוֹךְ אוֹתוֹ אֹהֶל-הַקְּרָשִׁים, לְבוּשָׁה צְהֻבּוֹת וִירַקְרַק.

צָעֲדָה שֶׁפִי בִּגְאוֹן-מְחֻתֶּנֶת צַד חָתָן (לֹא פָּחוֹת

מַמָּשׁ), בְּכַפֶּיהָ מִשְׁאֶרֶת גְּדוֹלָה, צַחָה וּרְחָבָה.

95           וְאֶת-הַמִשְׁאֶרֶת הֶעֱמִידָה בְּאֶמְצַע הָאֹהֶל וְהָפְכָה

כְּלַפֵּי הַקַּרְקַע וַתָּשֶׂם עָלֶיהָ הַכֶּסֶת, וּבְמַרְבָד

פַּרְסִי וְרִקְמָה כִּסָּתַן. וּשְׁתֵּי הַשֻּׁשְׁבִּינוֹת הוֹבִילוּ

שֶׁפִי וּצְעָדִים מְדוּדִים אֶת-אֶלְקָה עֲדֵי הַמִּשְׁאֶרֶת.

קָרְבָה וַתֵּשֶׁב עָלֶיהָ וַתִּתְכַּס בַּסּוּדָר הַלָּבָן.

100        אָז תְּסֻבֶּינָה הַנָּשִׁים הַנְּשׂוּאוֹת וּבְיָדָן נֵר דּוֹלֵק,

אַחַת אַחַת קָרָבוּ, בִּבְכִיָּה וּדְמָעוֹת נֶאֱנָחוּ.

אַחַת אַחַת הִתִּירוּ צַמָּה וְצַמָּה עַל רֹאשָׁהּ,

יַעַן כִּי רֹאשָׁהּ כְּבָר עָשׂוּי מַחֲלָפוֹת מַחֲלָפוֹת וְצַמּוֹת.

גָּדְלָה הַבְּכִיָּה, כִּי בָּכוּ הַנָּשִׁים הַזְּקֵנוֹת וְהַבְּתוּלוֹת,

105        בָּכְתָה הַכַּלָּה גַּם-הִיא, מִתְמוֹגְגָה בְּדִמְעוֹתֶיהָ.

שָׁמְעוּ הַפְּעוּטִים קוֹל בֶּכִי, רָאוּ פְּנֵי אִמָּם בּוֹכִיָּה,

נָשְׂאוּ אֶת-קוֹלָם גַּם-הֵמָּה, כְּדֶרֶךְ הַיְלָדִים הַקְּטַנִּים.

עָמַד הַבַּדְחָן וְדָרַשׁ דְּרָשָׁתוֹ עַל סַפְסָל גָּבוֹהַּ

בְּנִגּוּן-אֲבֵלִים וְקוֹל-בּוֹכִים וְהַבַּס וְהַכִּנּוֹר מְלַוִּים,

110        עוֹנִים גַּם-הֵם לְעֻמָּתוֹ אֲנָחָה חֲרִישִׁית, עֲמֻקָּה,

וְקָהָל מִתְמוֹגֵג בִּדְמָעוֹת, מְבַכִּים הַכַּלָּה הַצְּנוּעָה.

פָּתַח בִּדְבָרִים כְּבוּשִׁים, מַזְהִירָהּ עַל מִצְווֹת שֶׁל נָשִׁים,

מְעוֹרֵר אֶת לִבָּהּ לִתְשׁוּבָה – וְסִיֵּם בְּדִבְרֵי-תַּנְחוּמוֹת.

פָּתַח הַבַּדְחָן וְאָמַר: "מֶה אָדָם וְאַחֲרִיתוֹ אַךְ רִמָּה –

115        חָרַז: עַל כֵּן-תִּבְכִּי, כַּלָּה, הוֹרִידִי כַנַּחַל דִּמְעָה, –

הוֹסִיף: אוֹי אוֹי! פַּלְגֵי מַיִם וְלֹא קִמְעָה קִמְעָה...

אָנָּא חֲלִי פְּנֵי עֶלְיוֹן, פְּנֵי יוֹשֵׁב מָרוֹם – וּמֶלֶךְ

כָּל הָאָרֶץ גַּם צָפוֹן גַּם דָּרוֹם – וְיִטַּע בְּלִבֵּךְ

לַעֲשׂוֹת טוֹבוֹת – וְלֹא נֵפֶן לַיִּדְּעוֹנִים וְלָאֹבוֹת –

120        יַעַן הַמַּרְבֶּה צְדָקָה – לֹא יֵדַע לְעוֹלָם מוּעָקָה –

יִחְיֶה, יִרְאֶה בַּטּוֹב, יִרְבֶּה כַּחוֹל שְׁנוֹת חַיִּים –

אֲדֹנָי הוּא יָסִיר מִמֶּנּו כָּל מַדְוֵי מִצְרָיִם –

טוֹב לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא כִּפְלָיִם..."

כִּלָּה הַבַּדְחָן אֶת-דְּבָרָיו וַיָּרַע הַכִּנּוֹר, וְאַחֲרָיו

125        הֶחֱרָה הֶחֱזִיק הַבַּס – וַתִּגְדַּל הַשִּׂמְחָה בָּאֹהֶל.

כָּכָה הָיוּ מְבַכִּים הַכַּלָּה אֶת-אֶלְקָה בַּת-מָרְדְּכַי.

 

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נֶחְפָּז הַבַּדְחָן בְּיַחַד

עִם הַמַּקְהֵלָה הַנָּאָה אֶל מְעוֹן הֶחָתָן הָאִסְטְנִיס,

בְּכַפָּיו מַתְּנוֹת הַכַּלָּה: הַקִּיטְל הַלָּבָן הַמְּרֻוָּח,

130        אֵזוֹר-הַבַּד וְהַיַּרְמוֹלְקָה, עֲשׂוּיָה אַטְלַס וְרִקְמַת-

כֶּסֶף עָלֶיהָ, וְטַלִּית – וַיִפְרְשֵׂם לִפְנֵי הֶחָתָן.

פָּתַח בִּדְבָרִים כְּבוּשִׁים, מַזְהִירוֹ עַל מַעֲשִׂים טוֹבִים,

מְעוֹרֵר אֶת-לִבּוֹ לִתְשׁוּבָה וּמוֹרֶה לוֹ דֶּרֶךְ הַחַיִּים.

עוֹמֵד דּוֹרֵשׁ וְחוֹרֵז, וּמְעוֹרֵר אֶת-לִבּוֹ לִתְשׁוּבָה

135        בְּנִגּוּן-אֲבֵלִים וְקוֹל-בּוֹכִים, וְהַבַּס וְהַכִּנּוֹר מְלַוִּים,

עוֹנִים גַּם-הֵם לְעֻמָּתוֹ בְּעֶצֶב וַאֲנָחָה חֲרִישִׁית.

וְלִבּוֹת הַיּוֹשְׁבִים מִתְרַכְּכִים, נִזְכְּרוּ בִּימֵי-עֲלוּמֵיהֶם,

רוּחַ-עַצֶּבֶת שְׁרוּיָה, וְיֵשׁ אֲשֶׁר תִּדְמַע עֵין גֶּבֶר,

עַד שִׁכְּלָה הַבַּדְחָן דְּרָשָׁתוֹ וְסִיֵּם בִּבְדִיחוֹת.

140        נֵעוֹר הַכִּנּוֹר וְהַבַּס וּפָתְחוּ בְּמַרְשְׁ מָלֵא גְּבוּרָה.

כָּכָה בִּדַּח הַבַּדְחָן אֶת-חֲתָנָהּ שֶׁל אֶלְקָה הַצְּנוּעָה.

 

וְכַאֲשֶׁר כִּלָּה דְּרָשָׁתוֹ וְקָמוּ הַקְּרוּאִים וְהֶחָתָן –

קָהָל עָצוּם מְאֹד, – וַיֵּלְכוּ לְ'כִּסּוּיֵי הַכַּלָּה'.

צָעַד הֶחָתָן לְאִטּוֹ וּשְׁנַיִם שֻּׁשְׁבִּינִים לְצִדּוֹ

145        וְיֶתֶר הַגְּבָרִים אַחֲרֵיהֶם, כִּי אַךְ הַגְּבָרִים מְתַקְּנִים

סֵדֶר 'קַבָּלַת-הַפָּנִים'. צָעַד לְאִטּוֹ, אַךְ לִבּוֹ

הָלַם בְּחָזְקָה בְּחָזוֹ וּתְכוּפוֹת תְּכוּפוֹת, וְאוּלָם

יֵשׁ אֲשֶׁר נִדְמָה לוֹ, וְלִבּוֹ עָמַד וְחָדַל מֵהַכּוֹת:

מִי הִיא הַקְּטַנָּה הַבָּרָה, זֹאת אֲרוּסָתוֹ הַצְּנוּעָה,

150        בְּהִירַת-הָעַיִן, צָדַתּוּ, כִּי לִבּוֹ נִמְשַׁךְ אַחֲרֶיהָ?

מִי-זֶה יָחוּשׁ עֲתִידוֹת וּמִי יוֹדִיעֶנּוּ אֶת-חַיָּיו?

אָמְנָם, אִם כְּאַבָּא וּכְאִמָּא, מַה-טּוֹב וּמַה-נָעִים גּוֹרָלוֹ!

וַדַּאי כְּאַבָּא וּכְאִמָּא! מַה-נָּאָה הַקְּטַנָּה הַצְּנוּעָה!

לִבּוֹ הוֹלֵם תְּכוּפוֹת תְּכוּפוֹת אוֹ אוֹמֵר לְהִפָּסֵק.

155        כָּכָה הִרְהֵר בְּלִבּוֹ עַד קָרְבוֹ עַד אֹהֶל הַשִּׂמְחָה.

 

               וְאֹהֶל-הַקְּרָשִׁים מִתְנוֹסֵס כְּאוּלַם-מְלָכִים מְהֻדָּר,

כִּפַּת-הַבַּדִּים מַלְבִּינָה עַל-גַּבֵּי כְּתָלָיו הַמְּצֻפִּים

כְּבִירִים וּשְׁטִיחִים וּסְדִינִים בִּשְׁלַל צִבְעֵיהֶם הָרַבִּים,

כְּנֶגֶד הַמְּנוֹרוֹת הָרַבּוֹת וּתְרֵיסַר נִבְרָשׁוֹת מַבְרִיקוֹת

160        וּזְגוּגִיּוֹתָן הַזָּעוֹת מִתְהַפְּכוֹת לְשֶׁבַע עֵינָיִם.

יָשְׁבָה הַכַּלָּה בְּאֶמְצַע הָאֹהֶל עַל-גַּב הַמִּשְׁאֶרֶת

כְּמַלְכָּה בִּקְהַל אַמְהוֹתֶיהָ, וַיִּקְרַב הֶחָתָן הַחִוֵּר,

אוֹחֵז בְּיָדָיו 'מִטְפַּחַת-הַכִּסּוּי' וּשְׂפָתָיו אַךְ נָעוֹת

בְּדַבְּרוֹ לָהּ: 'אֲחוֹתֵנוּ, אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה!'

165        וְכִסָּה הַכַּלָּה הַצְּנוּעָה. וְאוֹתָהּ מִטְפַּחַת-הַכִּסּוּי

שִׁמְּשָׁה פָּרֹכֶת מַאְדִּימָה אֹדֶם גַּרְגְּרֵי-הַפִּטָּל,

מֶשִׁי יָקָר וּגְדִילֵי-הַזָּהָב לְכָל קְצוֹתֶיהָ.

וְדָמְתָה הַכַּלָּה לִנְסִיכָה מֵאֶרֶץ-הַקֶּדֶם, שֶׁעָמְדָה

בֵּין אַמְהוֹתֶיהָ מִסָּבִיב... מִי-זֶה יוֹדֵעַ, אִם אָמְנָם

170        הָיָה הַדָּבָר אוֹ אוּלַי אַךְ נִדְמָה לֶחָתָן הַחוֹלֵם?

נִדְמָה לוֹ, זוּג עַפְעַפַּיִם אֲרֻכִּים וּמַאֲפִילִים

זָעוּ וּשְׁנֵי זִיקִים חַמִּים נִחֲתוּ בּוֹ – וְלִבּוֹ הָלַם.

וְרֵעוֹת הַכַּלָּה הַנְּעָרוֹת-הַבְּתוּלוֹת הָעוֹמְדוֹת עָלֶיהָ

חָשׁוּ וְזָרְקוּ עַל-גַּבֵּי הֶחָתָן שְׂעוֹרִים וְכִשּׁוּת,

175        מָטָר מַזְהִיב וְעָלֵז – כִּמְטַר קַיִץ כְּלַפֵּי הַחַמָּה.

הִכְרִיז הַבַּדְחָן: הַנָּשִׁים הַזְּקֵנוֹת, בָּרֵכְנָה הֶחָתָן!

וְעָנוּ הַזְּקֵנוֹת פֶּה-אֶחָד: "אֲדֹנָי אֱלֹהִים יְבָרְכֶנּוּ!

גַּם לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם אַל-נָא יַצְרִיכֶנּוּ!"

קָמָה הַכַּלָּה מֵעַל-גַּב מִשְׁאַרְתָּהּ וְעָמְדָה בָּאֹהֶל,

180        חָשׁוּ לְעֶזְרָתָהּ וּפִנּוּ לָהּ מָקוֹם בְּחֶזְקַת-יָדָיִם.

שָׁרַק הַכִּנּוֹר הָרִאשׁוֹן וַיַּעֲנוּ הַבַּס וְהַחֲצוֹצְרָה,

וְיוֹסֵי עוֹמֵד וּמַכְרִיז בִּנְעִימָה עֲלֵי 'מָחוֹל רִאשׁוֹן'.

מַקְרִיא אֶת-קְרוֹבוֹת הַכַּלָּה אַחַת אַחַת וְגוֹמֵר

בְּכָל-הַמַּטְרוֹנוֹת הַכְּבֵדוֹת, שֶׁבָּאוּ לִכְבוֹד הַחֲתֻנָּה.

וְאֶלְקָה הַנְּבוֹנָה יוֹדַעַת מִנְהָגִים, לֹא שָׁכְחָה אַף אַחַת

אַף לֹא הִלְבִּינָה פְּנֵי אִשָּׁה. וְיוֹסְל עוֹמֵד וּמַכְרִיז:

"מְבַקְשִׁים וּמְבַקְּשִׁים פְּנֵי אִשָּׁה צְנוּעָה לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה,

יִרְאַת אֱלֹקִים, צַדֶּקֶת, חֲסֻדָּה, חֲכָמָה וּנְדִיבָה,

צְוֶטְל הַסָּבְתָא הַיְּקָרָה (תְּחִי מֵאָה שָׁנִים וְעֶשְׂרִים)

לָחֹל הַמָּחוֹל הָרִאשׁוֹן הַזֶּה עִם הַכַּלָּה – פֹּה! הִנֵּה!

הוֹלְכָה וּקְרֵבָה, נָא סֹבּוּ, פַּנּוּ לָהּ מָקוֹם לִידִידַת

אֶלְקָה הַכַּלָּה הַיָּפָה וְחוֹבֶבֶת כְּלֵי-זֶמֶר וּמְנַגְּנִים!"

פָּתְחוּ הַמְנַגְּנִים בְּרַעַם וּבְפּוֹלוֹנֵיז מְאֹד הָדוּר

וְיָצְאָה צְוֶטְל הַכְּבֻדָּה הַסָּבְתָא, אִמּוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי,

כְּפוּפָה וּקְמוּטַת-הַפָּנִים וְעֵינֶיהָ טוֹבוֹת וְרַכּוֹת,

כָּהוּ מִזֹּקֶן מִתּוֹךְ תַּעֲנוּג סָבְתָא עַל נֶכְדָּהּ,

וְגַבּוֹת עֵינֶיהָ כְּקֶדֶם נְטוּיוֹת שְׁתֵּי קַשְׁתוֹת-הַסַּמִּיט,

פְּלֵטַת יְפִי-עֲלוּמֶיהָ, סִמָּנִים לְיָפְיָהּ שֶׁפָּרַח.

שַׂמְלָה שְׁחוֹרָה עָלֶיהָ, תְּפִירָה יְשָׁנָה-נוֹשָׁנָה,

מֶשִׁי שָׁחוֹר וְכָבֵד – הָאֶרֶג הֶחָזָק הָעַתִּיק,

וְחֹשֶׁן-הָרִקְמָה עָלֶיהָ, הַ'בְּרִיסְטִיכְל', יוֹרֵד עַל חָזָהּ,

עָשׂוּי בְּחוּטֵי הַזָּהָב, רִקְמָה מַרְהֶבֶת-עֵינַיִם,

מַעֲשֵׂה-אָמָּן כִּתְמוּנוֹת שֶׁל פְּרָחִים עֲדִינִים וְנָאִים.

שֶׁבַע מַחֲרוּזוֹת שֶׁל פְּנִינִים עוֹטְרוֹת צַוָּארָהּ הָרָזֶה,

פְּנִינִים הֲדוּרוֹת וּגְדוֹלוֹת, אַחַת לְאַחַת נִשְׁתָּוָה,

כְּתָאֳמֵי-דִּמְעָה שֶׁנָּטְפוּ עֵינַי הַיֶּלֶד הַבּוֹכֶה,

'פְּנִינֵי הוֹלַנְדִיָּה' כֻּלָּן וּמִן הַמְּשֻׁבָּחוֹת בְּמִינָן.

(נִכְּרוּ מִיָּד אוֹתוֹתֵיהֶן, שֶׁאֵינָן פְּנִינִים 'עִבְרִיּוֹת').

וְעוֹד עַל צַוָּארָהּ שַׁרְשְׁרֹת-אֶלֶקְטְרוֹן אֲרֻכָּה וְנָאָה,

יוֹרְדָה עַל חָזָהּ כִּשְׁנַיִם קִלּוּחֵי הַזָּהָב הָעוֹמֵם.

וּפְרִיפָה יָפָה שֶׁל זָהָב צְמוּדָה מִתַּחַת לַנְּטִיפוֹת,

וַעֲגִילֶיהָ בְּאָזְנֶיהָ 'כְּפוּלוֹת' וְאַבְנֵי בָּרֶקֶת,

אַחַת קְבוּעָה מִמַּעַל וְאַחַת תְּלוּיָה מִתַּחַת,

215        נוֹצְצוֹת בּוֹעֲרוֹת כְּאֵשׁ, מַרְהִיבוֹת עֵינַיִם בְּנָגְהָן.

אַךְ כָּעֲטָרָה, שֶׁנִּתְּנָה לִנְסִיכָה מֵאֶרֶץ-הַקֶּדֶם,

עִטֵּר לְרֹאשָׁהּ הַנֵּזֶר, ה"שְּׁטֶרְנְטִיכְל" הַמַּבְרִיק.

תַּבְנִית מִקְלַעַת שֶׁל קְטִיפָה שְׁחֹרָה חוֹבֶקֶת לְרֹאשָׁהּ,

וּבַמִּקְלַעַת בָּאֶמְצַע קִנְּנָה רַכּוֹת, מַלְבִּינָה

220        טַבְלָה שֶׁל כֶּסֶף – פַּח קָטָן זְרוּעַ אֲבָנִים יַהֲלוֹמִים,

וְאַבְנֵי-יַהֲלוֹם קְבוּעוֹת גַּם בַּמִּקְלַעַת לְצִדֵּי

אוֹתָהּ הַטַּבְלָה מִכָּאן וּמִכָּאן, אַבְנֵי-יַהֲלוֹם הַהוֹלְכוֹת

הָלוֹךְ וְקָטוֹן בְּמִדָּה שֶׁהֵנָּה רְחוֹקוֹת מִמֶּנָּה,

נוֹצְצוֹת בּוֹעֲרוֹת כְּאֵשׁ, מַרְהִיבוֹת עֵינַיִם בְּנָגְהָן.

225        כָּכָה הָיְתָה הַסַּבְתָּא צְוֶטְל עֵת יָצְאָה לִקְרָאתָהּ

אֶלְקָה נֶכְדָּתָהּ בְּיוֹם חֲתֻנָּתָהּ, בְּיוֹם שִׂמְחַת-לִבָּהּ.

עָנוּ לְעֻמָּתָן הַמְּנַגְּנִים וְיִּמְחֲאוּ כַּף כָּל-הַקְּרוּאִים.

הָלוֹךְ וְטָפוֹף יָצָאָה, קָרְבָה לְאַט אֶל הַכַּלָּה,

צוֹעֲדָה מְדוּדוֹת וּקְצָרוֹת, וַתַּחֲזֶק בַּכַּלָּה וַתִּסֹּב

230        שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בָּעִגּוּל, וְהַקָּהָל מוֹחֵא כַּפָּיִם.

אַחַר שָׁבָה לִמְקוֹמָהּ, הָלוֹךְ וְטָפוֹף הָלָכָה.

 

וְיוֹסְל הַבַּדְחָן כְּבָר מַכְרִיז: "מְבַקְּשִׁים וּמְבַקְּשִׁים פְּנֵי אִשָּׁה

צְנוּעָה לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה, יְרֵאַת אֱלֹקִים וְגוֹמֵר..."

יָצְאָה מִתּוֹךְ הַמְּחֻתָּנוֹת הָאֵם שֶׁל הֶחָתָן הַנָּאֶה,

235        הָלוֹךְ וְטָפוֹף יָצָאָה, קָרְבָה לְאַט אֶל הַכַּלָּה,

צוֹעֲדָה מְדוּדוֹת וּקְצָרוֹת, וַתַּחֲזֵק בַּכַּלָּה וַתִּסֹּב

שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בָּעִגּוּל, וְהַקָּהָל מוֹחֵא כַּפָּיִם.

אַחַר שָׁבָה לִמְקוֹמָהּ, הָלוֹךְ וְטָפוֹף הָלָכָה.

כָּכָה יָצְאוּ 'בַּמָּחוֹל הָרִאשׁוֹן' הַנָּשִׁים הַנְּשׂוּאוֹת:

240        הָלוֹךְ וְטָפוֹף תֵּצֶאנָה וּקְרֵבוֹת לְאִטָּן, נִכְבָּדוֹת;

צוֹעֲדוֹת מְדוּדוֹת וּקְצָרוֹת, וְהֶחֱזִיקוּ בַּכַּלָּה, תִּסֹּבְנָה

שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בָּעִגּוּל, וְהַקָּהָל מוֹחֵא כַּפָּיִם.

אַחַר תָּשׁוֹבְנָה לִמְקוֹמָן, הָלוֹךְ וְטָפוֹף תֵּלַכְנָה,

וְיוֹסֵי הַבַּדְחָן בָּא, פּוֹשֵׁט אֶת-כַפּוֹ וּמְקַבֵּל הַמִּנְחָה.

245        כָּכָה יָצְאוּ בִּמְחוֹלוֹת, לֹא נֶעְדְּרָה אִשָּׁה אַף-אֶחָת.

וְעַרְבִית חֲשֵׁכָה מְמַלְּאָה הַשְּׁכוּנָה מִסְטוֹרִין וְסוֹדוֹת,

כַּאֲשֶׁר יָצָא הֶחָתָן מִתְכּוֹנֵן לַחֲצַר בֵּית-הַמִּדְרָשׁ.

יָצָא הֶחָלוּץ לִפְנֵיהֶם – הַשְּׁקָצִים מִכָּל-הָעֲיָרָה

בְּשָׁאוֹן וּבְצָהֳלָה מְשֻׁנָּה, רוֹקְדִים כְּנֶגֶד הַמְּנַגְּנִים,

250        וְרַעַם שֶׁל מַרְשְׁ מָלֵא גְּבוּרָה מְמַלֵּא חֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם.

שְׁנַיִם שֻׁשְבִּינִים לְצִדָּיו, פּוֹסֵעַ הֶחָתָן מְדוּדוֹת,

אֶחָד מִימִינוֹ – 'שֶׁלּוֹ', וְאֶחָד מִשְּׂמֹאלוֹ – 'שֶׁל כַּלָּה',

(וְזוּג הַשֻּׁשְׁבִּינִים גַּם-שְׁנֵיהֶם הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה זוּג רִאשׁוֹן,

רִאשׁוֹן לְאִשְׁתּוֹ, וְאִשְׁתּוֹ רִאשׁוֹנָה לוֹ, וְיֵשׁ לָהֶם בָּנִים).

255        חָתָן עוֹטֶה הַקִּיטְל הַלָּבָן שֶׁשָּׁגְרָה כַּלָּתוֹ,

פַּרְוַת-הַנְּמִיָּה עַל כְּתֵפָיו, כִּי חַם הַיּוֹם וְלֹא לְבָשָׁהּ,

וְיֶתֶר הַגְּבָרִים אַחֲרֵיהֶם בְּהָדָר וּבְהָמוֹן שָׂמֵחַ.

 

וּבַחֲצַר בֵּית-הַמִּדְרָשׁ כְּבָר עָמְדָה הַחֻפָּה נְכוֹנָה,

כְּנוּפְיוֹת נְעָרִים כְּבָר נִצִּים עָלֶיהָ עַל-דְּבַר הַכְּלוֹנְסָאוֹת,

260        וְעוֹמְדִים הָרַב וְהַחַזָּן. – וְנִכְנַס הֶחָתָן וְשֻׁשְׁבִּינָיו

תַּחַת חֻפַּת-הַמֶּשִׁי, וְהַמְּנַגְּנִים הִפְנוּ אֶת שִׁכְמָם

לְהוֹבִיל הַכַּלָּה לְחֻפָּה. וְשַׂרְפֵי-הַמָּרוֹם גַּם הֵמָּה

הֶעֱלוּ נֵרוֹת בַּמְּרוֹמִים צַחִים וּקְטַנִּים וַחֲבִיבִים,

לִרְאוֹת אֶת-אֶלְקָה הַכַּלָּה הַצְּנוּעָה בְּלֶכְתָּהּ לַחֻפָּה.

265        נִגְּנוּ הַמְּנַגְּנִים הַזְּרִיזִים מַרְשְׁ מָלֵא הָדָר וּגְבוּרָה,

שְׁתֵּי הַשֻּׁשְׁבִּינוֹת לְצִדָּהּ עִם נֵרוֹת, וְעָלֶיהָ הִינוּמָה,

אֵינָהּ יוֹדַעַת בְּצָעֳדָהּ, רַגְלֶיהָ הַקְּטַנּוֹת נִשְּׂאוֹת,

אַף לֹא הִרְגִּישָׁה בְּסוֹבְבָהּ שֶׁבַע סָבִיב לֶחָתָן,

רָעַד קוֹלוֹ הַזָּקֵן וְהֶעָרֵב שֶׁל רַבִּי רְפָאֵלּ:

270        "בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם..."

גַּם לֹא הִרְגִּישָׁה בְּטַבַּעַת-הַזָּהָב עַל אֶצְבַּע-יְמִינָהּ.

שָׁמְעָה וּמְאוּם לֹא הֵבִינָה בְּדַבֵּר הַשַּׁמָּשׁ בְּאָזְנֶיהָ:

"הֵא לָךְ, בִּתִּי, כְּתֻבָּתֵךְ, שִׁמְרִיהָ, נִצְרִיהָ עַד מֵאָה

וְעֶשְׂרִים שָׁנָה, וּרְאִי וְלֹא תֹּאבַד, כִּי אָסוּר לָךְ, בִּתִּי,

275        לִהְיוֹת לָךְ לְאִישֵׁךְ בְּאֵין כְּתֻבָּה". וְשֶׁבַע הַבְּרָכוֹת מְצַלְצְלוֹת,

עוֹלוֹת בְּאָזְנֶיהָ בְּנִגּוּנָן הֶעָרֵב וְהֶעָצֵב וְנוֹגְעוֹת

בְּלִבָּהּ וְצָדוֹת אֶת-נַפְשָׁהּ בִּרְמָזִים שֶׁאֵינָהּ מְבִינָה.

 

וְכַאֲשֶׁר שָׁבַר הֶחָתָן בְּרַגְלוֹ צִנְצֶנֶת-הַיַּיִן

נֵעוֹר קוֹל רַעַשׁ וְשָׁאוֹן: מַזָּל טוֹב! מַזָּל טוֹב, שִׂמְחָה! –

280        - בְּשָׁעָה טוֹבָה, מֻצְלַחַת! הֵרִיעוּ לְעֻמָּתָם הַמְּנַגְּנִים,

נִשְׁמְעוּ נְשִׁיקוֹת וְקוֹלוֹת, וּשְׁלוּבֵי-זְרוֹעַ גַּם-יָצְאוּ

חָתָן וְכַלָּה וְשֻׁשְׁבִינִים אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי בֶּהָמוֹן.

שְׁתֵּי הַמְּחֻתָּנוֹת הַזְּקֵנוֹת מְנַשְּׁקוֹת אִשָּׁה רְעוּתָהּ,

מְרַקְּדוֹת לִפְנֵיהֶן בְּצָהֳלָה, בִּמְחִיאַת-כַּפַּיִם וְשִׁירָה.

285        וְאֶלְקָה הַנְּבוֹנָה יוֹדַעַת אֶת –כָּל-הַמִּנְהָגִים, מִסְתַּכְּלָה

לִרְאוֹת אֶת-שְׁנֵי הַשּׁוֹאֲבִים, הַיּוֹצְאִים לִקְרָאתָהּ בְּמַיִם.

שְׁנַיִם יָצְאוּ לִקְרָאתָהּ: הַפְּקָה, הִיא שִׁפְחַת הַבַּיִת,

וְשׁוֹאֵב-הַמַּיִם פַּסְקָא, וְדָלְיֵיהֶם מְלֵאִים עַל שְׂפוֹתָם,

עוֹבְרִים וְשׁוֹפְכִים מֵימֵיהֶם:בְּשָׁעָה טוֹבָה, מֻצְלַחַת!

290        זָרְקוּ הֶחָתָן וְהַכַּלָּה מַטְבְּעוֹת-כֶּסֶף בְּדָלְיֵיהֶם:

מַחֲצִית הָרֻבְּל בַּדְּלִי, מַחֲצִית הָרֻבְּל בַּדְּלִי.

כָּכָה שָׁבוּ הַקָּהָל מֵאֵצֶל הַחֻפָּה בֵּית מָרְדְּכַי

עַד שֶׁהִגִּיעוּ עַד פֶּתַח הַבַּיִת הַלָּבָן הַמְרֻוָּח.

וְעָמְדָה עַל מִפְתַּן-הַבַּיִת, חִיֶּנֶה, אֵם אֶלְקָה, וּבְכַפָּהּ

295        חַלַּת-הַלֶּחֶם הַגְּדוֹלָה, סֹלֶת עַל זַעַפְרַנָּהּ,

וְנֵרוֹת שְׁנַיִם שֶׁדָּלְקוּ וּבְכַפָּהּ הַשְּׁנִיָּה כּוֹס-יָיִן.

וְאוֹתָם הִכְנִיסוּ לְחֶדֶר וְאָכְלוּ 'מְרַק זָהָב' מִצּוֹמָם.

אֶפֶס בָּאֹהֶל הַגָּדוֹל נִגְּנוּ הַמְּנַגְּנִים, וְהַנְּעָרוֹת

יָצְאוּ בִּמְחוֹלוֹת-מַחֲנַיִם מְחַבְּקוֹת אִשָּׁה רְעוּתָהּ,

300        וְטֶרֶם עוֹד הִסְפִּיק הַזּוּג לָנוּחַ קְצָת מִתַּעֲנִיתוֹ

וְהִנֵּה הִתְחִילוּ מֵחָדָשׁ לְהִתְכַּנֵּס הָאוֹרְחִים הַקְּרוּאִים,

יָצְאוּ הַקְּרוֹבִים וְהַקְּרוֹבוֹת לְשַׁמְּשָׁם וְלַעֲרֹךְ שֻׁלְחָנוֹת.

יָשְׁבוּ הַגְּבָרִים לְבַד וְהַנָּשִׁים הֵן לְבַדָּנָה.

תָּפַס הֶחָתָן מְקוֹמוֹ בְּרֹאשׁ כָּל-הַקְּרוּאִים – הַגְּבָרִים,

305        וְאֶלְקָה הַכַּלָּה הַצְּנוּעָה יוֹשֶׁבֶת אֶל שֻׁלְחַן-הַנָּשִׁים.

וְעָרְכוּ הַשֻּׁלְחָן כַדָּת: מְלִיחִים גְּזוּרִים וּכְתוּתִים

בְּשֶׁמֶן-זַיִת וָחֹמֶץ, נֶעֶטְרֵי זֵיתִים בִּקְעָרוֹת,

מְלִיחֵי-אַסְטְרַחַן וְקֶרְטְשׁ וּדְגַת יַם-בֶּרְדְּיַנְסְק הַמְהֻלָּלָה,

חִילָק וְסֻלְתָּנִית זְהַבְהַבִּים וְאִלְתִּית מְתוּקַת-הַבָּשָׂר,

310        וְיַיִן, יֵין-שָׂרָף וְיֵין גֶּפֶן, מֵי-דְבַשׁ וּבַקְבּוּקֵי הַשֵּׁכָר

כְּיַד הַנְּגִידִים לָרֹב, וְעֻגוֹת וּכְעָכִים וּמַצּוֹת.

הָיָה הָעוֹלָם מֵיטִיבִים אֶת-לִבָּם וְקוֹרְאִים "לְחַיִּים",

אֶפֶס לֹא פִּנּוּ אֶת לִבָּם מִן הַמַּטְעַמִּים, לֹא הִרְפּוּ,

וְאָפְסוּ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת. בֵּינְתַיִם, בֵּין תַּבְשִׁיל לְתַבְשִׁיל,

315        נִגְּנוּ נִגּוּנֵי-חַזָּנִים עֲרֵבִים וּנְעִימִים לָאֹזֶן,

שִׁירֵי בְּנֵי-צֹעַן שׁוֹבֵבִים וְנוּסְחָאוֹת צַדִּיקֵי-חֲסִידִים,

רַכִּים עַד כְּלוֹת-הַנֶּפֶשׁ וּמִינֵי מִזְמוֹרֵי-תֵּיאַטְרוֹן,

עַד שֶׁהִכְנִיסוּ לָאֹהֶל אֶת-קַעֲרוֹת הַדָּגִים הַנּוֹתְנִים

רֵיחַ-נִיחוֹחָם לְמֵרָחוֹק וּמַעֲלִים רֻקּוֹ שֶׁל אָדָם:

320        אֶת הַשִּׁבּוּטָה הַנָּאָה, תִּפְאֶרֶת מֵי-דְּנֶפֶּר וְגַאֲוָתָם,

צְלוּיָה עַל אֵשׁ וּמְמֻלָּאָה וּזְאֵבֵי-הַמַּיִם הַגְּדוֹלִים,

תַּאֲוַת לֵב יִשְׂרְאֵלִי, מְמֻלָּאִים מַלְיָתָה חֲרִיפָה.

אֶפֶס לֹא נִפְקַד מְקוֹמָם שֶׁל אוֹתָם הַדָּגִים הַקְּטַנִּים,

פִּרְקָה מְתוּקָה וְאַבְרוֹמָה וְאוֹקוּנוֹס עוֹטֵה-הַכֶּסֶף,

325        תִּכְלוֹן חֲסַר-הַקַּשְׂקֶשֶׂת וְקוֹרַשְׁיָה רַחֲבַת-הַגְּוִיָּה.

הֵיטִיב הָעוֹלָם אֶת-לִבּוֹ וְקִלְּסוּ אֶת-כָּל-הַטַּבָּחוּת.

אֶפֶס לֹא פָּסְקוּ וְלֹא עָמְדוּ – לֹא נִשְׁאֲרוּ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת.

וְכַאֲשֶׁר כִּלָּה הַקָּהָל חֲמָתוֹ בַּדָּגָה וַיָּנַח,

עָלָה יוֹסֵי הַבַּדְחָן וְעָמַד עַל סַפְסָל גָּבוֹהַּ

330        וְשִׂמַּח לְבַב כָּל-הַקְּרוּאִים בְּמִלֵּי דִּבְדִיחוּתָא וּבְמוֹפְתִים,

הֶרְאָה נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת: – קִבֵּל טַבַּעַת וּמְסָרָהּ

לְיוּקְל הַמְּשָׁרֵת – וְאָבְדָה, וּמְצָאָהּ בִּזְקָנוֹ שֶׁל פַלִיק

שַׁמַּשׁ הַקְּהִלָּה. וְקִבֵּל שְׁעוֹנוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי הַגָּדוֹל,

זָהָב סָגוּר, וַיִּכְתֹּש אוֹתוֹ הַשָּׁעוֹן בַּמַּכְתֵּשׁ,

335        וְנִמְצָא שָׁלֵם בַּאֲבָרָיו, שָׁלֵם בְּשַׁרְשַׁרְתּוֹ וּבְתִיקוֹ ,

תַּחַת בֵּית-שֶׁחְיוֹ שֶׁל רֵינוֹב, וְהִתְפַּלֵּא הַקָּהָל וְהֵרִיעַ.

קִבֵּל מִטְפַּחַת הַכַּלָּה וּשְׂרָפָהּ בָּאֵשׁ עַל הַמְּנוֹרָה,

זָרַק עֲפָרָהּ – וַנִּמְצְאָה שְׁלֵמָה בְּכִיס קַהַרְלִיצְקִי.

רָאָה הָעוֹלָם וַיָּרַע, וּמָחֲאוּ כַּף, הִתְפַּלָּאוּ.

340        וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן חָבִיב: פָּקַד עַל מֹשֶׁה לִיטִינְסְקִי

בַּעַל-הַחֹטֶם וַיְזוֹרֵר, וּקְטַנּוֹת מַטְבֵּעוֹת לוֹ נוֹשְׁרוֹת

דֶּרֶךְ נְחִירָיו הַגְּדוֹלִים, שֶׁהֶעֱלוּ שְׂעָרוֹת מַלְבִּינוֹת.

רָאָה הָעוֹלָם, הִתְפַּלֵּא, הַקָּהָל – וַיִּמְחָא כַּפָּיִם.

אַחֲרֵי-כֵן הִזְמִין אֶת-יוּקְל הַמְּשָׁרֵת הַטִּפֵּשׁ וַיֹּאמַר:

345        "רוֹצֶה בְּנִי, וַאֲלַמֶּדְךָ מְלָאכָה נְקִיָּה וְקַלָּה,

מְלֶאכֶת צַלְמוֹנִי בָּעוֹלָם, כָּל-אֲשֶׁר-אֶעֱשֶׂה תַּעַשׂ.

הִנְנִי נוֹגֵעַ בַּפִּנְכָּה וְשָׁב וְנוֹגֵעַ בְּפָנַי –

כַּאֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה תָּעַשׂ". – וַיִּגַּע בְּקַרְקַע הַפִּנְכָּה

בְּזֶרֶת-יְמִינוֹ וַיִּגַּע בְּחָטְמוֹ הָעָב וְהַמְּאָדָּם;

350          נָגַע גַּם יוּקְל הַטִּפֵּשׁ בְּקַרְקַע הַפִּנְכָּה וַיִּגַּע

בְּחָטְמוֹ הַמְּעֻקָּל – וְהִנֵּה פָּרַח קַו שָׁחוֹר בְּחָטְמוֹ.

נָגַע הַבַּדְחָן בַּפִּנְכָּה וַיַּעֲבֵר קַו עַל-פְּנֵי מִצְחוֹ –

נָגַע גַּם יוּקְל בַּפִּנְכָּה וַיַּעֲבֵר קַו עַל-גַּב מִצְחוֹ –

פָּרַח קַו שָׁחוֹר עַל מִצְחוֹ – וַיִּרְאוּ הָעָם וַיִּשְׂחָקוּ.

355 יוֹסְל הַבַּדְחָן לָבָן, וְיוּקְל הוֹלֵךְ וּמַשְׁחִיר.

(הֶעֱרִים יוֹסְל לַמְּשָׁרֵת וַיִּמְשַׁח אֶת-קַרְקַע הַפִּנְכָּה

פִּיחַ נֵר-שַׁעֲוָה, וְהָיָה בְּנָגְעוֹ בְּקַרְקַע הַפִּנְכָּה,

נָגַע בְּזֶרֶת וּקְמִיצָה וּבְפָנָיו נָגַע בָּאֶצְבַּע).

וְכַאֲשֶׁר יִשְׁחֲרוּ פָּנָיו כֵּן יִגְדַּל הַשְּׂחוֹק וְכֵן יֶאֱמָץ.

360          יוּקְל מַבְלִיט אֶת-עֵינָיו לָדַעַת לַשְּׂחוֹק מַה-זֶּה עוֹשֶׂה?

עַד שֶׁהִכְנִיסוּ לָאֹהֶל הַמָּרַק הַמַּעֲלֶה אֵדוֹ.

וְעָמַד הָעוֹלָם מִשַּׂחֲקוֹ וְעָסַק בְּהִלְכוֹת הַמָּרָק,

מוֹצֵא אֶת-טַעְמוֹ לִשְׁבַח וּפְתִיתֵי הַשְּׁקֵדִים מְתוּקִים.

נִגְּנוּ הַמְּנַגְּנִים בֵּינְתַּיִם עַד אָפֵס הַמָּרָק הַשָּׁמֵן.

365          וְיוֹסְל שׁוּב עוֹלֶה לְדוּכָן עַל-יַד שֻׁלְחָן בְּאֶמְצַע הָאֹהֶל:

"מַתְּנוֹת יְדִידֵי הֶחָתָן וּמַתְּנוֹת יְדִידִי הַכַּלָּה".

יָצָא רְפָאֵל חוֹטִינְסְקִי וּבְיָדוֹ טַס-כֶּסֶף וְעוֹד כֶּלִי,

שָׂמָם עַל-גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן וַיִּפֶן וַיֵּשֶׁב עַל מְקוֹמוֹ;

הֵנִיף הַבַּדְחָן הַטַּס, מַרְאֶה לַקְּרוּאִים וּמַכְרִיז:

370          "דּוֹרוֹן שֶׁל דּוֹדוֹ שֶׁל חָתָן, הַנָּגִיד הַמְּפֻרְסָם הַנּוֹדָע,

רַבִּי רְפָאֵל חוֹטִינְסְקִי – טַס-כֶּסֶף אֶחָד וַהֲדַס-

כֶּסֶף מַעֲשֵׂה-אָמָּן!" וְהַמְּנַגְּנִים הִרְעִימוּ 'טוּשׁ' עָלֵז.

יָצָא עַזְרִיאֵל לִיטְרוֹבְנִיק וּבְיָדָיו מְנוֹרוֹת שֶׁל כֶּסֶף,

שָׂמָן עַל-גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן, וַיִּפֶן וַיֵּשֶׁב עַל מְקוֹמוֹ.

375          הֵנִיף אוֹתָן הַבַּדְחָן, מַרְאֶה לַקָּהָל וּמַכְרִיז:

"דּוֹרוֹן לִידִיד הֶחָתָן, הַנָּגִיד הַמְּפֻרְסָם הַנּוֹדָע

רַבִּי עַזְרִיאֵל לִיטְרוֹבְנִיק – שְׁתַּיִם מְנוֹרוֹת שֶׁל כֶּסֶף

יָפוֹת, מַעֲשֵׂה אָמָּן!" וְהַמְּנַגְּנִים הֵרִיעוּ 'טוּשׁ' עָלֵז.

אֶחָד אֶחָד יָצָאוּ, מַנִּיחִים אֶת-מַתְּנַת-הַדְּרָשָׁה,

380          קְרוֹבֵי הֶחָתָן וְהַכַּלָּה וְכָל-יְדִידֵיהֶם הַטּוֹבִים,

אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט, מִתְכַּוְּנִים לְטוֹבָה:

זָהָב, כֶּסֶף וּשְׁטָרוֹת, כְּלֵי-בַּיִת וְתַכְשִׁיטִים שֶׁל נָשִׁים.

 

וְאַחַר שֶׁכִּלּוּ הַקְּרוֹבִים לְהָבִיא מַתָּנוֹת וְדוֹרוֹן,

שָׁבוּ הַמְּשָׁרְתִים וְהִכְנִיסוּ הַבָּשָׂר הַצָּלוּי הַנּוֹתֵן

385          רֵיחַ-נִיחוֹחוֹ בָּאֹהֶל, אִישׁ אִישׁ אֶשְׁפָּרוֹ לֹא נֶעְדַּר:

בָּשָׂר מְטֻגָּן, בְּשַׂר-שׁוֹר וּצְלִי-אֵשׁ וְדֻבְשָׁנִיוֹת שָׁלֹשׁ.

אֵלֶּה דִּבְרֵי מִשְׁתֵּה-הַחֻפָּה, שֶׁעָרַךְ ר' מָרְדְּכַי.

 

אֶפֶס, אַךְ כִּלּוּ הַמְּנַגְּנִים אֶת סְעֻדַּת-הָעֶרֶב גַּם-הֵמָּה,

יָצְאָה הַכַּלָּה הַצְּנוּעָה לְאֶמְצַע הָאֹהֶל מוּכָנָה

390          וְעוֹמְדָה 'לַמָּחוֹל הַכָּשֵׁר' וּבְכַפָּהּ מִטְפַּחְתָּהּ הַלְּבָנָה.

בּוֹשָׁה נִכְלָמָה וְאֵינָהּ יוֹדַעַת אֵי-תַּסְתִּיר פָּנֶיהָ,

שְׁנֵי עַפְעַפֶּיהָ הַשְּׁחוֹרִים מַאֲפִילִים עַל-גַּב לְחָיֶיהָ.

פָּתְחוּ מִיַּד כְּלֵי-הַזֶּמֶר בִּשְׂפַת פּוֹלוֹנֵיז מְיֻשֶּׁבֶת.

עָמַד מִשִּׁבְתּוֹ הָרַב ר' רְפָאֵל וְיִּצְעַד בְּנַחַת,

395          קָרַב עַד לִפְנֵי הַכַּלָּה וְתָפַס בִּקְצֵה הַמִּטְפַּחַת;

צָעֲדוּ לְאִטָּם בִּמְתִינוּת וְסָבְבוּ שְׁלֹשָׁה סִבּוּבִים

בְּאֹהֶל הַקְּרָשִׁים הַגָּדוֹל לְקוֹל מְחִיאוֹת-כַּף כָּל הַקְּרוּאִים.

אַחֲרָיו עָמַד הַחַזָּן ר' אֵלִי הַמְּגֹהָץ בְּאַטְלַס,

קָרַב עַד לִפְנֵי הַכַּלָּה וְתָפַס בִּקְצֵה הַמִּטְפַּחַת,

400          צָעֲדוּ לְאִטָּם בִּמְתִינוּת וְסָבְבוּ שְׁלֹשָׁה סִבּוּבִים

בְּאֹהֶל הַקְּרָשִׁים הַגָּדוֹל לְקוֹל מְחִיאוֹת-כַּף כָּל הַקְּרוּאִים.

אַחֲרָיו יָצָא הַשְּׁלִישִׁי אֲבִי הֶחָתָן ר' אִיצִי,

קָרַב עַד לִפְנֵי הַכַּלָּה וְתָפַס בִּקְצֵה הַמִּטְפַּחַת,

צָעֲדוּ לְאִטָּם בִּמְתִינוּת וְסָבְבוּ שְׁלֹשָׁה סִבּוּבִים

405          בְּאֹהֶל הַקְּרָשִׁים הַמְרֻוָּח לְקוֹל מְחִיאוֹת-כַּף כָּל-הַקְּרוּאִים.

אֶחָד אֶחָד כֵּן יָצְאוּ נִכְבְּדֵי-הָעוֹלָם – הַגְּבָרִים,

צוֹעֲדִים לְאִטָּם בִּמְתִינוּת לְקוֹל מְחִיאוֹת-כַּף כָּל-הַקְּרוּאִים.

כָּכָה תִּקְנוּ בְּאֹהֶל מָרְדְּכַי 'הַמָּחוֹל הַכָּשֵׁר'.

תָּפְסוּ הַנָּשִׁים הַנְּשׂוּאוֹת מְקוֹמָם שֶׁל גְּבָרִים וְרָקְדוּ.

410          פָּתְחוּ הַמְּנַגְּנִים בִּ"פְרֵיילִיכְס" שׁוֹבֵבָה וּמְלֵאֲתִי-תְּנוּעָה,

אִשָּׁה הֶחֱזִיקָה בִּרְעוּתָהּ. מְסַיְּעוֹת בְּקוֹלָן לִמְּנַגְּנִים.

הָלוֹךְ וְטָפוֹף מַתְחִילוֹת וְגוֹמְרוֹת נִשָּׂאוֹת בִּסְעָרָה,

קוֹרְאוֹת לַמְּפַגְּרוֹת לַיּוֹשְׁבוֹת, מוֹשְׁכוֹת אֶת-אֵלֶּה בְּחָזְקָה.

וְעָלְתָה הַשִּׂמְחָה וְגָדְלָה – וְהִנֵּה הַכַּלָּה אֵינֶנָּה...

415          שָׁבוּ הַגְּבָרִים וְתָפְסוּ מְקוֹמָן שֶׁל נָשִׁים בָּאֹהֶל,

פְרֵיילִיכְס וּפְרֵיילִיכְס הֵרִיעוּ וְהַבָּחוּר הַטַּנְבּוּר הַשּׁוֹטֶה

נֵעוֹר הִתְנַעֵר הַפַּעַם וִיגַבֵּר חֲיָלִים בַּטַּנְבּוּר,

מַחֲרִישׁ הַכֹּל בִּמְצִלְתַּיִם וְהַקָּהָל הַמְּבֻסָּם מְרַקֵּד,

קוֹרְאִים אֵלֶּה לָאֵלֶּה וּמְסַיְּעִים בְּקוֹלָם לִמְּנַגְּנִים,

420          וְנֶעְלַם בֵּינְתַּיִם הֶחָתָן – וְהָעוֹלָם יוֹצֵא בִּמְחוֹלוֹת.

אֵלֶּה יוֹשְׁבִים וְשָׁרִים וְאֵלֶּה מוֹחֲאִים כַּפַּיִם

עַד לִידֵי זֵעַת-אַפַּיִם וְעַד כְּדֵי אֲפִיסַת-הַכֹּחוֹת,

נָחִים, מֵיטִיבִים אֶת-לִבָּם בְּשִׂיחַת יְדִידִים וּבְדִיחוֹת,

בְּדִבְרֵי-תּוֹרָה, וְחוֹזְרִים נִמְשָׁכִים מִפְרֵיילִיכְס לִפְרֵיילִיכְס.

 

425          וְכֵיוָן שֶׁעָלְתָה הַשִּׂמְחָה עַד לְמַעְלָה-רֹאשׁ, וְהַיַּיִן

עוֹשֶׂה מַה-שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּלִבּוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי, עָמַד

וְקָרָא לְאִשְׁתּוֹ חִיֶּנֶה: "עֲלִי, מְחֻתֶּנֶת, לְדוּכָן!

נַחְנוּ נֵצֵא בְּמָחוֹל, יִרְאוּ הַצְּעִירִים וְיֵבוֹשׁוּ".

אוֹחֵז בְּיָדָהּ לְמָשְׁכָה: "הַמְּנַגְּנִים, אֲנִי שׂוֹכֵר פְרֵיילִיכְס

430          זֶה לִכְבוֹד זוּגָתִי!" נִכְלְמָה הָאִשָּׁה, נִשְׁתַּמְּטָה:

"אִי לְךָ זָקֵן מִשְׁתַּטֶּה, כְּלוּם אָבְדָה בִּינָתְךָ, יְהוּדִי?"

"אֵינֵךְ רוֹצָה בִּי, אִשָּׁה? אָחוּלָה בְּגַפִּי, בְּגַפִּי!

הָבוּ הַמְּנַגְּנִים לִי, קוֹזַק, וּבְרֶגֶשׁ וּבְחֹם וּבִגְבוּרָה!

 

פַּנּוּ לִי, מְכֻבָּדִים!" (וְהַקָּהָל נְפוֹצִים בְּעִגּוּל) –

435          קוֹפֵל תּוֹךְ-כְּדֵי-דִּבּוּר אֶת כַּנְפוֹת מְעִילוֹ שֶׁל מֶשִׁי,

נַעֲנָה הַכִּנּוֹר הָרִאשׁוֹן וַיַּעַן הַטַּנְבּוּר בְּכֹחַ

קוֹזַק אַדִּיר, מְלֵא-אוֹן וּתְנוּעָה וְחַיִּים וָרֶגֶש,

שָׂם אֶת-כַּפּוֹתָיו עַל חֲלָצָיו וַיָּעֶף עֵינָיו עַל-סְבִיבוֹ,

הָלַם בְּרַגְלָיו בְּכֹחַ בָּרִצְפָּה וַיָּעָף וַיָּטָשׁ:

440          יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ וְסוֹבֵב בְּעִגּוּל בַּקָּהָל בַּתָּוֶךְ,

וְיֵשׁ שֶׁהוּא תּוֹפֵס מְקוֹמוֹ מְכַתֵּשׁ כַּתִּישִׁים וּתְכוּפוֹת,

וְיֵשׁ שֶׁהוּא פּוֹשֵׁט זְרוֹעוֹתָיו בְּאַהֲבָה רַבָּה וְגַעְגּוּעִים,

וְיֵשׁ שֶׁהוּא טָס וּמְעוֹפֵף, מִתְהוֹלֵל בְּשִׁגְיוֹנוֹ וּבְאוֹנוֹ.

וְקָהָל עוֹמֵד מִתְפָּעֵל, מוֹחֲאִים לוֹ כַּף וּמְרִיעִים –

445          עַד שֶׁנֵּעוֹרוּ הַשֶּׂכְוִים בַּשְּׁלִישִׁית וְקָרְאוּ: בַּרְקָאִי!

 

שיר ששי

יום ד', יום ה', יום ו'. "שלייערווארמעס", "פרייליכער שבת".

לְמָחֳרַת הַיּוֹם הֶאֱרִיכוּ יְהוּדֵי פּוֹדוֹבְקָה בְּשֵׁנָה,

אֵחֲרוּ לָקוּם, וּבְקוּמָם הִתְהַלְּכוּ עֲיֵפִים וְחוֹלְמִים,

מַמָּשׁ כְּאוֹתָם הַזְּבוּבִים כְּתֹם יְמֵי-קַיִץ, וּפִתְאֹם

תֹּאחַז הַצִּנָּה אֶת-כֻּלָּם וּמְחֻסְּרֵי-כֹּחַ הֵם יוֹשְׁבִים

5             תְּלוּיִם בִּכְתָלִים וּזְכוּכִית-חַלּוֹנוֹת, כָּךְ הָיוּ גַּם-הֵמָּה,

וְאָבֵל הָאֹהֶל הַנִּמְתָּח מֵאֵין בָּאֵי-שִׂמְחָה לְתוֹכוֹ,

נְעָרִים מְחַטְּטִים בְּפִנּוֹתָיו. הַנְּעָרוֹת-הַבְּתוּלוֹת אַךְ הֵנָּה

טָשׁוּ וְחָשּׁו מִבַּיִת אֶל בַּיִת, אִשָּׁה לִרְעוּתָהּ,

בָּאוֹת לִרְאוֹת אֶת אֶלְקָה, אִם יָאֶה פַּרִיק לָהּ אוֹ אָיִן.

10           אַחַר בָּאוּ הַמְּנַגְּנִים וְיוֹסְל הַבַּדְחָן עִמָּהֶם,

עָמְדוּ כְּלֵי-זֶמֶר בְּיַחַד, כּוֹנְנוּ כְּלֵיהֶם, הִתְחִילוּ

לְנַגֵּן מַנְגִּינָה עֲצוּבָה, מַנְגִּינַת הַפְּרֵדָה הַנָּאָה,

כִּתְּרוּן בְּנֵי בֵּית מָרְדְּכַי, הַשְּׁפָחוֹת וְהַמְּשָׁרֵת אַף-הֵמָּה,

וְרֵעוֹת אֶלְקָה, שֶׁהָיוּ אִתָּהּ בְּשָׁעָה זוֹ עוֹמְדוֹת,

15           זוֹלְגוֹת עֵינֵיהֶן דְּמָעוֹת – כִּי הָיְתָה מַנְגִּינָה עֲרֵבָה.

קִבְּלוּ הַמְּנַגְּנִים שׁוּב יַיִן, וּמִינֵי לְגִימָה, פַּרְפְּרָאוֹת.

וְיָשְׁבוּ בַּקָּרוֹן הַשָּׂכוּר, הַמְּחַכֶּה לָהֶם, וַיִּפָּרְדוּ

מֵעִם בֵּית מָרְדְּכַי בִּבְרָכוֹת וּשְׂבֵעֵי-נַחַת, כִּי שְׂכָרָם

קִבְּלוּ בְּעַיִן מְאֹד יָפָה וְלֹא גָּרְעוּ מֵהֶם גַּם הַקְּרוּאִים

20           (אַף כִּי אָמַר מָרְדְּכַי: עָלַי כָּל-הוֹצָאוֹת הַמְּחוֹלוֹת,

עָמְדוֹ עַל-דַּעְתָּם הַקְּרוּאִים לָתֵת שְׂכַר פְרֵיילִיכְס וּפְרֵיילִיכְס,

לִהְיוֹת נֶהֱנִים בְּהַכְרִיז רְפָאֵל הַמַּזִּיק אֶת-כְּרוּזוֹ:

"פְּלוֹנִי בֶּן-פְּלוֹנִי הַגְּבִיר הַמְּפֻרְסָם, נָגִיד וָשׁוֹעַ,

שָׂכַר וְשִׁלֵּם שְׂכַר פְרֵיילִיכְס לְכָל הָעוֹלָם הַגָּדוֹל").

25           שָׁרַק הָעֶגְלוֹן וְזָזוּ הַסּוּסִים, וַיֵּצֵא לִפְנֵיהֶם

זוֹרִיק הַכֶּלֶב הַטִּפֵּשׁ, וְהַצְּלָלִים נֶחְפָּזִים מִשְּׂמֹאלָם.

 

וְשֶׁמֶשׁ שֶׁל צָהֳרָיִם עוֹמֵד בְּאֶמְצַע שָׁמַיִם,

שׁוֹפֵךְ מִזָּהֳרוֹ אַרְצָה וְאוֹמֵר כְּבָר לִנְטוֹת הַיָּמָּה,

בְּשָׁעָה זוֹ עָרְכוּ הַשֻּׁלְחָן בִּפְרוֹזְדוֹר הַבַּיִת הַלָּבָן,

30           יָשְׁבוּ הַזּוּג וְהַמְּחֻתָּנִים וִידִידִים קְרוֹבִים מִקֶּדֶם.

וְאֶלְקָה הַנְּבוֹנָה יוֹשָׁבֶת, פַּרִיק לָהּ עַל רֹאשָׁהּ הַנָּאֶה,

יוֹשְׁבָה בְּהַרְחָבָה וּכְאִשָּׁה נְשׂוּאָה זֶה-כַּמָּה וְכַמָּה,

שׁוֹמְעָהּ בְּנַחַת וְעוֹנָה בְּיִשּׁוּב-דַּעַת שֶׁל זְקֵנִים.

אָכֵן, שׁוֹשַׁנֵּי לְחָיֶיהָ פּוֹרְחוֹת בִּיפִי עֲלוּמֶיהָ,

35           אוּלָם זֶה הַפַּרִיק מוֹסִיף עָלֶיהָ עוֹד שָׁנִים.

וְנֶהֱנִים פְּנֵי הַמְּחֻתָּנִים לְמַרְאֵה הַזּוּג וִישִׁיבָתוֹ,

דִּבְּרוּ בְּיָמִים עָבָרוּ, מְשׂוֹחֲחִים אִישׁ עִם רֵעֵהוּ,

זוֹכְרִים נִשְׁכָּחוֹת מִיָּמִים. וְשִׂמְחָה חֲרִישִׁית פּוֹרַחַת

נְסוּכָה עֲלֵיהֶם, רוֹעֶדֶת יְרֵאָה מִשָּׁאוֹן וַהֲמֻלָּה.

 

40           וְעָבַר הַיּוֹם וְכָל הָעֶרֶב בְּשֶׁקֶט וּבְשַׁלְוָה גְּמוּרָה,

אוּלָם בַּלַּיְלָה הִתְאַסְּפוּ שׁוּב כָּל-הַקְּרוּאִים בְּיַחַד

סָבִיב לְשֻׁלְחָן ר' מָרְדְּכַי הַמָּלֵא כָּל-טוּב וְיֵין-שָׂרָף,

פּוֹתְחִים בִּדְבָרִים בְּעָלְמָא, בְּחָכְמוֹת וּבְלָצוֹן מְסַיְּמִים,

בְּשִׂמְחָה וּבְצָהֳלָה גְּדוֹלָה וּבְשִׁירָה וּזְמִירוֹת הָרַבִּי.

45           אֵחֲרוּ עַד חֲצוֹת לַיְלָה; וְאוּלָם הַנְּעָרוֹת-הַבְּתוּלוֹת,

הֵנָּה לֹא בָּאוּ וְלֹא נִרְאוּ, כִּי שְׁלָחוּן כֻלָּהַן הַבָּיְתָה,

יַעַן כִּי כָּלוּ כָּל-שֵׁשֶׁת שַׂקִּי הַקֶּמַח, שֶּׁהֵכִין

מָרְדְּכַי טֶרֶם הַחֲתֻנָּה, וְלֹא מָצְאוּ וְאָפֵס הַלֶּחֶם.

 

יוֹם ה' בַּשַּׁבָּת הִתְחִילוּ אֲחָדִים מִשְׁתַּמְּטִים, וְאוּלָם

50           רֻבּוֹ שֶׁל קָהָל – הַבָּאִים נִשְׁאֲרוּ עַד מוֹצָאֵי-שַׁבָּת.

הָיוּ מֵיטִיבִים אֶת-לִבָּם בְּבֵיתוֹ שֶׁל ר' מָרְדְּכַי וּמַרְבִּים

בְּשִׂמְחָה בַּיָּמִים, לְרַבּוֹת הַלֵּילוֹת הַקְּצָרִים שֶׁל קַיִץ .

וְהֵמָּה עִם הַמְּחֻתָּנִים הוֹבִילוּ הֶחָתָן בְּשַׁבָּת

לְבֵית הַמִּדְרָשׁ בֶּהָדָר, וְכִבְּדוּם שָׁם בַּעֲלִיּוֹת.

55           וְהֵם לֹא הֵבִישׁוּ פְּנֵי מָרְדְּכַי וְעָשׂוּ לוֹ "מִי שֶׁבֵּרַךְ",

לוֹ וְלֶחָתָן, וּמְנַדְּבִים לְשִׂמְחַת גַּבָּאִים וְגִזְבָּר.

גַּם הַמְּחֻתָּנוֹת הוֹבִילוּ אֶת-אֶלְקָה הַכַּלָּה הַצְּנוּעָה

אֶל בֵּית-הַמִּדְרָשׁ בְּרָב-פְּאֵר וּשְׂמָלוֹת שֶׁל יוֹם טוֹב עֲלֵיהֶן

אוֹתָהּ הוֹשִׁיבוּ בְּרֹאשׁ עַל מְקוֹם הָרַבָּנִית הַזְּקֵנָה,

60           וְיָשְׁבָה מְאִירָה כַּחַמָּה, אֵינֶנָּה מִתְפַּלְּלָה, שׁוֹתֶקֶת.

 

וְאֹהֶל-הַקְּרָשִׁים הַנִּמְתָּח שׁוּב נִמְלָא הֲמֻלָּה וְשָׁאוֹן:

עָרֹךְ בְּתוֹכוֹ שֻׁלְחָנוֹת וּפָרֹשׂ עֲלֵיהֶם הַמַפּוֹת,

נָתוֹן עֲלֵיהֶם הַטַּסִּים וְהַקְּעָרוֹת הַגְּדוֹלוֹת הַמְּלֵאוֹת

עֻגוֹת, רְקִיקִים וּכְעָכִים וּמִינֵי תַּרְגִּימָה וְיֵין-שָׂרָף.

65           יַעַן כִּי אַחַר הַתְּפִלָּה לֹא הָלְכוּ אַנְשֵׁי פּוֹדוֹבְקָה

כְּדַרְכָּם בַּשַּׁבָּת הַבָּיְתָה, כִּי סָרוּ לְקִדּוּשׁ אֶל מָרְדְּכַי:

גְּבָרִים, נָשִׁים וָטַף, לֹא נֶעְדַּר אִישׁ כָּל-הַקְּהִלָּה.

וְצִלְלֵי-הָעֶרֶב הַזְּרִיזִים הִתְכַּנְּסוּ בֵּין מִנְחָה לְמַעֲרִיב,

תָּפְשׂוּ חֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם וַיִּשְׁפְּכוּ עָלָיו מֶמְשַׁלְתָּם

70           לִהְיוֹת לַיְלָה אָפֵל. וַחֲצַר מָרְדְּכַי מָלֵא עֲגָלוֹת

מְחַכּוֹת לְאוֹרְחָיו הַשָּׁבִים – וְאֵלֶּה מְפַגְּרִים וְשׁוֹהִים,

מְחַכִּים לִ'מְרַק כְּרוּב-שֶׁל-פְּרֵדָה' הָרוֹחֵשׁ וְרוֹתֵחַ בַּדְּוָדִים

וְנוֹתֵן רֵיחַ-נִיחוֹחוֹ בַּחֲלַל כָּל-הַבַּיִת וְהֶחָצֵר.

 

הָיָה לַיְלָה מְצֻנָּן עוֹשֶׂה בַּחֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם

75           דַּרְכּוֹ הַשְּׁקֵטָה וְהָרְחוֹקָה... וְעוֹד זְמַן רַב בְּמַחֲשַׁכֵּי עֲרָבָה

עָלָה קוֹל שְׁרִיקוֹת אוֹפַנִּים וְשַׁעֲטַת סוּסִים בְּהֵחָפְזָם:

אוֹרְחֵי ר' מָרְדְּכַי וְכָל-מְחֻתָנָיו עָשׂוּ אֶת-דַּרְכָּם.

 

אֵלֶּה דִּבְרֵי חֲתֻנַּת אֶלְקָה הַכַּלָּה בְּפּוֹדוֹבְקָה.

 

אודסה י"ז-כ"ו מרחשון תרפ"א.

 

פרופ' מעוז עזריהו

 

מלמד בחוג לגיאוגרפיה ולימודי סביבה, אוניברסיטת חיפה.

חוקר וכותב על תהליכי והליכי הנצחה בישראל ובגרמניה, גאופוליטיקה של זיכרון ומיתוסים של מקומות ונופים.

 

בין ספריו בעברית:

פולחני מדינה: חגיגות העצמאות והנצחת הנופלים בישראל 1956-1948 (1995), תל אביב: העיר האמתית (2005),  במותם ציוו. אדריכלות בתי הקברות הצבאיים בישראל: השנים הראשונות (2012), על שם: היסטוריה ופוליטיקה של שמות רחובות בישראל (2012), מקום לזיכרון: לתולדות כינונו של פנתיאון לאומי בבית הקברות הישן של תל אביב בתקופת הישוב (2015).

 

 

תקציר הרצאה:   על הנצחת טשרניחובסקי

"אין זיכרון לראשונים וגם לאחרונים שיהיו לא יהיה להם זיכרון עם שיהיו לאחרונה" (קהלת)

"אין עושים נפשות לצדיקים: דבריהם הם זכרונם" (ירושלמי, שקלים)

 

ההרצאה עוסקת בתהליך הנצחתו של שאול טשרניחובסקי במרחב הציבורי בישראל.  ההרצאה מתמקדת בשלושה היבטים של הנצחה ציבורית: עיצוב ובניית מצבת הקבר בבית הקברות הישן (טרומפלדור) בתל אביב, הנצחות מקומיות: קריאת רחובות וגנים על שם המשורר, והנצחות ממלכתיות: הצגת דיוקנו על בולים ושטרות.

 

 

 

ד"ר אביעזר וייס

באופן כללי – עסקתי בחינוך במשך 45 שנה.

1973-1987 – מרצה וחוקר במחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת "בר אילן" עד דרגת "מרצה בכיר".

                     תואר שני – על הסיפורת של יוסף חיים ברנר

                     תואר שלישי – על שירת אברהם שלונסקי.

                     תחומי הוראה ומחקר:

                     שירה עברית במחצית הראשונה של המאה ה-20.

                     הסיפור המקראי

                     הדרמה התנכית וההיסטורית בתקופת התחייה והעלייה השנייה.

                     תיאוריה של השירה והפרוזה.

 

במקביל: הוראה וחינוך בתיכון "צייטלין" בתל-אביב

1985-2000:      הכרעה על פרשת דרכים: להזמנת ד"ר שושני עברתי לנהל את ביה"ס "צייטלין"

                        וכעבור שנתיים עזבתי את האקדמיה.

2001-2010:   חזרתי לשלב אקדמיה וחינוך והתמניתי לראש המכללה לחינוך "גבעת ושינגטון", הבאתי  אותה להכרה כמכללה אקדמית המעניקה תואר ראשון ושני בחינוך בתחומים שונים.  

 

בשנים האחרונות:

מפרסם מאמרים בנושאי תרבות ופרשנות אלטרנטיבית לסיפור המקראי תוך עמידה על זיקות תרבותיות ובין-תחומיות.

 

תקציר:  היהודי החדש – המחזה "בר כוכבא" לשאול טשרניחובסקי

המחזה "בר כוכבא" נכתב בתחילת שנות העשרים של המאה ה-20, והוא מקפל בתוכו את כל רעיונות התחייה הלאומית שינקו את יסודותיהם מבית מדרשן של הרומנטיקה הגרמנית ושל "פילוסופיית החיים", בעיקר זו של פרידריך ניטשה, תוך ערגה למקורות הקדומים של היהדות הקדם-גלותית. 

המחזה מעמיד במרכז הקונפליקט את המחשבה הרציונאלית של חכמי ישראל מול השאיפה הרומנטית לחירות של רבי עקיבא וגיבורו, בר כוכבא. קונפליקט זה הוא הד לקונפליקט שהתנהל בתוך התנועה הציונית עצמה.

תוך בניית הקונפליקט מעצב טשרניחובסקי באמצעות בר-כוכבא את דמות היהודי החדש, בעל העוצמה הפיסית, תשוקת החירות ואומץ הלב – דמות שהפכה מופת לרבים עם הקמת הכוח הלאומי מהשומר ועד צה"ל. 

 

היהודי החדש – המחזה "בר כוכבא" לשאול טשרניחובסקי/ מקורות לעיון

ד"ר אביעזר ויס

 

 

מקור 1 – בראשית מ"ט, טשרניחובסקי/ פרשת דינה

 

בראשית פרק מט

פרשת דינה/ ש. טשרניחובסקי

שִׁמְע֥וֹן וְלֵוִ֖י אַחִ֑ים כְּלֵ֥י חָמָ֖ס מְכֵרֹתֵיהֶֽם:

 

בְּסֹדָם֙ אַל־תָּבֹ֣א נַפְשִׁ֔י בִּקְהָלָ֖ם אַל־תֵּחַ֣ד כְּבֹדִ֑י כִּ֤י בְאַפָּם֙ הָ֣רְגוּ אִ֔ישׁ וּבִרְצֹנָ֖ם עִקְּרוּ־שֽׁוֹר:

 

 

אָר֤וּר אַפָּם֙ כִּ֣י עָ֔ז וְעֶבְרָתָ֖ם כִּ֣י קָשָׁ֑תָה אֲחַלְּקֵ֣ם בְּיַעֲקֹ֔ב וַאֲפִיצֵ֖ם בְּיִשְׂרָאֵֽל: ס

 

שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים

כְּלֵי-אֲצִילִים מְכֵרוֹתֵיהֶם...

בְּסוֹדָם תָּגִיל נַפְשִׁי

בִּקְהָלָם יֵקַר כְּבוֹדִי:

כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ-אִישׁ

וּבִרְצוֹנָם עִקְּרוּ-גָן:

בָּרוּךְ אַפָּם כִּי עַז

וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה:

יִרְבּוּ כְמוֹהֶם בְּיַעֲקֹב

בְּכָל-תְּפוּצוֹת יִשְׂרָאֵל:

 

 

 

מקור 2 – טשרניחובסקי / מנגינה לי

מִי אַתֶּם דָּמַי רוֹתְחִים בִּי?  דְּמֵי דוֹר הַמִּדְבָּר? כָּךְ!

דַּם כּוֹבְשֵׁי כְּנַעַן דָּמִי הוּא, קוֹלֵחַ וְאֵינוֹ נָח.

שׁוּב קוֹרֵא לִי הַשִּׁיר הָעָז, מַנְגִּינַת דָּם וָאֵשׁ:

עֲלֵה בָּהָר וּרְעַץ הַכָּר, כָּל-מַה-שֶּׁתִּרְאֶה – רֵשׁ!

 

וְכִבְשׁוּ אֶרֶץ בְּחֶזְקַת-יָד וְנֶאֱחַזְתֶּם בָּהּ,

וּבְנִיתֶם בִּנְיַן-עַד לַדּוֹר הַקָּם לָכֶם, הַבָּא!

 

מקור 3- טשרניחובסקי / בר כוכבא, עלילה א, מעמד 3,5

הבחורים שרים:

הַקַּיִץ חָלַף הָלַךְ לוֹ,

וְגַפְנֵנוּ מְסֻבֶּלֶת,

רַבּו זַלְזַלֶּיהָ,

פֹּארוֹתֶיהָ אָרָכוּ:

הֶאֱרִיכָה שָׂרִיגִים,

שְׁלוּחוֹתֶיהָ נִטְּשׁוּ עָבְרוּ תֶלֶם,

בִּסְעַפּוֹתֶיהָ אַשְׁכְּלוֹת תִּפְאֶרֶת,

תָּשׁוּחַ מִכֹּבֶד אַשְׁכֹּלוֹת:

עֲנָבֵימוֹ שִׁכּוֹרִים מִיַּיִן,

סְמָרַגְדִּים אֶלֶקְטְרוֹן וָלָשֶׁם:

 

עֲלוּ רֵעִים,  בּואוּ בוֹצְרִים:

אֲחוֹתֵנוּ גֶּפֶן חֶמֶד,

רְוַת-שֶׁמֶשׁ וְטַלְלֵי-לָיְלָה;

עֲסִיסִיָּה מְלֵאַת חַרְצַנִּים

בְּבִכּוּרֵי עֲנָבָיִךְ:

וִיהִי שַׁעֲרֵךְ כַּצַּמֶּרֶת,

אֲשֶׁר בְּצִלָּה תֶּאֱרֹבְנָה עֵינָיִךְ;

וְשָׁדַיִךְ כְּאַשְׁכְּלוֹת גֶּפֶן

מְתוּחִים מֵעֹצֶר תִּירוֹשׁ:

בּוֹאוּ דוֹדִים וְנֶחֱזֶה בַגֶּפֶן

בּוֹצְרִים עִם סַל וְסַלְסִלָּה:

 

 

 [הבחורים עושים שורה כנגד שורת הבתולות. אלה מתקדמים, ואלו נרתעות;  יש שאלו מתקדמות,  והבחורים נרתעים.  אחרי-כן יכרכרו גם אלה גם אלה,  אלה פונים לשמאל,  ואלה לימין,  ולהיפך.  אחרי-כן יוצאים שני המחנות,  סובבים כלפי עבר אחד,  הולכים וממהרים בריקוד.  בחור אוחז ביד בתולה,  זוג זוג פורש לצדדין ופונים אל הכרם מתוך השורות]....

בתולות:           עֲלֵה!  עֲלֵה!

בחורים:           עֲלִי! עֲלִי, רַעְיָתִי!

בתולות:           בָּחוּר שֶׁלִּי!         [כל הזוגות נעלמים]

הבתולות: רוֹמָאִים!  רוֹמָאִים!  אחד החיילים: אַה,  הִנֵּה הִנָּן.

חייל שני: בַּחוּרוֹת נָאוֹת, חֵי הַכָּלֶב.  חייל שלישי: תַּרְנְגֹלוֹתַי שֶׁלִּי!

חייל רביעי: וּפִרְחֵי תַרְנְגוֹלִים:  קוּ-קוּרֵי-קָא!

אחד הבחורים: מַה לָּכֶם פֹּה?  מָה אַתֶּם רוֹצִים?

חייל ראשון: אֶת אֲשֶׁר כֻּלְּכֶם רוֹצִים...  מִבַּחוּרָה.

הבחור: כַּלֶּךְ-לְךָ מִכָּאן!  לֶךְ לְךָ אֶל הַקְּסַרְקְטִין!

חייל שני: מִתְיָרֵא אַתָּה,  שֶׁמָּא לֹא יִמְצָא לָךְ? חֲמִשָּׁה נַחְנוּ– דַּי לָנוּ בְּחָמֵשׁ.

הבחור: רוֹמָאִי,  כַּלֶּךְ-לְךָ מִכָּאן!

חייל ראשון: וְאִם אָיִן?

שמעון: כַּלֶּךְ-לְךָ מִכָּאן! [יוצא ומתקרב אליו]

חייל חמישי: הֵם רַבִּים פֹּה. חייל ראשון: כְּלוּם דָּבְקָה חַרְבְּךָ לִנְדָנָהּ?

בחור ראשון [אל שמעון]: שִׁמְעוֹן,  חֲדַל:  שִׁכּוֹרִים הֵם.

חייל שני: הֲיָא,  הַבָּחוּר,  סֹב! [שמעון יוצא מתוך השורה,  שם ידו בחיקו]

שמעון: נֹכַח אֱלֹֹהִים דַּרְכְּכֶם!

חייל ראשון: יְהוּדִי חָצוּף,  דֹּם!  מָה אַתָּה מְחַפֵּשׂ? צָפַנְתָּ פִּגְיוֹן?  יוּסְטוּס,  טֹל חֲנִיתִי!

                הָבָה וְאֶבְדֹּק בְּחֵיקוֹֹשֶל הַלָּז.[נותן חניתו לרעו ומתקרב אל שמעון]

חייל שני: גַּם אֲנִי אֶבְדֹּק – בְּחֵיק השְּׁחַרְחֶרֶת.[ניגש אל בתולה]

הבתולה: אוֹי,  אֲבוֹי,  הַצִּילוּ!

[רצה,  והוא אחריה.  שמעון מכה את הרומאי באגרופו,  וזה נופל. יתר הבחורים מתנפלים על החיילים והורגים אותם.   הבתולות והמנגנים נסים.  הבחורים נבוכים,  עומדים מבלי לדעת מה לעשות]

שמעון:                                    אֶת הַחֲלָלִים פַשְׁטוּ,  הָסֵר מֵעֲלֵיהֶם

כָּל כְּלֵי מִלְחָמָה.  יְדִידַי,  עוֹד הָעֶרֶב

וְעוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל

לְמַצַּב רוֹמִים אֲשֶׁר בְּעֵין-גֶּדִי,

וּבָאוּ לִתְפֹּס אֶת כָּל בַּחוּרֶיהָ.

אֵין לָנוּ אֶלָּא לְהִמָּלֵט עַל נַפְשֵׁנוּ,

וּבְרֵרָה אֵין לָכֶם:  הִמָּלְטוּ הֶרָה.

                                    שְׁאוּ הַיַּיִן וְאֶת כָּל הַמַּכֹּלֶת.

                                    לֹא רַב הוּא:  אַךְ לְאֵיזֶה יָמִים דַּיּו,

                                    וְאָז נִרְאֶה,  מֶה עָלֵינוּ לַעֲשׁוֹת.

                                    [הבחורים פורקים את כלי הנשק מעל החיילים ויוצאים]

 

מקור 4 – טשרניחובסקי / בר כוכבא, עלילה ב', מעמד 1

רבי יוחנן: לֹא מִשּׁוּם זֶה,  בַּת כַּלְבָּא-שָׂבוּע,ַ

וְלֹא מִהְיוֹתֵךְ אִשָה כָּךְ הִרְבֵּיתִי

לְדַבֵּר עַל הַדָּם:  הַדָּם,  הַדָּם!

מִסָּבִיב נַהֲרוֹת נַחֲלֵי דָמִים

בְּנַהֲרוֹת נַחֲלֵי דִמְעָה נָגְעוּ,

וְטוֹבְעִים בָּם הַצַּדִּיק וְהָרָשָׁע.

הֲשׁווֶה חֹפֶש בְּנֶזֶק כָּל הַדָּם?

הַאִם לַצֶּדֶק אָדָם גַּם יַרְשִׁיעַ?

 

הוֹי שִׁמְעִי,  בַּת,  הֲלֹא שָׁנִינוּ לֵאמֹר:

לְפִיכָךְ נִבְרָא גַם הָאָדָם יְחִידִי,

לְלַמֵּד,  שֶׁכָּל הַמְאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת

מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב,  כְּאִלּוּ

אִבֵּד עוֹלָם מָלֵא;  וְכָל הַמְקַיֵּם

גַּם נֶפֶשׁ אַחַת–  אַחַת – מַעֲלֶה עָלָיו

הַכָּתוּב,  כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא

רחל: וְכִי לֹא נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל

שָׁנִינוּ רַבִּי?

רבי יוחנן: כֵּן שָׁנִינוּ,  אַךְ

לֹא כֵן לְהַגִּיד הָיָה צָרִיךְ,  בִּתִּי,

עַד שֶׁהַדָּם בָּעוֹרְקִים וּבַוְּרִידִים,

דַּם רוֹמִים הוּא,  דַּם כּוּתִים,  דַּם יְהוּדִים;

אַךְ כֵּיוָן שֶׁהִתְפָּרֵץ חוּצָה,  כֵּיוָן

שֶׁחָרַג מִמַּסְגְּרוֹתָיו וְרָאָה אוֹר,

דַּם קֹדֶשׁ הוּא  הַדָּם עַל הַכַּפֹּרֶת.

רחל: בַּדָּם תִּבָּנֶה וּבַבַּרְזֶל אָרֶץ,

וּמֶלֶט הָאַרְגָּמָן לְבִנְיַן-עַד.

רבי יוחנן: בְּבַרְזֶל יִבֶן צְרִיפוֹ אִכָּר,  בְּדָם

יַצִיבוּ דַלְתוֹת אַרְמְנוֹתֵיהֶם מְלָכִים,

מִזְבַּח אֲדֹנָי לֹא יוּנַף עָלָיו בַּרְזֶל,

הַשּׁוֹפֵךְ דָּמִים אַרְצָה הוּא לֹא יִבֶן

בֵּית זְבוּל לְאֱלֹהִים לָעַד.

   

 

 

 

רחל: אֵין בְּיָדֵינוּ שָׁמִיר, רַבִּי. וְאֵיכָה נִבְנֶה?

עַד שֶׁהַדָּם בָּאָרֶץ וְהַבַּרְזֶל,

בְּבַרְזֶל נִבְנֶה אַךְ בְּדָם נְמַלֵּט.

עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים כָּל הָעוֹלָם עוֹמֵד:

עַל בַּרְזֶל,  וְעַל בַּרְזֶל,  וְעַל בַּרְזֶל.

חֹק וּמִשְׁמַעַת – כַּבְלֵי בַרְזֶל הֵמָּה,

וְלַהַט חֶרֶב-בַּרְזֶל לְצַוַּאר מוֹרֵד,

וּבַרְזֶל כְּלֵי עֲבוֹדָה – וְזוֹ כָל הַמְּדִינָה.

עַד שֶׁהִצְמִיחוּ כִלְיוֹת-אֶרֶץ בַּרְזֶל,

וְלֹֹא גְלוּסְקָאוֹת וְלֹא כְלֵי-מִילַת,

זוֹ תּוֹרַת כָּל הַמְּדִינָה.

רבי יוחנן: כְּלוֹמַר עַבְדוּת!

בֵּין עַבְדוּת וּבֵין עַבְדוּת מָה? – לֹא כְלוּם!

רחל: יֵשׁ עֶבֶד...

רבי יוחנן: לְעֶבֶד!

רחל: וְעֶבֶד...

רבי יוחנן: לַעֲבָדִים!

יְרַחֲמוּ מִן הַשָּּׁמָים!

רחל: רַבִּי!

אֲנִי...  אֲנִי בְדִבְרֵי טַעַם,  וְאַתָּה

בְרַחֲמִים מִן הַשָּׁמָים.  כֵּן תִכּוֹנֵן

מְדִינָה,  שְמַע:  "וַנִּלְכֹּד אֶת כָּל עָרָיו

בָּעֵת הַהִיא וַנַּחֲרֵם אֶת כָּל עִיר מְתִם

וְהַנָּשִׁים וְהַטָּף:  לֹא הִשְׁאַרְנוּ שָׂרִיד".

 

 

רחל: רַבִּי! אֲנִי...  אֲנִי בְדִבְרֵי טַעַם,  וְאַתָּה

בְרַחֲמִים מִן הַשָּׁמָים.  כֵּן תִכּוֹנֵן

מְדִינָה,  שְמַע:  "וַנִּלְכֹּד אֶת כָּל עָרָיו

בָּעֵת הַהִיא וַנַּחֲרֵם אֶת כָּל עִיר מְתִם

וְהַנָּשִׁים וְהַטָּף:  לֹא הִשְׁאַרְנוּ שָׂרִיד".

אֶת כָּל הָאָדָם הִכּוּ לְפִי חָרֶב

עֲדֵי הַשְׁמִידָם אוֹתָם,  לֹֹא הִשְׁאִירוּ

כָּל נְשָׁמָה.  כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת

משֶׁה עַבְדּוֹ,  כֵּן צִוָּה משֶׁה אֶת

יְהושֻׁעַ,  וְכֵן עָשָׂה.  רַבִּי שָׁכַח

אֶת ה' הַמְצַוֶּה כֵן.

רבי יוחנן: לֹא! לֹא

שָׁכַחְתִּי – ה' שְׁכֵחָנִי;

 

 

מקור 5 – טשרניחובסקי / בר כוכבא, עלילה ג' מעמד 4

המזכיר: וְהִנֵּה עַתָּה,  שָׁב בַּר-דְּרוֹמָא,  שָׁב

מִלְּכֹד אֶת מְצוּדַת עֹז – טוּר-מַלְכָּא

קולות: בַּר-דְּרוֹמָא יֶחִי!  – יְחִי בַּר-דְּרוֹמָא!

        בַּר-דְּרוֹמָא יֶחִי!  – יְחִי בַּר-דְּרוֹמָא!

הַשָּׂרִים בְּיִשְׂרָאֵל יִחְיוּ! – יִחְיוּ!  יִחְיוּ!

המזכיר:

 וְיַד הַשָּׂרִים עוֹד נְטוּיָה,  וְחַרְבָּם

לֹא תָשׁוּב עַד לְכֹד יְרוּשָׁלָיִם עַד יֵשׁ רוֹמָאִי אֶחָד בְּכָל יְהוּדָה.

[מחיאות כפיים רועשות]

 

 

 

קולות: תְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים וְחָמֵשׁ עִיר!  טוּר-מַלְכָּא! בְּשָׁנָה אַחַת כָּךְ!  כָּעֵת יֵש לִקְרֹא שָׁלוֹם!  שָׁלוֹם, שָׁלוֹם!  – עַד כְּלוֹתָם!  – שָׁלוֹם!  עַד רִדְתָּהּ!

כִּי,אִם לֹא עַכְשָׁו אֵימָתַי?  – הַס,  רוֹדְפֵי שָׁלוֹם!

לְחֵרוּת צִיּוֹן!  כַּלֶּךְ לְךָ,  רוֹדֵף שָׁלוֹם!  לִקְרֹא שָׁלוֹם!

לְמִי?  הוֹי,  מוּגֵי לֵב – הוֹי,  חוֹבְשֵׁי בֵית הַמִדְרָש

החיילים: בָּרוּךְ ה' צוּרִי,  הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב,  אֶצְבְּעוֹתַי לַמִּלְחָמָה.  חַסְדִּי וּמְצוּדָתִי,  מִשְׂגַּבִּי וּמְפַלְטִי לִי,מָגִנִּי וּבוֹ חָסִיתִי,  הָרוֹדֵד עַמִּים תַחְתָּי.

 

 

 

מקור 6 – שם

רבי עקיבא:

...אֶלָּא שֶׁיּוֹדֵעַ אֲנִי,  שֶׁלֹּא עָשָׂה כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה לָנוּ אֶלָּא למַעַן שְׁמוֹ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ,

וּלְמַלֵּא אֶת הַבְטָחָתוֹאֲשֶׁר הִבְטִיחַ לַאֲבוֹתֵינוּ, לְאַבְרָהָם,  לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב;  וּלְהָקִים אֶת הַשְׁבוּעָה

אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם אָבִינוּ;  וּלְקַיֵּם אֵת כָּל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּפִי נְבִיאָיו לֵאמֹר: לֹא יִכָּרֵת שְׁמֵנוּ מֵעַל פְּנֵי   הָאֲדָמָה;  וּמִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה,  וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלָים.  וּלְקַיֵּם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּפִי משֶׁה

עַבְדּוֹ:  דָּרַך כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל; וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת.  וְהָיָה

אֱדוֹם יְרֵשָׁה,  וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו;  וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיל.

וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה',  הִנֵּה מְשִׁיחַ ה' מִתְהַלֵּךְ בְּתוֹכֵנוּ!

[יוחנן בן-תורתא ושאר החכמים קופצים ממקומם]

שִׁמְעוֹן בְּנִי!  לֹא שִׁמְעוֹן יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ,  כִּי אִם בַּר-כּוֹכְבָא,  כִּי שָׁרִיתָ עִם

אֱדוֹם ותּוּכָל.

בָּרוּךְ אַתָּה,  בַּר-כּוֹכְבָא,  לַה'! בָּרוּךְ אַתָּה הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ!

בָּרוּךְ אַתָּה,  ה' אֱ-לֹהֵינוּ,  מֶלֶךְ הָעוֹלָם,  שֶׁחָלַק

מִכּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ לְבָשָׁר וָדָם,

יְחִי הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ!

[משתחווה לעומתו,  כל העם קמים ומשתחווים לבר-כוכבא;  בר-כוכבא קם ומשתחווה לכל ארבע רוחות השמים]

ר' יוחנן בן תורתא:      עֲקִיבָא יַעֲלוּ עֲשָׂבִים בִּלְחָיֶיךָ וַעֲדַיִן אֵינוֹ בָא!

קולות:                         הָס!  הַס,  הָרַבִּי – מֵה' יָצָא הַדָּבָר!

                                    יְחִי בַר-כּוכְבָא!  יְחִי עֲקִיבָא!  יְחִי מֶלֶךְ

הַמָּשִׁיחַ! – יִחְיוּ שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶך, אֲשֶׁר הַבַּיִת

נָכוֹן עֲלֵיהֶם!

ר' יוחנן בן-תורתא:     אִם ה' לֹא יִבְנֶה בַיִת – שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ!

בר-דרומא:                  הֲלֹא אַתָּה אֱ-לֹהִים זְנַחְתָּנוּ וְלֹא תֵצֵא אֱ-לֹהֵים

                                    בְּצִבְאוֹתֵינוּ!

קולות:                         הִכְשִׁילוֹ פִיו לְבַר-דְּרוֹמָא!  פִּיו הִכְשִׁילוֹ!  עֲקִיבָא,

הֲשָמָעְתָּ? –עֲקִיבָא!

חיילים:                                   לֹא,  לֹא הִכְשִׁילוֹ!  לֹא יִסְעֹד ולא יִסְכֹּף!  לא יִסְעֹד

                                    ולֹא יִסְכֹּף!

[קול חצוצרות]

[העם נפוץ אחד אחד,  חבורות נשארות באולם.  חביבה

מתקרבת אל בר-כוכבא מכוסה בצעיף]

 

 

מקור 7 – טשרניחובסקי / בר כוכבא, עלילה 4 מעמד 6,7

רבי עקיבא

בר כוכבא

עַתָה אָשׂובָה אֶל רַבּוֹתַי שֶׂבַדָרוֹם.

דַּיִּי בְמֵאִיר,  בְּיוֹסִי בֶן-יְהוּדָה,  וְשִׂמְעוֹן וְאֶלְעָזָר בֶּן-שַׂמּוּעַ– כִּי חֲסָל. שׂוּב אֶל הַתּוֹרָה לדְרֹשׂ תִּלֵי תִלִּים הֲלָכוֹת,  לְהוֹצִיא מִסְפָּר לְאוֹתִיּוֹתֶיהָ,

לְהַעֲמִיד מֵחָדָשׂ בָּתֵּי כְנֶסֶת בִּכְרַךְ וּכְרַךְ,  לְהַזְעִיק מְלַמְּדִים תִּינוֹקוֹת שֶׂל בֵּית רַבָּן,  וְיִהְיוּ דוֹקְרִים בְּחָטְרֵיהֶם אוֹיֵב חוֹדֵר אֶל מבְצָרָם כִּי קָטֹן זַרְעִי אֲשֶׁר אֶזְרַע, קָטָן וּבְסִדְקֵי מַעֲנִיּוֹת יָבֹא וְיִתְחַבֵּא.

וְרַעַם יִרְעַם עָלָיו,  מָטָר סוֹחֵף יְתוֹפֵף עָלָיו בְּזַעְפּוֹ,  וּבָרָד יַכֶּנּוּ,  וְצִנַּת לַיְלָה תֹּאכַל אוֹתוֹ. וְעִם רִאשׂוֹן קֶרֶן יָשׂוּב וְיָנֵץ וְיָעַל,  וְיִגְדַּל וְיִבְשַל, וּבְעִתּוֹ יִשְׂפֹּךְ,  וּבְבוֹא שְׂעָתוֹ, עַל אַחַת מֵאָה פְרוּדוֹת-בְּרָכָה. וְרוּחַ תִּצְרֹר אוֹֹתָן וּנְשָאָתַן לְבָבֶל,  וּלְמִצְרַים,  וּלְאַסְפַּמְיָא; וְעַד קוֹלוֹנִיּוֹת רוֹמָא  אֲשֶׁר אֶל הָרֵינוּס.

 

[נכנסים החילות של בר-כוכבא,  נושאים אותו פצוע על אדרתו]

בר-כוכבא: חַכֵּה!  עוֹד פַּעַם אֶפְנֶה לִרְאוֹת אֵיךְ

גּבּוֹרַי מֵתִים,  נוֹפְלִים אֶחָד אֶחָד. כָּךְ לִמַּדְתִּיכֶם לָמוּת,  כָּךְ!  כֵּן,  כֵּן!

[נכנס חייל]

עֲמֹד!  לְאָן?

החייל: אֶל פְּנֵי הַקְּרָב אָנִי.

בר-כוכבא: כֵּן– לָמוּת?  טוֹב!  חַכֵּה,  קַח חַרְבִּי.

בְּקַע בָּהּ,  וְאִם... אִם תִּרְאֶה אֲשֶׁר שָׂוְא אַך תַּחְגֹּר כֹּחַ,  כִּי הָאוֹיֵב גָּבַר, לְפַחַת הַשְׂלֵךְ אוֹתָהּ,  אֶל הַבּוֹר. בַּת חוֹרִין לִי תִּשָּׂאֵר – הָאַחֲרוֹנָה בְּחַרָבוֹת בַּת-יְהוּדָה.  תַּחַת גַּל חֳרָבוֹת וּמַפֹלֶת אָדָם תִּשְׂכַּב,

וּתְכַס חֲלוּדָה לַהֲבָהּ וְנִצָבָהּ, עַד אִם יָבֹאוּ לַחְפֹּשׂ אוֹתָהּ,  עַד שׁוּב ימְצְאוּ בָהּ חֵפֶץ –וְיִמְצָאוּהָ.

וּקְרָא בְּאָזְנֵי נְעָרַי הַגִּבּוֹרִים: כּה אָמַר שִׁמְעוֹן , הוּא בַר-כּוֹכְבָא,  הוּא מְשִׁיחַ אֲדֹנָי וִיהוּדָה.  הִיא

צַוָּאַת שְׁכִיב מֵרָע,  צַו אַחֲרוֹן לוֹ: אַל יָבֹא אִישׁ מִמְּקֻטְּעי אֶצְבַּע רוֹמָא, אֶת הָעֲבָדִים תִּכְבּשׁ לַעֲבָדִים,אֲשֶׁר לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת כְּבֶן-חוֹרִין

מוּת בּן-חוֹרִין...

 

 

 

מקור 8 – היינריך היינה / שני הגרנדירים (תרגום: ש. טשרניחובסקי)

"אָחִי, נָא מַלֵּא בַקָּשָׁה לִי,

עַתָּה, כִּי בָאַנִי מוֹתִי,

הַעֲלֵה גְוִיָּתִי, שָׂא צָרְפַתָּה,

בְּקַרְקַע שֶׁל צָרְפַת קְבוֹר אוֹתִי.

 

"זֶה צְלַב הַכָּבוֹד תִּקְשְׁרֶנּוּ

עַל סֶרֶט שָׁנִי לִלְבָבִי,

אֱזוֹר בְּמָתְנַי אֶת הַסַּיִף,

וּתְקַע בְּכַפִּי אֶת רוֹבִי.

 

"אֶשְׁכַּב כָּךְ כְּזָקִיף עַל מִשְׁמֶרֶת,

אַקְשִׁיבָה – בַּקֶּבֶר – אֶדֹּם,

עַד יוֹם קוֹל תּוֹתָח אַאֲזִינָה,

סוּסִים צוֹהֲלִים בְּשַׁעְטָם.

 

"זֶה הוּא עַל קִבְרִי בָא בְדַהַר

בְּרַעַשׁ חַרְבוֹת נִצָּחוֹן –

מִבּוֹר אָז אֵצֵא, לְגוֹנֶנְךָ

קֵיסָרִי, קֵיסָרִי, נָכוֹן!"

 

 

 

 

שיר זמר: אני מאמין

 

שַׁחֲקִי, שַׁחֲקִי עַל הַחֲלוֹמוֹת,

זוּ אֲנִי הַחוֹלֵם שָׁח.

שַׂחֲקִי כִּי בָאָדָם אַאֲמִין,

כִּי עוֹדֶנִּי מַאֲמִין בָּךְ.

 

כִּי עוֹד נַפְשִׁי דְּרוֹר שׁוֹאֶפֶת

לֹא מְכַרְתִּיהָ לְעֵגֶל-פָּז,

כִּי עוֹד אַאֲמִין גַּם בָּאָדָם,

גַּם בְּרוּחוֹ, רוּחַ עָז.

 

רוּחוֹ יַשְׁלִיךְ כַּבְלֵי-הֶבֶל,

יְרוֹמְמֶנּוּ בָּמֳתֵי-עָל;

לֹא בָּרָעָב יָמוּת עֹבֵד,

דְּרוֹר – לַנֶּפֶשׁ, פַּת – לַדָּל.

 

[שַׂחֲקִי כִּי גַּם בְּרֵעוּת אַאֲמִין,

אַאֲמִין, כִּי עוֹד אֶמְצָא לֵב,

לֵב תִּקְוֹתַי גַּם תִּקְוֹתָיו,

יָחוּשׁ אֹשֶׁר, יָבִין כְּאֵב.]

 

 

אַאֲמִינָה גַּם בֶּעָתִיד,

אַף אִם יִרְחַק זֶה הַיּוֹם,

אַךְ בּוֹא יָבוֹא – יִשְׂאוּ שָׁלוֹם

אָז וּבְרָכָה לְאֹם מִלְּאֹם.

 

יָשׁוּב יִפְרַח אָז גַּם עַמִּי,

וּבָאָרֶץ יָקוּם דּוֹר,

בַּרְזֶל-כְּבָלָיו יוּסַר מֶנּוּ,

עַיִן-בְּעַיִן יִרְאֶה אוֹר.

 

[יִחְיֶה, יֶאֱהַב, יִפְעַל, יָעַשׂ,

דּוֹר בָּאָרֶץ אָמְנָם חָי

לֹא בֶּעָתִיד – בַּשָּׁמַיִם,

חַיֵּי-רוּחַ לוֹ אֵין דָי.]

 

אָז שִׁיר חָדָשׁ יָשִׁיר מְשׁוֹרֵר,

לְיֹפִי וְנִשְׂגָּב לִבּוֹ עֵר;

לוֹ, לַצָּעִיר, מֵעַל קִבְרִי

פְּרָחִים יִלְקְטוּ לַזֵּר.

 

אודיסה 1892

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הזמר עפר כלף והפסנתרן והמעבד מיכאל וולפה,

מן האקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים

  "אומרים ישנה ארץ" –

מופע משיריו המולחנים של שאול טשרניחובסקי

 

מיכאל וולפה הוא מלחין, חוקר מוזיקה ואיש חינוך. וולפה חבר בקיבוץ שדה-בוקר מראשית שנות השמונים, הוא מכהן כפרופסור באקדמיה למוזיקה ומחול בירושלים, ומנהלו האמנותי של פסטיבל 'צלילים במדבר' אותו ייסד יחד עם חבריו ברמת הנגב לפני שמונה עשרה שנה. וולפה זכה במספר פרסים, ביניהם פרס אקו"ם על מפעל חיים בשנת 2009 ופרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים 2013. בין יצירותיו האחרונות הפואמה השביעית לתזמורת 'התרת נדרים', שבוצעה על ידי התזמורת הפילהרמונית הישראלית בעונת תשע"ד, והפואמה השמינית לתזמורת 'בין מעיינות' למילים של רחל שפירא, אשר הוקדשה לאנשי עמק המעיינות ובית שאן, ושבוצעה בהצלחה גדולה על ידי תזמורת סימפונט רעננה ומקהלות מעמק בית שאן בעונת תשע"ו.   

בין נושאי המחקר וההוראה של וולפה מקום חשוב לתולדות הזמר העברי, והוא מרצה, מנחה ערבי שירה וכותב עיבודים לשירי זמר עבריים, כחלק מעבודתו היוצרת והחינוכית.

עפר כלף הוא זמר רב-תחומי ואיש אקדמיה בכיר המשלב בעבודתו נגיעות אתניות, חזנות ופיוט, מוזיקה קלאסית וזמרת הארץ. מייסד המחלקה הווקלית הרב-תחומית באקדמיה למוזיקה ולשעבר ראש המחלקה. כלף, בוגר האקדמיה למוזיקה ולמחול ירושלים בהצטיינות יתרה, שיתף פעולה עם אמנים מובילים, יזם ולקח חלק כמבצע ביצירות רב-תחומיות, במופעי במה, בהקלטות אולפן, בקונצרטים תזמורתיים, ביצירות מחול ותנועה ויועץ למשרד החינוך בנושא בחינות הבגרות בג’אז. כלף ערך הקלטות שונות ל"קול המוסיקה" והשתתף בתקליטים של שירים אמנותיים בארץ ובחו"ל ובקונצרטים של מוסיקה בת זמננו עם מיטב ההרכבים והתזמורות בארץ. בפסטיבל ישראל תשע"ה הופיע כסולן בביצוע האורטוריה 'תיקון חצות' של מרדכי סתר, וזכה לתשבחות רבות.

בשנים האחרונות מקדיש עצמו עפר כלף ליצירתו שלו, ומופע שלם של לחנים פרי עטו לשירי משוררים, שכותרתו 'שירת הלב', הוצג בפסטיבל העוד תשע"ו בירושלים, וזכה להדים רבים.

 

במופע המשותף יציגו הזמר עפר כלף והפסנתרן והמעבד מיכאל וולפה מבחר משיריו המולחנים של שאול טשרניחובסקי, ביניהם לחנים מוכרים של יואל אנגל, משה וילנסקי, נעמי שמר, שמואל קראוס, צביקה פיק ושלמה ארצי לצד ביצוע של תרגומיו של טשרניחובסקי למיטב השיר האמנותי הגרמני, בעיקר שיריהם של היינה ומנדלסון, אותם הפליא טשרניחובסקי להעביר לשפה העברית, תוך שמירה של תכנם ורוחם של השירים המקוריים. גם לחן חדש של עפר כלף מתוך המופע 'שירת הלב' יוצג במופע זה, אשר ילווה בדברי הסבר קצרים על השירים ועל יחסי הגומלין שבין המילים ללחן.

 

ד"ר אבשלום קור

 

משדר בגלי צה"ל פינת עברית יומית "באופן מילולי" מ-1977 (תשל"ז). יועץ הלשון של גלי צה"ל.

הנחה במשך 28 שנה את חידוני  התנ"ך העולמיים.

מופיע ברחבי הארץ בערבי שמות משפחה , בסדרות על העברית ומופעים  על הזמר העברי (פסטיבל עין גב ועוד).

חבר ועדת השמות הממשלתית וועדת השמות של עיריית ירושלים.

חתן פרס ראש הממשלה ללשון העברית ע"ש אליעזר בן יהודה תשע"ו.

מספריו: הגיע זמן לשון, יופי של עברית.

 

תקציר ההרצאה:

שאול בעין דור ושפת הדור –

שיחה על העברית של טשרניחובסקי

 

צורות לשון מיוחדות בשירתו של שאול טשרניחובסקי, הן בבקיאותו במקורות והן במהפכת העברית החדשה.

"שיר צלצל גמלת" שהוביל מן המשנה אל הטייסות של צה"ל,

המנזרים שאולי אינם בתי נזירים,

"זו אני החולם שח" – מדוע לא "זו אני החולמת" ...

ה"שחלת" שהרתיעה את נעמי שמר...

על כך ועל ביטויים נוספים נשמע ואף נשיר

"בחשכת הליל בלי קשת ושלח" – באורות של מעלה החמישה.

 

בעלייתי שם יפתי 
מלים שאול טשרניחובסקי
לחן:נעמי שמר
 

יללת רוח לא תנוח 
בארובה אאזינה, 
אף אם אדע - סתיו ברחובות, 
האמן לא אאמינה. 

בעלייתי שם יפתי, 
שם אביב בשלל גווניו 
בלחייה העדינות 
הוא פיתח רוך שושניו. 

ופורח התפוח 
וכולו מבול פרחים 
ומציץ הארגמן 
כמתגנב בין הסבכים. 

פני יפתי, אהובתי 
מפרחים הם צחו, 
שפתותיה כשושנים 
טרם עוד פותחו. 

בעלייתי שם יפתי... 

רון עפרונים, שיר מעינים 
בגאיות בת-קול עונה: 
משוררת חמדת ליבי 
ומצחקת בששונה. 

ומסביב ריח אביב 
בשמי יער וקטורת אחו, 
ובליבתי תקוות נוער 
שבו קמו ויפרחו. 

בעלייתי שם יפתי... 

 

הוי ארצי מולדתי

הוֹי, אַרְצִי!  מוֹלַדְתִּי!

הַר-טְרָשִׁים קֵרֵחַ.

עֵדֶר עֻלְפֶּה: שֶׂה וּגְדִי.

זְהַב-הָדָר שָׂמֵחַ.

מִנְזָרִים, גַּל מַצֵּבָה,

כִּפּוֹת-טִיט עַל בָּיִת.

מוֹשָׁבָה לֹא-נוֹשָׁבָה,

זַיִת אֵצֶל זָיִת.

אֶרֶץ!  אֶרֶץ-מוֹרָשָׁה!

דֶּקֶל רַב-כַּפָּיִם.

גֶּדֶר-קַו-צַבָּר רָשָׁע.

נַחַל כְּמַהּ הַמָּיִם.

רֵיחַ פַּרְדְּסֵי-אָבִיב.

שִׁיר-צִלְצַל גַּמֶּלֶת.

חֵל-חוֹלוֹת לַיָּם סָבִיב.

צֵל שִׁקְמָה נוֹפֶלֶת.

אֶרֶץ-נַחֲלַת מִדְבַּר-סִין!

קֶסֶם כּוֹכְבֵי לֶכֶת.

הֶבֶל-זַעַם הַחַמְסִין,

מְלוּנָה בְּשַׁלֶּכֶת.

כֶּרֶם-גֶפֶן נִים-לֹא-נִים.

תֵּל-חָרְבָּה נֶחֱרֶשֶׁת.

תְּכוֹל-לֵילוֹת וִילֵל-תַּנִּים.

מַשְׁאֵבָה נוֹקֶשֶׁת.

הוֹי, הוֹי, אֶרֶץ חֶמְדַּת-לֵב!

הַשָּׁמִיר, הַשָּׁיִת.

בַּיִר סוּד יָתוֹם בַּגֵּב.

בַּשָּׁמַיִם עָיִט.

מַטְלִיּוֹת מִדְבָּר וָחוֹל.

שְׁבִיל זָרוּעַ שְׁחֵלֶת.

בְּיָם שֶׁל אוֹר טוֹבֵעַ כֹּל,

וְעַל פְּנֵי כֹל הַתְּכֵלֶת.   

 

 

אליעז כהן, משורר ועורך, בן 44. חבר קיבוץ כפר עציון

 

תקציר ההרצאה:

קריאה בשיר "לנוכח פסל אפולו" כשיר-מפתח להבנת שירתו ואישיותו של המשורר.

 

לְנֹכַח פֶּסֶל אַפּוֹלוֹ / שאול טשרניחובסקי

 

בָּאתִי עָדֶיךָ, אֵל נִשְׁכָּח מֵעוֹלָם,

אֵל יַרְחֵי-קֶדֶם וְיָמִים אֲחֵרִים,

מוֹלֵךְ עַל זִרְמֵי בְנֵי-אָדָם רַעְנַנִּים,

מִשְׁבְּרֵי-אוֹנָם בְּשִׁפְעַת עֲלוּמִים!

אֵל דּוֹר אַדִּירִים וּנְפִילִים בָּאָרֶץ,

כּוֹבֵשׁ בִּזְרוֹעוֹ גַּם גְּבוּל שׁוֹכְנֵי רָמִים

לְמוֹשַׁב גִּבּוֹרִים בְּבָנָיו בַּעֲטֶרֶת

עֲלֵי-הַדַּפְנָה עַל מִצְחָם הַגֵּאֶה,

רוֹדֶה בֶאֱלִילָיו וְנִדְמֶה לָהֵמָּה,

לָשִׁית נוֹסָפוֹת עַל סוֹד מוֹשְׁלֵי תֵבֵל;

דּוֹר אֵל בָּאָרֶץ, שְׁכוּר שֶׁפַע הַחַיִּים,

נָכְרִי לְגוֹי חוֹלֶה וּלְבֵית הַכּוֹאֲבִים.

אֵל-נַעַר, נֶאְדָּר, רַעֲנָן , כְּלִיל-יֹפִי,

חוֹלֵשׁ עַל שֶׁמֶשׁ וּמִסְתְּרֵי-חַיִּים

בְּעַרְפִלֵּי הַשִּׁירָה וּבְגִנְזֵי-גְוָנֶיהָ,

בְּיָם הַנִּגּוּנִים בְּאַלְפֵי גַּלֵּימוֹ;

אֵל גִּיל הַחַיִּים בְּכָל עָשְׁרָם וַהֲדָרָם,

תָּקְפָּם וּצְפוּנֵי מַשְׂכִּיוֹת גַּוְנֵיהֶם.

 

בָּאתִי עָדֶיךָ, - הַאִם הִכַּרְתָּנִי?

הִנְנִי הַיְּהוּדִי: רִיב לָנוּ לְעוֹלָמִים!...

מִמֵּי-אוֹקְיָנוֹס בֵּין חֶלְקֵי יַבֶּשֶׁת

תְּהוֹם הָרוֹבֶצֶת בֵּינֵינוּ יִבָּצֵר

לְמַלֵּא עַד פִּיהָ בִּשְׁאוֹנָם וַהֲמוֹנָם.

שְׁחָקִים וְרַחַב עֲרָבוֹת הֵן קָצְרוּ

מֵהִשְׂתָּרֵעַ בַּפֶּרֶץ, הַמַּפְרִיד

תּוֹרַת אֲבוֹתַי מִדַּת מַעֲרִיצֶיךָ.

עֵינְךָ הָרוֹאָה בִי! יַעַן הִרְחַקְתִּי

לֶכֶת מִכָּל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנַי

וְאַחֲרַי בִּנְתִיב יֵתַע אָדָם בֶּן-תְּמוּתָה, -

הִנְנִי הָרִאשׁוֹן לַשָּׁבִים אֵלֶיךָ,

רֶגַע בּוֹ קַצְתִּי בִּגְסִיסָה לַדּוֹרוֹת,

בְּמוֹעֵד בּוֹ אֶשְׁבֹּר אֲזִקֵּי הַנֶּפֶשׁ,

נַפְשִׁי הַחַיָּה, הַדְּבֵקָה בָּאָרֶץ.

זָקֵן הָעָם – אֱלֹהָיו זָקְנוּ עִמּוֹ!

רְגָשׁוֹת נִצְמָתִים בִּידֵי חִדְלֵי-אוֹנִים,

קָמוּ לִתְחִיָּה מִמַּסְגֵּר מְאַת דּוֹרוֹת.

אוֹר-יָהּ לִי! אוֹר-יָהּ! בִּי קוֹרֵא כָּל גֶּרֶם,

חַיִּים, הוֹי חַיִּים! עַל עֶצֶם כָּל עוֹרֵק.

אוֹר-יָהּ וְחַיִּים!

               וָאָבֹא אֵלֶיךָ.

 

בָּאתִי  עָדֶיךָ. מוּל פִּסְלָךְ אֶקֹדָּה.

פִּסְלְךָ – סֵמֶל הַמָּאוֹר בַּחַיִּים;

אֶקֹּד, אֶכְרָעָה לַטּוֹב וְלַנַּעֲלֶה,

לַאֲשֶׁר הוּא נִשָּׂא בִּמְלֹא כָּל הָעוֹלָם,

לַאֲשֶׁר הוּא נֶהְדָּר בִּמְלֹא כָּל הַבְּרִיאָה,

לַאֲשֶׁר יֵשׁ מְרוֹמָם בְּסוֹד-סוֹדוֹת הַיְצִירָה.

אֶכְרַע לַחַיִּים, לַגְּבוּרָה וְלַיֹּפִי,

אֶכְרַע לְכָל שְׂכִיּוֹת-הַחֶמְדָּה, שֶׁשָּׁדְדוּ

פִּגְרֵי אֲנָשִׁים וּרְקַב זֶרַע אָדָם,

מוֹרְדֵי הַחַיִּים מִיַּד צוּרִי שַׁדַּי,

אֵל אֱלֹהֵי מִדְבְּרוֹת הַפֶּלִי,

אֵל אֱלֹהֵי כּוֹבְשֵׁי כְּנַעַן בְּסוּפָה, -

וַיַאַסְרוּהוּ בִרְצוּעוֹת שֶׁל תְּפִילִין...

 

                                                            אודסה-היידלברג, 1899

 

ד"ר עדו בסוק

משורר, מתרגם וחוקר. כתב ביוגרפיה מקיפה של המשורר שאול טשרניחובסקי, ספר האדם. לאחרונה זכה כתב היד במענקים גדולים ממפעל הפיס ומ'קרן גולדברג' של הקק"ל. הביוגרפיה עומדת לראות אור בהוצאת 'כרמל'.

יליד 1950, קיבוץ אשדות יעקב (מאוחד). סיים לימודי ספרות עברית ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. מאוחר יותר עסק בהיסטוריה של היישוב, ובמסגרת הדוקטורט – בהיסטוריה של יהדות מזרח אירופה בזמן החדש.

למד גם ספרות צרפתית בצרפת. תרגם ממיטב הקלסיקה של ספרות צרפת (רבלה, דידרו, רוסו, מונטסקיה, בלזק, ז'ורז' פרק) וכן מיידיש.

 

ספרי מחקר שלו:

בצל פרדסים על אדמה מצורעת– על ספרות ופובליציסטיקה בתקופת היישוב; עלילות נעורים– אוטוביוגרפיות של בני נוער יהודים בפולין בין המלחמות; תחיית הנעורים– על משפחה וחינוך ביהדות פולין בין מלחמות העולם.

           

תמצית ההרצאה – טשרניחובסקי כמייסד תרבות החדשה

תוצג החדשנות של טשרניחובסקי בתחום הפיוטי, הרעיוני והתרבותי בכלל, תוך הצבעה על הדמיון – ועל הניגוד – בינו לבין שותפו הגדול ליצירת ספרות התחייה, חיים נחמן ביאליק. יוארו ההבדלים ברקע שלהם, שהשפיעו על אופי שירתם ועל הנתיבים השונים שבהם בחרו לחדש את התרבות העברית: ביאליק בהוצאה לאור של טקסטים יהודיים עתיקים, טשרניחובסקי בתרגום אפוסים מספרות העולם. יידונו גם ההבדלים ה'פוליטיים' ביניהם, המשתקפים בשירתם ('בעיר ההריגה' מול 'ברוך ממגנצה' ועוד) וקשורים בוויכוח העמוק על דמותו של היהודי ה'חדש-ישן'.

חדשנותו התרבותית של טשרניחובסקי ומהפכנותו ניכרה בכל תחום שנגעה בו ידו: גיוון הסוגות (אידיליות, פואמות), המבנים והמקצבים של שירתו, היצירות הרבות שתרגם בכישרון שאין שני לו ונועדו לחדש את הלאומיות היהודית, מאמריו ויצירתו המילונאית בתחום מדעי הטבע, סיפורי הזיכרון שלו.

דרכו של טשרניחובסקי, הקרוב באופיו ובדרכי חייו לבני זמננו יותר מביאליק, תוּאר דרך שלבים עיקריים בביוגרפיה שלו: פתיחותו לאדם באשר הוא אדם, יחסיו החברתיים עם יהודים מתבוללים תרבותית ועם לא-יהודים, נישואיו ללא-יהודייה, עבודתו כרופא באזורים כפריים באוקראינה בעודו מחפש דרכו לציון ומבקש למצוא עבודה בה, הצטרפותו לעשייה התרבותית היהודית בסנט פטרבורג, תגובותיו על אירועים בחיי היהודים בתחושה מטרימה של עליית הנאציזם, ושלוש-עשרה שנותיו האחרונות בארץ ישראל, שבהן מילא תפקיד של מנהיגות תרבותית, תוך שהוא נהנה מאהבתם והערצתם של כמעט כל חלקי הציבור.

 

 

כאן נכנסים 5 עמודים – טשרניחובסקי כמייסד תרבות חדשה  +

 

 

 

ביאליק

טשרניחובסקי

נולד

1873

1875

פרסום שיר ראשון

אל הציפור -1892

בחלומי – סוף 1892

פרסום ספר שיריםראשון

שירים - 1901

חזיונות ומנגינות –

חלק א 1899

חלק ב 1901

התקבלות בממסדהספרותי

מתקבל מיד ואהוד, שיריו מתפרסמים בכתבי העת החשובים

הסתייגות מצד הממסד

הספרותי, נאלץ לפרסם

בהתחלה בכתבי עת

פריפריאליים

לשון השירה שלהם

שואב מהתנ"ך , מהתלמוד, מהתפילה.

משתמש בלשון ובאסוציאציות תרבותיות מוכרות לקוראיו

ידע כמעט רק תנ"ך.

באידיליות השתמש גם בלשון תלמודית,

שלמד ממנדלי.

השתמש בשיריו במילים נדירות רבות,

הייתה לו שפה משלו

התייחסות לנושאים

לאומיים וציבוריים

מתייחס לנושאים חשובים ובוערים.

כותב על חוויות מוכרות

קונה את עולמו בכתיבה על

פוגרום קישינב

מתייחס לקונגרסים הציוניים

תקופה ארוכה לא מתייחס לנושאים ציבוריים

מפרסם את "ברוך ממגנצה" לפני קישינב

דוגל בחירות האמן

מפעלי תרבות

פירוש מחדש וכינוס של מקורות יהודיים:

ספר האגדה

שירת ימי הביניים

 

מתרגם מספרות העולם, בעיקר

אפוסים עתיקים:

איליאדה ואודיסיאה

קאלוואלה

גילגמש

 

 

 

עופר רגב

 

רגב  הוא סופר ומוציא לאור ישראלי, חוקר תולדות ארץ ישראל ומדריך סיורים.

מומחיותו של רגב היא בהדרכת סיורים ספרותיים במחוזות שהיוו השראה לסופרים ידועים כגון ש"י עגנון,עמוס עוז ואלי עמיר.

הוא מדריך גם סיורים העוסקים בפרשיות רצח מפורסמות שאירעו בארץ.

משנת 2005 מנהלים הדס ועופר רגב את אתר האינטרנט "מדריך המדריכים והמרצים",‏הכולל מידע על אודות פעילותם של מדריכים ומרצים בנושאי טיולים וידיעת הארץ. בני הזוג ערכו ספרים רבים.

פירסם ספרים ומאמרים רבים העוסקים בטיולים, בסיורים ובנושאים שונים בהקשר לארץ ישראל. 

 

ת ק צ י ר  ההרצאה:

בשיחה זה אבקש לגולל את פרשת חייו של המשורר ד"ר שאול טשרניחובסקי - נעוריו, אהבותיו וחייו האישיים, דרכו הספרותית והמדעית.

כמו כן התייחסותו לאירועי השעה והאופן בו ביטא בשירתו את השקפת עולמו כמשורר עברי, כמאמין ציוני, כחילוני אדוק, חובב טבע וחפץ חיים.

 

ביאליק על טשרניחובסקי

"יהיה נא יום חגיגתך ליום היצירה העברית, יום זיכרון שיזכרו בו את אלה הבונים מאחורי עורפנו את עתיד האומה. אהבתי אותך, טשרניחובסקי, רק מפני שידעת לכתוב שירים יפים. אולי בעצמך אינך יודע את ערך יצירתם. איני יודע אחר חוץ ממך בשירה העברית, שהמילה נתונה אצלו בפלס של זהב, רק לפי ההכרח הפנימי, ומכאן הבהירות והזוהר השפוכים על שיריך. איני יודע נאמן כמוך בספרותנו ועל זה יעריצוך. ויאהבוך כל אלה היודעים מה זו שירה ומה זו מילה עברית, ויזכירו את שמך לעולם".

טשרניחובסקי על ביאליק

"היינו צעירים, צעירים מאוד. מורינו המשוררים העברים שקדמו לנו לא נתנו די סיפוק ללבנו... אותו הדור הישן שממנו סרנו לא ראה כלל וכלל מה שהיה בעינינו הצעירות עיקר. הדור הישן לא רצה לדעת את יהדות-הגיבורים הקדמונים, את העממיות היוצרת בכל תחומי החיים. הם האמינו בתום לבב שעמנו היה מעולם עם עלוב, שפל רוח, כפוף תמיד על גבו ספרים ישנים... ואז בא חיים נחמן ביאליק. בכל מילה ומילה משלו אי אפשר היה שלא להרגיש ושלא להכיר את הקשר האינטימי והעמוק שלו עם העם ואותה ה"יניקה" הגדולה והקדושה מתוך מקור המקורות, הוא ההמון העברי הגדול... לא היה בינינו אף אחד מכל אלה שכרעו ל"מוזות", שיעז לשפוך תפילתו באזני השכינה, אך הוא לבדו עשה זאת והשכינה פרשה עליו כנפיה... מן הניכר היפה והרחוק רצינו אנו להביא לעמנו כל האור והנהדר והנשגב שמצאנו שם וכך באנו אל עמנו, והוא חיים נחמן יצא מתוך עמקי העם ולבו הלב בהלמות הרמוניה עם לב אותו העם".

 ז'בוטינסקי על ביאליק וטשרניחובסקי

"משירי זעם למדנו לשנוא את היהודי השפל למען נאבד את העבר הנשגב, אבל ה"געש" הוא העיקרון החיובי שבטבע הנוטה להתפרץ תמיד בכל התנאים. "לשאול טשרניחובסקי ניתן מלמעלה אותו שי הפלא – אשר לפי דברי ברנרד שאו – לא יזכה לו אלא אחד מרבבות – כשרון הראייה הנורמלית".

מתוך ביוגרפיה על טשרניחובסקי מאת יוסף ליכטנבוים

"לפי עצה נבערה הזמינו אצל צורף אחד עגיל, שהיה עשוי מארבעה מטבעות כסף, שנלקחו מארבעה זוגות של חתנים וכלות, אשר אבותיהם ואבות אבותיהם היו עוד בחיים. עגיל זה, שהיה בעיני הדור ההוא מעין קמיע סגולה לאריכות ימים, שמו הוריו באזנו הימנית."

 מתוך אוטוביוגרפיה של טשרניחובסקי

"היהודים יושבי הכפר היו בעלי-מלאכה פשוטים: סנדלרים, רצענים, זגגים ורוכלים. מיעוטם חנוונים ומחסנאים. נער הייתי ועשיתי את דרכי בטיט ובשלוליות ונכנסתי למבוא הבית של זלמן הזגג- אדם גוץ ומזוהם, שונא ילדים. ריב היה לו תמיד עמנו והיה מטיל עלינו אימתו. היינו חובבים את סוסיו, ברשותו היינו מוליכים אותם בערב לשוקת ונהנים מרכיבה עליהם."

 

 

וּבְאוֹתָהּ פִּנַּת־אֶרֶץ, אֲשֶׁר בָּהּ נוֹלַדְתִּי,

בְּמֶרְחַב הָעֲרָבָה הַמַּכְחֶלֶת חוֹלְמוֹת

הַבָּמוֹת, בָּמוֹת־קֹדֶשׁ, עַל גַּב קִבְרֵי־פֶלֶא.

אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ שוֹפְכָן, אֵין יוֹדֵעַ מָתַי

וּמִי הָאִישׁ הַנָּם בְּחֵיקָן שְׁנָתוֹ־עוֹלָם...

 

וּכְתַבְנִית אוֹתָהּ פִּנָּה, אֲשֶׁר בָּהּ נוֹלַדְתִּי,

הִתְפָּרְשׁוּ תּוֹלְדוֹת חַיָּי, נִגְלָה גַם מַזָּלִי,

טָוִיתִי אֶת חֲלוֹמִי כְּצַלְמָה וְכִדְמוּתָהּ:

בְּנֶפֶשׁ חָפְשִׁית, חַפָּה מִכָּל סְדָק וָקֶרַע,

וּבְלֵבָב שָׁלֵם בְּכָל נִימָיו בְּנִיב־הַרְמוֹנְיָה

הָיִיתִי תּוֹעֶה גַּלְמוּד בַּעֲדַת בְּנֵי־עַמִּי,

עֲמוּסֵי בִרְכַּת "קְבָרִים גְּדוֹלִים" וְקִלְלָתָם.

וְשִׁירִי נָכְרִי, שִׁירִי זָר לְלֵב אֻמָּתִי,

עֲרִירִי כִּי הוֹפִיעַ וַעֲרִירִי יֵלֵךְ...

 

נָדַדְתִּי מִיָּם וְעַד יָם כָּל יְמֵי־חַיָּי.

וַיְהִי בִרְצוֹתִי לָבוֹא עַד הַיָּם הַדְּרוֹמִי,

וַיִּגְדְּרוּ דַרְכִּי הָרִים... וְאֵיפֹה אֶבְנֶה קִנִּי?

עוֹד מֶרְחָב וְעוֹד דְּרָכִים! אַיֵּה מַקְלִי – אֵלֵךְ...

 

"אֲנִי מַאֲמִין / שאול טשרניחובסקי

שַׁחֲקִי, שַׁחֲקִי עַל הַחֲלוֹמוֹת,

זוּ אֲנִי הַחוֹלֵם שָׁח.

שַׂחֲקִי כִּי בָאָדָם אַאֲמִין,

כִּי עוֹדֶנִּי מַאֲמִין בָּךְ.

כִּי עוֹד נַפְשִׁי דְּרוֹר שׁוֹאֶפֶת

לֹא מְכַרְתִּיהָ לְעֵגֶל-פָּז,

כִּי עוֹד אַאֲמִין גַּם בָּאָדָם,

גַּם בְּרוּחוֹ, רוּחַ עָז.

רוּחוֹ יַשְׁלִיךְ כַּבְלֵי-הֶבֶל,

יְרוֹמְמֶנּוּ בָּמֳתֵי-עָל;

לֹא בָּרָעָב יָמוּת עֹבֵד,

דְּרוֹר – לַנֶּפֶשׁ, פַּת – לַדָּל.

שַׂחֲקִי כִּי גַּם בְּרֵעוּת אַאֲמִין,

אַאֲמִין, כִּי עוֹד אֶמְצָא לֵב,

לֵב תִּקְוֹתַי גַּם תִּקְוֹתָיו,

יָחוּשׁ אֹשֶׁר, יָבִין כְּאֵב.

אַאֲמִינָה גַּם בֶּעָתִיד,

אַף אִם יִרְחַק זֶה הַיּוֹם,

אַךְ בּוֹא יָבוֹא – יִשְׂאוּ שָׁלוֹם

אָז וּבְרָכָה לְאֹם מִלְּאֹם.

יָשׁוּב יִפְרַח אָז גַּם עַמִּי,

וּבָאָרֶץ יָקוּם דּוֹר,

בַּרְזֶל-כְּבָלָיו יוּסַר מֶנּוּ,

עַיִן-בְּעַיִן יִרְאֶה אוֹר.

יִחְיֶה, יֶאֱהַב, יִפְעַל, יָעַשׂ,

דּוֹר בָּאָרֶץ אָמְנָם חָי

לֹא בֶּעָתִיד – בַּשָּׁמַיִם,

חַיֵּי-רוּחַ לוֹ אֵין דָי.

אָז שִׁיר חָדָשׁ יָשִׁיר מְשׁוֹרֵר,

לְיֹפִי וְנִשְׂגָּב לִבּוֹ עֵר;

לוֹ, לַצָּעִיר, מֵעַל קִבְרִי

פְּרָחִים יִלְקְטוּ לַזֵּר.                                                                    (אודיסה 1892)

 

שיר ערש

נִטְּשׁוּ צְלָלִים, דֹּם צִפֳּרִים!

נוּמָה בְנִי, אֶפְרוֹחִי!

אַל מִצִּלְלֵי אֹפֶל תָּגוּר

אִתְּךָ כִּי אָנֹכִי!

יֵאוֹר מִזְרָח, כַּנְפֵי רְנָנִים

יְצַפְצְפוּ וִירַנְּנוּ,

יֶחֱוַר שַׁחַר וּמִקֶּדֶם

יַעַל גַּם שִׁמְשֵׁנוּ.

 

עִבְרִי הִנְּךָ בְּנִי אַךְ זֶה הוּא

אָשְׁרְךָ גַּם אֲסוֹנְךָ,

חֹטֶר גֶּזַע עַם הַקְּדוּמִים

עַל הָעַמִּים גְּאוֹנְךָ;

עוֹדְךָ נָעַר תִּגְדַּל, תֵּדַע

גְּדוֹלוֹת עַמְּךָ פָּעַל,

אָז תָּבִינָה נְצוּרוֹת יִפְעַל

עֵת שִׁמְשֵׁנוּ יָעַל!          

 

  גֶּבֶר תִּהְיֶה יַד אַכְזָרִים

תִּהְיָה בָךְ, אֶפְרוֹחִי,

עַד לֹא תֵדַע נוּמָה, שְׁקֹטָה,

אִתְּךָ כִּי אָנֹכִי!

נוּמָה בְנִי הַיּוֹם כִּי פָּנָה,

חֹשֶׁךְ יַעַטְרֵנוּ,

אַל מִצִּלְלֵי-אֹפֶל תָּגוּר,

יַעַל גַּם שִׁמְשֵׁנוּ!

 

תִּגְדַּל, תִּשְׁמַע אֶנְקַת עַמְךָ

מִפְּנֵי חֶרֶב יוֹנָה –

זֹאת מִלָּתְךָ רֵאשִׁית תִּהְיֶה

זֹאת הִיא בְנִי: צִיּוֹנָה!

 

אהבות הנעורים של  שאול טשרניחובסקי על פי פרופ' יוסף קלוייזנר

•          מריה צימרמן היפה, בת האופה.

פניה סגלגלים ומלאים, צחים ורודים וגומת חן בלחיה, מצח רחב זך ועיניים גדולות וחומות מאירות באור רך ומפיקות בינת חיים, תלתלים שחורים וצמות עבות יורדות עד המתניים. קומה זקופה כאילו היא מותאמת לגוף ההרמוני כולו...

היא לא הייתה פרוצה ולא הרשתה לעצמה שום דבר מגונה אך היא נתנה למשורר הצעיר הרבה מאוד חמדת יופי, תאווה לא נמלאה.

 

•          אמה בת התופרת

נערה פשוטה מאוד, בורה ותמימה עד טפשות. יופיה היה רגיל אך ריח השדה היה נודף ממנה וצעירותה ותמימותה הוסיפו לוויית חן על קומתה ההדורה ועל כל המראה הפורח של גופה הרענן.  היא  נתנה את עצמה בלא חשבון ודעת ולא תבעה שילומים על כך שהרי לא קיבלה פחות ממה שנתנה.

על אף כל הצרות בביתה הייתה בורחת אל הסטודנט. לבסוף נטשה והיא התאבדה.

טשרניחובסקי היה מזכיר את שמה תמיד בצער גדול ובגעגועים

 •          היווניה קרובת המיניסטר

הייתה בעלת עיניים של אש שחורה, פיקחת ומשכלת, מלאת חיים ותנועה ומסוגלת לכל מעשי הוללות שבעולם"

•          פניה וירניק הסטודנטית

מן היהודיות הראשונות שברובן היו שקדניות שקועות בספרים, רציניות ומעמיקות. הידידות עם פאניה לא הגיעה עד ידי אהבה.

 אי אפשר היה שהמשורר לא יתאהב בגרמניות נאות, בלתי מלומדות, תמימות עד כדי טפשות ויחד עם זאת שואפות להתפרץ מתחת לעול הפיליסטריות הגרמנית שעדיין החזיקה את הנשים במצבן בימי הביניים.  לחם סתרים ינעם ומים גנובים ימתקו. יותר מהשגיחו האמהות על הנערות הצעירות, יצאה נפשן של שלה אל הסטודנט הצעיר

 •          מלניה קרלנובה פון גוזיאס גורבביץ

היא באה מבית  רוסי אציל מאוד, מוצאה היה מעורב פולני-גרמני-אוקראיני. ברוסיה הייתה אנרכיסטית וישבה בבית הסוהר היא באה להיידלברג ללמוד היסטוריה ופילוסופיה. הם לא נישאו אך נולדה להם בת. (איזולדה)

כאדם ישר ובעל אחריות קיבל עליו את כל האחריות על הצעד הגורלי שקשר את חייו בחייה של האישה שהקריבה בשבילו את הכל ועד יומו האחרון מילא את חובותיו לה.

  

שׁוֹשַנַּת פְּלָאִים בְּרוּכַת-אֵל / שאול טשרניחובסקי

  שׁוֹשַׁנַּת פְּלָאִים בְּרוּכַת-אֵל

פּוֹרַחַת לְאִישׁ וָאִישׁ.

יֵשׁ כָּל שְׁנוֹת-חַיָּיו דּוֹרֵשׁ לָהּ,

יֵשׁ מוֹצֵא אוֹתָהּ חִישׁ.

וּבְדַרְכֵי חַיִּים, נֵתַע בָּם

עַד אִם יוֹמֵנוּ רַד,

כָּל פֶּרַח נִפְגֹּשׁ נִשְׁאֲלָה:

"הַאַתְּ שׁוֹשַׁנְתִּי? אַתְּ?" –

וְיֵשׁ עֶרֶב-חֹרֶף נוּגֶה בָּא,

וְאָבְלוּ שַׁדְמוֹת-בָּר,

תִּתְבּוֹנֵן, תַּבְחִין דַּרְכְּךָ –

שׁוֹשַׁנְתְּךָ נִקְטְפָה כְּבָר.

אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁנִּמְצְאָה לוֹ,

וּבְשַׁעְתּוֹ קָטַף זוּ;

וְאוֹי לוֹ לָאִישׁ לֹא הִכִּיר בָּהּ

בְּדַרְכֵי חַיָּיו הוּא.

טוֹב לוֹ לוּ כָּבָה נֵרוֹ בּוֹ,

וּכְנֶפֶל יָרַד בּוֹר:

הֵן דּוֹמֶה הוּא לְעִוֵּר זֶה,

שֶׁחָשַׁךְ בַּעֲדוֹ אוֹר.

 1911, (פינלאנד) Metsola 

 

 "במעשיו של שטיבל אין כל חידות: הוא, סוחר-העורות הפשוט, מתוך שנפשו היא נאצלה, הרי הוא, כר' שמואל הנגיד בשעתו, מקדיש את אונו והונו להרמת קרן הספרות, שהוא קורא, הספרות הנוגעת לנפשו... אנחנו היינו רוצים, שהוא יעמוד על מרום-תעודתו, שהוא לא יהיה רק בעל-פקדון סתם, נותן-כסף, כי אם מבסס בכספו הוצאת-ספרים עברית יסודית... "הוצאת-שטיבל", אחריותך גדולה!"

 "דגלנו" (כסלו תרצ"ב)

"אני עדיין עיניי לא שבעו, עדיין הן סופגות את צבעי הארץ. תכלת וצהוב הם לדידי הצבעים היסודיים האופייניים של הארץ. ארץ ארץ ושמיה. כלום אפשר שלא ישפיעו אותם צבעי הנוף על יושביו?  הדגל הציוני שלנו חסר את צבעי הרי יהודה. לשני הצבעים כחול ולבן צריך היה לשתף את הצהוב. צהוב מכאן וכחול מכאן והלבן בתווך". "הצהוב והכחול אינם מתאחים להרמוניה, אלא כשהם מעומדים והלבן בתווך. הכחול משמש רמז לשמי כנען, הצהוב רמז להרי יהודה, הרי נמרים, וזה סמל כל הארץ".

מכתב תודה לראש העיר תל אביב לאחר קבלת תואר אזרח כבוד של העיר

 "אל כבוד ראש עיריית תל אביב,   מר מאיר דיזנגוף

אדוני היקר והנערץ מאד!

הנני נרגש מאד מן הכבוד הגדול שחלקתם לי, בבחרכם בי להיות לאזרח כבוד של העברית הראשונה בא"י- תל אביב, המונה בין אזרחי הכבוד שלה כמה מגדולי ישראל ועמים.

התואר הזה שזיכַּתני בו תל אביב חשוב בעיניי וחביב עליי מכל מה שקיבלתי בעד עבודתי הספרותית."


הוי ארצי מולדתי

י"ח ברנר, מִתּוֹךְ הַפִּנְקָס (א. י.שטיבל), סיון תרע"ט‏‏

הוֹי, אַרְצִי!  מוֹלַדְתִּי!

הַר-טְרָשִׁים קֵרֵחַ.

עֵדֶר עֻלְפֶּה: שֶׂה וּגְדִי.

זְהַב-הָדָר שָׂמֵחַ.

מִנְזָרִים, גַּל מַצֵּבָה,

כִּפּוֹת-טִיט עַל בָּיִת.

מוֹשָׁבָה לֹא-נוֹשָׁבָה,

זַיִת אֵצֶל זָיִת.

אֶרֶץ!  אֶרֶץ-מוֹרָשָׁה!

דֶּקֶל רַב-כַּפָּיִם.

גֶּדֶר-קַו-צַבָּר רָשָׁע.

נַחַל כְּמַהּ הַמָּיִם.

רֵיחַ פַּרְדְּסֵי-אָבִיב.

שִׁיר-צִלְצַל גַּמֶּלֶת.

חֵל-חוֹלוֹת לַיָּם סָבִיב.

צֵל שִׁקְמָה נוֹפֶלֶת.

אֶרֶץ-נַחֲלַת מִדְבַּר-סִין!

קֶסֶם כּוֹכְבֵי לֶכֶת.

הֶבֶל-זַעַם הַחַמְסִין,

מְלוּנָה בְּשַׁלֶּכֶת.

כֶּרֶם-גֶפֶן נִים-לֹא-נִים.

תֵּל-חָרְבָּה נֶחֱרֶשֶׁת.

תְּכוֹל-לֵילוֹת וִילֵל-תַּנִּים.

מַשְׁאֵבָה נוֹקֶשֶׁת.

הוֹי, הוֹי, אֶרֶץ חֶמְדַּת-לֵב!

הַשָּׁמִיר, הַשָּׁיִת.

בַּיִר סוּד יָתוֹם בַּגֵּב.

בַּשָּׁמַיִם עָיִט.

מַטְלִיּוֹת מִדְבָּר וָחוֹל.

שְׁבִיל זָרוּעַ שְׁחֵלֶת.

בְּיָם שֶׁל אוֹר טוֹבֵעַ כֹּל,

וְעַל פְּנֵי כֹל הַתְּכֵלֶת.                                                                  תל-אביב 1933

 

המלצת האוניברסיטה העברית לוועדת פרסי נובל למתן פרס נובל לספרות

לד"ר שאול טשרניחובסקי

 "ד"ר שאול טשרניחובסקי הוא המשורר העברי הגדול ביותר אחרי ח. נ. ביאליק שנפטר זה לא כבר. שאול טשרניחובסקי היה הראשון שהכניס רוח חדשה לתוך השירה העברית. יופי פלסטי ברא בתוכה על ידי ציורי טבע נפלאים, שבהם קרם היופי עור ולבש הטבע בשר. על ידו נעשה התיאור הפיוטי בעברית חי ורוטט ומלא חושניות עדינה כמו בפסלי היוונים הקדמונים. הוא לימד את הדור העברי הצעיר להכיר ולהבין מהו טבע חי ויוצר בסתר עמקיו, הוא הציג לפנינו את האישה העברייה ברוב קסמיה ובתהומות נפשה והחדיר לתוך נשמתו של הנוער העברי, שהיה שקוע כמעט בעניינים מופשטים בלבד, את ההרגשות המגוונות של אדם חדש: יהודי ואירופי כאחד...

שאול טשרניחובסקי החיה על ידי כך את הלשון העברית, העשיר אותה במילות חדשות, עשה אותה גמישה וראויה לביטוי של הרגשות ורעיונות אירופיים חדשים שבחדשים, וכך הפך אותה ללשון אירופית גמישה ומגוונת בלא שהסיר ממנה מעליה את הפאר היקר ביותר שלה, את רוחם המקורית של כתבי הקודש העבריים הקדומים. אכן רק אמן גדול מאוד מוכשר היה למפעל לשוני כביר כזה... וכך מתגלה לפנינו שאול טשרניחובסקי בתור רוח אוניברסלית גדולה ובתור אחד מיוצריה של ספרות אנושית לאומית חדשה בלשון מזרחית עתיקה מחודשת... בכל מקום שיש יהודים קוראים עברית נערץ ומפואר שאול טשרניחובסקי בתור המשורר העברי הגדול ביותר כיום הזה".

 

 

"תל אביב, 3.2.1942

בתי היקרה איזה ואברהם,

את מכתבכם הנחמד על נכדי הנחמד קיבלתי, ותודה רבה בעדו. אני, זה כבר מתגעגע עליו, ועכשיו אילו יכולתי, הייתי בא תו"מ (תכף ומיד- ב.ח) לראותו. אך אי-אפשר הדבר בשום אופן.סברתי כי אוכל לבוא בט"ו בשבט, ואנוס הייתי לנסוע לירושלים בענייני ועד הלשון ולישיבת הוועד הפועל של האוניברסיטה הראשונה בשבילי, כי אני נבחרתי עכשיו לוועד זה. וביום הראשון הייתה ישיבת חברי הקורטוריון של קרן גולדברג. באפשרות הראשונה אבוא לראותכם.  והנני מנשק את כולכם בחיבה רבה"

כּוֹכְבֵי-שָׁמַיִם רְחוֹקִים (שירו האחרון של ד"ר שאול טשרניחובסקי)

 כּוֹכְבֵי-שָׁמַיִם רְחוֹקִים, כּוֹכְבֵי-שָׁמַיִם כֹּה קְרוֹבִים,

אוֹרוֹת רְחוֹקִים-רְחוֹקִים מֵעַיִן בָּהֶם מִתְבּוֹנֶנֶת,

אוֹרוֹת קְרוֹבִים-קְרוֹבִים לְלֵב הַמִתְבּוֹנֵן בָּהֵמָּה!

אֵיפֹה אֲנִי רְאִיתִיכֶם, וְאֵיפֹה זֶה לֹא רְאִיתִיכֶם,ְ

בְּצַעֲדִי בָּאָרֶץ הָרְחָבָה, בִּמְלֹא כָל הָאָרֶץ הַגְּדוֹלָה,

בְּדַרְכִּי הַצְּנוּעָה הַצְּנוּעָה מִשְּׂדֵה כְפַר מוֹלַדְתִּי הַשָּׁקֵט,

תְּחוּם אַנְשֵׁי לֵב וּתְמִימִים, אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ יָצָאתִי

עֶלֶם רוֹקֵם חֲלוֹמוֹת עִם גְּדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת לֹא בָאוּ,

נוֹשֵׂא בַּלֵּב כְּמִכְמַנִּים אוֹצַר הַכֹּחוֹת הַטְּמוּנִים,

שֶׁפַע כֹּחוֹת נְעוּרִים תּוֹסְסִים בְּעֶצֶם יִפְעָתָם.

עַד שֶׁהִגַּעְתִּי לְכָאן, עַד שֶׁעָמַדְתִּי...  לֹא עָיֵף

אַף לֹא יָגֵעַ מִמַּעַשׂ – בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ מִלֶּכֶת.     שֵמוֹת פְּשׁוּטִים וּמְשֻׁנִּים שֶׁחָיוּ חַיֵּיהֶם בְּזִכְרוֹנָם

שֶׁל הָאֲנָשִׁים הַפְּשׁוּטִים וְזִקְנֵי הַדּוֹר הַמֻּפְלָגִים

בֵּין שְׁמוֹת מַזָּלוֹת מִקֶּדֶם.  מֵאָבִי וְאִמִּי קִבַּלְתִּי

אֶת אַהֲבָתִי לָכֶם, כּוֹכָבִים רְחוֹקִים-קְרוֹבִים.

בְּרוּכִים לִי כֻּלְּכֶם הֱיוּ בַּאֲשֶר תִּהְיוּ, חֲבִיבִים!

 

 

 

ירושלים, קאטאמון, אלול, תש"ג

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 
 

BetaGroup - עיצוב אתרים

כל הזכויות שמורות NTT - מערכות ניהול תוכן