הצטרפות לרשימת תפוצה
 
 
 
חדשות
  • שינוי ההרשמה לסמינרים

    2.8.2017

    בסעיף ההרשמה לסמינרים יש הוראות חדשות להרשמה.

  • שינוי בתכנית תשע"ח: ביטול הסמינר על לאה גולדברג באפריל

    30 באוקטובר 2017
  • ראיונות עם משתתפי הסמינרים

    14/9/16

    כתובת הלינק היא  https://youtu.be/1Bbd0cXZIGI

 
 
 
  ראובן מרחב  
   
 

ראובן מרחב

ראובן מרחב – מהלך חיים - אפריל 2017, ניסן ה'תשע'ז
•    יליד 1936, ישראל. בוגר ביה'ס 'חוגים' בחיפה.
•    שירת בנח'ל ובסיירת הצנחנים, היה חבר קיבוץ 'דביר' בנגב ואחרי מבצע 'קדש' יצא ללימודים באוניברסיטה העברית בוגר החוגים שפה וספרות ערבית והיסטוריה של ארצות האסלאם; בהמשך למד לתואר שני בביה"ס להיסטוריה באוניברסיטת ת"א ובקורסים מקצועיים בקהילת המודיעין. במשך השנים העמיק ידיעותיו באנגלית, בגרמנית, בצרפתית, בערבית ובפרסית ובשפות נוספות.
•    בשנת  1961 הצטרף לשירות המדינה ופעל מעל 30 שנה בשב"כ, במוסד, במשרד הביטחון, במשרד החוץ ובמשרד הקליטה בארץ ובחו'ל - באתיופיה, קניה, איראן, בלבנון ובהונג-קונג.
•    בשירות הביטחון הכללי התמקד בסיכול פעולת המודיעין המזרח אירופאי, בדגש על המודיעין הסובייטי ועל נושאי אבטחה. בשנת 1967 הושאל למוסד ופעל מטעמו באתיופיה ולאחר מכן כראש השלוחה בקניה, בתפקידי קישור ובפעילות מבצעית. בשנת 1975 פעל מטעם כשליח השב"כ באיראן כיועץ לאבטחה בחברת הנפט הלאומית האיראנית, ולאחר מכן ראש שלוחת המוסד באיראן עד 1978, ובתפקיד במטה עד 1982.
החל ב 1983 שימש כסגן מתאם נושאי ישראל לבנון במשרד הביטחון ובנובמבר 1983 התמנה כראש נציגות ישראל בביירות, במסגרת הסכם נסיגת הכוחות ממאי 1983, ושהה בביירות עד יולי 1984.
כמנכ"ל משרד החוץ – 1988-1991 – השלים את ההסכם עם מצריים על פינוי סיני והחזרת טאבה, עשה לפריצות דרך ביחסים עם סין בהמשך לפעולתו מהונג-קונג,  ובהנחת הבסיס המדיני והמבצעי ל 'מבצע שלמה'. במשרד הקליטה, 1992/3, הקדיש תשומת לב מיוחדת לעולי אתיופיה.
•    מאז 1991 פעל ב"מכון ירושלים למחקרי מדיניות" בנושאים גיאופוליטיים ירושלמים ובסיוע לטדי קולק בריכוז צוות מעקב בנושאי מזרח ירושלים. השתתף בגיבוש הצעות להסדרים עתידיים בירושלים, הוביל צוות משותף למשרד רה"מ ולמכון להכנת השיחות על הסדרי הקבע, ונקרא כיועץ לרוה"מ ברק בוועידת קמפ דויד בשנת 2000. במסגרת פעילותו במכון היה שותף להכנת פרסומים מטעמו.
•    בשנים 1997-2003 שימש כמדריך וחונך במכון לחקר תורת המערכה - המלת"ם (כיום 'מכון דדו') - באגף המבצעים צה"ל, בתחומי הגיאופוליטיקה והחשיבה המערכתית, ובשנים 2006/2008 היה מורה מן החוץ בבית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית. בשנים 1995/2003 שימש כיו'ר מייסד של הוועד המנהל במכללה האקדמית 'יזרעאל', והחל ב 2003 עד 2008 יו'ר 'הפרויקט הלאומי האתיופי' לקידום החינוך לצעירי הקהילה.
•    בשנים 2005-2016 כהן כיו'ר נשיאות 'ארגון יוצאי מרכז אירופה' ועשה לשמירת המורשתה הקהילתית - החינוכית, החברתית והערכית; פעל כשליח הארגון במועצת המנהלים של ועידת התביעות – הגוף היהודי הבינ'ל האמון על השלמת המו'מ על סיוע לנרדפי הנאצים. בשנת 2008 נקרא ע'י משה'ח להכין את משלחת ישראל ל'וועידת טרזין לנכסי השואה' (פראג - יוני 2009) ולעמוד בראשהבפועל. במהלכה הצליח להכליל ב'הצהרת טרזין', לסיכום הוועידה החלטה הקוראת להקדשת הכנסות מרכוש ללא יורשים של קרבנות השואה באירופה לרווחת הניצולים ולחינוך ערכי.
•    כיהן כנציג ציבור בדירקטוריונים שונים, בבית הדין הארצי לעבודה, בוועדות למינויים בכירים בשירות המדינה וכחבר ועדת החקירה הממלכתית בראשות השופט טירקל לחקר המשט בחוף עזה, 2010

 

media/victor_grayevski.jpg

. ויקטור גרייבסקי - 'אפולוניה'

ראובן מרחב – אפריל 2017

תמצית הפרשות

.ויקטור גְּרַיֶיבְסְקִי (Viktor Grajewski, (29 ביולי 1925 18 באוקטובר 2007) היה עיתונאי יהודי יליד פולין שהעביר לישראל את הנאום הסודי של חרושצ'וב במושב הסגור של הוועידה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית בפברואר 1956, בו הוקיע את פשעי סטלין. העברת הנאום ע'י ישראל לארה'ב תרמה רבות להידוק הקשרים עמה ונשמרה בסוד. שנה לאחר מכן עלה גראייבסקי לישראל והחל את דרכו בה כעיתונאי. זמן קצר לאחר מכן הקים אתו המודיעין הסובייטי קשר באמצעות איש משלוחת הק'ג'ב' בשגרירות הסובייטית, שגייס אותו. גראייבסקי דיווח על כך, וכך התחילה פרשת הפעלה מורכבת ויחידה במינה בת 15 שנה ע'י שירות הביטחון הכללי, השב'כ, שנמשכה עד 1971.  

הרקע

גרייבסקי נולד בפולין בשנת 1925 למשפחה יהודית אמידה, בשם ויקטור שפילמן. בשנת 1941, אחרי פלישת הגרמנים למזרח פולין ולרוסיה הסובייטית,  נמלטה המשפחה מזרחה לקזאחסטאן. כנער הושפע מעמידת ברית המועצות נגד הנאצים. המשפחה שבה לפולין בשנת 1946 עם רבבות אזרחים פולנים, והוא שינה את שמו לגרייבסקי, בעל הצליל הפולני. משפחתו עלתה לישראל בשנת 1949, אך הוא נשאר בפולין כדי ללמוד בפקולטה לעיתונאות באקדמיה למדעי המדינה בוורשה, ואחרי סיום לימודיו החל לעבוד בסוכנות הידיעות הפולנית (PAP).  בדצמבר 1955 ביקר את קרובי משפחתו בישראל ובעקבות זאת החל להזדהות עם מדינת ישראל, ונטש בהדרגה את השקפותיו הקומוניסטיות; עם זאת הוא שב לפולין, משום שחש נאמנות למקום עבודתו ושאף לעלות לישראל באופן לגאלי. הוא המשיך בתפקידו במסגרת סוכנות הידיעות הפולנית ואת קשרי הידידות עם לוציה ברנובסקי, צעירה פולנייה יהודייה. היא ששימשה כמזכירה בלשכתו של אדוארד אוחאב, שכיהן מחודש מרץ עד אוקטובר 1956 כמזכיר הכללי של מפלגת הפועלים המאוחדת - המפלגה הקומוניסטית הפולנית (ולימים, בשנים  1964-1968, היה נשיא פולין).

 

פרק א'- אקט היסטורי חד פעמי

פרשת הנאום הסודי של חרושצ'וב                                                                                                                                                                                                              

 

בפברואר 1956 נערכה במוסקבה הוועידה ה-20 של  המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות ובסיומה, ב-24 בפברואר, נשא ניקיטה חרושצ'וב, המזכיר הראשון של המפלגה ושליט ברית המועצות למעשה,  נאום סודי בו הוקיע את פשעי סטלין, שלוש שנים לאחר מותו. הנאום נשמר בסוד, אך בעולם הרחב נפוצו ידיעות מקוטעות על תוכנו. שירותי הביון של המערב הציבו לעצמם  כמשימה עליונה להשיג עותק מן הנאום, אך הביון הישראלי הצליח להשיגו, באמצעות ויקטור גרייבסקי.

לאחר כחודש נשלח הנאום לראשי המפלגות הקומוניסטיות במזרח אירופה וגראייבסקי קבלו לעיון מידידתו. כשהבין את משמעותו אזר עוז והביאו לצירות ישראל בוורשה. הוא  לא היה סוכן של השירותים הישראליים, ועשה זאת על דעת עצמו מתוך הזדהות עם מדינת ישראל. הצירות הישראלית נחשבה בעיני השלטונות כשגרירות מערבית והייתה בפיקוח שוטרים ואנשי ביטחון. פרסום המסמך מאוחר יותר הכה גלים בעולם; השגתו נחשבה להישג היסטורי של המודיעין הישראלי והקנתה לו מאז מעמד עולמי. הנאום הועבר לאמריקאים תוך נקיטת אמצעי זהירות מחמירים, בלא שהמקור נחשף.

בינואר 1957 עלה גרייבסקי לישראל בגל העלייה שקיבל את הכינוי "עליית גומולקה". לאחר לימודים באולפן הוצעה לו משרה במחלקת מזרח אירופה במשרד החוץ. באותה עת החל קול ישראל לשדר שידורים בגלים קצרים בשפה הפולנית וגרייבסקי התקבל כעורך וקריין לשידורים אלה. בשנת 1958 הקים את המערכת הגדולה ביותר בשידורי החוץ - מערכת התוכניות ברוסית - והפך למנהלה הראשון. הוא עבד שנים רבות ברשות השידור, ותפקידו האחרון בה היה הממונה על קבילות הציבור, ובמקביל כהן בוועדת הביקורת של אגודת העיתונאים.

פרק ב' - פעולתו הממושכת כסוכן כפול בשירות השב"כ

 

זמן קצר לאחר עלייתו, יצר איתו קשר איש השגרירות הסובייטית שהכירו בעת לימודיו באולפן, והיה איש ה ק.ג.ב; הוא הציע לו לשמור על קשר למען 'אינטרסים משותפים'. גראייבסקי קיבל את ההצעה לכאורה, אך דיווח עליה במקביל לשירות הביטחון הכללי, שהפך אותו בהדרגה לסוכן כפול, דבר שחייב הכנות מדוקדקות בפעולה השוטפת. גרייבסקי, שהיה גבר יפה תואר – ומכאן הכינוי אפולוניה – פעל במסירות ובאכפתיות, כממלא שליחות ערכית. במהלך פעילותו קבל מדי פעם מידע איכותי ללמסירה למפעיליו המדומים כדי לשמור על אמינותו, ולעתים גם מסר להם מידע שגוי לצרכי הטעיה. תפקידו כראש המחלקה לשידורים ברוסית סייע להסביר את קשריו עם גורמים רוסיים בישראל, ביניהם אנשי הכנסייה הרוסית, מהם אנשי ק.ג.ב בכיסוי. ומאידך שמש כיסוי נוח להשגת ידיעות רגישות מתדרוכים של גורמים בכירים במימשל בנושאים רגישים כמו כל הקשור בהפעלת המוביל הארצי בראשית שנות השישים. פעילותו של גראייבסקי בשירות המדינה נמשכה כ-15 שנה, וזכתה למחמאות מ'מפעיליו' וגם לתגמולים כספיים, אותם מסר לשב'כ. הוא אף התבשר ע'י 'מפעיליו' כי ברגע שיגיע למוסקבה יקבל את עיטור לנין כהוקרה על שירותו למען ברית המועצות. רגעי השיא בפעילותו היו ממש לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, כאשר הועברו באמצעותו לרוסים אזהרות על אפשרות תגובה ישראלית חריפה על פרובוקציות מצד מדינות ערב. פעולתו בשירות מדינת ישראל נמשכה עוד ארבע שנים אחרי ניתוק היחסים בין ברית המועצות לבין ישראל ביוני 1967, ע'י מפעילים בכירים של ה ק.ג.ב., שפעלו בכיסוי של אנשי המשלחת הכנסייתית הרוסית.  

 

הוקרה לקראת תום חיי גראייבסקי

ב-28 בספטמבר 2007, כשלושה שבועות לפני פטירתו, העניק לו ראש השב"כ יובל דיסקין אות הוקרה מעל תרומתו הרצופה לביטחון המדינה, במעמד בכירי השב'כ ומפעיליו. לשעבר; גראייבסקי שיתף במעמד זה את הנוכחים בדרכו המאופקת בניסיונו וברגשותי והודה לכל מפעיליו בעבר ובהם אריה ברונשטיין, אברהם בקר, ראובן חזק וראובן מרחב, שחלקו עמו שעות ארוכות של פעילות וחוויות על פני שנים רבות; עם כולם היו לגראייבסקי קשרים הדוקים וחמים, וביניהם הוזכר שמו של אחד המפעילים, יובל ביהם ז'ל, שנפל במלחמת ששת הימים. 

לעיון נוסף: 

  •   ירין קימור וצבי לי-דר, המרגל שחזר אל הכפור, ערוץ 1.

•    מיכה שגריר ואופיר טריינין, אפולוניה, ערוץ 1.
•    מיכאל בר-זוהר וניסים משעל, המוסד - המבצעים הגדולים, הוצאת ידיעות אחרונות, 2010, פרק ג'
•    יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאתידיעות ספרים, 2012, עמודים 77–89.
•    יוסי מלמן, יש איזשהו נאום של חרושצ'וב מהוועידה, באתר הארץ, 10 במרץ 2006
•    יוסי מלמן, האיש שלנו בק-ג-ב, באתר הארץ, 20 בספטמבר 2006
•    גיל קיסרי, ‏על מזכירה, חוברת אדומה וחשיפה ששינתה את העולם, מבט מל"מ 61, אוקטובר 2011, עמ' 12–14
•    יוסי מלמן, המרגל ויקטור גרייבסקי יובא למנוחות בירושלים, באתר הארץ, 21 באוקטובר 2007

 

Top of Form

Bottom of Form

 

 

 
 

BetaGroup - עיצוב אתרים

כל הזכויות שמורות NTT - מערכות ניהול תוכן