בימי הוררוס המלך, באו■ לירושלים חכמים נון המזךח. 2 שאלו: "היכן מוליך היהודים אשר נוליד? כי ראינו■ את כוכבו במזרח ובואנו להשתחוות לו." להגיד את העתידות לאמיתן, הודיע למלך שעתיד באותו הזמן להיוולד איש בישראל שישפיל את כבוד מלכות מצרים ויזכה לתהילת עולם.
כאשר ראוה הוךדוס כי התלו■ בו החכמים רגז עוד מאד ושלח להרג את כל ה1 !לידים שבבית לחם בכל סביבותיה, מבני שנתי ם ומטה
מתי ב והמלך פחד וציווה בעצתו של אותו איצטגנין להשליך יאורה ולהרוג כל זכר שיוולד לבני ישראל .. דברים אלה נתגלו לעמרם בחלום,
קדמוניות היהודים ספר שני
ויצו פרעה לכל-עמנ לאמר כל הבן הילוד היארה תשליכהו■ שמות א כב
ויבאו מגושים ... 2 ויאמרו■ אויה מלך היהודים אשר יליד כי ראינו■ את כוכבו במזרח ונבא לה ש תחיו ת לוו מתי ב והנהר האשה ותלד בון; ותרא אתו כי-טוב
הוא
שמות ב )וירא אלהים את האור כי טוב. בראשית א(
בשעה שנולד נתמלא הבית אורה
שמות רבה א,כ 2
ויעל גם־ וסף ...להתפקד עם מרים ...6 כאשר ה7יו■ שם מלאו■ ימיה ללדת7 והיא ילדה את בנה הבכור. לאחר שחתלה אותו השכיבה אותו באבוס, כי לא היה להם מקום במלון
לולאס א ב ותצפנהו■ שלשה ער^ים. ג ולא יכלה עוד ה צפינו ותקח-לו תבת גמא ורנה בורה התמר ובזפת ותשם בה את ה,יליד ותשם בסוף על שפת היאר. ד ותתצבאחתו מרחקלדעה מה יעשה לו. שמות ב 3
11 זאת תחלת האותות של ישו-ע. ... אז הראה את כבודו ותלמידיו האמינו בו. יוחנן ב
אומר לו ישו-עו "אום אינכם רואים אותות ומופתים, בשום פנים לא תאמינו■." יוחנן ד והיה אום ל א יאמינו לך,ולא ישמעו ליק ל הוא ת הראשון והוא מינו ליק ל הוא ת ה אח רו ן. שמות ד
ולא קם נביא עוד בישראל כמשה... לכל האתת והמופתים אשר שלח ה' לעשות דברים לד 4
14 ראו■ האנשים את האת שעשה !אנ^רו: "דה׳ באמת הנביא שבא אל העולם.
יוחנן ו טו נביא מקרבך מאחיך כמני יקים לך ה׳ אלהיך: אליו תשמעין. דברים יח
34 ויצא .ישיע וירא המון עם רב מהמו■ מעיו להם כי היו■ כצאן אשר אין־לוהם רעה וידבר משה אל ה' לאמר ... ולא תהיה עדת ה׳ כצאן אשר אין להם רעה ]במדבר טז[
אז הבילה, ר,רות את ישיע אל המדבר להתנסות על־,ידי השטן, ׳לאחר שצם ארבעים יום וארבעים לילה...
מתי ד כח אהי-שם עם ה' ארבעים יום ו א רבעים לילה לחם לא אוכל ימים לא שתה; אכתב על-הלחת את דברי הברית עשרת הדברים. שמות לד 5
כראותו את המון העם עלה במעלה ההר ישב, !תלמידי! נגשו■ אליו.2 פתה פיו1למד אתנם באמרו:.. 38"שמעתם כי נאמר ... 1אני אומר לכם... מתי ה 6
!אחרי ששת ימים לקח ישי^ את־פטרוס ואת־ עקב ואת־ וחנן ויעלם לבדם רעמו על־ הר גבה אשתנה לעיניהם: ויזהירו■ בגדיו ויהיו■ בים מאד כשלג אשר לא יובל כובס בארץ להלבין כמיוהס: ברא אליהם אליה׳ ימ!ה אריו■ מדברים עם־ישיע: ...אהי ענן סוכך עלייה,ם אצא מן־ הענן קול אמור "זה בני אהובי; אליו תשמעין1” מרקוס ט טו אעל משוה אל-ההר טיכס הרענן את-ההר. טז אישכן כבד הי על-הר סיני,
שכסה׳ הענן ששת ימים; אקרא אל משה, ביום השביעי מתר הרענן. יז ׳מראה כבוד הי כאש אכלת בראש ההר לעיני בני ישראל. יח אבא משוה בתוך הענן, מעל ול¬הרהור שמות כד
טו נביא מקרבך מאחיך כמני יקים ל ך הי אלהיך: אליו תשמש-ן. דברים יח 7
13 ולא כמשה אשר נתן מבאה על־פניו פן־יביטו■ בני .ישראל אל־סוף מה־שסופו להבטל: 14 אבל נטמטמו■ דעותיהם כי עד־היום הדה בקראם
הברית הישנה נשאר המסוה ההוא ולא־גלה עליה כי לא יו-סר כי אם־במשיח: 15 עד־ ה יו ם הודה ה,ם קראים את־משה הסה מנח על־לבם:
16 אך בעת שובם אל־האדון יוסר הררובה: (השניה אל הקורינתיים ג) שמות לד
כט וי^׳ ברדת מקוה מהר סיני ׳שוני לחת הערת ביד משוה, ברךתו מן-ההר; ימש!ה, לא-ידע
כי קרן עור פניו בדברו את.
לג מיכל מש!ה מדבר אתם; מתנן על פניו סה. 8
9 ארי, אינני רוצה שיעלם מכם ש#WEti כנים היו■ הנרות הענן, !כלם עברו■ בתוך הים, 2 וכנים נטבל! ?1משוה בענן ובים. 3 כנים אכלו■ אותו מאכל ר!רני, 4 !כנים שת! אותו משקה רורני, כי שתו מנן ה,צור הר!רני ההולך עמהם והצור הוא המשיר (הראשונה אל הק!רינתים א 9(
10 אבותינו■ אכלו■ את המן במדבר, כמו שכתוב: 'לרום מנן השמים נתן למו לאבלי." השב ליה,ם ישוע: "אמן אמן אני אמר לכם, לא משה נתן לכם את הלרם מן השמים אלא אבי מתן לכם את הלרם האמת מנן השמים כי לרום האלהים הוא ה ירד מנן השמים ונותן ריים לעולם." אבו בתיכם אכלו■ את המן במדבר ומנתו. זה הוא הלרם היורד מנן השמים כדי שיאכלו■ ממנו■ ולא ימותו. אני הלרם הורי היורד מנן השמים. אם יאכל איש מנן הלרם הזה ירויה לעולם. יורנן ו
11 ויעש משה נרש נרשת וישמהו■ על-ה נס והיה אם נשך המרש את איש והביט אל נרש הונרש^ת !רזי;
במדבר כא כ וכמו שהגביה משה אות הנרש במדבר כר ^ריך־ שיורם בן-האדם
י!רנן ג
12 "...ופתאום עמד עליו ]על משה[ ענן והוא נעלם ליד גיא ארד. אולם בכתבי הקודש כתב על עצמו שמת, משום פרד, שמא יעזו לומר שבגלל צדקותיו הגדולות עלה לאלוהים"
קדמוניות היהודים, ספר רביעי, ר, מר
"לא מת משה אלא עומד ומשרת למעלה" תלמוד בבלי סוכה יג ע"ב: !יהי כדבר! זאת ה!עלה !הם ר!אים !ישאה! ענן מנגד עיניהם !יביכ! אררי!
השמימה בעבר! !הנה שני אנשים לב!שי בדים ניצבים עליהם, !יאמר!: אתם אנשי הגליל מה תעמד! פה !עיניכם השמימה, יש!ע זה אשר ל!קר מאתכם השמימה כן ב!א יב!א כאשר ראיתם א!ת! ע!לה השמימה.
מעשי השלירים א, כ-יא
בעיצובם המאוחר יותר בספרות חז" ל ההשוואות בין ישו למשה , הובילו לשינויי טקסטים
ודגשים יהודיים. .כולל ההדרת משה מהגדת פסח. הסברה שהדבר משקף מהלך פולמוסי נגד דמותו מחוללת הנסים והגואלת של ישוע הנוצרי בעיקר אם מתייחסים לספרות חז"ל ולהגדה של פסח.
ההדרה ביהדות - מהחשמונאים, ובר כוכבא עד המינים והנוצרים.
מן המקורות התלמודיים מצטייר מאבק של החכמים למנוע כל מגע עם המינים ולבטל את השפעתם. כולל אזהרות ואיסורים מפני משא ומתן וקיום מערכת יחסים יום-יומית. :" בשר שנמצא בידי גוי מותר בהנאה, ביד המין אסור בהנאה. היוצא מבית עבודה זרה הרי זה בשר זבחי מתים מפני שאמרו שחיטת המין עבודה זרה" המציאות המתפתחת של הנצרות
הקדומה הייתה מתוך זרם שהוא חלק אינטגרלי מן החברה היהודית. ההחרגה בתחילתה נגעה במציאות היום יומית של מנהגי תפילה בבית הכנסת , בענייני שחיטה, בשוק העיר וכד' הפולמוס התפתח כנגד החריגה מהמסורת והמנהג שהובילה הנצרות בכללותה. אך בעיקר
הכיתות יהודיות-נוצריות = המינים, שהעימות כלפיהם גלש למחלוקת של שנאה ואיבה
מחלוקת וקינאה
עד חורבן הבית ניכרת ביהדות סובלנות כלפי הכיתות למיניהן שנתפסו לאחר החורבן, כגורמי פלגנות. ההנהגה ניסתה להביא לחיסולן או דחייתן מעל היהדות. לכאורה בתקופת יבנה חלה העלמות של הכיתות היהודיות פרט לשתיים שסירבו להיענות לאתגר : כת
השומרונים וכת הנוצרים שהעדיפו הגדרה עצמית מחוץ ליהדות המרכזית. במרד השני- מרד בר כוכבא הנוצרים והיהודים- הנוצריים , לא לקחו חלק בכל צורה שהיא, והדירו עצמם מהציבור היהודי הרחב )שנסחף למרד(. בכתובת אפרודיסיאס מתחילת המאה השלישית מתקבלת תרומה למבנה קהילתי יהודי מיהודים מלידה, גרים, ויראי ה'. ומכאן ניכר הפלורליזם של המסתפחים לבתי הכנסת, שמתבטא גם בדברי החכמים מאותה
תקופה : "וכן אתה מוצא בארבע כתות שהן עונות ואומרות לפני מי שאמר והיה העולם
לה' אני," החכמים מנסים ליצור קו חד בין יהודים
ונוכרים, כמו שנוצר בין כתבים הקדומים של היהודים )ספרי התנ"ך שנכללו בקורפוס
ו"התקדשו"( לבין "ספרים חיצוניים" של הנוצרים, בין מנהגי החגים )פסח( ובין משמעות
הטקסים)כפרה(. הממסד הרבני מצא צורך להגדיר נהלים )"גר שמל ולא טבל.."(ומנסה להכניס פיקוח על ידי בית דין : שלטבילה של יהודי "שני תלמידי חכמים עומדים על גביו " ומשגיחים, ואילו לטבילת גר "אמר א"ר חייא א"ר יוחנן גר צריך שלושה".
ומאחר ואי אפשר לפקח על אמונות ואמונה )בניגוד למעשה וקיום מצוות( שמאפיינת יותר את הנוצרים, לכן הופכים "יראי אלוהים" לבנינו=סוג של גויים, והקו המבדיל בין יהודים ונכרים )=נוצרים( עובר בקבלת העול המעשי של התורה =בקיום המצוות. אך המינים מתבצרים בעמדתם, כיהודים שומרי הלכה, תוך אימוץ המקורות היהודים בתוספת אוונגליון ארמי, בעוד החכמים רואים בהם סכנה מוחשית לגניבת דעת )על בסיס המקרא המשותף( ופיתוי להמרה. ומוקיעם אותם.
ראוי להבחין בין היחס של חכמי היהודים לנוצרים, שבמהלך התקופה הביזנטית הפכו לאנש דת המדינה בחסות השלטונות, ופיתחו מערכת דתית, תאולוגית ואירגונית נפרדת ושונה מהיהדות. לבין היהודים- הנוצריים=המינים, שנשארו סמוכים להלכה היהודית , למנהגים ולבתי התפילה והיוו סכנה מוחשית קרובה/צמודה לקהילות. לכן ההוקעה המחמירה והתוקפנית יותר )ברכת /קללת המינים( הייתה מכוונת בעיקר כלפי המינים, שהמשיכו להגיע לבתי הכנסת וכנראה גם
בנו להם בתי תפילה )=בתי כנסת( במתכונת זהה.
החכמים התאמצו לדחות גם את ספרי המינים. :" הגיליונים וספרי מינין אין מצלין אותן ]בשבת[ אלא נשרפין הן במקומן, הן ואזכרותיהם )שמות הקודש הכתובים בהם( " המאבק של החכמים היהודיים נועד לקבע שספרי המינים אינם ספרי קודש. "מסגרת הדיונים במקורות השונים בעניין הנכס האמוני המרכזי של כיתבי הקודש כולם או חלקם מצביע על תהליך מאיים ומטריד של הנצרות המתפתחת על היהדות הנורמטיבית,
כשהבסיס התיאולוגי של אמונת הנוצרים, הוא ביצירת הנרטיב ההיסטורי )האבנגליון(, המתבסס על תשתית מקראית, ובסופו של התהליך יצירת הביבליה הנוצרית באיחוד האבנגליונים והאגרות אל המקרא העברי )היהודי(.
הדיון הלוהט על ספרי המינים עוסק ביצירת כתבי הקודש הנוצריים ותשתית התאולוגיה המרכזית והחשובה של הנצרות, הוא נדון במקורות מאוחרים, אך מעוגן בימי יבנה )מועד הכנסת ברכת המינים(. במסגרת הרחקתם של מינים
וספרי מינים , הוצאו גם עשרת הדיברות מקריאת שמע ומהתפילין בשל טענת המינים
כי רק עשרת הדיברות מחייבות ואילו שאר מצוות התורה אינן מחייבות- הוציאו אותן
לחלוטין :
בעקבות מחקרים, על אי הזכרת הקהילות הנוצריות במקורות התלמודיים, מעלה ישראל לוין תמיהה :"בהתחשב בהשפעתה של הנצרות על חיי העם לפחות מן המאה הרביעית, היא לא נזכרת בספרות חז"ל. האם החכמים לא היו ערים לעצמתה אז ולעצמתה
העתידית ,או שמא הם )או עורכיהם( החליטו להתעלם ממנה. שאלות שעשויות להפיץ
אור על החכמים , מעמדם והשקפותיהם." העריכה המגמתית של הגדת פסח
וההדרת משה ואהרון בכלל זה, הייתה חלק מהתבצרות היהודית בבסיס התאולוגי של
שמירת הייחודיות הטמון בבחירת האל את העם, שהאל הוציא בעצמו מעבדות
במצרים, ומתן הדגש בסדר פסח על הגאולה שרק האל )ולא שליח( יכול להביא שוב.
גורם מכריע נוסף, להדרה היה "מאבק האיתנים הסמוי" על הנרטיב )והשליטה( מצד החכמים )חז"ל( שהדירו את כוהני בית צדוק )שראשיתם בבני לוי,( והעלימו את משה ואהרון מההגדה , בתוך ההרחקה וניסיונות המחיקה, מ"התודעה הלאומית", של
ה"מינים השונים" )הכוללים זרמים ביהדות( ובעיקר הנוצרים שהיוו איום על הזהות היהודית )הדתית(..
הערה מסכמת...)המייצגת את גישתו של הציבור הדתי והמסורתי(84
הגשר-קשר בין הרעיונות נועד להציע "הסבר שקול" )היסטורי ולא רק אמוני..( להדרתו של משה
אם כי מרוב עצים וטיעונים אפשר לשכוח את היער - הרעיון המרכזי שסביבו
יש מחלוקת
הטענה הנגדית בהסתכלות פנים יהודית : שאם אכן הייתה מטרה להדרת
משה - היא נכשלה, :משה נחשב " גדול הנביאים"
, ואולי לא הייתה בכלל הדרה כי מעמדו של משה היה כה ברור עד שאפילו לא היה חשוב להזכירו אלא לעסוק בהגדה בנושאים אחרים כשאנחנו רחוקים ממשה .הוא איננו )וזו עובדה( וממנו לא תבוא , הגאולה , הישועה , העזרה
לכן לא צריך להדיר אותו, כיוון שהוא כלל לא חשוב למטרת הגאולה העתידית, ולכן איננו מוזכר
"יש לעסוק ולספר רק את מי שעשה והוא שוב יעשה - וזה אלוהים "
ביבליוגרפיה :
יפת, שרה היבטים אחדים של הגדרת הזהות בימי בית שני מסורת יציאת מצרים ותפיסת הבחירה מגוון דעות והשקפות בתרבות ישראל תשנ"א - תשס"ד ישראל. משרד החינוך. המינהל לחינוך התיישבותי ועליית הנוער
שוהם חזקי פסח חגה של המשפחה, נעשה לנו חג חגים ותרבות אזרחית בישראל.
המכון הישראלי לדמוקרטיה תשע"ד.
אביעוז מיכאל .. הקושיה החמישית - מפני מה לא נזכר משה בהגדתה של פסח דף שבועי 437- מרכז ללימודי יסוד, הפקולטה למדעי היהדות - אוניברסיטת בר אילן תשס"ב
רבי יעקב - ההגדה ומה שאין בה - תשובות השנה ישן וחדש במועדי ישראל. ספריית פועלים .תשל"
גורדון הרצל כורש הערות על התנ"ך, לפני היות התנ"ך , הרקע המשותף לתרבות יוון ולתרבות העברים. עם עובד-דביר תשכ"ו
ונה כץ - בהגהה והרהורים.
84
אליאור רחל - שביעי של פסח, המעבר משעבוד לגאולה ושאלת ההנהגה בעבר ובהווה, האוניברסיטה העברית 15-04-2017
ספראי שמואל וזאב "מבוא - ההגדה לדורותיה", בתוך: הגדת חז"ל, הוצאת כרטא, תשנ"ח-1988, עמ' 10 - 12.
קליין אהובה - הגדת פסח- מדוע משה אינו מוזכר בהגדה על פי מאמר של אהובה קליין
שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך2012-04-08 -
חורון ע. ג. - קדם וע
