הצטרפות לרשימת תפוצה
 
 
 
חדשות
  • שינוי ההרשמה לסמינרים

    2.8.2017

    בסעיף ההרשמה לסמינרים יש הוראות חדשות להרשמה.

  • שינוי בתכנית תשע"ח: ביטול הסמינר על לאה גולדברג באפריל

    30 באוקטובר 2017
  • ראיונות עם משתתפי הסמינרים

    14/9/16

    כתובת הלינק היא  https://youtu.be/1Bbd0cXZIGI

 
 
 
  דניאל שוורץ  
   
 

 

פרופ' דניאל שוורץ


קורות חיים
נולד בארה"ב ועלה לארץ בשנת 1971. אחרי לימודי היסטוריה והיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית הוא סיים דוקטורט, בשנת 1979; עבודת הדוקטור שלו הוקדשה למעמדם של הכוהנים ושל בית המקדש לקראת סוף ימי הבית השני. בשנת 1980 הצטרף לסגל של האוניברסיטה העברית, והוא מלמד מאז בחוג להיסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו. מחקריו עוסקים בהיסטוריה, ובמיוחד בהיסטוריוגרפיה, של הבית השני. הוא פרסם ספרים על אגריפס הראשן, על הרקע היהודי של הנצרות, ועל יוספוס והדרכים שבהן יש לקרוא את כתביו, ולצדם תרגם מיוונית לעברית, ופירש, את האוטוביוגרפיה של יוספוס ואת ספר מקבים ב'. בהקשר של הסמינר הזה גם חשוב להזכיר, שהוא ערך את כתבי היד שהניח המורה שלו, מנחם שטרן ז"ל, והוציאם לאור כספר על ההיסטוריה המדינית של המדינה החשמונאית, לאחר שנרצח פרופ' שטרן באינתניפאדה הראשונה. כעת הוא עסוק בהכנת פירוש לספרים האחרונים של "קדמוניות היהודים" ליוספוס ולספר מקבים א'. פרופ' שוורץ גם עומד בראש סכוליון -- מרכז למחקר רב-תחומי במדעי הרוח ובמדעי היהדות באוניברסיטה העברית.

סמינר: מרד המקבים ומדינתם.

תקציר הרצאה 1 

על יהדות ויוונות ומסגרת התקופההרצאת מבוא זו סוקרת את המסגרת הכרונולוגית והמדינית של ימי הבית השני על מנת למקם בתוכה את מרד החשמונאים ומדינתם. השאלה העיקרית העולה מהצעת המסגרת: האם יש לראות בתקופה החשמונאית תקופת-משנה של התקופה ההלניסטית, דוגמת התקופה התלמית והתקופה הסלווקית שלפניה, או שמא כתקופה ראשית, דוגמת התקופה הפרסית והתקופה ההלניסטית? שאלה זו מעלה את שאלת השפעתה של היוונות על היהודים, וממילא – את שאלת תרומתה של היוונות ליצירת היהדות.


 מקורות

<xml:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />   על יהדות ויוונות ומסגרת התקופה

 א. מסגרת התקופה

"כאשר היה המזרח תחת שלטונם של האשורים, המדים והפרסים, היהודים נחשבו לשפלים ביותר בין נתיניהם. לאחר מכן, כאשר עלו המקדונים לגדולה, ביקש המלך אנטיוכוס לבטל את אמונתם הטפלה ולהנהיג במקומה תרבות יוונית, אולם מלחמתו עם הפרתים מנעה זאת ממנו, כי בדיוק אז מרד נגדו ארשק. מאוחר יותר, כאשר תש כוחה של מוקדון, הפרתים טרם התחזקו והרומאים היו עוד רחוקים, מינו היהודים מלכים לעצמם". (טאקיטוס, היסטוריות ה ח)

 א.        התקופה הפרסית—הפנים עדיין למזרח:

586   חורבן בית ראשון, סוף מלכות יהודה, גלות בבל

538 כורש כובש את בבל, מתיר לגולים לחזור ולבנות מקדש

516 חנוכת בית שני

 (אולם במאה החמישית והרביעית, במקביל לתקופת השלטון הפרסי ביהודה ["פחת יהוד", עזרא, נחמיה...] המלחמות הפרסיות בין פרס ויוון והמלחמה הפּלפּונסית בתוך יוון, עליית מוקדון, ומכן...)

 ב.       התקופה ההלניסטית—הפנים למערב:

334 –323 אלכסנדר מוקדון פונה מזרחה, משתלט על הממלכה הפרסית

323—301 מלחמות בין יורשים פוטנציאלים ("דיאדוכים")

ב1. 301—200 התקופה התלמית בא"י ("מלך הנגב")

ב2. 200 ואילך התקופה הסלווקית בא"י ("מלך הצפון")

 (אולם במאה השלישית, במקביל לתקופת השלטון התלמי בא"י, מתנהלות המלחמות הפּוניות בין רומא; עם נצחונה במערב רומא מתנפה למלחמות במזרח: 192190 רומא מביסה את אנטיוכוס הגדול ביוון ובאסיה ב"מלחמת אנטיוכוס", ומכאן...).

 ג?/ב3?  התקופה החשמונאית

175 אלכסנדר הרביעי ("אפיפאנס") עולה לשלטון

168 גזרות אנטיוכוס, מרד החשמונאים

164 יהודה המקבי כובש את ירושלים ומטהר את המקדש

161 יהודה כורת ברית עם רומא

160 מות יהודה

152—142 יונתן זוכה להכרה סלווקית ככוהן גדול

142—135 שמעון כוהן גדול

135—104 יוחנן הורקנוס כהן גדול

104 אריסטובולוס בן יוחנן מולך שנה אחת

103—76 אלכסנדר ינאי (יונתן) בן יוחנן מלך וכ"ג

76—67 שלומציון המלכה, אלמנת אלכסנדר

67—63 הורקנוס השני ואריסטובולוס השני נאבקים זה בזה

64 רומא כובשת את מה שנשאר מן הממלכה הסלווקית ומספחת אותה כ"פּרובינקיה סוריה"

63 רומא כובשת את יהודה, מַגלה את אריסטובולוס ומשליטה את הורקנוס (ולצדו: אנטיפטר האדומי)

ג?ד?. התקופה הרומית:

63—37 שלטון עקיף באמצעות חשמונאי

37—6 לסה"נ שלטון עקיף באמצעות הורדוס ובנו

6 – 640 שלטון ישיר באמצעות נציבים

  

ב.  יוונות והיהודים

 איסוקרטס, פנגיריקוס 50: וכֹה רחוק השאירה העיר שלנו מאחור את שאר בני האדם, בכל הקשור לחשיבה ולדיבור, שתלמידיה נהיו המורים של האחרים, והביאו לכך, ששמם של היוונים מתייחס כבר לא למוצא (genos) כי אם לחשיבה,

ומכוּנים (אפוא) "יוונים" יותר אלה שהתרבות (paideusis) שלנו היא גם תרבותם מאשר אלה שהצד הפיזי (physis) שלנו הוא גם שלהם.

סטראבון, גיאוגרפיה א,ד,ט, על ארסטותנס (275 –194 לפנה"ס): לקראת סוף חיבורו הוא אומר –  כשהוא נמנע מלהלל את אלה המפרידים את כל המון האנשים לשניים, יוונים וברבארים, ומאלה שעודדו את אלכסנדר לנהוג כלפי היוונים

כידידים

כידידים וכלפי הברבארים כאויבים -- שעדיף להבחין ביניהם לפי מעלות טובות ורעות. שהרי רבים מן היוונים רָעים ו(רבים) מן הברבארים מתורבתים ("עירוניים") – הודים ואריאנים, וכן גם רומאים וקרתגנים, אשר מנהלים

את מדינותיהם באופן הראוי להתפעלות. לכן – כך הוא אומר – התעלם אלכסנדר מן המעודדים אותו, וקיבל את כל האנשים הנחשבים טובים והיטיב עמם – כפי שגם אחרים אשר הבחינו בין הראויים לגינוי והראויים לשבח עשו כן לפי (השיקול) שבאלה שולטת שמירת החוק וכל השייך לתרבות ודיבור, ואילו באחרים – ההפך...

יהודית י ג-ד (תרגם י' גרינץ)

הומרוס, איליאדה יד, 168 ואילך (תרגם א' ארואטי)

ותסר את השק אשר לבשה, ותפשֹט בגדי אלמנותה, ותרחץ כל גופה במים, ותסך בשמן טוב, ותסרק את שער ראשה, ותשם עליו כליל, ותלבש בגדי שמחתה, אשר תעט בימי מנשה בעלה, ותקח נעלים לרגליה, ותשם עליה את האצעדות ואת הצמידים ואת הטבעות ואת הנזמים ואת כל עדיה, ותתיפה מאוד לצודד עיני אנשים אשר יראוה.

 שמה הלכה, נכנסה וסגרה הדלתות הבוהקות בעדה. ראשית מירקה את עורה הענוג באמברוסיה, הסירה כל כתם מעליה, אז סכה עצמה בנדיבות בשמן זית מופלא ומענג, תפארת בשֹמיה, ואם אך ינוענע בארמון זאוס שמוסדותיו נחושת, אזי יתפשט ניחוחו מן הארץ ועד הרקיע. בזה השמן משחה את עורה הנעים, ואת שערותיה סירקה, סלסלה בידיה את תלתליה הזוהרים, המרהיבים, נוטפי האמברוסיה, אשר גלשו מראשה האלמותי. עטתה לגופה שמלה נהדרת, נפלאה, אשר אַתֵּנֵה עיצבה בעבורה ברוב עמל, ורקמה בה עיטורים לרוב; רכסה השמלה לאורך חזהּ בסיכות זהב. חגרה חגורתה אשר מאה גדילים לה, ובתנוכי אוזניה עדיני הנקב שמה עגיליה, צורתם שלוש טיפות, מעשה אמן, והם מנצנצים ברוב הדר. וממעל התכסתה הנהדרת באלות בצעיף נאה, זה עתה הוכן, לובנו כבוהק השמש. לרגליה המטופחות נעלה סנדלים יפים. והנה לאחר שעדתה לגופה את כל קישוטיה, הלכה ויצאה ממשכנה...

נחמיה ט 9-6

אתה הוא ה' לבדך את[ה] עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם ואתה מחיה את כֻּלם וצבא השמים לך משתחוים. אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושַׂמְתָ שמו אברהם. ומצאת את לבבו נאמן לפניך וְכָרוֹת עִמו הברית לתת את ארץ הכנעני החתי האמרי והפרזי והיבוסי והגרגשי לתת לזרעו, ותָּקֶם את דבריך כי צדיק אתה. ותרא את עֹני אבֹתינו במצרים...

בן סירא מד  1, 17-16, 21-19 (מהד' סגל)

אהללה נא אנשי חסד       אבותינו בדורותם [...]

חנוך [נמצ]א תמים           והתהלך עם ה'...

[נ]ח צדיק נמצא תמים     לעת כלה היה תחליף [...]

אברהם אב המון גוים      לא נִתַּן בכבודו מום

אשר שמר מצות עליון      ובא בברית עמו

בבשרו כרת לו חק             ובנסוי נמצא נאמן

על כן בשבועה הקים לו   לברך בזרעו גוים...

  בן סירא  ז, 30—33 (מהד' סגל)

בן-סירא י, 19, 21 (מהד' סגל)

בכל לבך פחד אל               ואת כהניו הקדיש

בכל מאודך אהב עושך     ואת משרתיו לא תעזב

כבד אל והדר כהן              ות[ן חל]קם כאשר צוותה:

לחם אברים ותרומת [יד   זבח]י צדק ותרומת קדש.

זֶרע נכבד מה זֶרע לאֱנוש?       [זרע נכבד מה ירא אלוהים

זרע נקלה מה זרע לאנוש?]      זרע נקלה [מה] עובר מצוה

בין אחים ראשם נכבד            וירא אלהים בע...

גֵר וזד [צ"ל וזר] נוכרי ורש     תפארתם יראת אלוהים

 תקציר הרצאה 2

 האם "יהודי" נגזר מ"יהודה" או מ"יהדות"? – שני ספרי המקבים כמשל

הרצאה זו מציגה את הדיון התוסס בקרב החוקרים ביחס לשאלה: האם עדיף לדבר על יהודי העת העתיקה כ-Jews (בני דת או בני עם) או שמא כ-Judeans (בני ארץ יהודה)? מול נטייה כללית בעולם היום, בשל סיבות שניתן לעמוד עליהן, לדבר על Judeans בלבד, מציעה הרצאה זו שיש מקום לשימוש בשני המונחים, כי היו יהודים משני הסוגים, כמו שהיום יש "יהודים" וגם "ישראלים". שני ספרי המקבים – האחד היסטוריה מדינית של שושלת המושלת ביהודה, והאחר היסטוריה דתית מאת איש הגולה הדבק ב"יהדות" – מדגימים זאת היטב.

 מקורות 

תקופת הבית השני – בין תקופת המלוכה ("בית ראשון") ותקופת הגלות. בין Judeans ו-Jews. איך לתרגם "יהודים" (Ioudaioi ביוונית) כאשר מדובר בתקופת הבית השני?
 
א. המובן המקורי של "יהודים", Ioudaioi: Judeans. גם מתאים לעובדה, שהייתה פעם מלכות "יהודה".

אריסטו לפי קליארכוס לפי יוספוס, נגד אפיון א, 179: "אותו אדם היה לפי מוצאו (genos) יהודי מֵחֵילַת סוריה  ...שם הגזור משם המקום, שהרי המקום שבו הם גרים מכוּנה 'יהודה' " 

יוספוס, קדמוניות יח, 196: 
שליט: כשנודע לו ששמו אגריפס, יהודי לפי מוצאו (genos) ואחד הנכבדים ביותר בעמו...
Feldman: Learning that his name was Agrippa, that he was a Jew by race, and that he was one of the most notable men of Judaea… 
מילולית: כיון שלמד ששמו אגריפס, והוא יהודי לפי עמו ואחד המכובדים ביותר שם...

ב. Judean”" כובש את התחום:
L. H. Feldman, Flavius Josephus: Judean Antiquities, 1-4, Leiden 2000 L. H. Feldman, Josephus: The Jewish Antiquities, Books XVIII-XX, Cambridge, Mass. 1965

ג. נסיבות המפנה: (1) רגישות ל-Jews”" עוינים ושליליים בתרגומי הברית החדשה; (ב) קיום מדינת ישראל.

ובכל זאת:
ד. סיוג חשיבות הפרמטר הטריטוריאלי: בימי בית שני אין (לרוב) מדינת יהודה, ויש גם גולה גדולה.
ה. סיוג חשיבות הייחוס, כמו אצל "היוונים" (דוגמת איסוקראטס וארסטותנס)
 
מסקנה: יש בימי בית שני Jews וגם Judeans, ומי שמנסה להשתמש במינוח אחיד מסתבך (כמו גרץ) וגם מחמיץ את מה שמעניין: תקופת הבית השני הוא תקופת מעבר בין תקופה של Judeans לתקופה של Judeans. שני ספרי המקבים כמשל.
מבנה מק"א: פרק א הבעיה (שלטון נכרי); פרקים ב-טז הפתרון (שלטון חשמונאי, המפורט: פרק ב מתתיהו, פרקים ג-ט יהודה המקבי, פרקים ט-יב יונתן, פרקים יב-טז שמעון ולבסוף יוחנן).
מבנה מק"ב: פרקים א-ב ענייני מבוא; פרק ג אידיליה בירושלים; פרק ד חטא, פרקים ה-ז סבל בירושלים, מות קדושים המחולל כפרה, וממילא: פרקים ח-טו שיקום האידיליה בירושלים
מקבים א      מקבים ב
נתונים בסיסיים: ספר עברי מול ספר יווני
16 פרקים על 134-175 לפנה"ס 15 פרקים על 161-175 לפנה"ס
לשון המקור: עברית מקראית (שרד רק התרגום היווני ותרגומים מן היוונית) לשון המקור: יוונית הלניסטית (קיים)
רמיזות וכינויים מקראיים רבים מעטים, אך רמיזות רבות לספרות היוונית
סגנון מקראי, מאופק סגנון "פתטי", מפוצץ, סנסציוני
מתרכז בשושלת החשמונאית מתרכז בעיר (polis) ירושלים
התחבר ביהודה, כנראה ירושלים, לקראת שליש אחרון (?) של המאה ה-2 לפנה"ס התחבר בגולה ההלניסטית, כנראה אלכסנדריה, אמצע (?) המאה ה-2 לפנה"ס
הארץ מול התפוצות
ידע ועניין רב בענייני הגיאוגרפיה של א"י אין
עניין בבית המקדש; גיבוריו נהיים לכוהנים גדולים  עניין מועט בבית המקדש, מדגיש שהעם חשוב ממנו; הרשעים העיקריים הם כוהנים גדולים
יש מפלגות יהודיות, מחלוקות חזית מאוחדת, פרט לכמה "עשבים שוטים" בודדים
שליטי הנוכרים – רשעים, ורודפים יהודים שליטי הנוכרים – טובים, ומיטיבים ליהודים
"הגויים שמסביב" רודפים יהודים השכנים הנוכריים מכבדים יהודים
יש להתגונן במלחמה אף בשבת  מדגיש מספר פעמים את החומרה – האיסור? – של לחימה בשבת
יהודה מול יהדות
אין חטא ועונש; גויים מביאים עלינו צרות חטאינו מביאים עלינו את חרון ה', המסתיר את פניו וכך מתאפשרות הצרות; שימוש יסודי בשירת "האזינו"
"השעה" (kairos) משחקת פעם להם, פעם לנו השגחת ה' שולטת במורדות ובעליות
למרטירים יש כוונות טובות אך הם אינם פותרים דבר; יהודה מקבי ואנשיו מעבירים את "החרון" דם המרטירים מכפר ומעביר את חרון אף ה', ולכן שב ה' ומתערב לטובת בני בריתו
אין מילה על תחיית המתים אמונה מודגשת בתחיית המתים
אין נִסים או "מופעות", מודגש גם שאין כבר נביאים מופעות רבות, התערבות ה' ומלאכיו; מן השמיים מוסר ירמיהו ליהודה המקבי את החרב אשר בה ינצח את ניקנור
אין מידה כנגד מידה מידה כנגד מידה פעמים רבות, מפורש או נרמז – הוכחה נסתרת להשגחתו היעילה של ה'
אין כמעט תפילות, במיוחד אחרי פרק ד  תפילות רבות, ונענות
אין ה' נזכר, ואחרי פרק ה (ראשית ימי יהודה המקבי) רק מעט "אלהים" ו"שָמַיִם" עשרות אזכורים לאורך הספר

א' כהנא (תרצ"ז), הקדמה למק"א: "את הספר כתב עברית ובסגנון של ספרי המקרא דוקא, שהיה בקי גדול בהם והיה מלא את רוחם. מתוך כך ידע לכתוב ספר שהוא כעין חוליה שהולכת ומשתלשלת מעצם ספרי הקדש..."
ק' גרים (1853), הקדמה למק"א:  "כמו לשונו, כך גם האופי והטון של הסיפור פשוטים ותנ"כיים, ולכן בדרך כלל משווים את הספר, מבחינה זו, לספרי שמואל ומלכים. רק בנקודה אחת, אמנם לא בלתי מהותית, שונה ספר זה מן ההסיטוריוגרפיה הישראלית העתיקה...: בכך, שהוא כבר אינו מאיר את המאורעות – כפי שהיה מתבקש לפי המעשיוּת התיאוקראטית הישנה – באור על-טבעי; אין האלוהוּת מנהלת את המאורעות לפי תכנית מסוימת, החוצה את קוויה של הסיבתיות הטבעית..."

 

סמינר:"שניים אוחזין בטלית" - תרבות המחלוקת בהסטוריה היהודית


תקציר הרצאה:

ספרות חז"ל מעודדת מחלוקות בין חכמים ומציגה את המשתתפים בוויכוחים נוקשים וממצים כמודלים לחיקוי, אבל היא גם יודעת לגנות ברי פלוגתא אחרים ככופרים, "מינים". ההרצאה תשאל על הבחנה זו: מה עשוי להסביר את העובדה, שמחלוקות מסוימות נשארו בתוך המחנה, בין עמיתים המכבדים זה את זה, שעה שאחרות היו כרוכות בהוצאת האחר מן התחום הלגיטימי ופסילתו כ"מין"? 

 

סמינר:המרת הדת בהיסטוריה היהודית – מגמות ודיוקנאות

תקציר: ההרצאה סוקרת את ההתפתחות בעת העתיקה בעמדות של יהודים בדבר האפשרות שגוי יהיה ליהודי. היא  עומדת על הקשר ההדוק בין העמדות בעניין זה וההבנה העצמית של היהודים:  הבנה עצמית של היהודים, כבני מקום או בני עם או בני דת, יש לה השלכות ברורות לגבי יכולתו של אחר להיות ליהודי. יוצע שהתפתחות ארוכה עומדת ברקע ההחלטות של חכמים, לקראת סופה של תקופה ארוכה ומתוך התמודדות עם הנצרות, לעצב את התהליך כפי שהוא נותר עד היום.

         סמינר: זרמים וכיתות בימי בית שני

הרצאה 1:          בין השואה ומצדה: הקנאים וחקר הקנאים בשני הדורות האחרונים    

          בעוד המחקר הישראלי ביחס למורדים נגד רומא צמח על רקע המאבק מול המנדט הבריטי ואחר כך על רקע המלחמות של המדינה הצעירה, המחקר הנוצרי צמח על רקע השואה. השואה דרשה מנוצרים לברר את העמדות הראויות כלפי יהודים מכאן וכלפי מדינה רשעה מכאן, וצורך זה השפיע במידה רבה מאוד על חקר הקנאים.                                                                                                                              

הרצאה 2:  "צדוקים, פרושים וציונות: מה בין יהודים בבית ויהדות בגולה?"

          ציונות, הכורכת את העם עם הארץ, דומה לדת הכוהנית (המוכרת לנו אצל צדוקים וכת מדבר יהודה), הבנויה מסביב לייחוס הקדוש ביותר והמקום הקדוש ביותר. שתיהן נותנות בכורה לערכים טבעיים, שאין החלטה יכולה לשנותם. ואילו הדת של חכמים מפקידה סמכות בידי אנשים הנבחרים על פי החלטה (שלהם, של מוריהם ושל קהילתם) —פוטנציאלית כל אדם; והיא עשויה לתפקד בכל מקום, במרכזים שאנשים החליטו לבנותם לפי שיקוליהם ותקציביהם, אף על פי שלפי הטבע המקומות ההם אינם יהודיים. כך דומה דתם של חכמים לדת של גולה, ולכן היא גם שרדה בתנאים של גולה, שלא כמו הדת הכוהנית. )       

סמינר: מרידות אחרונות ברומאים

 

 

 

             

 
 

BetaGroup - עיצוב אתרים

כל הזכויות שמורות NTT - מערכות ניהול תוכן