הצטרפות לרשימת תפוצה
 
 
 
חדשות
  • שינוי ההרשמה לסמינרים

    2.8.2017

    בסעיף ההרשמה לסמינרים יש הוראות חדשות להרשמה.

  • שינוי בתכנית תשע"ח: ביטול הסמינר על לאה גולדברג באפריל

    30 באוקטובר 2017
  • ראיונות עם משתתפי הסמינרים

    14/9/16

    כתובת הלינק היא  https://youtu.be/1Bbd0cXZIGI

 
 
 
  קרב נסיון החדירה של החטיבה המצרית לנגבה  
   
 

חווה  כתב  וערך:

עודד   נגבי  חבלן  בכיר גדוד 53  תש"ח

קרב  ניסיון  החדירה  של  החטיבה  המצרית לנגבה ב – 12.7.1948

מדרום לשער היציאה הדרומי של נגבה. בערך מול עמדות  5-6 היה האזור שקראתי לו "שדה –החיטה". שדה זה היה שדה המוקשים הגדול ביותר שטמנתי בנגבה. השדה היה זרוע כולו מוקשים קופצים. היו  בו כ – 780 מוקשים.  מוטמנים ב -25  שורות זהות.  בכל שורה  38  מוקשים קופצים. הווה אומר שאורכה של כל שורה היה :  380 מטר.  המרווח  בין  כל שורת מוקשים היה   310 1 ס"מ.    מרווח  זה אפשר לי לעבור ולטמון  מוקשים בבטחה מסוימת.  מוקש  קופץ נקרא כך, משום שבשנייה שחייל נוגע בחוט תיל  ממעיד שקשור לנצרה של מצת המוקש, נוצר תהליך בו הגזים בתחתית המוקש הודפים אותו במהירות עצומה לגובה של 60 ס"מ. שם הוא מתפוצץ ועושה את ההרס המיועד.

הקרב בנגבה החל בהפצצה  של  3  מטוסי דקוטה, שהטילו מספר רב של פצצות בגדלים שונים, החל מ  -18 ק"ג ועד 90 ק"ג. אלה היו פצצות אויר תקניות של הצבא המצרי. הנווט של המטוסים טעה בחישוביו וחלק גדול של הפצצות נפל מחוץ לגדרותיה של נגבה. אולם, מספר דקות לאחר ש  מטוסי  "הדקוטה" התרחקו  הגיעו 4 מטוסי  "ווסטלנד-לייזנדר"  מטוסים אלה אינם משמיעים רעש אלא זמזום כמו בכוורת. שנים  ממטוסים אלה הטילו פצצות  של  18  ק"ג.  כל הפצצות  פגעו  בתחומי  המבנים. שני המטוסים  האחרים הטילו פצצות  תבערה שהציתו את הרפת הגדולה, ערמה ענקית של חציר ניצתה וגלגלי  אש  ענקיים עם עשן שחור כיסו את פני השמים. האש התמידה לבעור עד הערב. לא נעשה כל ניסיון לכבותה. לא ניתן היה, משום שכל  לוחם  במשק  היה במקום שיועד  לו. ואיש לא עזב את עמדתו.

כ -20 דקות לאחר מכן הופיעו בשמי נגבה  6   ששה מטוסי קרב מסוג "ספיטפייר" מתחת לכנפיהם נשאו שתי פצצות רסק בנות  50 ק"ג. 6 פצצות התפוצצו בתחומים  שונים של המשק.  שתי פצצות הוטלו מחוץ לגבולה  של נגבה. לא ידוע גורלן של 4 פצצות. אולם בזה לא הסתיימה פעילותם של טייסי  "הספיטפייר". הם עשו הקפה והחלו לרקט את המשק ברקטות רצחניות שנורו מתוך כוורת בכנפי המטוסים. בגמר התקפה  זו עשו שוב הקפה והחלו יורים מתותחי  20 מ"מ. יכולנו לראות בבירור את ראשיהם של הטייסים. כה נמוך הם טסו בעת הפעלת התותחים שלהם. לא  היו בנגבה כלים  נגד מטוסים.

חמש דקות לאחר עזיבתם של מטוסי הקרב, החלו נופלים בתחומי הקיבוץ פגזים שהרסו לחלוטין את כל מה שבו פגעו. או שפערו פיר ענק באדמה  אליה חדרו. היו  אלה פגזי תותחים של  25  ליטראות שהוצבו בשתי נקודות : האחת בחוות הניסיונות החקלאית הבריטית ליד מג'דל-אשקלון השנייה בשדה התעופה של " פלוג'ה ".  תוך שפגזי התותחים נופלים במשק, נראו יחידות מצריות מתקדמות משלושה אתרים:  ממשטרת עירק-אל-סוידאן,  מהכפר עירק-אל-סוידאן ומגבעה  113. היחידות שהתקדמו מהמשטרה היו מראה יפה לעין אילולא הייתה זו מלחמה. כי כבר בצאתם מן המשטרה הם הלכו עם רוביהם המכודנים.  כשהרובים מוטים לחזית כאילו להתקפה.{לדעתי הייתה   זו החלטה

                                                                   2

אווילית, כי היה עליהם ללכת כ – 1800 מטר בצורה זו , זה מעייף}  משום שרק לאחר 25 דקות הם יגיעו לטווחי  קרב.  אולם בהגיעם למרחק של  850-900  מטר פתחו הרובאים באש. לא הבנו מה הם

עושים. הייתה  זו החלטה צבאית שגויה אם  לא אבסורדית. כמובן שללא  תוצאות  יעילות.  חלק מהיורים נראו נופלים, כי הם כבר חדרו לתוך  שדה  המוקשים.  בהיותם כה עסוקים בירי הם לא יכלו בשום אופן לראות את התיל הממעיד של המוקשים, והם הפעילו אותו כשעשרות מהם נפגעים. חלקם הרוגים וחלקם כמובן פצועים.

לכל כיתה מצרית היו שני צינורות "בנגלור – טורפדו".  זהו  מתקן צינור באורך 160 ס"מ. ממולא בחומר נפץ.  הייעוד הנו לפוצץ גדרות תיל וגם להפעיל בשדות מוקשים. אולם המצרים לא ידעו על שדות המוקשים בנגבה. ולכן הופתעו. אם כי אנו למדנו מהשבויים שהם חשבו גם לאחר שהמוקשים התפוצצו, שהנפגעים היו  מפצצות מרגמה. מאחר שהחיילים המצריים לא הגיעו  לגדר, הם לא הפעילו את "הבנגלור – טורפדו", והשאירו אותם בשדה בעת נסיגתם.

עם שתי הפלוגות הראשונות שנעו מדרום לצפון היו  10 שריוניות "האמבר נושאות תותח 2  ליטראות"   ארבע משריוניות אלה הפעילו מוקשים. שתים מהן ניצתו ועלו  באש, ושתים נוספות נפגעו בצמיגיהן ולא יכלו לנוע עקב משקלן.  חלק  ממפעיליהן קפצו מתוך השריוניות ואף הם עלו על מוקשים כאשר מעדו בזמן הקפיצה. אמבולנסים של הסהר האדום נראו בראש הגבעה ליד משטרת "עירק – אל –סואידן" , חובשים קפצו מהם ורצו לשדה לטפל בפצועים ולהוציא אותם לאמבולנסים. שתי קבוצות מתוך החובשים האלה שנעו עם אלונקות,  עלו על מוקשים.  המחזה היה לי קשה מאד כשראיתי שתי גופות נזרקות באוויר. אולם חובשים נוספים הגיעו גם אל הפצועים האלה והוציא חלק מהם מתוך  שדה – המוקשים.  עם כל המתח והחרדה  שאחזו  בי , מאד הערכתי לראות מעשי גבורה ומסירות של חיילים מצריים.

המצרים בנו את צבאם בדיוק בהתאם לפרוטוקול הצבא הבריטי. לכן לכל גדוד רגלים שנכנס לקרב, סופחו שישה טנקים שפעלו בהתאם לפקודות קצין המבצעים של אותו גדוד, ונותקו מכפיפות למפקדת השריון.  כאן בנגבה הופיעו  6 טנקים  מהם 2 טנקים מסוג  "מטילדה"  ו שלושה טנקים מסוג  פיאט איטלקיים: { קארו      ארמטו M13-40}  לא זיהיתי את  סוג הטנק השישי.

שנים מהטנקים האיטלקיים עלו על השביל בין המשטרה לשער הדרומי של נגבה.  ארבעת הטנקים הנותרים התקדמו כ – 400  מטר  צפונה למשטרה עצרו,  וירו כ – 50 פגזים. לאחר מכן החלו  לנוע  צפונה. תוך  כ – 6 דקות עלו  שלושה  מהם על מוקשים. שנים מהם היו מסוג " מטילדה " כאילו בסרט  תוך  4-5  דקות הגיעו  שני  גוררי טנקים ענקיים וגררו את  הטנקים הפגועים למשטרה. אחד הגוררים הפעיל שלוש פעמים  מוקשים קופצים, אולם דבר לא ארע לנוסעיו והם המשיכו בפעילותם. יש לזכור שכל הפעילות שהייתה בשדה זה קרתה בשדה מוקשים קופצים. שהנו נגד אדם, ולא נגד שריון. לאחר  כ – 20  דקות חזר אחד הגוררים וגרר את הטנק הפגוע השלישי.

שני  הטנקים האיטלקיים התקדמו  עד  כ – 200  מטרים מהגדר של הקיבוץ. עצרו , פתחו באש על העמדות הגלויות . פגעו מיד בעמודים של  העמדות.  הגג  של עמדה מספר  6  קרס. והלוחמים הצליחו לצאת ללא פגע. אחד הטנקים האיטלקיים התקדם עוד  כמאה  מטרים  ועלה על מוקש. אחד ממפעיליו קפץ והחל לרוץ, אולם נורה  על ידי צרור של מקלע ונפל. הטנק השני נראה מתמרן ונסוג על השביל  בכיוון  משטרת "עירק – אל – סואידן".  שתי השריוניות הבוערות והטנק הפגוע כנראה שיצרו מבוכה  או אפילו פחד.  חיילים מצריים נראו קמים מהמקום בו רבצו ומתחילים לרוץ ללא סדר דרומה. שוב  גם  כאן  חלקם עלה על  מוקשים ונפל. אז עוד לא ידענו אם הנופלים הרוגים או פצועים.

                                                           3

אולם התופעה האנושית של החובשים המצריים, חזרה  על  עצמה לאורך  שעות של קרב. החובשים המשיכו להיכנס לשדה – המוקשים להוציא פצועים גם כשהם עולים על  מוקשים ונפגעים . תוך זמן קצר, כאשר הקרב כבר נמשך כ-חמש שעות , נעלמו  האמבולנסים, במקומם  הופיעו קבוצות של

חיילים, הם השתהו  במקום  כ -  30-40  דקות ורק אז הבחנו שהם מתחילים לנוע צפונה לכיוון נגבה. הבחנו  שהתנועה שלהם הייתה  מאד מסודרת הם היו אמנם  עם רובים מכודנים , אולם צעדו כשהרובים על כתפיהם. הבחנו שהם  צועדים  בחמש  קבוצות גדולות. היו  אלה חמש פלוגות. יותר  מאוחר כאשר הם התקרבו  זיהינו  שהם לוחמים סודנים. היה  זה גדוד סודני שקציניו  מאומנים  ויודעים את מלאכתם. אולם  גם  גדוד  זה  שילם  את  מחיר  החדירה  לשדה – המוקשים. עקב  העובדה שגם גדוד זה לא ידע על קיומם של שדות מוקשים סביב  נגבה, נפגעו בגדוד זה כ -150    מחייליו. אולם אנו חשנו היטב את יעילותו של הגדוד. השריוניות  שלו עצרו כולן במרחק  של  כ -800 מטרים מהגדר, כשהן פרוסות לכל רוחב השדה { כ – 600 מטרים } ובאחת, פתחו באש מקלעים כבדים  על המשק.  הירי נמשך בין 6 – 10 דקות קשה לי לדייק. עם סיום ירי המקלעים  החלו כל השריוניות להמטיר אש מתותחי  2 הליטראות. כל אחד מהתותחים פלט  בין 25  - 30 פגזים. הירי  פסק מכולן באותה עת. כלומר שהיה פיקוד אחיד ומדויק על כל פעילות של הגדוד. השריוניות  לא התקדמו. יש להניח שמפקד הגדוד למד את שארע לקודמו בהתקפה לפני כשעתיים. החיילים הסודנים  שהיו בשורה הראשונה  שנשאו עליהם "בנגלור – טורפדו ", נעו  כ-30 מטר קדימה והניחו את המטענים על הקרקע. שנים מהם עלו על מוקשים ונפגעו. השאר רצו במהירות לאחור כאשר הסמלים כנראה מתואמים ,נתנו פקודה לפלוגה  הראשונה לשכב עד לאחר הפיצוץ. מפקד הגדוד היה חייל  מנוסה ויעיל. רק כאשר השורות הראשונות הגיעו לטווחי  ירי של רובים  הם קיבלו פקודה לפתוח באש רובים. אולם רק הפלוגה המצרית הראשונה שהייתה במרחק של כ – 400 – 450  מטר מהגדר של נגבה, יכולה הייתה באותם רגעים לירות משום שמרבית הארבע פלוגות שהיו מאחוריה היו במצב שנמנע מהן לירות, אחרת היו פוגעים בחבריהם המקודמים.

בו בזמן גם כוחותינו פתחו באש, תחילה נורתה אש סמיכה של המקלע בראונינג. לאחר תיקוני טווחים היו למקלע זה פגיעות בשורות החיילים הסודנים. אולם חיילים אלה לא עצרו, הם המשיכו בהתקדמותם כשחבריהם נופלים מאש מרגמות, מקלעים, ומוקשים ישראליים. עם התקדמות נוספת  של החיילים המצריים, החלו גם מגיני נגבה אשר בידם רובים לפתוח באש. חובה הייתה לירות רק כאשר חיילי האויב נמצאו בטווח  הירי.  היה הכרח לחסוך ולא לבזבז תחמושת יקרה. נשמע פיצוץ חזק מאד ועשן שחור התמר בין שורות הגדוד המצרי התוקף. יותר מאוחר למדנו משבוי מצרי כי צינור "בנגלור – טורפדו" שנשא אחד מהחיילים הסודנים התפוצץ, הרג שלושה חיילים  ופצע שנים .  בשלב זה הבחנו שהתותחים לא מפגיזים אותנו, משום הקרבה של החיילים המצריים לקווינו. עוד עמדה שלנו התמוטטה מפגיעה ישירה. נגרמו לנו מספר ניכר של פגיעות בלוחמים. ביחוד פצועים. הבחנו שהמפקדים של החיילים הסודנים רצים ביניהם ומעודדים אותם תוך ההתקדמות של כל הגדוד המצרי. שתי המרגמות שלנו עשו עבודה נפלאה כשהם פוגעים בנקודות בהן נעו חיילים  מצריים. אולם היחידות המצריות כבר היו במרחק של כ – 300  מטר מהגדר. לנו נוספו  שני הרוגים לרשימה הקשה והמצב החל להחמיר. אם כי ראינו ששורות התוקפים מדולדלות מפגיעת המוקשים והמרגמה. חובשים מצריים הגיעו בעשרות, זיהינו אותם בנקל כי הם לבשו מעין חולצה לבנה ועליה סמל  הסהר האדום ועל שני השרוולים  שלהם הם נשאו  סרטים רחבים לבנים, הם לא נשאו נשק. עובדה שהפלתה אותם מהלוחמים המצריים. ראינו אותם מגיעים אל פצועיהם ונושאים אותם  למצודת המשטרה. פעילותם זו הייתה  ללא הפסקה  במשך  שעות.  מזה  למדנו שמספר הנפגעים אצל האויב המצרי גבוה , עובדה זו השפיעה לא במעט על החלטת הפיקוד המצרי ליצור נסיגה אולם  לא לפני שינסו לפרוץ את קווינו.

                                                                        4

השורות הראשונות של הלוחמים הסודנים כבר הגיעו למרחק של כ -150 – 180 מטרים. המעניין הוא שאנו התחלנו לשמוע את קריאותיהם של החיילים הסודנים כשהמלים  אללה  אללה  אכבר ברורות , יחד עם זה החילונו  להריח את ריח  הגוף  של החיילים  המצריים נוטפי  הזיעה. הרי  הם כבר היו  בקרב כ – 4  שעות  נושאים עליהם משקלות כבדים של נשק ותחמושת. כל זאת בשמש לוהטת של חודש יולי בנגב : שמש שהצטרפה וחברה  אלינו להיות אויבם של המצרים.

השעה הייתה  קרוב לשתיים בצהרים כאשר  שני מטוסים מצריים מסוג  "ווסטלנד – לייזנדר" נראו מעלינו בעת שהם מנמיכים טוס ומטילים עלינו פצצות רסק. מן הפצצות נפגעו שלושה מהמגינים. המטוסים יכלו לפגוע מבלי להחטיא משום שהם היו מטוסים קלים וטייסיהם יכלו לכוון  ולפגוע.  מה  עוד שהם  ידעו שאין בנגבה  נשק  נגד מטוסים . בינתיים מתקדמים הכוחות המצריים  וקרבים לגדר.

"קובה"  מפקד האזור, הגיע למרפאה של נגבה והסביר לפצועים שכל מי שיכול להשתמש בנשק, מתבקש לצאת לעמדות, כי המצב חמור והמצרים קרובים מאד לגדר.  שישה או שבעה לוחמים מהפצועים לקחו את רוביהם וביקשו לדעת לאן ללכת  והיכן להתייצב ! מאחר שההתקדמות של המצרים בדרומה  של נגבה   הייתה קריטית. העבירו גם את המקלע הבינוני  "בזה" לחזית זו.  עתה  פתחו  שני המקלעים באש רצחנית על הטורים המצריים  המתקדמים. הלוחמים המצריים עלו  על מוקשים, עתה כבר עלו על מוקשים חיילים סודנים משלושת הפלוגות שכבר נכנסו לתחומיו של שדה – המוקשים. חלק נהרגו ורבים נפצעו. מפקד הכוח הבין שאינו יכול לשאת בנטל כה עצום של אבדות. ונתן פקודה לעצור את ההתקדמות ולסגת למצודת משטרת עירק  -אל- סואידן. אילו ידע מפקד כל הכוחות שתקפו את נגבה, בערך בשעה 14:30 את המצב לאשורו  של מגיני  נגבה ,לא היה נותן את פקודת הנסיגה הזמנית. כי  לנגבה היו  אותה עת 6 הרוגים  וכ – 46 פצועים. כלומר שליש מסך כל הלוחמים כבר לא היה קיים במצבת הלוחמה. הפלוגה הקדמית של המצרים כבר הייתה במרחק של  כ – 80  מטר מהגדר.  חלק גדול ממגיני נגבה היה תשוש מאחר ונתקף בשלשולים שהחלישו את הגוף כבר כמה ימים קודם לקרב, בצורה חריפה. כמו כן ,לא היה שום סיכוי שתגבורת תוכל להגיע בזמן. את כל זאת לא יכול היה לדעת מפקד הכוחות המצריים. אולם הוא ידע  שיש לו קרוב לאלף,  1000 נפגעים הרוגים ופצועים. ו 12 כלי רכב משוריינים  פגועים וזה מספר עצום. הוא חייב היה  לרכז את כוחותיו ולבדוק לאור כל האבדות אם יש טעם להמשיך בהתקפה.

נסיגה זו, שאנו לא הבנו מה הן סיבותיה, הייתה ממש הצלה לנגבה. אולם חששנו  שהמתקפה תימשך. האויב החל להפגיז את המשק בתותחים הגדולים שהוצבו בתחנת הניסיונות החקלאית ליד מג'דל  וכן ממסלולי  שדה – התעופה הבריטי  "בפלוג'ה ". לאחר  כמה  דקות הצטרפו  גם התותחים שהוצבו על הגבעות השולטות על נגבה. בנגבה החלו להתארגן. קודם כל נקראו חובשי הגדוד מהנקודות בהן ישבו, אל המרפאה לעזור  בטיפול  בפצועים. ההרוגים  הועברו לנקודות איסוף. ניתנה הוראה לעשות רישום מדוקדק של  ההרוגים לבל תעשינה  שגיאות מחרידות אצל  המשפחות השכולות. וחברים התבקשו לתאר עד כמה שניתן את הדקות האחרונות של לחימתם של אותם הנופלים, שוב  עבור  המשפחות ועבור  ההיסטוריה. נשלחו חיילים  פנויים למטבח להכין כריכים במאות. כי לא היה ברור מתי יפתח האויב בניסיון נוסף לחדור לתחומי הקיבוץ. כלי נשק תוקנו ושופצו. תחמושת הועברה לכל העמדות והתעלות בהן היו מוצבים חיילינו המגינים. הסמלים והקצינים התבקשו לעודד את הלוחמים בעמדותיהם, תוך הסברה מהו המצב הטקטי. העובדה שהאויב איבד לפחות 800 מחייליו {בהתאם לחישובים של שעה 16:00 } היו מאד מעודדים. חלק מהסמלים הציעו בעמדות לפתוח בשירה. ואמנם נשמעה שירה ממספר עמדות במשק, כל זאת תוך הפגזה של תותחים. אולם ההפגזה התקבלה בהבנה שכל עוד מפגיזים, הכוחות המצריים לא מתכוונים לתקוף. באותן נסיבות היה זה עידוד לאותם מגינים שראו את החיילים הסודנים האמיצים שירו ושרו בעת הלחימה ממרחק כה קטן. 

                                                                 5

לשירה של המגינים הצטרפו הבנות הצעירות עולות מהונגריה שהיו משולבות  בפעילויות שונות במשק ביחוד בשליחויות, ואכן הן היו אלה שהביאו כריכים  ללוחמים ומסרו הודעות שונות שלהן היו המגינים  כה צמאים לשמוע. ההפגזה לא הפריעה לנערות הנפלאות מלרוץ מעמדה לעמדה ולמלא את תפקידן שהיה עבורן עבודת קודש. הנערות סיפרו  ש 3 חיילים סודנים פצועים הגיעו לגדר  כשרוביהם על הכתף, אולם  כשבידם היו בדים לבנים כאות לכניעה  והם ביקשו עזרה וטיפול בפצעיהם. שנים מהם  התעלפו כשרק הוכנסו לקיבוץ. הם הועברו למרפאה לטיפול.

ההפוגה נמשכה כ –שעתיים, בערך בשעה 17:30 נראו ליד מצודת המשטרה הקסדות המוכרות של החיילים הסודנים. גם הפעם הם התקדמו בסדר מופתי וההתקדמות  שלהם במורד הגבעה מהמשטרה לכיוון נגבה,  הייתה כאילו הם על מגרש המסדרים עורכים תרגילי – סדר חמושים, מדי כמה דקות פגעו קרני השמש בכידונים המבריקים. אי אפשר היה באותם רגעים להסיט את המבט ולא להצמידו לפלוגות השוחרות לטרף.           המוזר היה בתנועתם שלמרות שהיה ברור שהשדה ממוקש, הובילו הקצינים את יחידותיהם היישר אל  שדה המוקשים.  מיד עם כניסתם נשמעו הפיצוצים הכה מוכרים לי של יציאת המוקש מן המדוכה וההתנפצות ליד הלוחמים המצריים. גם הפלוגה השנייה והשלישית נכנסו ללא הסס לשדה –המוקשים ומיד שילמו את המחיר הכבד של נפילת החיילים הסודנים האמיצים. אנו לעולם לא נדע כמה מחיילי  החטיבה הסודנית נפצעו.  אולם  ראינו שרק שלוש מתוך שש פלוגות של הגדוד הסודני יכלו להיכנס למערכה של אחר – הצהרים. כלומר שמחצית  מכוחו של הגדוד נוטרל. ברור היה לנו שהמורל של חיילי  גדוד זה אינו יכול להיות גבוה.  ועד כמה שהם חיילים מנוסים,  הרי הם בני אנוש וחושבים, ולא רוצים  למות  או להתעוור או לחזור הביתה ללא גפיים.אלה אמנם היו מחשבות שלי, כי ממעט הניסיון שהיה בגופי שפעם עצר כדור אויב ופעמיים רסיסים יכולתי לשער שכמה מאות מהחיילים מולי חושבים כמוני. בעת שהגיעו חיילי  הפלוגה הראשונה למרחק של כ – 900 מטר. והפלוגה השנייה כבר הייתה אף היא בשדה – המוקשים, נשמע קולו של משה קויפמן, שהיה מזכיר המשק ועתה בקרב סגנו של "קובה" והיה ממונה על  ההתרחשויות בגזרה הדרומית של המשק. הוא התקשר אל הלוחם שנמצא בתצפית על המגדל, ושאל אם יש  תכונה  כל שהיא  של  יחידות רגלים או שריוניות  באזור  הכפר "בית –עפה",  או  באזור  הכפר " עירק – אל – סואידן", או באזור גבעה  - מוצב -,113 כשנענה שאין שום תכונה. התקשר משה אל מפקד הפלוגה הסביר לו מהו המצב כולו בזירה, ואמר : מאחר שנראות רק שלוש פלוגות היוצאות להתקפה בגזרה הדרומית כדאי מאד לחזק את ההגנה בעמדות 4-עד 8 לפחות  בשלושה  צוותים של מקלעי  מ.ג. 34 ולהביא עמם כמות גדולה עד כמה שניתן של תחמושת.  משה הבטיח שאם המצב ישתנה ותיתכן התקפה גם בגזרה אחרת , הצוות של אותה גזרה יוחזר מיד למקומו. מפקד הפלוגה השיב שזו הערכה מאד נכונה והוא כבר מוריד את ההוראות לביצוע. תוך עשר דקות כבר היו שלושה צוותים של מקלעי מ.ג. 34 מוצבים ומוכנים לירי בעמדות הקדמיות  סמוך לגדר הדרומית של נגבה. וזה לא היה מוקדם מדי כי תוך שבע דקות כבר הגיעו ראשוני החיילים הסודנים למרחק טווח  ירי  יעיל של רובים. עד הגיעם לכאן  פגעו בהם המוקשים , אש המרגמות ואחד המקלעים הכבדים והפילו כ – 20 לוחמים.  החיילים הסודנים פתחו באש יעילה שהורידה את ראשינו עקב המטר המדויק של הכדורים. אולם עתה החלה תזמורת מנוצחת היטב של שני מקלעים כבדים, של שתי מרגמות 3  אינטש ו6  מקלעים מ.ג. 34   אשר חלקם היה כבר מכוון אל מול הפלוגה השנייה. בה  בעת הופעלו המוקשים על ידי החיילים הסודנים שהיו כבר מבוהלים מפרץ האש הרצחנית שפגעה בם. עשרות חיילים נראו נופלים, אם כי מאד ייתכן שחלקם חיפשו מחסה ורצו להיות נמוכים מקו האש. המרגמות פגעו בשתי שריוניות שתיהן סבו על מקומם וחזרו לתחומי משטרת "עירק – אל סואידן" בכך כבר לא היו כלי שריון עם תותחים לצד התוקפים. זו הפעם הראשונה שהלוחמים הסודנים הפסיקו את התקדמותם, אם כי לא הפסיקו להמטיר אש. הפעם היה יחס עוצמת האש של שני הצדדים כמעט שווה ואולי  אפילו עוצמת

 

                                                                   6

האש של לוחמי נגבה הייתה יעילה  יותר. מאחר שלאורך כל טורי  שלושת הפלוגות הסודניות נראו שובלים של אש הכדורים שחלקם פגע והפיל חללים.

בשעה  18:15  נראו  חיילי  הפלוגה השלישית נסוגים, כאשר אש חיפוי חזקה מאפשרת להם את הנסיגה הבטוחה. מיד לאחר מכן חיפו חיילי הפלוגה הסודנית הראשונה על נסיגת אחיהם מהפלוגה השנייה .  לנו נראה היה שמתחיל הסיום של המערכה על נגבה   ביום זה. במשך חצי השעה הבאה עדיין היו חילופי ייריות.  מעבר לכך,  ברגע ששארית הפלוגה הראשונה התרחקו  כ -900  מטר. הגיעו 4 מטוסי "ספיטפייר". הפציצו אותנו, אחד היעפים היה שגוי והפצצות נפלו ליד הפלוגה הסודנית שהייתה עדיין בנסיגה.  כהרגלם, המטוסים עשו הקפה חוזרת והמטירו עלינו אש תותחים ומכונות  ירייה של תופת, ממנה נפגעו שנים מחיילינו.  מיד ל אחר עוזבם את שמי נגבה , החלו התותחים להפגיז אותנו. קודם כל כדי לאפשר לחובשים החיילים הסודנים  להוציא את חבריהם הפצועים  משדה – המוקשים.  גם עתה נפגעו מספר חובשים מן המוקשים. אבל החובשים האמיצים הצליחו להוציא כמה עשרות פצועים מהשדה. בשלב זה אנחנו לא ירינו לעבר החובשים. מאד הערכתי את עשייתם ותעוזתם  האמיצה.

בערך בשעה  19:45 פסקה אש הרובים משני צדי החזית.  

המערכה   על   נ ג ב ה  ביום  ה -   12.7.1948    הסתימה    

           הקרב   הזה   הסתיים ,  אולם   לא   המלחמה. 

 

חווה     כתב    וערך:

נ ג ב י          ע ו ד ד

חבלן  בכיר  גדוד 53

"גבעתי"        תש"ח               

טלפון: 03-9333704

 
 

BetaGroup - עיצוב אתרים

כל הזכויות שמורות NTT - מערכות ניהול תוכן