הצטרפות לרשימת תפוצה
 
 
 
חדשות
  • שינוי ההרשמה לסמינרים

    2.8.2017

    בסעיף ההרשמה לסמינרים יש הוראות חדשות להרשמה.

  • שינוי בתכנית תשע"ח: ביטול הסמינר על לאה גולדברג באפריל

    30 באוקטובר 2017
  • ראיונות עם משתתפי הסמינרים

    14/9/16

    כתובת הלינק היא  https://youtu.be/1Bbd0cXZIGI

 
 
 
  קרבות בית - עפה  
   
 

                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                               ק ר ב ו ת    בית  -  ע פ ה

עודד   נגבי                                  י ו ל י    1948

בשנת 1946 עשתה לי  ידידה  הכרה עם גבר מאד מעניין בשם אריה קוצר. הוא הפך

במשך הזמן לידיד. האירועים  במלחמת  העצמאות הפגישו אותי עם אריה מספר רב

פעמים . לראשונה יצאנו לפעילות חבלנית ביפו . אריה היה מפקד הפעולה. רק לאחר

שהפעולה הסתיימה הוא ניגש  ללחוץ את ידי, אמר שבכוונה התעלם מנוכחותי משום

שחרד פן משהו יקרה לי, והוא כבר איבד שני ידידים בקרב. לכן אפילו חשב עוד לפני

היציאה שלא לאפשר לי לנוע עם מחלקתו לקרב זה .

רק כשהפכתי למפקד שיוצא עם פקודיו לקרב , הבנתי את המשמעות של קשר עמוק

בין מפקד לפקוד ועד כמה קשה לשאת  את  המחשבה במשך שנים , שהובלתי  חייל

לקרב {ולא החזרתי אותו להוריו}. נשאתי באחריות על כתפיי  ובעומק לבי. לא יכולתי

להשתחרר מהמחשבה  שאנו  במלחמה , ובמלחמה  גם  נהרגים !!  ואין כל אפשרות

למנוע נפילת חייליי , יהיו  אלה  חברים ,ידידים, או אחים .

בחודש מרץ  הובלתי על משוריין שיירה לירושלים. נכנסנו למחנה "שנלר" הבאנו מזון

ונשק לעיר.  נכנסתי לאחד המשרדים לטלפן. עם שובי הסתבר לי שהחרימו את "האיל

פורץ המחסומים המשוריין" שלי, עם  הנהג, הסתבר  כי  התלקחו  חילופי  אש  בצפון

העיר. המשוריין נפגע  ממטען . הפיקוד שם  ב -"שנלר" היה מהפלמ"ח , וכאשר נודע

להם שאני יצאתי עתה  משרונה מקורס סמלי  -  חבלה הם החליטו  עבורי  שאצא איתם

ל "מעלה החמישה "ואדריך שם את החיילים העולים החדשים בחבלה .לא הייתה לי

ברירה. איש לא שאל אותי ! פקדו  והורו לי.  כך  היה  נהוג  אז.  { גנבו לוחמים }.

הדרכתי במעלה החמישה  כ - 12-13 ימים, ואז הופיע לפתע " אריה קוצר" בקומנד-

קר, ואמר  לי בקצרה:"קח את הנשק ועלה מיד על הרכב". עשיתי זאת. "גם אריה ידע

                                                      

                                                   2

לגנוב לוחמים" .  נודע לו שאני שם  בעל כורחי .  והוא  החזיר  אותי  לגדודי  גדוד  53.

  בסוף חודש מאי שלח אותי מפקד מחלקת החבלה : אברהם  בן-הדור לטמון  שדות

וחגורות  מוקשים  בקיבוץ נגבה . הוא אמר לי בשפה  זו : " עודד,  אתה הטוב  שיש

 לי,  אתה יוצא לעבודה קשה ורבה . אני מניח שזו תהיה תקופה ארוכה . אני אשלח 

לך מוקשים בכל שיירה לילית שתוכל להגיע אליכם . היה חזק  !!

הקצין  בן הדור קיים  במלואה את הבטחתו, במשך חודשיים ימים הגיעו אלי מוקשים.

לקחתי אתי כ – 210  מוקשים  משני  הסוגים :  נגד  רכב  ונגד  אדם . כחודש  לאחר

המצאי בנגבה,  נתבקשתי  על  ידי  סגן מפקד  הפלוגה,  { מישקה  אייל }, לצאת  עם

עוד  שני  חיילים  כדי  לטמון  כ – 15  מוקשים  נגד רכב  ליד  הכפר  "בית – עפה"

השבתי : " מוכן  לצאת , אולם  3  חיילים לא  יוכלו לשאת  כמות  זו  של

מוקשים". משום  שמשקל  כל מוקש  הנו  8  ק"ג . לבסוף  מצאתי  פתרון

ביניים . הייתה  לי  עגלה  שניתן  להעמיס עליה  7  מוקשים. את היתר אנו

נישא על גבינו . הסתבר  שמישקה  התכוון  להיות  החייל  השלישי . אולם,

מפקד  הפלוגה  לא  התיר  לו  לצאת לפעולה זו. כתוצאה  מכך  נותרנו רק

יעקב  גנסין  איש  נגבה  שהתנדב  לעבוד  אתי  מיד  עם  בואי לנגבה ואני.

באותה עת חנה בכפר " בית – עפה " גדוד מצרי  כשלרשותו  11 שריוניות

נושאות תותח  ו 2 סוללות  תותחים  במשקל  6 ליטראות  נגד טנקים .  סך

כל  הכוח  שחנה  במקום  מנה  כ – 600  לוחמים  מצריים .  יצאתי יחד עם

יעקב  והעגלה  העמוסה  ואתנו  9  -  10  מוקשים  נגד רכב. הייתה  זו 

משימה מסוכנת,  קשה, ותוך ידיעה שהסיכוי שלנו לחזור הנו  קטן  ביותר.

פחדתי ! אולם  לא  הייתה  ברירה,  אלא  לנסות להביא לידי כך ששריוניות 

 

                                                 

                                                   3

תפגענה ותושמדנה . פירוש הדבר שאנו  נאלץ לפעול במרחק של כ -100

מטרים מגדר הכפר. עשינו  את  זה. פ ח ד ת י! ! פחד שיתק  את  גופי   

ומוחי. זיעה  קרה נטפה וירדה  לאורך גבי  עשרות פעמים.  טמנתי  9 מוקשים

        כשהתחלנו בהטמנה בשעה אחת אחר חצות מתחת לאפו של האויב

חזרנו בזחילה מערבה  כ -200  מטרים  לפני שהעזנו  לנוח  ולהיכנס לשדות

הדורה שאפשרו לנו  מעט מחסה בליל ירח . הגענו  לנגבה  עם אור יום.  אילו

היינו מאחרים  ב -  10  דקות  היו  הסיירים  המצריים  מחסלים  אותנו..

ב – 8  ביולי   1948  הגיעה  פלוגה  א' של  גדוד  52  לנגבה,  ניתנה  להם

הוראה  להתארגן  ליציאה  לנסות  לכבוש את הכפר "בית – עפה". הפלוגה

כבשה  את  הכפר  מצד מזרח  כי  דיווחתי  להם  על  המיקוש . אך  נתקלה

בהתקפת  נגד  של  שריוניות , ונאלצה  לסגת  תוך בריחה  לא  מאורגנת

לכיוון  נגבה.  הפלוגה  איבדה  שנים  מלוחמיה  ו - 9   פצועים.

ב  – 15  ביולי  1948  עלתה  " פלוגת  שועלי  שמשון ",  שהיוו  9  ג'יפים

חמושים  במקלעי "בזות"  על הכפר  " בית – עפה " , מפקד  היחידה  היה

אריה  קוצר. מתוך דיווח מוטעה, הוא ידע שפלוגה של הגדוד נמצאת בכפר.

אולם הפלוגה עזבה. זאת לא ידע אריה .  הכוחות  המצריים  הצליחו להקיף

חלק מהמתחם שלו, אולם  אריה  קרא  את  המפה , הצליח  להוציא  את 

הלוחמים  שלו, אחד אחד ונשאר אחרון לאבטח את היחידה. עם עזיבתו את

המתחם עלה הגי'פ  של אריה קוצר על  אחד המוקשים  שטמנתי אריה וחייל 

 

 

                                  4                                                      

שלו הועפו מן הרכב ונהרגו. הנהג הפצוע קשה  {שוער  מכבי  א. בנדורי }

הצליח  להגיע  עד נגבה  על גלגלי המתכת  של הג'יפ  והתעלף.

 היה  לי  קשה  ללמוד שאריה  עלה  על  מוקש  שאני טמנתי .. חשתי כי אני

 הרגתי את ידידי אריה ! !  במשך שלושה  ימים לא יכולתי לאכול, לתכנן, או

להתרכז  בעבודת  המיקוש.

    ב – 178  ביולי  1948  תקפו את "בית – עפה " שתי  פלוגות : האחת 

של גדוד  54  "גבעתי".  פלוגה שניה הכילה נחתים טירונים של חיל – הים.

השריון המצרי שארב להם: פגע קשות בשתי  הפלוגות,  והן  נסוגו  בספגן

אבדות רבות בנפש.  אולם חלק מהנחתים  לא  קיבל  את  פקודת הנסיגה 

והם  נשארו  מוקפים  על ידי הכוחות  המצריים,  הנחתים לא יכלו לעמוד

בפני שפעה של  שריון  מצרי , ולחמו  בגבורה  עד שחוסלו  כולם.

הנה כי כן --  בכפר " בית – עפה ", שעד  היום מרבית  העם לא יודע  את

שמו  והיכן  במפה  הוא  נמצא,  איבדה  האומה  כ- 120  מבניה  תוך 

שלושה  שבועות.        { בחודש  יולי  1948 }

היום  בנוי  על אדמת  בית –עפה  היישוב  "יד –נתן " הנמצא  2  ק"מ.

דרומית – מזרחית  לנגבה.

           בואו  נוקיר  את  הנופלים  בקימה  לדקה . 

                                             " יהי  זכרם  ברוך "

כתב  וערך  :   נגבי      עודד

חבלן   בכיר          גדוד  53

 

"  גבעתי  "             תש"ח

 

 

 
 

BetaGroup - עיצוב אתרים

כל הזכויות שמורות NTT - מערכות ניהול תוכן