הצטרפות לרשימת תפוצה
 
 
 
חדשות
 
 
 
  אברהם איזדרכת  
   
 

ראשית הנצרות -ביטוי לרבגוניות הזרמים ביהדות

"בעקבות יוספוס פלאוויוס ומקורות יהודים אחרים, מקובל להגדיר את הצדוקים, הפרושים, האיסיים "כיתות" שפעלו ביהדות הבית השני. המונח "כיתות" מציין בדרך כלל קבוצות לווין משניות, הקיימות בצדה של דת דומיננטית או החורגות ממנה. מכאן נוצר הרושם שגם

ליהודים הייתה באותה תקופה דת נורמטיבית מגובשת. ואולם מרבית הסימנים האחרים רומזים להפך : אלה לא היו כיתות, אלא זרמים מתחרים שנאבקו ביניהם על צביונה הבסיסי של הדת היהודית, על מקורות סמכותה ועל אופי הדתיות המגולמת בה. זרמים אלה גם לא הצטמצמו לשלוש ה"כיתות" שמזכיר יוסף, יש להוסיף להם את ההלניזם ואת הנצרות,

כפלגים פנים-יהודיים שדרשו לעצב מחדש את דת משה ההיסטורית בכיוונם שלהם. התמונה המתקבלת אינה של דת נורמטיבית מרכזית עם גוונים בשוליים, אלא של מאבק איתנים על עצם דמותה של דת היהודים, ההולכת ונוצרת מחדש במאות הראשונות לספירה בכיוונים מתחרים... "[1]

"ההכרה בגיוון הגדול שהיה אופייני ליהדות בתקופת הבית השני )536 לפסה"נ עד 70 לספירה(,קיבלה תנופה בעקבות חקר מגילות ים המלח, כשהטקסטים האבודים סייעו להדגיש את ריבוי הצדדים העשיר של היהדות בתקופה שקדמה ליהדות הרבנית. התבטל הדימוי המסורתי של הפרושים, כאילו הם היו מנהיגיו דה פקטו של העם היהודי לפני החורבן השני של בית המקדש. הפרושים מצטיירים במחקר העכשווי ככת אחת מני רבות, וכלל לא כמעין-רבנים מוקדמים בעלי סמכות שנשאבה מאישור עממי כללי. הדגש החדש על אופייה הרבגוני של יהדות הבית השני, בצירוף גישה ביקורתית לחקר הספרות הרבנית הקלאסית ערער במידה רבה את הדימוי בדבר קיומה של יהדות "מרכזית" אחת ויחידה שהוליכה במישרין אל הדת של הרבנים...בימים עברו היסטוריונים של היהדות ושל מקורות הנצרות קבעו את קיומה של יהדות מונוליטית שהולידה את הנצרות ונקרעה ממנה באופן חותך. גילויה של יהדות רב-צדדית בתקופת הבית השני מאפשר לראות את הרצף הנרחב של אמונה ופולחן פוסט מקראיים , שישוע וחסידיו היו חלק ממנו. ..ומכאן שהעדויות על מקורות הנצרות, מהוות מכרה של מידע על אודות הדת, הפוליטיקה והתרבות בארץ ישראל היהודית

במאה הראשונה.... גישות מחקר יהודיות נשענות על הבחנה חותכת בין ישוע ההיסטורי

לכריסטוס של האמונה. הראשון היה יהודי מהגליל שמעשיו והתורה שלימד בחייו שופכים אור על תולדות היהודים ותרבותם, ואילו השני הוא מושיע שמשמעותו תלויה בעיקרי אמונה הנוגעים לאלוהותו ולתחייתו מן המתים. מלומדים יהודיים כדוד פלוסר וגזה וורמש כתבו

מחקרים על ישוע ההיסטורי בהקשרו היהודי... הדרשה על ההר )מתי ה,5( קובץ של דברי

הוראה, שופכת אור על הפולמוס של ישוע נגד הפרושים, כשהוא ותלמידיו עומדים במאבק פנים- יהודי, שאופיו קרוב למאבק בין כיתות אחרות בתקופת הבית השני. מוצאים גם הקבלות בין תורותיו לבין מסורות רבניות מאוחרות יותר.)"כלל הזהב" בהשוואה להלל הזקן(,

רומז ששתי הקבוצות היו דומות זו לזו מרטין בובר קרא לו "אח" ויוסף קלויזנר כינה אותו

"היהודי היהודי מכולם" [2]

" תרבות היהודים -ההלניסטיים , עשירה ומפוארת, ניסתה לקיים ולפתח את דת משה מתוך

זיקה לתרבות העמים )"האוניברסלית"( של תקופתם. היא התקיימה קרוב לשבע מאות שנה

במצרים, בארץ-ישראל, בסוריה, ברומא ובאיי הים התיכון. בתקופת פריחתה היא התבטאה

בספרי חוכמה ודת, בפרשנות אלגורית של המקרא, בארגון מדיני הלניסטי , בפילוסופיה יוונית ורומית, בתרבות הגוף, ובתרבות חומרית עשירה, כולל אמנות ציורים ומוזאיקות בבתי

כנסת. כל אלה חייבו רפורמה בעמדות יהודיות מסורתיות, כפי שגם עמדות הפרושים, הנוצרים, האיסיים ואחרים חייבו רפורמה. ומבחינה זו היה ההלניזם היהודי אחד הפלגים שנאבקו על צביון החיים היהודיים בארץ ישראל ובתפוצות.................. אפילו הפרושים הנחשבים

ליריביו העיקריים, שאבו ממנו השראה.... הסנהדרין, הגוף היהודי העליון והמובהק, היה

מוסד בעל שם יווני ומקורות יווניים. רבי יהודה הנשיא שערך את המשנה המשמשת בסיס לתלמוד, התגורר בעיר ציפורי, בירת הגליל היהודית, שאורגנה כפוליס יווני, ובה בנייני ציבור

ובית כנסת המעוטר בציורי פסיפס, כולל גלגל המזלות בעברית ואירועים מן התנ"ך כמו עקדת יצחק ובשורת המלאכים לשרה על לידת הנס הצפויה לה. מאות שנים לפני כן כתב פילון היהודי באלכסנדריה מדרשים פילוסופיים על התנ"ך וגילה בעומקו את חכמת יוון,

ה"לוגוס" האוניברסלי. פילון חי בזמנו של ישוע מנצרת , אך הם לא שמעו זה על זה, וכל אחד מהם הציע יהדות חדשה אחרת. פילון גם לא ידע הרבה על עבודת הפרושים. הוא עסק כמוהם במדרש על התורה, אבל מדרשיו היו פילוסופיים, דבר שהרחיק אותו מן התרבות

הפרושית וכנראה גרם להתעלמות ממנו במסורת הרבנית המנצחת )כתבי פילון נשמרו רק הודות לנוצרים, כיוון שאוגוסטינוס ראה בו את אבי התיאולוגיה- העיון השכלי ביסודות הדת (. מצד אחר, פילון גם לא היה הלניסט צדוקי. ההלניזם הצדוקי היה מבוסס על כהונה פוליטית המשרתת במקדש. ואילו פילון פעל בסביבה יהודית עם תורה שבכתב ללא מקדש. אלו שתי צורות שונות של הלניזם יהודי. התרבות הפלסטית והפוליטית של היהודים ההלניסטיים

נשקפת מבתי הכנסת שנתגלו בגליל, בעמק יזרעאל ובעמק בית שאן, בטבריה בדורה אירופוס שבעמק הפרת ובאיטליה, ובהם ארכיטקטורה יוונית, ציורי פסיפס רומי של אירועים תנ"כיים , סמלי הליוס )אל השמש( המיתולוגי וגלגלי מזלות,.................. לאן נעלמה הספרות

העשירה שוודאי הייתה ליהודים ההלניסטיים ? סביר להניח שמרבית הספרים נגנזו או אבדו בגלל יחסה העוין של היהדות הרבנית המנצחת המעט שהגיע לידנו נשמר על ידי הנוצרים )כתבי פילון, ספרים חיצוניים כמו חכמת שלמה ומקבים ד'( ..."[3]

"ממצאים ארכיאולוגים מגוונים, שנתגלו בארץ ישראל, חושפים תמונה מורכבת של החברה היהודית שלא כל הציבור היהודי היה 'רבני' באופיו. ברור כי היו קהילות ששמירת ההלכה וחיים על פי המסורת הרבנית נתפסו בהן כערך המרכזי של חייהן הציבוריים.. דוגמה

מובהקת לקהילה כזאת .נמצאה בשרידי בית הכנסת בשדות קיבוץ עין-הנצי"ב בעמק בית

שאן.מתוך הכתובת המצויה ברצפת הפסיפס של בית הכנסת, שבה הועתקו קטעי הלכה מן התלמוד הירושלמי, עולה בבירור כי הקהילה הייתה "רבנית" . מן הצד האחר ניצבות רצפות הפסיפס בית הכנסת בחמת טבריה וזו של בית הכנסת העתיק שנחשף בקיבוץ בית-אלפא

שבעמק יזרעאל. על רצפות אלו מצויר גלגל מזלות ובמרכזו דמותו של הליוס, אל השמש במיתולוגיה היוונית, המחזיק כדור ומקל. שילוב זה הוא שמתייחסת אליו המשנה במסכת עבודה זרה כדוגמה המובהקת של עבודה זרה. עובדה זו מורה שהקהילות היהודיות שפעלו בבתי הכנסת האלה לא היו "רבניות" בזהותן הבסיסית. אכן, הממצאים האלה מורים כי

הזהות היהודית בשלהי העת העתיקה הייתה מגוונת יותר מכפי שנוטים להניח. .

היעשותה של היהדות הרבנית לדגם הבלעדי במסורת היהודית אירעה בתהליך היסטורי

4

שנמשך דורות רבים מאד [4]

ראיית הנצרות כאחר מוחלט מונעת הכרה בהשראות הגומלין שהיו בין התרבות הנוצרית והיהודית, כולל בענייני פולחן ומנהג. הנוצרים נתפסים בזיכרון היהודי כאחר המוחלט. כשהם טוענים שהם "ישראל האמיתי", מנשלים את היהודים מזהותם, וגוזלים את

ההיסטוריה ואת הפנתיאון של הדמויות הגדולות - השופטים, המלכים והנביאים , שכולם נעשים לאבות הכנסייה. למעשה הנוצרים היו בראשיתם חלק מן העם היהודי והדת

היהודית, שאותה באו לתקן בעקבות נביא או מורה רוחני חדש שקם בישראל ושמו ישוע מנצרת. בהמשך הנצרות נכשלת כזרם יהודי, היא פרשה מן העם האתני והקימה את "העם התיאולוגי" בדמות הכנסייה. אבל ישוע היה יהודי במוצאו ובתפיסתו הדתית וכאלה היו תלמידיו. הם התמודדו בתוך העולם היהודי על יצירתה של דת יהודית מחדשת, שתלך מעבר לדת המקראית כפי שעשו, בדרך אחרת, גם הפרושים והרבנים וחלק מהיהודים ההלניסטיים [5],

ה"מינים",=היהודים-נוצרים. שמרו. על הלכות, מנהגים )מילה, תפילה( ומועדים יהודיים, גם לאחר

שהפכו מכת נוצרית )המתנגדת לנצרות הפגאנית של פטרוס( -לזרם המקביל ליהדות הנורמטיבית

תוך אימוץ מתאר המבנים של בתי הכנסת )בניגוד לכנסיות של הנוצרים(. הגדרתה המדויקת של הקבוצה נתנה, על ידי ההיסטוריונים הנוצרים,)מ"אבות הכנסייה"( בני הזמן : הירונימוס )340-420 לסה"נ,( מדווח [6]: " בכל בתי הכנסת במזרח, הכת הידועה כ "מינים" קיימת בין היהודים ולחלוטין מוקעת על ידי הפרושים. הם נקראים "נוצרים" )נזורנים(, הם מאמינים בישו בן האלוהים אשר נולד לבתולה...הם רוצים להיות גם יהודים וגם נוצרים אך הם לא יהודים ואף לא נוצרים." [7]

אפיפניוס ,)בסוף המאה הרביעית( מעיד :" כיתות סוטות נקראו נזורנים ... וביחוד נימולים שומרי תורה ושבת שהם יהודים לכל דבר אם כי שנואים על היהודים המקללים אותם שלוש פעמים ביום בבקשם מאלוהים לקלל את הנזרנים". [8]

סוף ההתיישבות של היהודים המשיחיים בארץ ישראל נגזר יחד עם ערים וכפרים של הנוצרים, הנוצרים הבדואיים בנגב ובחורן שנטשו את יישוביהם[9] ויישובי היהודים בגליל ובגולן שנמוגו מהמרחב לאחר נפילת האימפריה הביזנטית במרחב פלשתינה, והשתלטות החברה המוסלמית ניראה ש'המינים-היהודים-נוצרים', לא התקבלו כקבוצה לקהילות היהודיות כיוון שלא נטשו את האמונה בישו כמשיח, אפשר שהצטרפו לכנסיות הנוצריות הסוריות אורתודוקסיות שפעלו באזור דמשק ומזרחה ויתכן גם שחלק מבניהם המירו דתם, התאסלמו והתאימו את אורח חייהם לדת השלטת בדומה לבני קהילות דתיות אחרות )שומרונים, יהודים, נוצרים..(

 


[1]  ירמיהו יובל - חילון הזיכרון וחקר ההיסטוריה , בתוך זמן יהודי חדש -תרבות יהודית בעידן חילוני- מכון שפינוזה הוצאת כתר 2007

[2]  אנט יושיקו ריד - התחלת הנצרות כהיסטוריה יהודית- בתוך זמן יהודי חדש -תרבות יהודית בעידן חילוני-

מכון שפינוזה הוצאת כתר 2007

[3]  ירמיהו יובל - חילון הזיכרון וחקר ההיסטוריה , בתוך זמן יהודי חדש -תרבות יהודית בעידן חילוני- מכון

שפינוזה הוצאת כתר 2007

[4]  עדיאל שרמר- התהוותה של היהדות הרבנית- , בתוך זמן יהודי חדש -תרבות יהודית בעידן חילוני- מכון שפינוזה הוצאת כתר 2007

[5]   מבין ההיסטוריונים היהודים עמד על כך בשעתו יוסף קלויזנר. אפילו פאולוס, שאול מטרסוס, ניסה בתחילה לשכנע את אחיו היהודים. וגם כשפתח את תורת רבו- ישו לכל העמים פאולוס הוסיף לראות בעצמו ממשיך של מסורת יהודית ומעביר בשורה יהודית מתוקנת לשאר העולם הרומי-הלני.

[6]    תרגום של טפלר -ברכת המינים עמ' 39-40. הירונימוס הראשון שמזהה במפורש את הנוצרים עם המינים וקובע שמדובר בכת נוצרית-יהודית.

[7]  המונח "נוצרים" אינו מופיע בספרות התנאים, ולא בנוסחי התפילה או בספרות התלמודית הקדומה., אלא כ"מינים".

[8]  רבקה ניר תשס"ט, עמ' 416.

[9]  על פי תהליכי ההתנחלות הנוודית, המתבססים על ארבעה מעגלי התיישבות: ראשיתם בהתנחלות נוודים, המשכם בהתפתחות יישובי קבע, וסיומם בנטישת היישובים והשתלטות מחודשת של נוודים על האזור הנטוש.

הערות על בתי הכנסת המונומנטליים בגליל.בתקופה הביזנטית

}#{ מלקט המקורות )בעיקר הנוצריים(, על החברה היהודית בתקופה הביזנטית, עולה באופן וודאי

שהיא הייתה מגוונת ורבת פנים, כרצף מהזרמים של היהודים בימי בית שני. אך ללא שיתוף

ופלורליזם, אלא בההדרה והשכחה, של "קרובים ורחוקים". על ידי ההנהגה היהודית

}#{ בתי הכנסת המונומנטליים בגליל ובגולן התפתחו בישובים הכפריים בתקופה הביזנטית במאה

החמישית-שישית, בעקבות התפשטות המואצת של הנצרות ובניית שפע הכנסיות והמנזרים. מקורות ההשפעה )ההדדית( העתקה, חיקוי )דמיון( ושונות מתבטאים במבנים ובעיטורים.

}#{ בתי הכנסת ניבנו על רקע עליית הנצרות ופילוח קהילות יהודיות ונוצריות הנאבקות בפלסטינה השנייה, הביזנטית על הגבלות וזכויות.                      מול צווי השלטון הביזנטיב

מזדקרת התמיהה כיצד בנו בתי כנסת יהודים מאמצע המאה החמישית בניגוד מוחלט לצווים[1].

רובן המכריע של הכנסיות נבנו כנראה רק במאה השישית, כאשר הפעילות הנוצרית בארץ מלווה במאבקים תאולוגיים ומאבקי חצר נוצריים[2] באותו זמן חל תהליך ירידה ארוך הדרגתי בהתיישבות )שכלל בתוכו גם התאוששות חלקית בראשית המאה השישית(, מצב זה נראה כנטישת ישובים[3],

בסתירה למגמה, דווקא בתקופה זו חלה תנופה לא מוסברת של בניית בתי כנסת ?

}#{ השימוש ב'סמלים היהודים' בבתי הכנסת היה מקובל גם על השומרונים )להלן( וכנראה גם אצל היהודיים-הנוצריים )כפר נחום להלן(. כלומר הוא מהווה 'מגשר' בין תרבויות ואמונות ומצביע על מספר קהילות וזרמים הנסמכים אל היהדות. בתי הכנסת השומרונים מציגים דמיון מלא בסמלים ובמנהגים לבתי כנסת יהודיים, ונראים כזרם יהודי היונק ממקורות מקרא זהים.

}#{ אחד הזרמים העיקריים הוא מעמד הכהונה שחזר למרכז הבמה ההלכתית, במקום החכמים- הרבניים, )שחתמו את התלמוד הירושלמי והודחו ע"י השלטונות הביזנטיים(. הם קידמו את ספרות ההיכלות ויחד איתה את תנופת הבנייה של בתי הכנסת הכפריים המונומנטליים, כתחליף למקדש ולמרכיבי הקדושה השמימית )שנגדעה בערוץ הארצי עם החורבן(.

}#{ בניית בתי הכנסת המונומנטליים בשלהי התקופה הביזנטית, באה כתגובה להתפשטות המשיחיות הנוצרית ובניית הכנסיות הכפריות, אולי בהמשך לתחושת "פעמי משיח"[4], שאחזה גם בחברה הנוצרית שקידשה והללה את תבנית הכנסיות.[5]

}#{ יש לשים לב שהנרטיב המשיחי-שמימי- גאולי מופיע בהתייחסות של אבות הכנסייה אל המבנה הכנסייתי הממלא פונקציות תיאולוגיות דומות לאלו המובעות בתאולוגיה הכוהנית על מלאכים וצבא השמיים , וכמובן שזו גם התפיסה הדתית של המינים. מתבקש לבחון את השפעת הקרבה התאולוגית בין זרמי הדת היהודיים והנוצריים , בפיתוחם של בתי התפילה, ובחלון ההזדמנות של היהודים לבנות בתי כנסת למרות וכנגד הצווים של הקיסרות )או בהעלמת עין(.

}#{ העיטורים בבתי הכנסת )ובכנסיות( מבטאים אלמנטים מהמקדש )שתופעל בזמנו ע"י הכוהנים(, הם מתחברים לרעיון קדושת השביעיות ולוח השנה השמשי [6]. ומבטאים התגברות הדומיננטיות של הרעיונות הכוהניים בחברה היהודית,כפי שמשתמע ממחקר שפיתח פרופ' עודד עיר-שי [7] וגובה ע"י דר' דוד עמית במחקרי בתי הכנסת ב דרום יהודה.

}#{ מהפכה, בזער אנפין, יצרו החוקרים, פרופ' רינה טלגם ובני ארובס [8] שחקרו את ממצאי חפירות בית הכנסת בכפר נחום, וניסו לפתור את העימות/קונפליקט בין התאוריות הארכיאולוגיות שפירשו ותארכו את הממצאים בפער של 200 שנה. הפתרון שהציעו לקיומם בו זמנית במאה השישית, של

בית כנסת מפואר )בבנייה משנית( וכנסיית זיכרון )אוקטוגונאלית(,היה בזהות התושבים כמינים )=יהודים-נוצריים(, שהחזיקו במקום ושירתו את זרם עולי הרגל הנוצרים שעלו ל"מקום הקדוש". [9]

}#{ הקומפלקס הדתי בכפר נחום העלה תהיות שבעקבותיהן, גובשה הצעת התרחיש על ידי החוקרים המוסמכים, כדי לפתור קונפליקט, ובעקבותיו נפתחת מחדש גם שאלת זהות מתיישבי הגולן, עם אפשרות סבירה לזיהויים כקהילת 'יהודים-נוצריים' )שהודרו בהמשך מהנרטיב ההיסטורי של היהדות הנורמטיבית -השלטת, ונשכחו בשל חוסר תיעוד ועדויות היסטריות(.

}#{ כדי לאתר את בוני בתי הכנסת בגולן מבין הקהילות 'המזדהות כיהודים ומכבדות את התורה', נדרש לבחון את שורשי הנצרות במאה הראשונה תחת השלטון הרומי, כדי להבין את המקורות החברתיים-דתיים-תאולוגיים, של היהודיים-נוצריים בכפר נחום ובגולן הנבנים במאה החמישית-שישית }#{ יש לבחון את הנצרות המתהווה, במאה הראשונה, ותלותה האידיאולוגית בבתי הכנסת היהודיים, שהוביל לעימותים וניסיונות לדחיקה של הקהילה הנוצרית הדבקה בזהותה היהודית )באמצעות ברכת המינים(, הדרת זכרם מהמקורות היהודיים התלמודיים והמאוחרים מבטא את יחס החכמים-הרבניים )חז"ל(, אל הקבוצות המוגדרות כמינים )קהילותיהם ותרבותם(,

}#{ על פי עדויות בני הזמן )אבות הכנסייה(, היהודים-הנוצריים ראו עצמם כשייכים הן ליהדות- ההלכתית והן למשיחיות-הנוצרית, אך נדחו משתיהן, והמשיכו בפעילותם )לפי אותן העדויות מאבות הכנסייה וע"ס תזכורת החרפות כנגדם בתפילת היהודים(. לכן סביר להניח שהייתה בקרבם מודעות גבוהה יותר מהרגיל לזהותם ולמשמעות התיאולוגית של בחירתם.[10]

}#{ כפי שמשתקף בתיאורים מ'הברית החדשה' ביחס לדבקות בבתי הכנסת, וקיום טקסי המגייה, הרפוי והפולחן, דרך הגישה התאולוגית וההשקפה הקוסמית שאמצו )השואבת מתאוריות 'העולמות העליונים' שרווחה אצל האיסיים והכוהנים-בני-צדוק(. הקרבה הרעיונית בין הנוצרים )היהודים- הנוצריים(, לבין הכוהנים )הצדוקים(, מגיעה לשיאה ב"ספרות המלאכים, המרכבות וההיכלות" של המיסטיקה היהודית הקדומה,[11] )ש'המריאה' במאות השנייה והשלישית(, ומציגה נרטיב קוסמי תאולוגי שאומץ ע"י הנצרות, ונידחה ב'חרי אף' ע"י חכמי היהדות )חז"ל(, כמינות.

}#{ גם בממצא החומרי ניתן למצוא הדים להשקפותיהם, בתבנית היכלית הקודש, המאמצת חזית

מקדש רומי, )ולא חזית המקדש ההלכתי המתואר במקורות ומאויר על מטבעות(, במודל שבע מדרגות המובילות אל במתה, 12 תיאור ארונות ספרי הקודש בפסיפסים )עם פרוכת, כמפורט בספר שמות(,

}#{ שפע תחריטי מנורות שבעת הקנים האופייני לתקופה הביזנטית, )כאימוץ סמל המנורה היהודית,- מול הצלב נוצרי(. סמל המנורה מופיע )גם( אצל ה'מינים', על עצמים, מבנים וחפצים, ושימש ככל הנראה כקמע לקבלת עוצמה וחוזק, 13 )המבוסס על קדושת הספרה שבע,(.

}#{ כדי לבחון את ההצעה שבתי הכנסת בגולן היו יצירתם של קהילת 'המינים-היהודיים' במתכונת בתי הכנסת היהודים 'הנורמאטיביים'14, נבחן את תנופת בניית בתי הכנסת בתקופה הביזנטית, כתגובה על הפעילות הדתית בבניית כנסיות. ומאידך נבחן את המצע האידיאולוגי בבתי הכנסת בנצרות הקדומה, הנובע מהתאולוגיה המעצבת גם את בתי הכנסת במסורת הכוהנית- היהודית-המיסטית. )שקיבלה שדרוג במעמדה בחברה היהודית של התקופה הביזנטית.(

  1. המופיע גם בבתי הכנסת הרוחביים, בדרום יהודה ומזוהים ע'יי החוקר- דוד עמית כמושפעים מהגישה

הכוהנית.

  1. אליאור תשסיד עמ' 108,: מנורת שבעה קנים מבית המקדש היוותה סממן זיכרון ובאותה מידה סממן הזדהות עם הסדר הקוסמי שנבנה על תבניות השבע, כפי שמבוטאות בספרות ההיכלות הערוכה סביב מספרים המקבילים לימי השבוע ,לשעות היממה, לשבתות ושבעה היכלות עליונים.
  2. תוך הקפדה על ההלכות, כולל טהרה והימנעות מציורים פיגורטיביים על רצפות פסיפס, המחקים ומתחרים בכנסיות הנוצריות.. בניגוד לבתי הכנסת "היהודיים" במרחבי הגליל שאימצו את אמנות הפסיפסים הרומית ביזנטית, במלואה .

 


[1]  ישראל לוין, מחזיק בדעה שתוואי הגבול של פלסטינה-השנייה מתחילת המאה החמישית )409(, חופף את גבולות התיישבות הישוב היהודי, לפי המשתמע ממפת שרידי בתי הכנסת מהמאות חמישית-שישית. מכאן עולה השאלה האם בתי הכנסת הוקמו בעיקר בתחום זה, בזכות "תחום המושב"-)"אוטונומיה יהודית"( ?

[2]  פאוסט, ספראי תשע"ה, עמ' 250,

[3]  פאוסט, ספראי תשע"ה , עמ' 263.

[4]    שהחלה לאחר הסכמת אודוקייה )גרושת הקיסר תאודוסיוס ה-2 שהשתקעה בארץ ב 443 ( לעליית יהודים להר הבית- בחג הסוכות.

[5]  עמית, תשס"ד

[6]   לוח השנה השמשי שטיפחו הכוהנים=הצדוקים, בוטל, והועלם ע"י ההנהגה הרבנית=הפרושית, כשאימצה את לוח השנה הירחי .ולהופעת פסיפסים עם גלגל המזלות והליוס אל השמש

[7]  עיר-שי תשס"ד

[8]    טלגם,- ארובס ,תשע"ה

[9]   ראוי להדגיש שחופרי כפר נחום, קורבו והפרנציסקנים, גרסו ש'ביתו של פטרוס' ניצב במקום שהיה בית כנסת

של 'יהודיים נוצריים' , במאה הראשונה (שהפך אצל הנוצרים לדומוס אקלזייה= בית תפילה, הכנסייה הקדושה, בלטינית ). קהילת הנוצרים- היהודיים- המשיחיים, קיימת מהמאה הראשונה (פירוט להלן),

והקהילות בגולן ובגליל, במאה החמישית , הם התפתחות ישירה ורציפה של צאציהם.

[10]   בדומה ל"חוזרים בתשובה" שמקפידים בהקצנה על קלה כחמורה...

[11]    שהחלה בתקופה החשמונאית, התנהלה במאה הראשונה, (איסיים( , והתפחה עם שלל ספרים מהמאה השנייה עד השביעית.

בתי כנסת כמוקד פולחני - בממד הארכיאולוג׳

בתי הכנסת שומרונים- ויהודיים, דימיוו וזהות, - מעמד ההיכלית =אדיקולה

כפי שעולה מהמחקר בשומרון,בניית בתי־ כנסת החלה בראשית המאה הרביעית לספירה ,קודם שהנצרות הפכה לדת הרשמית באימפריה הרומית. [1] יש דמיון רב בין בית ־הכנסת השומרוני

ובית ־הכנסת היהודי - מבחינת צורתם ,תוכנם והתפקיד שמילאו בחי׳ הקהילה ,נושא שנידון

בהרחבה במחקר. [2] הדמיון במקומו החשוב בחיי הקהילות ,שמו ( בית־ כנסת ,בית העדה,) תפקידו

כמקום תפילה קריאת תורה ולימוד ובפרטי קריאת תורה והווי תפילה בשבת .ישנה זהות בצורת המבנה ,מקום הפתח ,אמנות הקישוט( פסיפסים) ובצמידות מקווה טהרה לבית־ הכנסת.

הידע המצומצם שהיה על בתי־ הכנסת השומרונים בעיקר מתוך כתובות [3] התרחב מאד בעקבות בתי־ כנסת השומרונים שנחשפו בחפירות בשומרון על שלל הממצאים ורצפות מרהיבות 'על ידי קמ"ט ארכיאולוגיה יצחק מגן.[4] בשומרון נתגלו 8 בתי כנסת שנבנו כמבני אורך [5] מאבני גזית משובחות. בניגוד למבנים דמויי בזיליקה של הכנסיות הנוצריות )וחלק מבתי הכנסת היהודיים(. בלט בהם שימוש משני באבנים שפורקו ממבנים קודמים )בדומה לבתי הכנסת היהודיים בגליל ובכלל, כנראה בעקבות רעידות אדמה באמצע מאה רביעת שהרסו מבנים (.

הפסיפסים בבתי הכנסת השומרונים, משקפים אמנות רומית, והם קדומים מרוב הפסיפסים שנתגלו בבתי כנסת יהודיים[6] בכל בתי הכנסת בולט היעדר מוחלט של דמויות אדם ושל בעלי חיים. במקומם מופיעים תיאורי צמחים שארץ ישראל התברכה בהם - רימון, גפן, זית, תמר- ותאורי חפצים הקשורים לפולחן בית הכנסת או שמסמלים את כלי המשכן. על סמך נתונים ארכיאולוגים אמנותיים הם מתוארכים למאה הרביעית, ראשית מאה חמישית לסה"נ. בפסיפסים ובמשקופי אבן נמצאו חזית מקדש או ארון קודש. עם ארבע עמודים ובמרכז הפתח- שתי דלתות עץ סגורות, ופרוכת מוסטת הכרוכה סביב אחד העמודים. יצחק מגן מעלה את השאלה איזה מקדש מונצח בחזית זו.[7] חזית המקדש המתוארת בבתי כנסת שומרונים דומה להפליא לזו המתוארת בבתי כנסת יהודיים. תיאור חזית המקדש , השומרוני, היהודי, הנוצרי והפגאני המופיע על מטבעות, בא לסמל מקום מקודש באופן כללי , כפי שהעלה על הכתב גדעון פרסטר[8] אפשרות אחרת מעלה יצחק מגן שחזית המקדש בבתי כנסת השומרונים מסמלת את רעיון המשכן וארון העדות.

"בשחזור חזית המקדש בעתיל )אטילה העתיקה( שבחורן מאמצע המאה השנייה לספירה, נמצא מבנה עם חזית עשירה בעיטורים ומצויד בגומחות לפסלים בחזית פרונאוס עם גמלון סורי הנישא על גבי אומנות ועמודים בעלי כותרות קורינתיות"[9] כך גם בחזית קבר מפואר בעטמאן שבחורן , שנבנה כחזית מקדש מעוטר בגומחות , בעמודים דבוקים ובגמלון סורי.[10]                                                                                   יש דמיון רב

למבנה ההיכלית המשוקמת מאום קאנטיר, שבגולן שנבנתה במאה השישית. ראוי לציין שרצפות הפסיפס השומרוניות,)מהמאה הרביעית( קדמו לבתי הכנסת, בהם מופיע מודל המקדש בצורה סכמתית ברצפות הפסיפס.                                                           נראה שהמבנים מהחורן )שהיו אז, שלמים( שימשו

כמקור השראה למודל המקדש בהיכליות בתי הכנסת. [11]                                                             "

ברמת'נייה נמצאה אבן גזית ועליה חרוט דגם של היכלית, המתוארת כשני עמודים נושאים קשת. תיאור דומה אך בתבליט נמצא ברפיד. דגם ההיכלית נפוץ באומנות היהודית בכלל ובבתי הכנסת בגולן בפרט. והוא מייצג את ארון הקודש ]מעוז שנ"ה 277[. השימוש בדגם ההיכלית אינו מוגבל ליהודים והוא היה בשימוש גם בכנסיות בחורן."[12]

"בתי הכנסת הגליליים והגולנים שייכים למסורת אדריכלית רומית שרווחה בסוריה עד למאה השישית]...[הם דומים למקדשים סוריים מן המאות השנייה והשלישית, אך השימוש בסגנון בנייה זה נמשך עוד כמה מאות בשנים. זאת ניתן לראות בכפרים שבצפון סוריה, ששגשגו בין השנים -330 550. )ומתוך חפירה מסתבר שחלק מהבתים נבנו במאה השישית(. עדות להתמשכות סגנון אדריכלי זה מצויה גם בכנסיות מן המאות החמישית והשישית שבאותו אזור"[13]

בבתי הכנסת שומרונים מהמאה הרביעית נעשה ארון הקודש בצורת חזית מקדש בפסיפס עדין ומפורט בדייקנות, הוא מתאפיין בווילונות/צעיפים מתנופפים שמכסים את פניו )באל ח'רבה וח'רבת סמארה -דיר סרור( מהמאה ה -4 (. [14] בבתי כנסת יהודיים מהמאה החמישית והשישית, )חמת טבריה, ובית אלפא( מופיע בפסיפסים תיאור סכמתי של ארון קודש עם גמלון.

תבנית החזיתות דומים למקדש הרומי )סורי( בעתיל מהמאה השנייה ולהיכלית מאום אל קאנטיר מהמאה השישית.                                בשחזור המקדש ובשימור ההיכלית ישנן שבע מדרגות העולות

לבמה. הרצף בשימוש בחזית מסוימת זו, לצד כלי פולחן מהמקדש ) מחתה ומנורות( וארבעת המינים )אתרוג לולב הדס וערבה( מצביע על ניסיון לשמר מסורת עם סמליות )אולי מיסטית( של זיכרון המקדש והפולחן.

 

" שולחן לחם הפנים מתואר בפסיפסים בצורת שולחן רומי רגיל ועליו כלים שונים וככרות לחם. גם המנורה שונה מזו היהודית. נוסף על המחתה ושתי חצוצרות יש מלקחים. יצחק מגן מעלה שאמנם תיאורי המנורה, השולחן וחזית המקדש, המופיעים על פסיפסי בתי הכנסת השומרונים נראים במבט ראשון כחיקוי לבתי הכנסת היהודיים אך הם עשויים להתאים לתיאור המשכן בספר שמות שהיה מקובל על השומרונים.[15] הואיל ולשומרונים לא היה זיכרון היסטורי בכתובים או תיאורים של המקדש וכליו, הם שאלו יסודות אמנותיים מן היהודים ונתנו להם פירוש וצביון שומרוני- הקרוב לתיאור המשכן בספר שמות.

בחמישה בתי הכנסת השומרונים שנחשפו ושפעלו עד התקופה הביזנטית לא התגלתה אף כתובת בלשון העברית ובכתב השומרוני, כיוון שהשומרונים השתמשו רק בשפה היוונית,- שהייתה שגורה בפיהם- בחיי היום יום במהלך המאה הרביעית וראשית המאה החמישית לסה"נ.[16]

אין עדות לקיומם של בתי כנסת שומרוניים קודם למאה הרביעית לסה"נ.

מאידך יש עדות ארכיאולוגית שישובים יהודיים בתקופה הרומית הקדומה במישור החוף, הפכו

לשומרונים בתקופה הרומית -מאוחרת- ביזנטית. )מאה רביעית חמישית(.[17] הקהילות השומרונית

והיהודית פעלו בקיסריה במקביל. גם בית שאן הייתה מרכז שומרוני חשוב בתקופה הביזנטית

)מהמאה ה-4 לספירה( תחת הנהגתו של בבא רבה, מנהיג העדה השומרונית.[18] הקהילה השומרונית המשיכה להתקיים באזור עד סוף ימיו של הקיסר יוסטיניאנוס, אז מרדו השומרונים נגד השלטון ונחלו תבוסה. מדרום מערב, נחשף בית הכנסת )שני( שנבנה בשלהי המאה ה-5 לספירה ושימש כמרכז הרוחני והחברתי באזור. המבנה שנחשף מורכב מאולם מלבני )5 על 8 מטרים( וחזיתו פונה לדרום מערב, לכיוון הר גריזים המקודש לשומרונים. במרכז האולם נחשף פסיפס צבעוני ובו קטע קטן מכתובת ביוונית, : T()OUTON NEWN, כלומר: "זה בית המקדש".

media/christianity_1.pdf.jpg

 

העדה השומרונית הצטיינה בליכוד פנימי, בארגון ובהנהגה הדומים לאלו של היהודים. בראשה עמד הכוהן הגדול. הוא נחשב למנהיג העם, שופט ומחוקק ונלחם בתנועות ה'מינות' שצצו מקרב העדה. לידו פעלה מועצה שייצגה את השומרונים בפני הרשויות.[19]

השומרונים הקפידו על מנהגי טומאה טהרה, מנהגי קבורה וההיררכיה כמו יהודים.[20] בחסות הפריחה הדתית בתקופה הביזנטית בנו בתי כנסת מעוטרים אך הקפידו על מבנה פשוט , כעין קריאת תיגר מול המקדשים והכנסיות.

בבית הכנסת השומרוני מהמאה השישית בסקיתופוליס )בית שאן- המזוהה כסוכתא ([21], נמצא פסיפס שמכיל צורת ארון הקודש הניצב בתך שער מתחת לגמלון, המצויר סכמתית,)ובכל זאת, דומה לשחזור חזית המקדש מעתיל, ולהיכלית ארון הקודש המשוקמת מאום קאנטיר, ולדגמי הפסיפסים מבתי הכנסת בשומרון(. רצפת הפסיפס כוללת עיטורים אופייניים של שתי מנורות, לצד הארון, שופרות, ומחתות )וכתובת הקדשה שומרונית(.[22]

יש דמיון רב לפנל ארון הקודש ברצפת הפסיפס מבית הכנסת בחמת טבריה, המתוארך )בטעות( למאה הרביעית..                                         הזהות והדמיון בין בתי הכנסת השומרונים והיהודיים נמשכו

לאורך כל התקופה הביזנטית.

 

. אפשר לשער שגם קהילות נוספות "חוץ יהודיות" )כמו "היהודים הנוצריים" להלן( פיתחו את בתי התפילה שלהם , ב"רוח הזמן" כמו בתי־ הכנסת היהודיים מהמאה הרביעית והחמישית, שנבנו כמבני בסיליקה בולטים ולא מוצנעים.

בבתי הכנסת השומרונים, )הכנישתא(, המתפללים ישבו על ספסלים מעוצבים כספסלי תאטרון[23] היה בהם מנהג 'קריאת שניים מקרא ואחד תרגום' )לארמית(.בדומה ליהודים.[24] [25]

הכהן הגדול )השומרוני( ישב על דוכן/ דרגש מוגבה וקרא בתורה.

גם במבנה ההיכלית ששוחזרה בבית הכנסת באום קאנטיר, שבגולן, אפשרו                         העולות

מהאולם למפלס מבנה ההיכל, לשמש את נושאי ברכה ודרשה, להתפלל ולדבר בפני הקהל.

תפקיד דומה ממלא דוכן התפילה- -אמבו- בכנסיות נוצריות , ועליו עומד הכומר הנושא את

25

הדרשה.                                                                                                                                מבנה זהה אומץ

ע'יי המוסלמים באדריכלות בתי התפילה שפיתחו את דוכן המינבר במסגדים עבור המואזין[26]

 


[1] מגן י , תשס

[2] ספראי ז , 'תשל; 112-84 .מגן י ,'תשנ264 - ,229­

[3] ( בן צבי י ,'תשל,) 203-163 ,

[4]  מגן י ,'תשנ"ג( 96-60 , :מגן י ,'תשס282- 443 ,

[5]  גודלם בינוני , בדומה לבתי הכנסת בגולן.

[6] מגן תשס"ב עמ' 438 -436 : בדומה לפסיפסים היהודיים, הם מחולקים לשלושה שטיחים באולם. ונשארת פתוחה השאלה באם הם העתק מבתי כנסת יהודיים )קדומים?( או שהם המקור לחיקוי , ושמא התפתחות שומרונית פנימית נפרדת.

[7]   מגן תשס"ב עמ' 437 :"המקדש השומרוני בהר גריזים נהרס כחמש מאות שנה קודם להקמת בתי הכנסת השומרונים. הם הכחישו קיומו של המקדש וקשה להניח שהם יתארו בבתי הכנסת שלהם חזיתו של המקדש בהר גריזים."

[8] פרסטר תשמ"ח 206 -198.

[9] צפריר 1984 עמ' 192 , לפי באטלר , הארכיטקטורה - איור 121.- תמונת שיחזור משוער.

[10]  צפריר 1984 עמ' 164. לפי באטלר סוריה 2 איור 280.

[11]  אפשר שמסורת זו של עיצוב ארונות הקודש כחזיתות מקדש הועתקו לבתי הכנסת בכלל ובמקביל לחזיתות של כנסיות. להבדיל מהדוגמאות הסכמתיות של רצפות הפסיפס, שיקום/שיחזור ההיכלית מאום קאנטיר מצביע על מלוא תפארתו ועוצמתו של המבנה והבמה.

[12]   הרטל תשס"ו, עמ' 304

[13]  מגנס תשס"ה , עמ' 523 -522

[14]  שומרונים- שמרים ותושבי הארץ האחרים )יהודים ונוצרים (באו לראות את בתי הכנסת ויכלו להתרשם ולהעתיק.

[15] שמות כו לא'-לד': "ועשית פרכת]...[משזר מעשה חשב]...[ונתת אתה על ארבעה עמודי שטים מצופים זהב וויהם זהב על ארבעה אדני כסף. ונתתה את הפרכת תחת הקרסים והבאת שמה מבית לפרכת את ארון העדות והבדילה הפרכת לכם בין קדש ובין קדש הקדשים. ונתת את הכפרת על ארון העדת בקדש הקדשים. ושמת את השלחן מחוץ לפרכת ואת המנורה נכח השולחן על צלע המשכן תימנה והשולחן תיתן על צלע צפון"

[16] כתובות בעברית לעומת כתובות ביוונית, בבתי כנסת שומרונים הופיעו בעיקר כתובות ביוונית. בבתי

כנסת המזוהים כיהודיים.                                      בגולן, ), עפ"י סקר חיים בן דוד( גם באתרים יהודיים

)עם מנורות( מרובים הכתובות ביוונית מהכתובות בעברית. .

בבית הקברות בבית שערים , כתובות רבות ביוונית. יחד עם שפע מנורות חרותות על מצבות

[17]  אורן טל - סקר יישובי מישור החוף, כך למשל בכרמל -ובבתי הקברות השומרונים בתל ברוך ובתל קאסילה.)שם נמצא בית כנסת(.

יחס השלטון הביזנט׳ לנוצרים, לשומרונים, וליהודים

"בסוף המאה השלישית החליט הקיסר דיוקליטנוס לחלק את האימפריה הרומית לשניים, בירתו של החלק המזרחי, שארץ ישראל הייתה חלק ממנו, הייתה ביזנטיון.)קונסטנטינופוליס בהמשך(. בראשית מאה רביעית הוכרזה הדת הנוצרית כדת מוכרת וחוקית, ובהמשך כדת הרשמית של האימפריה. באמצע מאה רביעית חולקה פרובינציית פלשתינה לשתיים: פרימה שבירתה קיסריה, וסקונדה, שבירתה סקיתופוליס." [1] התהליך המרכזי שהתחולל בכול המזרח היה ההתנצרות. "במישור האימפריאלי ראשיתה של המדיניות החדשה כלפי הנצרות הייתה בהצהרת הסובלנות של קונסטונטינוס בשנת 313. באופן פורמלי הוא החליט רק על חופש דת לנוצרים. שלב נוסף הסתמן בשנת 324, כאשר הנצרות הוכרזה כדת הרשמית באימפריה. אך רק בשנת 380, בימי תאודוסיוס הראשון, נקבעה הנצרות כדת הלגיטימית הבלעדית.

התוצאות בשטח טפטפו אל כל רובדי החברה מגבוה אל הזירה המקומית." החל תהליך ממושך, שבמהלכו ברחבי הארץ הוקמו מאות כנסיות בערים ובכפרים. מהמאה החמישית החלה להתבסס תנועת הנזירות שבמסגרתה הוקמו עשרות מנזרים.

"הדת הנוצרית, בניגוד לדתות אחרות, הייתה בעלת ארגון ברחבי האימפריה. [2] כאשר קונסטנטינוס קבע את הנצרות לדת המדינה הרומית, הוא הפך את הדת לאחד מכלי הפוליטיקה.)הארגון הפך למכשיר היררכי מקביל למדינה הרומית לפקידות המדינה ולצבאה.( נוצר קשר אמיץ בין המדיניות הדתית לבין המדיניות החילונית שמשמעו הפיכת האידיאולוגיה הדתית לגורם מהותי בנושאים מדיניים. ולכן הקיסרים מתקופת קונסטנטינוס ואילך ניצלו את נכסיהם לקידום תהליך התנצרות האימפריה". [3]

בהתייחסות אל היהודים [4] "השינויים הוכתבו מלמעלה באמצעות חקיקה אנטי-יהודית כבר בימי קונסטנטינוס )313(.                                     בימי תאודוסיוס השני )408-429(, נחקקו כחמישים חוקים

שהתייחסו ליהודים ]...[במגמה לפגוע ביהודים באמצעות צמצום מרחב התמרון הפוליטי, החברתי והדתי שלהם, על ידי בידודם והשפלתם". [5] : )א( הגנה למומרים לנצרות מפני התקפות יהודים. )ב( איסור על נישואין שנערכו על פי המסורת היהודית. )ג( המתגייר ליהדות מאבד את רכושו הפרטי, שיועבר לקופת המדינה. )ד( המתנצר עקב מניעים לא דתיים לא יתקבל כנוצרי עד שחובותיו ישולמו והוא יזוכה מכל אשמה. ]...[   )ח( ירידה במעמד בית הכנסת , בעוד שחוק

משנת 370 לערך הגדיר את בית הכנסת כמקום דתי, חלה התדרדרות במעמדו - גם בחקיקה וגם בשטח - בראשית המאה החמישית.: )ח-1( קהילה נוצרית אינה חייבת להחזיר בית כנסת ליהודים לאחר שהשתלטו עליו אלא מותר להחליפו בבניין אחר. )ח-2( איסור על בניית בתי כנסת חדשים. )ח-3( הגנה לבתי כנסת מפני התפרעות ההמון. )ט( הגבלת זכויות היהודים לגבי השתתפותם במועצת העיר ולגבי פטור ממסים.    )י( צמצום הסמכות המשפטית של

בתי דין יהודיים לענייני דת בלבד. )יא( פגיעה קשה במעמדו של הנשיא גמליאל השישי.

"המאה הרביעית הייתה תקופת מעבר לשלטון חדש כשהשינויים והתהפוכות התבלטו עם התהליך לקראת גיבוש והתייצבות. ]...[בתחילה עדיין טיפחו השלטונות מוסדות יהודיים כדוגמת הנשיאות. במחצית הראשונה של המאה החמישית בשנת 425 לערך חדלה הנשיאות להתקיים ונעלמה מהאופק ההיסטורי]...[ גם החכמים נעלמו מבמת ההיסטוריה. הרוח האנטי יהודית ניכרת בחוק עוין ומשפיל שהתפרסם בשנת 438 על ידי תאודוסיוס השני : "בקשת דת האמת היא משימתה העיקרית של הריבונות האימפריאלית]...[ יודעים אנו שאטומי החושים- היהודים, השומרונים,, הפגאניים והמינים לסוגי פלצותם- מרהיבים עוז ]...[ נשתדל להחזירם לשפיות של נפש מצוינת בכוחו של חוק מרפא ]...[ אנו קובעים בחוק זה, אשר יעמוד לנצח, שלא יגיע יהודי כלשהו או שומרוני כלשהו, ]...[ למשרות ולדרגות כבוד." [6]

בקודקס תאודוסיאנוס הכולל שורה של פעולות חקיקה קיסריות בענייני מקדשים ופולחנים פגאניים[7] : הממשלה ניסתה עוד מימי קונסטאנטינוס להגביר את משקלה של הנצרות בקרב אוכלוסיית האימפריה על-ידי מדיניות של כפייה ממלכתית. הקיסרים גזרו איסור חמור להקריב קורבנות דם )הביטוי הפולחני המוחשי של הדתות הפגאניות( אך אסרו לפגוע במקדשים הפגאניים כיוון שראו בהם את מקורם של משחקים ציבוריים שאהודים על כלל הנתינים. [8]

חוקי קודקס תיאודוסיאנוס על היהודים ) 370-404 לסה"נ( [9] מדגימים את התפתחות המעורבות ההדוקה של השלטונות.:

חוק מס' 114 : פטור בתי הכנסת מחובת האכסניה )שנת 370 בערך(

צווה על הפולשים לבית-כנסת של החוק היהודי לפי זכות אכסניה, כביכול, לצאת, שכן מן הראוי, כי לפי זכות המגורים יתפשו את בתיהם של אנשים פרטיים ולא מקומות דת. חוק מס' 27 : אישור מחודש של הפטור מן הליטורגיות של הדיקוריונים שניתן לבעלי תפקידים

בקהילות ובבתי הכנסת )שנת 397(: היהודים יהיו מסורים לפולחניהם, ואילו אנו נחקה את הקדמונים בשמירהעל הפריבילגיות של היהודים, שהרי בחוקיהם של הקדמונים נקבע, ואלוהותנו אישרהזאת, כי לכפופים לשלטון הנשיאים המזהירים-כלומר, ראשי כנסת, נשיאים וזקנים וכל האחרים הועסקים בפולחן של הדת הזאת , יישמרו אותן הפריבילגיות המוענקות בקדושה לראשי הכוהנים של החוק הנוצרי הנערץ. זאת חקקו בצו אלוהי גם האימפראטורים האלוהיים קונסטאנטינוס וקונסטאנטיוס, ואלנטיניאנוס וואלנס. לפיכך יהיו חופשיים אף מן הליטורגיות של הדיקוניונים ויצייתו

לחוקיהם-הם."___________________________________________________ חוק מס' 30 :

אישור לגביית היטלים מטעם הנשיא )שנת 399(:

" עניין שבאמונת הבל מבישה הוא, שראשי הכנסת, זקני היהודים והמכונים בפיהם שלוחים, הנשלחים על-ידי הנשיא במועד קבוע לתבוע זהב וכסף, מביאים אליו את הסכום שנתבע ונגבה מכל בתי הכנסת. על כן יועבר הכול לאוצרנו- כל אשר בטוחים_אנו שכבר נאסף על פי חשבון הזמן- ואנו פוסקים, כי להבא לא יישלח מאומה לנזכר למעלה. יידעו אפוא המוני היהודים, שהסרנו מעליהם היטל -גזל שכזה. והיה ויישלחו אנשים על-ידי אותו בוזז היהודים לתפקיד זה של גבייה, "מסרו לשופטים על מנת שיוצא נגדם פסק-הדין המקובל לגבי מפירי חוקינו.

חוק מסי 34: חידוש ההיתר לגבות מסים בשביל הנשיא במערב )שנת 404(:

"בעבר ציווינו, שכל אשר ניתן לנשיאים על פי המנהג מידי היהודים שבאזורים אלה בשום פנים לא יינתן עוד. אולם עתה, משבטל הצו הקודם, רוצים אנו שיידעו הכול, כי ברחמינו נתנה ליהודים רשות המשלוח בהתאם לפריבילגיות שקבעו האימפראטורים הקודמים.

חוק מסי 53 העברת דמי הכלילא לאוצר המדינה )שנת 429(:

"ראשי היהודים המתמנים בסנהדראות של כל אחת משתי הפרובינקיות של פלשתינה או נמצאים בפרובינקיות אחרות יחויבו לשלם את כל אשר קיבלו כמס לאחר שחדלו הנשיאים. בעתיד ייתבע תשלום שנתי מכל בתי הכנסת, באחריותם של ראשי היהודים ובהשגחת הפאלאטינים, בדרך שנהגו הנשיאים בעבר לדרוש תשלום שנקרא "דמי-כלילא", )ברר בחקירה נבונה מה גובה התשלום, וכל אשר היה נהוג להעלות לנשיאים מאזורי המערב יובא ל"הענקות( שלנו"
מדיניות כפייה רשמית, )נדירה( נקט הקיסר זנון )474-491( שהכביד ידו על השומרונים בתואנה שהתנפלו על הנוצרים בשכם. ציווה להרחיק את השומרונים מהר גריזים הקדוש להם ולהקים עליו כנסיה למריה יולדת האל. השומרונים שלא יכלו להתייחס בשוויון נפש לפגיעה בקודשי דתם ניסו בימי

הקיסר אנאסטאסיוס )491-518( להשתלט על ההר אך נכשלו. מעשי כפייה דתית בימי יוסטינאנוס )527-565(מתוארים בכתבי פרוקופיוס מקיסריה[10] : יוסטיניאניאוס פתח בפעולות חקיקה נגד כיתות מינים נוצריות שונות, שכתוצאה מהן נפגע בעיקר מעמד האיכרים. הוא ניסה לסגור את בתי הכנסת של השומרונים ולהחרים את רכושם. כתוצאה מכך פרץ מרד )529(, שדוכא באכזריות. שומרונים רבים תושבי הערים פנו עורף לדת אבותיהם ועברו לנצרות בניגוד לכפריים שהעדיפו לפנות אל המניכאים או לפגאניים.

היהודים היו היחידים שהצליחו להחזיק מעמד בארץ ישראל כמיעוט דתי משמעותי עד תום התקופה הביזנטית, כשמרכזם היה בגליל. הם סבלו מהצרות ורדיפות ספוראדיות )ויש עדויות על תגובות מרי

Text Box: 10מצדם(. ניסיון לכפות עליהם התנצרות המונית נעשה רק במאה השביעית כאשר נגזרה גזירת שמד ברחבי הקיסרות כולה. עם זאת נוכח המגמות הבולטות והבוטות של קידום ההתנצרות כמפתח לנאמנות האוכלוסייה לשלטונות האימפריאליים, ומדיניות ההתיישבות היזומה באזורי הגבול הבעיתיים בגולן ובנגב שאוכלסו כמחסום מנוודי המדבר, קשה לקבל התיישבות של היהודים שנחשבו גורם עוין באופן מוצהר )גם כשלא נרדפו באופן ישיר(,באזור הגבול המזרחי הרגיש.

 


[1]  פאוסט, ספראי, תשע"ה. עמ' 229. בהמשך הוקמה פלשתינה השלישית )סלוטיריס (,שבירתה פטרה.

[2]  איזק תשנ"ה , עמ' 120

[3]  בירושלים קונסטנטינוס הורה לבנות את כנסיית הקבר, ב- 325 אמו הלנה השגיחה על הקמת כנסיות בבית לחם על הר הזיתים .הקיסרית אודוקיה אשתו של תאודוסיוס יזמה בירושלים תוכנית בנייה בהיקף חסר תקדים החל מביקורה ב 437-438, ובמיוחד כאשר התגוררה שם מ 442 עד מותה ב 460.בנתה כנסיות, מנזרים, ובתי הארחה. הפעיל ביותר בין הקיסרים הבונים במזרח היה יוסטיניאנוס. כפי שמספר פרוקופיוס בחיבורו "המיבנים".

[4]  לוין תשס"ד , עמ' 22-27. : " יש לזכור שבמקרים רבים המצב בשטח לא הצביע כלל על עוינות ומתח בין יהודים לנוצרים במהלך תקופה זו.גם בערי ארץ ישראל )טבריה וציפורי( וגם בכפרים )דוגמת כפר נחום( התגוררו יהודים ונוצרים זה ליד זה, ובאזור הגולן התקיים ריכוז של כפרים יהודיים על יד מקבץ של כפרים נוצריים.".

[5]  לוין תשס"ד עמ' 35 -34

[6]  לוין תשס"ד עמ' 25 , נובלה 3 של תאודוסיוס השני בתרגום לינדר עמ'240.

[7]   רובין תשמ"ב עמ' 248.: קודקס תאודוסיאנוס , ספר 16, פרק 10.

[8]   הממשל הקיסרי חסר היה מנגנון משטרתי לאכיפת החוקים מלבד הצבא, שעמדתו בענייני דת לא הייתה ברורה, )רוב החיילים היו פגאניים(.בחסות הצבא ואישור הקיסר, נגשו הנוצרים רק בסוף מאה רביעית להרוס את מקדשי הפגאניים בעזה.

[9]  לינדר תשמ"ג.

[10]בין תשמ"ב, עמ' 250-251. פרוקופיוס "אנקדדוטה" עמ' 14-30.

[19] ספראי תשמ"ב עמ' 253

[20] בימי עזרא - שיבת ציון הוגדרו בנפרד ישראל הכוהנים והלוויים, בימי בית שני , גם בכיתות )ברית דמשק( נפקדו בשמותם הכוהנים, הלוויים, ובני ישראל, ואף השומרונים הקפידו על מעמדות דתיים בדומה לחברה היהודית :שמרים הם כישראל. מעמד הכהן זהה, והחרתיא מקביל ללוויים.,

[21] אילן תשנ"א עמ' 183 -180

[22] המנורות באום קאנטיר, משולבות בעיטורי העמודים המפוסלים הניצבים משני צדי הבמה , שמתחת לקשת.

[23]  בדומה לבתי הכנסת היהודיים מבית שני, וממבנים אזרחיים, ציבוריים מהתקופה הרומית.

[24]  כך גם בכתב שומרוני שהיה נהוג בקריאת הקודש ולהבדיל מיוונית בענייני החולין.

[25] דוכן דרשה (Ambo) - נמצא בדרך כלל במרכז הכנסייה,כשהכניסה היא מצד מערב, וכיוון התפילה הוא

למזרח ועליו עומד הכומר הנושא את הדרשה. ישנם דוכנים קטנים הנמצאים בצד החלל וגבוהים בהרבה ממפלס המתפללים, הנקראים באנגלית."Pulpit"

[26] המינבר הוא דוכן במסגד שעליו עומד האימאם כדי לשאת דרשות ="ח'וטבה" .המינבר מעוצב בדרך כלל כמגדל קטן בעל גג מחודד ומדרגה המובילה אליו. לרוב הוא מעוצב ומעוטר, למרות בגרסתו הפשוטה הוא רק משטח קטן אליו מובילות מספר מדרגות.

המינבר ממוקם מימין למיחרב ,הגומחה המצביעה על כיוון התפילה מכה .

 
 

BetaGroup - עיצוב אתרים

כל הזכויות שמורות NTT - מערכות ניהול תוכן