הצטרפות לרשימת תפוצה
 
 
 
חדשות
  • שינוי ההרשמה לסמינרים

    2.8.2017

    בסעיף ההרשמה לסמינרים יש הוראות חדשות להרשמה.

  • שינוי בתכנית תשע"ח: ביטול הסמינר על לאה גולדברג באפריל

    30 באוקטובר 2017
  • ראיונות עם משתתפי הסמינרים

    14/9/16

    כתובת הלינק היא  https://youtu.be/1Bbd0cXZIGI

 
 
 
  תמסירים לסמינר אתיקה, דת ומדע  
   
 

בע״ה

שבת קודש תרומה ו אדר תשע״ז

חלקיקים ומצב מוצק - יחיד וציבור

לקט מקורות

שבתי א׳ הכהן רפפורט

 

 

 

 

  • משגת תורה לרמב״ם מתנות עניים ק א-ב, ז,

יח

חייבין אגו להזהר במצות צדקה יותר מכל כמות עשה, שהצדקה סימן לצדיק זרע אברהם אבינו שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה

5 את בניו לעשות צדקה, ואין כסא ישראל מתכונן ודת האמת עומדת אלא בצדקה שנאמר בצדקה תכונני, ואין ישראל נגאלין אלא בצדקה שנאמר ציון במשפס תפדה ושביה בצדקה.

לעולם אין אדם מעני ס הצדקה ואין דבר רע ולא היזק נגלל בשביל הצדקה שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום,

10 שמנה מעלות יש בצדקה זז למעלה מזו, מעלה גדולה שאין למעלה ממנה זה המחזיק ביד ישראל שמך ונותן לו מתנה או הלואה אז עושה עמו שותפות או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול, ועל זה נאמר והחזקת בו גר ותושב וחי עמך כלומר החזק בו עד שלא יפזל ויצטרך.

15 לעולם ידחזק אדם עצמו ויתגלגל בצער ואל יצטרך לבריות ואל ישליך עצמו על הצבור, וק צוו חכמים ואמרו עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות, ואפילו היה חכם ומכובד והעני יעסוק באומנות ואפילו באומנות מנוולת ולא יצטרך לבריות, מוטב לפשוט עזר בהמות נבלות ולא יאמר לעם חכם גדול אני כהן אני פרנסוני,

20 ובכך צוו חכמים, גדולי החכמים היו מהם חוטבי עצים ונושאי הקורות ושואבי מים לגנות ועושי הכחל והפחמים ולא שאלו מן הצבור ולא קיבלו מהם כשנתנו להם.

  • מקרא כה, לט-מו

וכקמוך אחיך עמך ונמכו־לך לא־תעבד בו עבדת ?ובד: כשכיר 25 כתושב יהיה עמך עד־עונת היכל יעביד עמך: מצא מעמך הוא ובניו

עמו ושב אל־משפדזתו ואל־אחזת אביתיו ;שוב: כי־עבדי הם אשר־ הוצאתי אתם מאךץ מצדים לא ימכרו ממכרת עבד:

  • רחובות תגתד אורי צבי גרינברג למנצח לעני ;הודים מזמור עיר

דו g■to במקיס בשנת תרצ*1 ברזינסק

30 _  י'

- - מעשה שנכנס למלוני בנכר בךיה־ךיוספום־איש־פלביוס המר וה;ה כגוף־נאדץגונים לפנק לפני ששסעה ליהודים החמה•• הוא «ךק שם אבי ופתח ואמר אמר באמר - קריעת נשמה:

-יבריה דרבי חיים! התאמץ כי ;ב1א חגור חרב דוד ובנס־קךס-ישעו, שבזה הד המגור הוא יבקע ל1 מבוא ובמערת חשכתנו .יצית את W הגיד לשסחים ךעידת אדמה והתנוגו לבבות להלמות לבבו ועמדה הלבנה בליל זה כחמה!

המאלו ;קום־עוד מעה-המוע״א ויהושע כובש־ומכנים־לאדנות! בךיה דרבי חיים! תחת נזר - קרחה! המלכות היפה - בצפור שפרחה! תחת דביר המועלים - בית מדרש וחנוו ההיכל שנחךב הותיר ניר לעבדות ומקום באייר-לדמיון הלהוס: לבנות מגדלים מחח דביר האבוד - -

ring חרב-מקל• הוא כןזנה ביום איד וכפל;ס־מכאב ממקלו של עור: מהמורות־זל;לה באשר הוא עומד■ ובית אדים אדיר־גבה ועד שחק «ו$«ו• דגזלי חסן ;ם בספינות לחופיו - - למול אלה בני שמע - בני סהר תור, הצופים בכלות־נפע אחדי כל ע1ף עף ומשלחים את לבם אחרי מסע עב •

 

  • משגה תורה לרמב״ס קרבן פסח a, ח-ט

שוחט אדם על ידי בנו ובתו חקנוגים ועל ידי ענדו ושפחתו הכנענים בין מדעתן בין שלא מדעתן, אבל אינו שוחט על ידי בגו ובתו הגדולים ולא על ידי עבדו ושפחתו העברים ולא על ידי אשתו

5 אלא מדעתן, ואם שתקו ולא מיחו הרי זזז מדעתן.

שחט על ידי בגז ובתו הקטנים ועל ידי עבדו ושפחתו הכנענים והלכו ושחטו חן לעצמן יחנאין בשל רבן.

  • שו״ת אבני גזר יו״ד ונכד

יב) אך הענין הוא. דישראל נגאלו בדם פסח ודם מילה. והיינו דמילה 10 מורה סימן עבדות לד׳ ומוציא מעבדות מצרים. וכן פסח דכתיב

ועבדת את העבודה הזאת. אך צריכין להבין מה עבדות יש באכילת הפסח. אך הענין. דעבד מזונותיו משל רבו... וכשיצאו ונעשו עבדי ד׳ אכלו פסח משלחן גבוה וזה עבודה. שאכילת הפסח משלחן גבוה מורה שהם עבדי ד׳...

15 יג) והשתא עבד כנעני אינו יכול לאכול פסח שיורה שהוא עבד ד׳ שהרי עדיין עבד אדוניו הוא ומזונותיו משל אדוניו ואינו יכול לאכול אלא מפסח אדוניו או מפסח אחר ברשות אדונה שזה יורה שהוא עבד ד׳ ומזונותיו בא לו מד׳ באמצעות אדוניו. וע״ב עבד של שני שותפים אין אוכל לא משל זה ולא משל זה...

20   שו׳׳ונ אבני מילואיס «ז

שאלה לבאר תורת קנין כסף דכהן דאוכל בתרומה, ואימת נקרא קנין כספו דכהן ואימת לא מקרי קבין כספו...

תשובה ... והנלענ״ד הוא דבעבד כנעני יש לרבו שני קנינים הקנין האחד הוא קנין ממון שבו ר״ל שגופו קנוי׳ לרבו והוא

25 בשורו וחמורו, והקנין השני הוא קנין איסור שבו מותר בשפחה כנענית ואינו חייב אלא במצות שהנשים חייבות בו, וטש״ה המפקיר עבדו שיצא לחירות ותו לית ליה לרבי׳ שום קנין ממון גבי׳ שכבר זכה העבד בעצמו מ״מ קנין איפור שבו לא פקע ע״י הפקר ועדיין מותר בשפחה ומש״ה אוכל עדיין בתרומה שזה

30 תלוי בקנין איסור שבו ומעתה בין תבין את אשר לפניך דהמפקיר עבדו אוכל בתרומה...

ולכאורה יש לעיין לפמ״ש דבתרומה לא אזלינן אלא בתר קנין איפור, הא דבהמת כהן אוכלת בתרומה כדתנן במם׳ תרומות פי״א ישראל ששכר פרה מכהן מאכילה כרשיני תרומה

35 ובירושלמי מייתי לה מדכתיב וכהן כי יקנה נפש קנין כספו ופי׳ הר״ש דמשמע אפי׳ נפש בהמה כדאי׳ פ״ב דביצה גבי אשר יאכל לכל נפש ואפי׳ נפש בהמה במשמע ע״ש וגבי בהמה ליכא קנין איסור אלא קגין ממון, אלמא דבתרומה אזליגן בתר קנין מטון, ואין לומר דסגי בקנין כל דהו או קנין ממון או קנין איסור

40 ומש״ה ארוסה אוכלת ע״י קנין איפור שבה ובהמה אוכלת על ידי קנין טמון....

  • גדה לא, a

ואמר ר׳ יצחק דבי רבי אמי: בא זכר בעולם - בא בכרו בידו,

זכר - זה כר, דבתיב ויכרה להם כירה גדולה נקבה - אין עמה

45 כלום, נקבה - נקייה באה, עד דאמרה מזוני לא יהבי לה, דכתיב נקבה שכרך עלי ואתנה.

  • ברמת גא, a

עולא אקלע לבי רב נחמן, כריך ריפתא בריך ברכת מזונא, יהב ליה כסא דברכתא לרב גחמן. אמר ליה רב נחמן: לישדר מר

50 כסא דברכתא לילתא. אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן: אין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש, שנאמר וברך פרי בטנך - פרי בטנה לא נאמר אלא פרי בטנך. תניא נמי הכי,

רבי נתן אומר: מנין שאין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש - שנאמר: וברך פרי בטנך - פרי בטנה לא נאמר

55 אלא פרי בטנך. אדהכי שמעה ילתא, קמה בזיהרא ועלתה לבי חמרא ותברא ארבע מאה דני דחמרא. אמר ליה רב נחמן: נשדר לה מר כסא אחרינא, שלח לה: כל האי נבגא דברכתא היא. שלחה ליה: ממהדורי מילי ומסמרטוטי בלמי.

  • אגרות משה א1רמ קייס ר, מק

60 ונמצא לפירוש זה שהזכר כל זמן שהוא חי יש לו הבטחה לפרנסתו אף שלא יזכה שיקבלו תפלתו ולא רק לפרנסת עצמו אלא גם לפרנסת אשתו וב״ב המוטלים עליו מדינא וממגהגא וכדאמר רבא במו״ק דף כ״ח מזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא תליא מלתא, ואם הוא במזל טוב הרי יהיה לו גם עשירות

65 שיהיה ממילא גם לאשתו וב״ב, ואף כשיתן השי״ת לו ברכה מאיזה זכות יתן הברכה גם לאשתו כדאיתא בברכות דף ג״א דאטר עולא אין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש וה״ה לכל הברכות שנאמרו בקרא ההוא שמתברך האיש וממילא מתברכת גם האשה, וכן מוכרח דהא הכום של

70 ברכה הוא לברכה גם בזקנים שלא שייכין להוליד שוב והויא הברכה רק על ענינים האחרים כשלום הגוף ומזוני רויחי וכדומה,

וגם ע״ז אמר עולא שא״צ לשלח כום של ברכה להאשה משום שהיא מתברכת ע״י האיש. ואם ח״ו אינו במזל טוב עכ״פ יזמין לו השי״ת פרנסתו אף אם הוא באופן דחוק וע״י עבודה וטירחא

75 גדולה ובמה שיזמין לו יהיה גם להאשה וב״ב.

  • גדריס עק a

כדרב פנחס משמיה דרבא, דאמר: כל הנודרת - על דעת בעלה היא נודרת,

  • פירוש הר׳ץ

80 אלא ולאי רב פנחס ה״ק נהי להפלה לבעל גזרת הכתוב היא מיהו מש״ה זכתה תורה לבעל בהפרת נלריה משום לעל לעת בעלה היא נולרת הלכך כל שהיא נולרת על לעתו חיילא הך גזירת הכתוב לאמר רחמנא...

  • משנה סאה ח, ח-ט

85 מי שיש לו חמשים זוז והוא נושא ונותן בהם הרי זה לא ימול וכל מי שאינו צריך ליטול ונוטל אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות וכל מי שצריך ליטול ואינו נוטל אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס אחרים משלו ועליו הכתוב אומר (ירמיהו יז) ברוך הגבר אשר יבטח בה׳ והיה ה׳ מבטחו וכן דיין שדן דין אמת לאמתו...

 

תוססות «וס סובוכן דיין שדן דין אמת לאמתו - ובגמרא פרק קמא דשבת (דף י) כל דיין שדן דין אמת לאמתו כאילו נעשה שותף להקב״ה במעשה בראשית. וז״ל הב״י בריש טור חושן משפט. כתבו התום׳ לאפוקי דין מרומה ע״ב. ונראה דבתיבת אמת הוי סגי 50 ומאי לאמתו. וי״ל דאע״פ שידון הדיין דין אמת אם מצטרף לזה אהבת הדיין לזכאי או שנאתו לחייב לא הוי לאמתו עב״ל. ורבינו בספר גור אריה בפרשת יתרו כתב ולי היה נראה שבך פירושו לאפוקי דין שודא דדייני שהדבר הזה אינו תולה באמת רק באומד ובמחשבה ואין זה לאמתו. וכן אם דן דין של שיקול הדעת בגון דפליגי תרי תנאי או תרי אמוראי וסוגיא דעלמא כחד אזלא והדיין פסק כך אין זה שפסק דין לאמתו דהא לא ידע שהאמת הוא כך רק סוגיא דעלמא כך הוא ולא נקרא דיין שק דין אמת לאמתו שזה לא הוי רק כאשר פסק דין אמת ברור. ופי׳ זה אמת ברור עכ״ל. ושני הפירושים אינו עולים ומתיישבים אלא לגמ׳ דשבת אבל למשנתנו דמייתי לה מקרא דוהיה ה׳ מבטחו לא שייכי.

 

המ

לאכה ושנא את הרבנות וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון, וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות.

מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו, ומדת חסידים הראשונים היא, ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבעולם הזה ולעולם הבא שנאמר יגיע כפ? כי תאכל אשר? וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא שכולו טוב.

משגת תורת לרמב״נז תלמוד תודת $ jm,

 

20 מי שנשאו לבו לקיים משה זו כראוי ולהיות מוכתר בכתר תורה, לא יסיח דעתו לדברים אחרים, ולא ישים על לבו שיקנה תורה עם העושר והכבוד כאחת, כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל, ולא על? הדבר לגמור ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה

25 ואם הרבית תורה הרבית שכר, והשכר לפי הצער.

שמא תאמר עד שאקבץ ממון אחזור ואקרא, עד שאקנה מה שאני צר? ואפנה מעסקי ואחזור ואקרא, אם תעלה מחשבה זז על לבך אין אתה זוכה לכתרה של תורה לעולם, אלא עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי ולא תאמר לכשאפנה אשגה שמא לא תפנה.

30 כתוב בתורה לא בשמים היא ולא מעבר לים היא, לא בשמים היא לא בגסי הרוח היא מצויה ולא במהלכי מעבר לים היא, לפיכך אמרו חכמים לא כל המרבה בסחורה מחכים, וצוו חכמים הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה.

דברי תורה נמשלו כמים שנאמר הוי כל צמא לכו למים, לזמר לך 35 מה מים אינם מתכנסין במקום מדרון אלא נזחלין מעליו ומתקבצים

במקום אשבוק כך דברי תורה אינם נמצאים בגסי הרוח ולא בלב כל גבה לב אלא בדכא ושפל רוח שמתאבק בעפר רגלי החכמים ומסיר התאוות ותענוגי הזמן מלבו ועושה מלאכה בכל יום מעט כדי חייו אם לא היה לו מה יאכל ושאר עמו ולילו עוסק בתורה.

40 כל המשים על לבז שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חלל את השם ובזה את התורה וכבה מאור הדת וגרס /וגרם/ רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא, לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה, אמה חכמים כל הנהגה מדברי תורה נטל חייו מן העולם, ועוד צוו ואמרו אל תעשם עטרה

45 להתגדל בק ולא קרדום לחפור בהן, ועוד צוו ואמרו אהוב את

 

תיאולוגיה שלילית של דת ומדע

תמסיר להרצאה של ד״ר מיכאל כץ

"תיאולוגיה שלילית" היא גישה תיאולוגית הקובעת שלא ניתן לדבר על האל במונחים של מה שהוא כן אלא רק במונחים של מה שהוא לא. (לדוגמה: "אין לו דמות הגוף ואינו גוף".)

Negative Theology: Defining God in terms of what HE IS NOT.

לפי הגישה הזאת האל הוא כל כך נשגב שהשפה האנושית איננה מסוגלת לתאר אותו ("שלילת תארים"). אנחנו מאמינים באמונה שלמה בקיומו של האל, אבל אנחנו לא יכולים לתפוס את הקיום הזה במונחים של זמן ומקום. המציאות שלו היא אינסופית ("קדמון לכל דבר אשר נברא, ראשון ואין ראשית לראשיתו"). הוא האינסוף ולכן הבלתי מובן לנו ("נעלם וגם אין סוף לאחדותו").

2)

לגישה הזאת שורשים עתיקים בדתות המזרח (הינדואיזם ובודהיזם) ובפילוסופיה היוונית ותומכים נלהבים בדתות ה"מערב" (יהדות, איסלאם, נצרות).

3)

הרמב״ם הוא ראש מחזיק■ הגישה הזאת ביהדות. הוא מקדיש לכך לפחות עשרה פרקים ב"מורה הנבוכים". הגה שתי ציטטות מהתרגום העברי של שמואל איבן תיבון:

בפרק נ״ח: "דע כי תיאור השם יתברך בשלילות הוא התיאור האמיתי... שתארי החיוב... מורים על חלק מכלל הדבר המבוקש ידיעתו... ותאר• השלילה לא יודיעונו דבר בשום פנים מן העצם המבוקש ידיעתו - מה הוא... והשם יתברך... לא נשיג אלא ישותו בלבד, לא מהותו; אם כן, מן השקר שיהיה לו תואר חיוב, מפני שאין לו ישות חוץ למהותו ויורה התואר על אחת מהן... ואם כן, אין לו תואר חיוב בשום פנים".

בפרק ני: "הי אחד אחדות אמיתית, עד שלא תימצא לו הרכבה כלל ואין לחשוב בו שום חילוק בשום פנים. דע שאין לו יתברך תואר עצמי בשום פנים ולא בשום עניין וכמו שנמנע היותו גשם כן נמנע היותו בעל תואר עצמי. אמנם מ׳ שהאמין שהוא אחד בעל תארים רבים כבר אמר שהוא אחד במילתו והאמינו רבים במחשבתו. וזה כמאמר הנוצרים - הוא אחד אבל הוא שלושה והשלושה אחד".

4)

בכל זאת שני סוג׳ תואר הם לגיטימיים - 1. תואר פעולה (להבדיל מתואר תכונה) כמו "רחום וחנון... נוצר חסד לאלפים, נושא עוון ופשע וחטאה". 2. תואר שבא לשלול את היפוכו, כמו "אחד" ששולל ריבו■ או "קדמון" ששולל אפשרות שהיה משהו שקדם לאל. יש פה קושי לוג׳, שלא לומר סתירה לוגית. נמנעים מלייחס לאל את התואר "קדמון" באופן חיובי אבל שוללים את האפשרות שמשהו קדם לו. בלוגיקה קלאסית (ובאינטואיציה) שלילת היפוך של טענה גוררת אימות הטענה. הרמב״ם היה מודע לקושי הזה, אבל זה לא הרתיע אותו. לעומת זאת מתנגדי התיאולוגיה השלילית רואים בקושי הזה נקודת תורפה מובהקת.

5)

התיאולוגיה השלילית תופסת מקום נכבד במדע ובפילוסופיה של המדע מאז ראשית המאה העשרים. הפילוסוף קרל פופר הציב במרכז החשיבה המדעית לדעתו את "עקרון ההפרכה" - טענה מדעית היא רק טענה שניתן להפריך אותה (או לפחות לחשוב על ניסו׳ או מבחן שיוכל להפריך אותה). אין במדע "הונחה" במובן החיוב■ אלא רק במובן השלילי - דחייה! יוסף אגסי רואה בעמדתו זו של פופר "הד

 

לרעיון של הרמב״ם אודות תיאולוגיה שלילית". לדבריו גם אלברט א״נשט״ן הוא בדעה שאין הוכוזות במדע. הוא מוסיף ואומר: "נראה ל■ כ׳ צרוף דעה זו לדעתו של ספינוזה על האל כזהה עם הטבע מוליכה את דעתו של הרמב״ם מתחום הדיון התיאולוג׳ לתחום הדיון במדע הטבע".

6)

בפיסיקת הקוונטים (לפחות לפי "אינטרפרטצ״ת קופנהגן") סתירות לוגיות יכולות להיות לא רק קבילות אלא הכרחיות (דואליות גל-חלקיק -סופרפוזיציה). נילס בוהר אמר פעם: "אמת טרביאלית היא אמת שהיפוכה הוא שקר. אמת גדולה היא אמת שגם היפוכה יכול להיות אמת גדולה". נוסף לכך, מצבים קוונט״ם נקבעים על ■די החוקר המודד אותם (המדידה מגדירה מצב - קריסת הסופרפוזיציה).

7)

גם ביסודות המתמטיקה, שאמורה להיות המדויקת והאמינה מכל תחומי הידע והחשיבה, קיימת בעיה קשה של אפשרות של סתירה לוגית. ("הפרדוקס של ראסל" משפטי אי-השלמות של קורט גדל). במהלך כל המאה העשרים נעשו ניסיונות בלתי פוסקים לפתור את הבעיה המביכה וליצור קבוצות מצומצמות של אקסיומות שעליהן ניתן להשתית חלקים נכבדים מהמתמטיקה.

הושגו הישגים אדירים, אבל בשנות השלושים התפרסמו משפטי אי-השלמות של קורט גדל שהראו - 1. שכל תיאוריה שיכולה לשמש בסיס לאריתמטיקה תותיר לפחות טענה אחת שלא ניתן להוכיח אותה או להפריך אותה. 2. בפרט, כל תיאוריה כזאת לא ניתן להוכיח מתוכה שהיא קונסיסטנטית (עקבית, חסרת סתירה) אם היא אכן כזאת, ואם ניתן להוכיח מתוכה שהיא קונסיסטנטית אז היא לא קונסיסטנטית (תיאולוגיה שלילית למהדרין).

8)

בלוגיקה הקלסית ששלטה ברמה עד ראשית המאה העשרים האמירה "להיות או לא להיות" הייתה טאוטולוגיה - אמת הכרחית. היום ■ש לנו לוגיקה פארא-קונסיסטנטית שאומרת "להיות או לא להיות, או גם זה וגם זה), לוגיקה אינטואיציוניסטית שאומרת "להיות או לא להיות, או לא זה ולא זה", לוגיקה מודאלית שאומרת "להיות או לא להיות, או אפשר זה ואפשר זה", לוגיקה רב-ערכית שאומרת "להיות או לא להיות, או קצת זה וקצת זה" ולוגיקת קוואנטים שאומרת "להיות או לא להיות - זאת השאלה". במלים אחרות: תיאולוגיה שלילית לכל אורך הדרך.

9)

בפסיכולוגיה (כמו בכל מדעי החברה וההתנהגות) השיטה המחקרית בנויה כל כולה על שלילה. כשעורכים ניסו׳ או מחקר במטרה לבדוק השערה מסוימת, מעמידים השערה הפוכה (שנקראת השערת האפס) שאותה בודקים בפועל בניסיון לדחות אותה כדי לאושש את השערת המחקר.

10)

בפילוסופיה של ערכים מדברים על "אתיקה שלילית" - מניעת עוול, להבדיל מ"אתיקה חיובית" - עשיית טוב. אחד הדוברים הראשיים בהקשר זה הוא פרופסור ישעיהו ברלין (Sir Isaiah Berlin), שבעקבות לוק והובס משתמש במונח "חרות שלילית" (Negative Liberty). במאמרו הידוע משנת 1958 Two Concepts of Liberty הוא כותב: "חרות במובן השלילי מתייחסת לשאלה: מהו התחום שבו האדם - יחיד או קבוצה - הינו רשאי, או צריך שיהיה רשאי, לעשות או להיות מה שהוא יכול לעשות או להיות, ללא הפרעה מצד אנשים אחרים". החרות השלילית, או האתיקה השלילית, לדעת ברלין ורבים אחרים, גוברת על החיובית, ובמיוחד יש להימנע מפגיעה בבני אדם לשם קידום אידיאלים אוטופיים.

 

 
 

BetaGroup - עיצוב אתרים

כל הזכויות שמורות NTT - מערכות ניהול תוכן