הצטרפות לרשימת תפוצה
 
 
 
חדשות
  • שינוי ההרשמה לסמינרים

    2.8.2017

    בסעיף ההרשמה לסמינרים יש הוראות חדשות להרשמה.

  • שינוי בתכנית תשע"ח: ביטול הסמינר על לאה גולדברג באפריל

    30 באוקטובר 2017
  • ראיונות עם משתתפי הסמינרים

    14/9/16

    כתובת הלינק היא  https://youtu.be/1Bbd0cXZIGI

 
 
 
  תרומתו של הרב קוק להשגת הצהרת בלפור  
   
 

תרומתו של הראי"ה קוק

ל"הצהרת בלפור" וההגנה עליה

הופיע ב"לאורו", גליון 8, פ' ויצא תשע"ח

הרב ארי יצחק שבט

הויכוח הציבורי באנגליה            

מרן הרב קוק זצ"ל נסע מארץ ישראל לכנס רבנים באירופה בקיץ תרע"ד (1914), והנה פרצה מלחמת העולם הראשונה והוא נאלץ בעל כורחו להישאר בשווייץ ובאנגליה במשך חמש שנים. בדיעבד, התברר ששהותו באנגליה הייתה סייעתא דשמייא של ממש, שאפשר לו לתרום תרומה חשובה להעברת ההחלטה של "הצהרת בלפור" ולהגן עליה בפני התקפותיהם של היהודים האנטי-ציונים, המתבוללים והחרדים כאחד, שבלבלו את קברניטי אנגליה ומנעו מהם להבין, "האם היהודים אכן רוצים את ההצהרה או דווקא מתנגדים לה"?!

באופן אירוני ומצער, המתנגד העיקרי לרעיון בין שרי אנגליה, היה היהודי לורד אדווין סמואל מונטגיו. הוא ניסה להכשיל את הצהרת בלפור, באומרו לראש הממשלה לויד ג'ורג', "כל חיי ניסיתי לצאת מהגטו, ואתה רוצה להכריח אותי לחזור לשם?!". שלילתו התבססה בעיקר על כך שראה את לאומיותו כאנגלי ולדעתו, היהדות היא רק דת, ומאז יציאתנו לגלות מארץ ישראל, אין לנו, לעמנו, כבר שאיפות לאומיות, ואנו הננו חלק מן העם בו אנו  מתגוררים. כמו כן, פחד מונטגיו שהלאומיות היהודית תגרום לכך שמדינות, כולל אנגליה, עלולות לעורר חשדנות והאשמות כלפי אזרחיהם היהודים בחוסר נאמנות או נאמנות כפולה (מה שעלול גם לסגור בפני מונטגיו תפקידים פוליטיים).

התנגדותו גם התחשבה מאד בדאגה לתגובת הערבים תושבי א"י (חשש שהתברר לצערנו כצודק מאד!), דבר שעלול לגרום התקוממות העולם המוסלמי נגד אנגליה בכל הקולוניות שלה (כולל הודו, הקולוניה שהייתה גולת הכותרת של האימפריה הבריטית, שם יש אחוז ניכר של מוסלמים, ולשם עמד מונטיגיו לכהן כמושל האנגלי).

רבים אינם מודעים לכך שהיה קשר חזק במיוחד בין מונטגיו לבין הרברט הנרי אסקווית' (ראש הממשלה של אנגליה במחצית הראשונה של המלחמה, עד שנת תרע"ז, שאז נאלץ להתפטר לטובת לויד ג'ורג', ש"במקרה" היה אוהד את רעיון ההצהרה- שאף זה הוא  אחד מהניסים בתהליך!), שאף ראה בו ממשיך דרכו הפוליטי. התנגדותו והשפעתו של מונטגיו אכן הכניס שינויים משמעותיים וכמעט אף "טירפדה" את ההצהרה.

אמנם הרב הראשי לבריטניה דאז, יוסף צבי הרץ, ורוב היהודים הדתיים, וכל שכן המהגרים היהודים חסרי-השורשים שבאו לאחרונה ממזרח אירופה, תמכו, כרבם מרן הרב קוק, בציונות ובהצהרת בלפור. אך בין מתנגדי ההצהרה היו מנהיגי הממסד היהודי הרשמי, שהשפעתם על ממשלת אנגליה הייתה רבה בזכות מעמדם החברתי, הכלכלי והפוליטי. הם הרחיקו לכת לפרסם בעיתון המרכזי הלאומי, ה-London Times, ב-24/5/17 "מכתב גלוי" נגד הציונות, והצהירו ש"ליהודים בעלי הזכויות במדינה זאת (אנגליה), אין שאיפות מדיניות נפרדות".

הצטרפו אליהם חרדים מאגודת ישראל בפרנקפורט (שרצו למחות אך בגלל המלחמה, מנעו מהם מלהיכנס לאנגליה) שהתנגדו למדינה יהודית גם מהסיבה שעוד לא הגיע המשיח, שראו את עצמם כיהודים בדת, אך אזרחים כמו הגוים בלאומיותם.

 

התערבותו הפעילה של מרן הרב זצ”ל       

מעבר לתמיכתו ועצותיו "מאחורי הקלעים" באגרותיו לחיים וייצמן ולנחום סוקולוב, החליט הרב קוק גם "לעקוף" את המנהיגים המתבוללים הללו שהתכחשו לזהותם הלאומית הישראלית. הוא פנה ישירות לקהילה היהודית והוציא "קול קורא", כדי לפעול נגד "אחדים מראשי הקהל, הרחוקים שהודיעו בדרך רשמית  להכחיד את השם ה(ל)אומי של ישראל" (אגרות הראיה ב, עמ' קו). הרב כינס את בני קהילתו, לרוב מהגרים ממזרח אירופה, לכינוס מיוחד בבית הכנסת ואף קבע יום צום בנושא (שם, עמ' קז).

הכרזת הרב נשלחה לראשי הקהילות והגבאים לקרוא באותה שבת בכל בתי הכנסת, בפרשת בהעלותך י"ח בסיון תרע"ז, לאחר קריאת התורה, תחת הכותרת הברורה: "גילוי דעת על דבר הבגידה הלאומית" (אגרות ג, עמ' קט-קיא), בשמו ובשם "ועד הרבנים", "נגד כל הרוצים לפורר את השלמות הנפלאה של היהודים והיהדות". אכן קראו את דברי הרב בכל בתי הכנסת:

את גזלתנו אנחנו תובעים בשלמות. העוולה הצועקת שמים, מוכרחת להתקן כלה... באה העת שכל אלה שהרסו, או שאבותיהם השתתפו בהריסת עמנו וארצנו, יהיו מוכרחים... לתת לנו בכל האפשרויות, את כל הנוחיות כדי שוב ולבנות את בית יעקב הנהרס ולכונן במלוא ההדר את נוהו השמם... ומה תמוה הוא שבעת הנפלאה הזאת... ימצאו אנשים בעלי מוחות מטומטמים ולבבות ערלים כאלה, שתהיה להם החוצפה להביע דברים בכדי להקטין ולפורר את השלמות היהודית הגדולה המקורית, בשעה שידיעתה כל כך נחוצה לכל מעמדנו ההסטורי."

חילוקי הדעות התבטאו בחריפות בבתי הכנסת, ואף הכריחו את הממסד היהודי המתנגד "להוריד פרופיל" מול הלחץ של אחיהם, המון העם היהודי. הלורד דוד אלכסנדר, נשיא ועדת צירי הקהילות היהודיות (Board of Deputies) נאלץ להתפטר מתפקידו. הלורד סווייטלינג (לואיס מונטגיו, אחיו של אדוין מונטגיו), נשיא הפדרציה של בתי הכנסת, עזב בחרי-אף את לונדון ויצא להסתתר באחת מהווילות המרוחקות שלו. הלורד קלואד מונטיפיורי, ראש ה"אנגלו ג'ואיש אסוסיאיישן", טילפן לחיים וייצמן וביקש לקבוע פגישה, "כדי להסדיר את היחסים".

כבר במוצ"ש,  שלחו המונים מבני הקהילות תזכירים ומכתבים בנושא לממשלה ולעיתונות, בהתאם לדברי הרב, להוקיע את דברי המתבוללים המתנגדים להצהרת בלפור, עד כדי שעיתון ה-Times דווחו שהם "קיבלו כל כך הרבה מכתבים מיהודים כועסים" נגד דברי הממסד היהודי, שהם לא יכולים לפרסם את כולם.

גם כאשר השאלה הועלתה לדיון בפרלמנט, לאחר שהועלו ההתנגדות של היהודים המתבוללים, קם לפתע הציר מר קיילי ושאל בזעם: "מי, לדעת חברי המכובד, מוסמך יותר לפסוק בשאלה זו - לורד סווייטלינג וסיר מונטגיו, או הרבי קוק?" ... דבריו של השואל זכו למחיאות כפיים מצד כל חלקי הבית.

עם הינתן "הצהרת בלפור" נישא שמו של הרב זצ"ל, כאחד מלוחמיה הגדולים של ההצהרה, ושמו נישא בפי כל!

גם בהמשך הדרך תרם הרב קוק חלק חשוב בחיזוק הצהרת בלפור, ואף הקים את הסתדרות "דגל ירושלים" שבין מטרותיה המרכזיים, לכלול גם את המון הציבור החרדי לפעול ביישום שיבת ציון השלישית, לאור הצהרת בלפור.

כך גם בשנת תרפ"ב, כשפנו ד"ר י"י דה-האן ושניים מקנאי ירושלים ללורד נורת'קליף, בטענה שהיהודים הדתיים ה"אמיתיים" הם נגד הצהרת בלפור, פעל הרב קוק בנמרצות כדי להסיר כל ספק איך מרגיש הרוב המוחץ של הציבור הדתי.

אף בהיותו בארה"ב בשנת תרפ"ד, פגש הרב את הנשיא קלוין קולידג' בבית הלבן, וגם שם חיזק את התמיכה האמריקאית להצהרה. בדרך חזרה מארה"ב בשנת תרפ"ד, עבר הרב דרך אנגליה והרגיש צורך לבקר את הלורד בלפור ואת שר המושבות, עמו דן בנושא "חוקת הקהילות" שעמדה אז על הפרק.

יתירה מזאת, בהספדו, הדגיש הרב זצ"ל שבלפור  יותר גדול מכורש!  שהרי זה החמיץ, לאחר זמן לעומת הלורד ש"עמד בצדקו... עד נשימתו האחרונה, על כן יהיה זכרו ברוך לנו לעד".

הרב שמעון גליצנשטיין (מזכיר הרב בתקופת לונדון) כותב בזכרונותיו, שההיסטוריונים החדשים "העלימו, במתכוון או שלא במתכוון, ביודעים או בלי יודעים, את חלקו של הרב בהכשרת הלבבות וסלילת הדרך לשם מתן ההצהרה הזאת", וחבל...

 

 

 

 

תגובתו של הרב קוק לפעילותם של מנהיגי הקהילה האנגלית הנ"ל אשר שהה באותה עת בלונדון

היתה בהפצת מכתב ארוך וחריף לכל מנהיגי הקהילות האורטודוקסיות באנגליה

בו הוא מוחה על הבגידה של אדווין מונטגיו וחבריו קלוד מונטיפיור לוסיף וגסטר

וקורא לגבאים להקריאו בבתי הכנסת ולהפעיל לחצים על בלפור כי לא יאזין לקולות היהודים הליברליים.

מצ"ב שני קטעים מהמכתב הארוך המבטאים את המסר העיקרי

קטע הפתיחה וקטע הסיום

 

אגרות הראיה / כרך ג / סי' תתלב, עמ' קט-קיא

 

 

בעה"י, ך"ג סיון עזר"ת.

 

 

גילוי דעת ע"ד הבגידה הלאומית

 

מוחים אנחנו גלוי נגד כל קורעי הנשמה היהודית, נגד כל הרוצים לפורר את השלמות הנפלאה של היהודים והיהדות. רק יהדות שלמה אנחנו יודעים ! 

 

לעג מר הוא כל הויכוח הזה אם קניננו הלאומי או הדתי הוא המקיים את תוכן חיינו. השלמות של "אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" לא תיפרד ולא תיחלק לעולם.

 

בכוח הקדוש של שלמות היהדות אנחנו מוחים נגד כל הבוגדים, המוסרים ודוברי ריק מכל המינים. בכוח הקדוש של שלמות כל אומתנו, בגופה ובנשמתה, תובעים אנחנו את תביעותינו השלמות מאת כל חברינו אחינו ומאת כל האנושיות התרבותית. ..............

 

 

 

צרות-הלב של אלה הרוצים לפורר לחלקים את שלמותו של כח חיינו המזהיר ולנתק ממנו חלק הנה וחלק הנה, - בגידה היא לא רק ליהודים כי אם לכל האנושיות. אמנם תקותנו גדולה, כי צדקתנו הקדושה תוכר היטב מכל אדם, בני-ברית ושאינם בני-ברית, וחלומות-ההבל של הפרדת כוחותינו יחלפו כליל וכח של שלמות יחל לעודדנו במלוא האומץ, וכולנו יחד, כל נדחי ישראל במלוא המובן, נתבע בפועל ובעוז את תביעתנו השלמה וקולנו ישמע בכל החוגים, לכבודם ולאשרם של כל העמים ולעילוינו ולאושרנו ולבנייתם המהירה של ארצנו הקדושה, עמנו ורוחנו הקדוש הנשא, העומד להיות לאור גויים ולישועת אפסי ארץ.

 

אנו מבקשים מאת ראשי הקהלות והגבאים לסיע שגילוי הדעת הזה יקרא בקהל בבתי הכנסיות בש"ק פ' בהעלותך אחרי קריאת התורה.

 

 

 

 
 

BetaGroup - עיצוב אתרים

כל הזכויות שמורות NTT - מערכות ניהול תוכן